מהו הסוד הטמון בניסוך המים, מדוע דווקא עליו נאמר 'מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו', וכיצד הפכו ריקודי החג למקור ממנו שואבים גילויים אלוקיים ורוח הקודש? • לרגל ימי חג הסוכות, אתר 'חב"ד לייב' מגיש יריעה חסידית מקיפה ומרתקת: פנינים, דרושים ומאמרים מכל דורות נשיאי החסידות – החל מהבעל שם טוב הקדוש, המגיד ממעזריטש ואדמו"ר הזקן, ועד הרבי הריי"צ – החושפים את משמעותה הפנימית של שמחת בית השואבה, את ביטול העצם של הלל הזקן, ואת הדרכים שבהן כל אחד מאיתנו יכול לשאוב 'מים חיים' ולקבל את אור החג אל תוך כליו האישיים • לכתבה המלאה
☚ מנהג חב"ד לקרוא מגילת 'קהלת' בחג הסוכות? הרבי משיב
מדברי נשיאי החסידות
הבעל שם טוב
אי' שמחת בית השואבה אמר רשב"ג כו' לא ראינו שינה בעינינו ואיך אנחנו ישנים כמה מאות שנים עורו ישנים כו'.
(כתר שם טוב סימן שמה)
המגיד ממעזריטש
אם אני כאן הכל כאן, קשה וכי זה הוא ענוותנותו של הלל. אך הענין הוא, למשל פרוטה אף על פי שדינר חשוב ממנה, אף על פי כן יש לה ערך כנגדה. ודינר יש לה ערך כנגד דינר זהב. אבל פרוטה אין לה ערך כנגד דינר זהב. אך כולם אין להם ערך כנגד מרגניתא דלית בה טימא. וידוע כי בשמחת בית השואבה שואבין את רוח הקודש, ועל שם כך נקרא שמחת בית השואב"ה. וזהו אם אני השפל בא כאן לשאוב רוח הקודש, הכל ראויים להיות כאן, כי כולם חשובין ממני. אם אין אני כאן שאיני ראוי לזה, מי כאן, כי כולם כאין נגדו יתברך כמשל הנזכר.
(אור התורה סימן תלא)
תניא, א"ר יהושע בן חנניא כשהיינו שמחים בשמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו, כיצד כו'. הנה יש לדקדק על לשון לא ראינו שינה בעינינו, וכי הישן רואה השינה בעיניו, אדרבה הישן אינו רואה. ועוד אמרו כשהיינו שמחים לא היינו רואים שינה, פשיטא בשעה שהיו שמחים לא הי' רואים, וכך הי' לומר בימי שמחת בית השואבה לא היינו רואים שינה. וי"ל ע"פ הירושלמי, למה נקראת בית השואבה שהיו שואבין משם רוח הקודש, ר"ל מתוך שמחה של מצוה והדביקות שהיו להם זכו לרוה"ק.
והנה צריך לתת טעם לזה הגם והי' כנגן המנגן וגו', צריך להבין למה הוא כך. וי"ל למשל השמחה באה אל האדם מחמת שהי' לו איזה תענוג גדול, או שנתבשר בשורה טובה והי' לו תענוג גדול מזה, או שראה איזה דבר שיש לו תענוג גדול, מדבר ההוא באה לו השמחה. נמצא מצינו שהשמחה נמשכת מעולם התענוג שהוא רוחני בלתי מושג והוא עליון עד מאוד הנק' קדש בלא וא"ו, משם נמשך למדריגת קדוש שהוא התפשטות הקודש בוא"ו, משם יורד ממדריגה למדריגה עד שבא לאדם רוח הקודש. והנה אי' בזוהר על
פסוק מה יש לך בבית, שאין השראת השכינה והברכה שורה אלא על איזה דבר שיהי' כלי המקבל ההשפעה ההוא.. וצ"ל הטעם למה הוא כך מפני שהקדושה העליונה בהירה ומאירה מאוד וא"א לסובלה, וע"י עשיות המצות שהוא כלי המקבל מתלבשות בתוכה האור העליון, ויוכל האדם לסובלו ולקבלו, כדמיון אור השמש ששמו הבורא ית' בתוך נרתק בכדי שיוכלו ברואי עולם לסובלו, וא"ל שזהו רמז הפסוק וסוכה תהיה לצל למגן ולצל המציל מפני האור העליון שיוכלו לקבלו כנ"ל, שהי' להם המצוה הזאת כנרתק וצל בכדי שיוכלו לסבול האור.
