כשחוזרים מחצרות קודשנו בשגרה של ימי מר-חשוון, צפה ועולה התביעה החסידית הנוקבת: הנסיעה לרבי אינה תחליף לעבודה פנימית ועצמאית. בשיחה נפלאה ומלאת עומק והומור חסידי, מציג הרבי את ההבדל היסודי שבין הגישות בחסידות: בעוד שחסיד פולין יכול לפטור את עצמו בהסתמכות על אמונת חכמים, קבלת ברכות וחיפוש אחר סגולות – מחסיד חב"ד נדרשת עבודה עצמית. הרבי לא עושה את העבודה במקומנו; התפקיד שלנו הוא להתייגע להפנים את החסידות בעבודת התפילה ויישומה בחיי היום יום • מערכת אתר 'חב"ד לייב' מגישה את הסיפור המלא והמעורר מתוך השיחה • 'לאחרי המאמר והחזרה והתפילה באריכות, הגיע כבר זמן תפלת מנחה, וכך עבר עליו כל יום השבת מותש עייף ורעב, וגם את המאמר לא ידע'.. • לכתבה המלאה
☚ הרב לידר בשאלה נוקבת: אתה חסיד חב"ד או חסיד פולין? • צפו
השיחה מעמידה במרכזה את ההבדל היסודי בין דרך החסידות הכללית, חסידות פולין, לבין דרך חסידות חב"ד, כפי שתיאר הרבי הריי"צ.
חסיד פולין צועד בדרך האמונה וההסתמכות על הצדיק. בעולם הזה הוא מתרכז בקבלת ברכות מהרבי לפרנסה ולצרכי הבית, תוך התקשרות בשמחה וסעודות. כיוון שהוא מביא עמו ברכות גשמיות, בני ביתו מסייעים לו ושמחים בנסיעתו לרבי. בעולם הבא הוא זוכה לשכר מושלם בזכות אמונתו התמימה וקיום המצוות כפשוטן, מתוך התרחקות מהעמקה בנסתר. האמונה הפשוטה וההסתמכות על הרבי מספיקות לו כדי לזכות בכל טוב.
לעומת זאת, חסיד חב"ד עומד תחת תביעה מתמדת לעבודה עצמית ופנימית. בעולם הזה, בנסיעתו לרבי הוא מתמקד כולו בהבנת החסידות, התבוננות במאמר ועבודה פנימית של אהבת השם, יראת השם ותפילה באריכות. הוא מתבייש לבקש מהרבי גשמיות, וכתוצאה מכך אינו מביא עמו בשורות גשמיות לביתו ונחסר מנעמי העולם הזה.
בעולם הבא, בית דין של מעלה אינו מסתפק באמונתו המקיפה. תובעים ממנו ידיעה והשגה פנימית בבחינת חכמה, בינה ודעת. אם לא למד, הבין והפנים את תורת החסידות שמסר לו הרבי, מעמדו בבית דין של מעלה הופך לקשה ביותר.
המסר המרכזי של השיחה הוא שחסיד חב"ד אינו יכול להסתפק בהשתייכות לרבי או בהסתמכות על צדקת הרבי וברכותיו. הנסיעה לרבי והאמונה בו אינן פוטרות מעבודה עצמית, והתפקיד המוטל על החסיד הוא ללמוד, להבין, להפנים ולתרגם את החסידות בעבודת התפילה ויישומה בעבודה בפועל.
לשיחה המלאה >>
1. חסיד פולין בעולם הזה: שייריים, ברכות וצידה לדרך
'על פי זה יש לבאר גם בנוגע לדברי כבוד קדושת מו"ח אדמו"ר שתיאר בסיפור ארוך החילוק שבין חסידים גופא (נוסף על החילוק בין חסידים לאלה שאינם חסידים), בין חסידי פולין לחסידי חב"ד – שחסידי פולין יש להם הן עולם הזה והן עולם הבא, מה שאין כן חסידי חב"ד 'ווערן אויסגעריסן' [נחסרים] הן בעולם הזה והן בעולם הבא:
כאשר חסיד מחסידי פולין נוסע לרבו – אזי ה"תורה" היא בקיצור, ו"שירייים" (בפרט ביום טוב) ישנם בריבוי, בכל הסעודות, ואחר כך יוצאים בריקוד, וכך עובר כל הזמן מתוך עבודה בשמחה, ולפני שחוזר לביתו נכנס אל הרבי להיפרד ממנו, ומבקש ברכתו בכל המצטרך לו בבני חיי ומזונא רווחא, עבור בת בוגרת, עבור פרנסה וכולי, והרבי מבטיח לו, וכשחוזר לביתו ומספר לבעה"ב׳סטע על הבקשות והברכות שקיבלו מהרבי, הרי גם היא שמחה מנסיעתו אל הרבי, וכשרוצה לנסוע לרבו עוד הפעם, מסייעת בידו על ידי זה שנותנת לו צידה לדרך, "קלעצלעך מיט הערינג", וכמה פרוטות עבור הנסיעה וכולי – כך שיש לו עולם הזה.
2. חסיד פולין בעולם הבא: אמונה תמימה ושכר מושלם
ולאחרי ק"כ שנה, בבואו לעולם הבא, ובבית דין של מעלה שואלים אודות מעמדו ומצבו ("וואָס הערט זיך מיט אים"), און עס ווערט ביטער… יש לו תשובה מן המוכן: הייתי חסיד של הרבי שלי, ו"צדיק באמונתו יחי'", א"ת יח'י אלא יחַי'. וכששואלים אותו האם קיים כל מה שהרבי צוה עליו, משיב: הרבי שלי נתן לי ברכות, ואמר לי שאהי' שומר תורה ומצוות, שיהי' לי שיעור בלימוד התורה וכולי, וזאת עשיתי.
