ישנם ימים בשנה שבאים לתבוע אמת. כ' מרחשוון, יום הולדתו של הרבי הרש"ב, מציב מולנו מראה נוקבת: האם אנחנו חסידים פנימיים שחיים את עבודת ה' באמת, או שלמדנו להתחפש למעטפת נוצצת? בעקבות שיחת הרבי מכ' חשון תשד"מ, הרב לוי זלמנוב בטור אישי נוקב על התביעה של הרבי הרש"ב להפסיק לחיות בחיצוניות, להניח את התיעודים וההסתכלויות הצידה, לפתוח את הסידור – ולחזור הביתה, אל הפנימיות • לכתבה המלאה
☚ צפו בשיחה חריפה ונוקבת של הרבי לכ' חשוון: לא להיות מונח בחיצוניות – להיות פנימי!
התביעה שאינה משתמעת לשתי פנים – מבט פנימי לכ' מרחשוון
כ' מרחשוון, יום הולדתו של הרבי הרש"ב, הוא תחנה שמחייבת אותנו לעצור את המרוץ ולהסתכל היטב במראה. מי שייסד את ישיבת 'תומכי תמימים' ואת עומק ההשגה החסידית, ותבע מתלמידיו הקרויים 'בנים' לחיות את החסידות באמת, מציב לפנינו תביעה חדה: להיות 'פנימי', לא 'חיצוני'. הרבי הרש"ב תבע מהם שוב ושוב שלא ליפול במלכודת המשטחת את עבודת ה' והופכת אותה להצגה כלפי חוץ, אלא להתמקד בדרישה להיות 'פנימי', ולהתרחק לחלוטין מכל שמץ של 'חיצוניות'
ומהו ההבדל בין 'פנימי' ל'חיצון'? בשיחת ליל כ' חשון תשד"מ, הרבי פותח את הלב בצורה נוקבת ודורש מאיתנו חשבון נפש אמיתי על מה שקורה בתוך בית הכנסת, בעיצומה של עבודת השם. הדברים נוגעים לפרטים הקטנים והיומיומיים ביותר שבהם אנחנו נופלים שוב ושוב אל החיצוניות, במקום להתחבר אל הפנימיות. החיצוניות אינה מתבטאת רק בענייני הרשות, אלא עלולה לפגוע ממש בליבת עבודת השם.
הרבי מעורר בשיחה על תופעה מכאיבה: חסידים, צעירים כמבוגרים, שעומדים בזמן התפילה ובמקום להתבונן בגדלות השם, במקום לכוון בתיבות המאירות של הסידור ולהפנים את ה'דע לפני מי אתה עומד', עסוקים בהסתכלות על הנהגת הרבי בתפילה. הסתכלות כזו באמצע התפילה לא רק שמבלבלת את המתפלל ואת הסובבים אותו, אלא היא היפך נפסק ב'שולחן ערוך', התובע כוונה ופנימיות מתחילת התפילה ועד סופה.
'פנימי' מתמקד לגמרי בעיקר, במה שנדרש ממנו. הוא יודע שהוא צריך להשתנות, לעבוד עם עצמו בהתבוננות פנימית בעבודת התפילה. זה עיקר החסידות, 'עבודה בכוח עצמו'. שהאדם יתחבר בהבנה וברגשות שלו לאלוקות. אך אם הוא מנצל את הזמן שהכי מותאם לזה, עבור עניינים אחרים, אפילו כאלו שנראים קדושים של 'התקשרות' וכדומה, מלבד זאת שהוא כרגע לא ממוקד מטרה בסידור שלפניו בתפילה, הוא גם נתפס לשטחיות חיצונית שהצדיק ירומם אותו, במקום שהוא ישקיע בעבודה האישית שלו.
וכך הרבי מוסיף לעורר באותו נושא, גם על העיסוק הגובר בתיעוד ובצילום. הרבי מתאר סיטואציה שבחור ישיבה או חסיד שוכח את הלימוד ועסוק בתיעוד הרבי מזוויות שונות – זוהי החיצוניות שבחיצוניות. הרבי מתאר בכאב כיצד אנשים משקיעים זמן ואנרגיה בצילום במקום לשאול את עצמם: האם למדתי 'תניא' היום? האם קלטתי עניין פנימי מהמאמר או מההתוועדות?
ההנחה שעיסוק בטכנולוגיה סביב ענייני חסידות הוא-הוא ה'חסידות' – היא טעות יסודית. מלבד מקרים בודדים שבהם הדבר נעשה לשם פרנסה או לצורך הפצה אמיתית, רוב הרדיפה הזו מגיעה מתוך חוסר שימת לב ותפיסה שגויה. הרבי מזכיר לנו כי בעל יום ההולדת, הרבי הרש"ב, תבע ללא הרף: תהיו 'פנימיים', 'ליגט ניט אין חיצוניות' – אל תהיו מונחים בחיצוניות!
תפקידו של כל חסיד, בטח זקני החסידים, אינו לחקות את הצעירים ברדיפה אחר המצלמות והמבטים החיצוניים, אלא לעורר, להעיר ולהציב גבולות ברורים. חסיד שנכנס לבית הכנסת צריך לחשוב על הקדוש ברוך הוא, להביט בסידור, להתבונן במילות התפילה, ולשאוף למפגש הפנימי של הנשמה עם אלוקות בעבודת התפילה. נכון, קל לשתוק. קל להגיד 'מה אכפת לי', ונעים יותר לא לסבך את העניינים. אבל כ' מרחשוון אינו עוד תאריך בלוח שנה חסידי. הוא צעקה אל הנשמה, ומתוך כך – הוא גם מתנה נפלאה וזמן רצון גדול.
זה הרגע שבו אנחנו מוזמנים לעצור את המרוץ, להניח לכל הרעש שמסביב, ולחזור הביתה – אל השקט הפנימי, אל התפילה הלבבית, אל האמת הפשוטה של תורת חסידות חב"ד. כי כשאדם פותח סידור ומכוון את ליבו באמת, כשהוא בוחר להיות 'פנימי', הוא פותח ערוץ ישיר בינו לבין קונו ששום מצלמה ושום רעש חיצוני לא יוכלו לכבות. זה הזמן שלנו לבחור מחדש: לא רק להתרחק מן החיצוניות, אלא להאיר את הפנימיות.
להתחיל מחדש את העבודה הפנימית, בלב שלם ובשמחה אמיתית, ולגלות איך כל מילה של תורה ותפילה מאירות את הנשמה באור חדש וגאולתי. להביט פנימה – אל תוך הסידור, אל תוך מאמר החסידות, ואל תוך עבודת הלב. לדבר מן השפה ולחוץ זה לא מספיק; הגיע הזמן לעבור למעשה בפועל, לפעול את הדברים במציאות ממש.