וז"ש יומם כידוע שהחסד המתפשט ומשפיע נק' יומם, כמו יומם יצוה ה' חסדו, ויהי' להם הסוכה לצל ולקבל בתוכו ההשפעה, ואם הוא מדבר באותן השמחים בשמחת ב"ה יהי' פירושו כך, וסוכה, ר"ל רוח הקודש הנק' סכי', תהיה להם מחמת שעשו מתחלה צל ונרתק להשתלשל בתוכו קודש העליון שהוא העולם התענוג, בתוך השמחה של מצוה, שהוא קודש המתפשט, אשר משם שואבים רוה"ק מעילא לתתא, ע"י וא"ו המתארך שהוא חסד המתפשט, עם כולם יומם דכולהו.
(ליקוטי אמרים סרנ"ט. אורת צנ, ב ואילך)
אדמו"ר הזקן
ושאבתם מים בששון, שהי' ניסוך המים ע"ג המזבח בשמחה גדולה שמחת בית השואבה, כי בכל השנה היו מנסכין יין, ששם שורה בחי' שמחה מצד עצמיות, אין שמחה אלא ביין, משא"כ בחג הסוכות הי' גילוי השמחה במים, שאין בהם שמחה מצד עצמותו רק מפני גילוי השמחה עליונה (ועמ"ש כה"ג ע"פ מזמור שיר חנוכת הבית שבחי' בית ומקיף עליון לא שייך בו שמחה מצד עצמו, שהוא למעלה מהשגה כו', וממשיכים בו שמחה ממקום עליון יותר כו', וכך הוא בענין השמחה שבניסוך המים, ולכן נקרא בית השואבה).
('ליקוטי תורה' נצבים סח, ג)
הנה בכל השנה היה ניסוך היין ע"ג מזבח, והוא מפורש בתשב"כ בהדיא בכמה מקומות, ובחג הסוכות הי' עוד גם ניסוך המים ע"ג המזבח כל שבעת ימי החג, והוא הלכה למשה מסיני (סוכה ל"ד א' וזבחים ק"י ע"ב) שאינו מפורש בהדיא בתשב"כ רק דרבנן סמכוה אקראי, ושאיבת המים היה
בשמחה גדולה, ע"ש ושאבתם מים בששון כו', כמבואר במסכת סוכה ספ"ד ורפ"ה.. ניסוך היין הוא בחינת בינה, וניסוך המים הוא בחינת חכמה, והוא גבוה מאד נעלה מניסוך היין.. ובזה יובן.. שניסוך היין כתיב בתורה, וניסוך המים לא נכתב בתורה רק הלכה למשה מסיני, והיינו כי יין הוא בחי' בינה תשב"כ, וזהו פי' יינה של תורה.. ולכן יכולה להכתב בתשב"כ, משא"כ ניסוך המים שהוא בחי' חכמה אינה יכולה להיות כתוב בתשב"כ שמתפשט בבחי' כתב אותיות..
אך עם היות שהחכמה היא למעלה מבחי' בינה, אעפ"כ חו"ב הם תרין ריעין דלא מתפרשין, ואם כן צריך לחברם תמיד למטה, וכאתערדל"ת אתערותא דלעילא. וזהו ושאבתם מים בששון, מים הוא בחי' חכמה, תשאבו בששון, שהוא בחי' בינה, ובזה יתחברו בחי' חו"ב להיות תרין ריעין דלא מתפרשין.. ולזה היו אנשי מעשה מרננים ומרקדים בעת ניסוך המים (וגם לכן היו מנסכין המים בשעת ניסוך היין, כמ"ש בהרמב"ם סוף תמידין ומוספין).
('ליקוטי תורה' הדרושים לסוכות ד"ה ושאבתם הב' (עט, ד ואילך))
אדמו"ר האמצעי
מצינו בהלל הזקן שהיה עניו גדול, וכשהיה שמח בשמחת בית השואבה א' אם אני כאן הכל כאן ואם אין אני כאן מי כאן, שזה מורה עצם ההתנשאות, לכאורה היפוך גמור מעוצם ענוה דהלל כו'. אך באמת אדרבה מה שאר זה הוא לעוצם בחי' ביטול עצמו, ופשוט שמצד השמחה בעצמי' אא"ס שלמעלה מן החכ' ותענוג כו', ששם שוין גדול וקטן, ע"כ גם על פחיתות שפלות עצמותו א' בהגבהה אם אני כאן, כלומר כמוני השפל, הכל שפלים, ואדרבה שפלים יותר ממני, בבחי' העצמות כו'.