וכשממשיכים לשאול אותו אודות "דע את אלקי אביך", "צפית במרכבה", משיב: לימדוני שצריך אמונה, כאמור, "צדיק באמונתו יחי'", א"ת יח'י אלא יחַי', ואמונה יש לי, ולימדוני גם שאין דורשין במעשה מרכבה ובמעשה בראשית, ואכן קיימתי זאת, ובכל מקום שראיתי תיבת "אצילות", ועל אחת כמה וכמה "צמצום" או "קו", ברחתי מזה כמטחוי קשת… שהרי מי אני ומה אני, ובמופלא ממך אל תדרוש!
ובמילא, כיון שאמונה יש לו מעל הראש (מקיף אמיתי), שהרי כל ישראל הם "מאמינים בני מאמינים", ובפרט עדת החסידים ("ביי זיי איז דאָך ניט שייך צו זאָגן"), ואת דברי הרבי קיים הן בקום ועשה והן בשב ואל תעשה – הרי, כל גן עדן והעולם הבא אינו מספיק עבורו!…
3. חסיד חב"ד בעולם הזה: עבודה פנימית ועולם הזה אבוד
ואילו חסיד חב"ד שנוסע אל הרבי – הרי הוא נדחף (לא לקבלת "שירייים", דמאן דכר שמי', אלא) לשמיעת המאמר, ולפעמים, מרוב הדחיפות קשה לו לשמוע ולהבין את המאמר…
— סיפר לי יהודי אחד, "אַ עולמ'שער", מה שנשאר בזכרונו מהשבת שהיה בליובאוויטש: דחפו אותו כל כך בעת אמירת המאמר שידע רק הקושיא על הפסוק שבהתחלת המאמר. את פנים המאמר לא הבין, ולקראת התירוץ בסיום המאמר "איז ער שוין געווען אינגאַנצן צוקוועטשט" [כנראה ידעו מי הוא, ולכן, דחפוהו באופן של הידור מצוה…]. לטעום משהו ("איבערכאַפּן די האַרץ") לאחר המאמר לא הי' שייך, כיון שהיתה "חזרה", ואחר כך התפילה, ולאחרי המאמר והחזרה והתפילה באריכות (על כל פנים), הגיע כבר זמן תפלת מנחה, וכך עבר עליו כל יום השבת "אַ פאַרמאַטערטער, אַ צוקוועטשטער און אַ הונגעריקער" [= מותש עייף ורעב], וגם את המאמר לא ידע… —
ואחר כך כשנכנס אל הרבי – מתבייש לדבר אודות צרכיו הגשמיים, פרנסה, בת בוגרת וכולי, שכן, לאחר שזה עתה שמע מאמר מהרבי אודות אצילות ולמעלה מאצילות, איך יקח זמנו של הרבי כדי לספר לו שזוגתו אינו נותנת לו מנוח בגלל שאין לה בשר לשבת ולחם שחור בימי השבוע, החנוני אינו רוצה עוד ליתן בהקפה, הבעלי־חובות יורדים לחייהם וכולי… מהרבי הוא מבקש אודות אהבת השם ויראת השם, קבלת עול, שיוכל להתפלל ללא מחשבות זרות, שיהי' לו הרגש "אין אַ וואָרט חסידות", וכיוצא בזה, והרבי נותן לו ברכתו על בקשות אלו.
וכשחוזר לביתו שואלת הבעה"ב'סטע – בידעה שברכתו של הרבי מועילה – מה הבטיח הרבי בנוגע לפרנסה, בנוגע ל"נדוניה" עבור הבת הבוגרת וכולי, ומשיב, שאודות ענינים אלו לא דיבר עם הרבי כלל, כי אם, אודות אהבה ויראה, עבודת התפילה ללא בלבולים מטרדות הפרנסה… הרי מובן מאליו שמקבל ממנה "פסק" על אתר, וכשרוצה לנסוע אל הרבי בשנה הבאה, צועקת זוגתו שמוטב שישכיר עצמו בתור "חזן" או "שמש" וישתכר רובלים אחדים, ואינה מניחה לו לנסוע, ואינה נותנת לו מאומה וכולי וכולי – כך שעולם הזה אין לו.
4. חסיד חב"ד בעולם הבא: תביעה על הידיעה והסוף המר
ולאחרי ק"כ שנה, בבואו לעולם הבא – שואלים אותו איזה חסיד אתה, ועונה "מיט אַ ברייטקייט": "אַ ליובאוויטשער חסיד, אַ חב"ד'ניק".
אם כן – ממשיכים לשאול אותו – יודע הנך מה ראשי התיבות דחב"ד? ומשיב: בודאי, חכמה בינה דעת. ומהו הפירוש בזה – שלא מספיק אמונה בלבד, שהיא בבחינת מקיף, אלא צריך להיות גם ידיעה והשגה, "דע את אלקי אביך", בפנימיות דווקא.
אם כן – אומרים לו – הבה נבחן את ידיעתך, 'ווערט דאָך ביטער'.. ושותק. שואלים אותו: אולי הרבי לא למדך, לא תבע ממך? ומשיב: הרבי למדני ותבע ממני, שמעתי מאמר אחד, ועוד מאמר ועוד מאמר, וגם כשלא הי' לי עבור הוצאות הדרך, ולילך רגלי לא יכלתי, שלח אלי הרבי את המאמר בכתב. ובמילא מתחילה החקירה ודרישה: היתכן וכולי, ומובן מאליו מה נעשה סוף הדבר'.
שיחת פרשת 'ראה' תש"י, בלתי מוגה.