וכמשל שבשעת השמחה יתנשא העני ונבזה גם על המלך ושר, לומר שהוא גדול מהם, שזהו דוקא רק מצד עוצם שפלותו כו', ע"כ א' אם אין אני כאן, מצד שפלותו באמת, מי כאן, שכולם כלא וכאין כו'. והיינו הטעם ג"כ בדוד שהיה מפזז, שהרי א' ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל כו', והיה הולך בראש כל ישראל כמלך ממש, ואין זה סותר כלל לשפלותו, ואדרבה מצד שפלותו העצמי יתנשא בדוגמת התנשאות הלל בשמחתו כו' וד"ל.
(שערי תשובה, שער התפילה ספ"ד (כה, ג ואילך))
אדמו"ר הצמח-צדק
ע' בלקו"ת ס"פ תבא בד"ה ויקרא אל משה, כמשל האדם צהבו פניו מרוב אורה ושמחה כשרואה אוהבו האמיתי כו', ועדי"ז יובן ענין האושפיזין דסוכות שמאירים מדותיו ית' העליונות, ע"כ ראוי שישמח האדם מהם, וזהו כעין מ"ש האריז"ל בפי' והבאת שלום בין אדם לחבירו, היינו בין א"א לז"א, א"כ האושפיזין הם מדות דא"א המאירים במדות דז"א, לכן ישמח מאד מהם. ובזהר אמור דצ"ד א' פירש, שכל הג' יו"ט נק' אושפיזין יקירין עילאין, ופי' בסידור כי יומיו דחול הם מה שנתלבשו חיצונית מדות דאצי' בבי"ע, וכשחל יו"ט באותו היום שהיו"ט, זהו אור הבינה המאיר באותו היום, זהו ענין אושפיזין יקירא עילאה.
(אור התורה דרושים לסוכות ע' א'תשמח)
אדמו"ר מהר"ש
ענין שמחת בית השואבה.. שהיו שואבים ומנסכים מים בשמחה גדולה ובריקוד, שלכאו' מים אינו שייך כלל לשמחה, כנודע שהשמחה היא בבינה, וא"כ צ"ל מהו דכתי' ושאבתם מים בששון ענינו שמחה, דלכאו' מים הוא בחי' חכ' ששם אינו שייך כלל ענין השמחה.. ויובן זה ע"פ משנת"ל דסכך הסוכה הוא מענן הקטורת שהי' הכה"ג מקטיר בקדה"ק.. וכן גם עכשיו בעבודה הוא ג"כ ע"י בחי' התשובה דיוהכ"פ עד שזדונות נעשו לו זכויות . . ונודע כי הניצוץ כשמתעלה ממקום נפילתו, הנה בעלותו לשרשו, השמחה גדולה מאד מאד נעלה.
ועדי"מ ב' אוהבים נאמנים שלא ראו זא"ז זמן גדול מחמת גודל עוצם הריחוק שנתרחקו זמ"ז, הנה כשמתקרבי' זע"ז בבחי' ראי' מקרוב, תגדל השמחה עד אין שיעור, וכל מה שהיו בבחי' ריחוק יותר קודם, יתגדל השמחה ביתר שאת ויתר עז.. וזהו כל היו"ט דסוכות בעצם שיש בו יתרון על כל היו"ט מפני שהוא אחר יוהכ"פ, ולכן אומרים בו זמן שמחתנו כו'.. והנה הגם כי בכל חה"ס אומרים זמן שמחתנו, כי האמת כן הוא מטעם הנ"ל, עכ"ז הנה שמחה זו הוא רק מצד בחי' המקיף המאיר מלמעלה מבחי' התשובה דיוהכ"פ כו', שפועל בנפש בעבודה בחי' אתכפ' עכ"פ כנ"ל, והיינו שהשמחה היא על גילוי בחי' המקיף כו'.
ואמנם ענין ד"מ שבלולב נת' שזהו בחי' המשכת הדעת בנש"י ע"י בחי' כנס"י דלעילא, וז"ע ולקחתם לכם, שלקיחה זו היא לכם בבחי' פנימיות, לכן ביום השני עושים שמחת בית השואבה, שהיו שואבי' מים בששון, הי' שיומשך השמחה גם מבחי' המים שבהם לכאו' אינו שייך שמחה, עכ"ז גם בהם הי' השמחה ולא במים בלבד, אלא ששאיבת המים מן המקור, דהיינו מן המעיין, ולא ממעיין א' אלא ממעייני ל' רבים, ובהם תהיה השמחה מצד הגילוי, שמוכרח לומר שגם במעייני הישועה ניתוסף גילוי עד שהשאייבה ממעייני הישועה הי' בשמחה גדולה כו'.
היו מרקדי' באבוקות של אור, היינו להמשיך בחיי או"א"ס הנ"ל שזהו בחי' מקור הראשון, ומה שהיו ד' או ח', ד' הוא בחי' ד' אותיות דש' הוי', ד' עולמות אבי"ע כו', וח' הוא בחי' חכ' או מזל השמיני ונצר, כמ"ש בהגהות לד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה בענין מ"ן ח' ה' ע"ש. וע"י שמחת הריקוד המשיכו זה בגילוי. וזה שפי' שם לפניהם, לעיני הרואי' כו', וכמ"ש בד"ה מי יתנך בענין מה ששמחה גורם גילוי כו'.
(המשך וככה תרל"ז פצ"ז ואילך)
אדמו"ר הרש"ב
בחג הסוכות היו מנסכים גם מים ע"ג המזבח, והיינו שגם בחי' החכ' מאיר בגילוי, ולא בחי' החכ' דאצי' בלבד אלא גם בחי' עצמיות החכ', היינו בחי' החכ' דעתיק.. וז"ע ניסוך המים גילוי בחי' החכ', ובשרש שרשו גילוי בחי' עצמו' אוא"ס ב"ה, ולכן הי' השמחה בניסוך המים, שמאחר שגם החכ' מאיר בגילוי, הרי שייך גם בזה ענין השמחה, ואדרבה הי' שמחה גדולה ועצומה מאד, שהרי הגילוי הוא נעלה מאד באי"ע לגבי הגילוי דכל השנה, לכן הי' השמחה גדולה ביותר כו'. והחסידים ואנשי מעשה היו מרקדים לפניהם באבוקות של אור, דהיינו גילוי בחי' אור שלמע' מבחי' מים, דהיינו בחי' מים העליונים שלמעלה מהשתל' כו'..
ועוד"א ושאבתם מים בששון דהמים הוא בששון ושמחה לפי שמאיר בגילוי כו', ושרש ההמשכה היא ממעייני הישועה, דהיינו בחי' פנימיות ועצמות אוא"ס ב"ה, וענין מעייני הישועה היינו בחי' מקור הישועה.. והוא גילוי בחי' עצמות אוא"ס ב"ה שמשם נמשך הישועה כו'.. וזהו ושאבתם מים בששון שמשם היו שואבים רוה"ק, דהנה שרש רוה"ק הוא למעלה משרש הנבואה, הגם בדגילויים נבואה גבוה יותר, ולכן אחר שנפסקה הנבואה נשאר רוה"ק, מ"מ בשרש רוה"ק למעלה יותר, והיינו דשרש הנבואה הוא מבחי' בינה שמאיר בבחי' נר"ה. ושרש רוה"ק היא מבחי' חכ' כו'. ולכן דוד המע"ה לא הי' נביא כ"א הי' מקור רוה"ק משום דאבא יסד ברתא כו'. ואחי' השילוני שהי' רבו של
אלי' שהוא מקור כל הנביאים הי' מב"ד של דוד. הרי מובן מזה דרוה"ק למעלה בשרשו מנבואה, וזהו דבניסוך המים דוקא הי' שואבים רוה"ק, דניסוך המים הוא בחי' חכ' ומשם דוקא הוא שרש הרוה"ק כו'. ויונה בן אמיתי קבל נבואתו בעת ניסוך המים, דהרי יש בכלל מאתים מנה. אבל רוה"ק הוא מבחי' החכ' דוקא, ולכן בעת ניסוך המים דוקא הי' שואבים רוה"ק.
(דיבור המתחיל 'ושאבתם' תרס"ט בסופו)
אדמו"ר הריי"צ
הגילויים דחהג"ס הם מהעבודה דר"ה ויוהכ"פ, דעבודת יוהכ"פ הוא כי בענן אראה, והוא ע"י הקטרת, והקטרת הם מי"א סממנים דענינם בעבודה הוי"ע התשו', וע"י ענן הקטרת הנה אראה בעצמותי, התגלות העצמות, והגילוי הוא ליום חגינו בחג הסוכות. וזהו דחה"ס הוא זמן שמחתנו, דשמחה הוא מצד הגילוי שמאיר אור העצמי דאוא"ס ב"ה, ושמחתנו ל' רבים שהיא השמחה שלמע', והשמחה של הנשמות, ושמחה פורצת גדר בהתגלות האור עצמי. ועיקר השמחה דזמן שמחתנו הוא בשמחת בית השואיבה שמתחילין בליל ב' דחה"ס, דביום א' דסוכות הוא לקיחת הד"מ שבכולב ומברכים ומנענעים, והנענועים הם שנוגע בחזה הלב ומשם מתחיל ההולכה וההבאה לו"ק, דענינם הוא ההמשכה פנימי' המל' העומדת בחזה דז"א.
וע"ז היא השמחה דשמחת בית השאיבה, על הגילוי דפנימי', שזהו עיקר הגילוי, והגילוי הוא האור עצמי דעצמות א"ס שלפה"צ, וההתגלות היא בעצמות הנשמה, ובהכוונה כלי' של ברה"ע, וזהו שהיו מרקדין באבוקות של אור, להורות שהגילוי הוא עצמו' האור, היינו פנימי' אור הבל"ג שמאיר בגילוי, והשמחה על המים שהם חכ' שלמע' מיין שהוא בינה וניסוך המים בסכות להורות על הקירוב שלמע' מהשתל', והריקודים בד' אבוקות להורות על גילוי ד' אותי' הוי' באבי"ע, ושמונה אבוקות להורות על הגילוי דלעילא, שם הוי' דלעילא שהוא ח"פ הוי' בגימט' יצחק.
(דיבור המתחיל 'חסידים ואנשי מעשה' תש"ד בסופו)
הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק צמח צדק הי' נוהג להתחיל לסדר התוועדויות שמחת בית השואבה – ביום א' דסוכות לאחרי תפלת ערבית, בלילה השני' – בניגונים וריקודים. הוא עצמו הי' מרבה לרקוד, עד שאפילו האברכים הצעירים לא היו יכולים להמשיך יחד עמו. בעת ההתוועדויות דשמחת בית השואבה הי' נוהג כ"ק אאזמו"ר הרה"ק צמח צדק לבאר עניני חסידות, וע"פ רוב הי' אומר:
הסבא – הוד כ"ק רבינו הזקן – שהמשיך וסידר חכמה דתורת החסידות, מבאר את הענין באופן כך, ודודי מו"ח, שגילה והמשיך בינה דתורת החסידות, מגלה ריבוי פרטים המסתעפים מהנקודה. וכך, בדבורו בענין זה, מגלה הסבא – כ"ק אאזמו"ר הצ"צ – את כח הדעת דחסידות חב"ד.
(שיחת שמחת תורה תש"ג (ספר השיחות תש"ג עמוד 10-11)). מתורגם.
בסוכות תרמ"ח הסב הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק [הרבי הרש"ב] להתוועדות דשמחת בית השואבה, עם הרבנים החסידים ר' הענדל ור' אבא – בסוכה שבבית כבוד אמו הרבנית נ"ע – ודיבר אודות מעמד ומצב זקני החסידים הראשונים והנהגותיהם בימי שמחה דשמחת בית השואבה. מדור לדור ביארו והסבירו את הענין דשמחת בית השואבה, על יסוד המאמר דיונה בן אמיתי קיבל נבואתו בשמחת בית השואבה. שאבו רוח הקודש עם דליים, סירים, בקבוקים, כוסות וכוסיות, כל אחד לפי ערכו.
והיו בזה ג' עיקרים: א) כל אחד שאב מים חיים. ב) כל אחד השתדל בכל כחותיו לנקות את הכלי. ג) היו מייקרים כל טיפה מים חיים, ונהנים מהטעם הטוב, אשר, עצם ההנאה מהטעם היתה מגבירה את התשוקה לקבל עוד, ופועלת שגם העומדים מסביב ירצו ליהנות, עד שינענעו בשפתותיהם..
(שיחת יום שמחת תורה תש"א (ספר שיחות תש"א עמוד 36)). מתורגם.