מלחמות אחים, השמצות הדדיות, ואלפי קולות שנזרקו לפח האשפה ההיסטורי – אלו בדיוק הסיוטים שמהם הציע הרבי למנוע עוד לפני עשרות שנים. בעוד העסקנים הפוליטיים ראו רק את נכסי המפלגה ואת המיקום ברשימה, הרבי ראה את גופי התורה התלויים על חודו של קול וקבע נוסחה מהפכנית וחדשנית: אחדות טכנית בבחירות – ופיצול מלא למחרת • מכתבי הקודש המטלטלים שנחשפים בכתבה זו אינם רק פרק מרתק בהיסטוריה של היהדות החרדית; הם תוכנית עבודה חיה ונושמת • מה כואב יותר מכישלון החזית? ואיך הפכה נבואת האזהרה של הרבי לנשק הקטלני ביותר בידי שונאי הדת? • עורך אתר 'חב"ד לייב' בסקירה מיוחדת על המאבק הסוער של נשיא הדור בנושא 'חזית דתית טכנית' (בהמשך לכתבה שפרסמנו בנושא זה) – והחובה שמוטלת על הכתפיים שלנו • לכתבה המלאה
☚ עמדת הרבי: החובה והזכות להשתתף בבחירות – ולהצביע בעד הרשימה החרדית ביותר
המאבק הנפשי של נשיא הדור והקריאה לציבור
מערכות הבחירות בישראל ידעו לא מעט סערות ומאבקים, אך מעטים הנושאים שגרמו לצער נורא וכה עמוק לרבי כמו סוגיית הפיצול ביהדות הנאמנה והימנעות מריצה משותפת. בעשרות מכתבים, שיחות ויחידויות, פנה הרבי אל מנהיגי הציבור והפוליטיקאים מכל גווני הקשת הדתית והחרדית – החל מראשי אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל (פא"י) וכלה במנהיגי 'המזרחי' וה'פועל המזרחי'.
הרבי לא עסק בפוליטיקה קטנה ולא חיפש רווחים מפלגתיים; הוא זעק מקירות לבו את זעקת היהדות הנאמנה וחרד לגורלם של גופי תורה התלויים בכל קול וקול. במכתביו לאנשי הציבור נחשפים ביטויים חריפים ומטלטלים שאינם מותירים מקום לספק בדבר עומק הכאב. במכתב אחד זועק הרבי: 'גדול הצער וכדי ביזיון שלא נתקיימה החזית בשעה מלאת אחריות זו', ובמכתב אחר הוא מוסיף בכאב כי 'למותר להאריך בגודל הצער וההיזק היוצא לאור על ידי פירוקה זה'.
כאשר נודע לרבי על התפרקות של מגעים לאחדות הוא נרעש והתבטא כי 'נבהלתי ממכתבו מהפרת החזית הדתית', ואף שקל צעדים מעשיים יוצאי דופן כשהציע: 'ואולי היה מהראוי להשתדל שיסע מכאן שליח מיוחד ואולי יוכל להשפיע שם על אלו שבהם תלוי הדבר'.
מאיחוד מלא לריצה טכנית: ההיסטוריה והחזון החב"די
כדי להבין את עומק מאבקו של הרבי, יש לחזור לימי קום המדינה. לקראת הבחירות לאסיפה המכוננת (הכנסת הראשונה) בתחילת שנת תש"ט, ביוזמת הרב הראשי לישראל, הגאון הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג ע"ה, הוקמה 'החזית הדתית המאוחדת'. הייתה זו שותפות מלאה בין 'המזרחי', 'הפועל המזרחי', 'אגודת ישראל' ו'פועלי אגודת ישראל'.
ממנהיגי 'המזרחי', הרב מרדכי נורוק ע"ה, הגדיר אז את גודל השעה במילים היסטוריות: 'היהדות הדתית מצווה להטביע את חותם היהדות על החוקים והמשפטים, בגיוס כל כוחה והשפעתה בדרכים פרלמנטריות. הזנחה וחולשה כיום, עלולה להיות בכייה לדורות'.
ה'חזית' רשמה הישג כביר והשיגה 16 מנדטים. אך לקראת הבחירות לכנסת השנייה (בשנת תשי"ב), נפרדה החבילה. חילוקי דעות פרסונליים, מאבקי יוקרה וחיכוך פנימי הובילו לביטול האיחוד – תחילה מחוגי 'המזרחי' ולאחר מכן גם מתוך היהדות החרדית.
הנוסחה המהפכנית: 'חזית טכנית בלבד'
כשקיבל הרבי את נשיאות חב"ד באופן רשמי, הוא לא התייאש מהמצב אלא הציע יוזמה גאונית וחדשנית: לא איחוד רעיוני או מפלגתי מלא, אלא 'חזית דתית טכנית' בלבד. מה הייתה מהותה של החזית הטכנית?
א] התלכדות מלאה לפני הבחירות: ריצה ברשימה אחת משותפת כדי למנוע אובדן אפילו של קול אחד מתחת לאחוז החסימה ולמקסם את כוחה של היהדות הנאמנה. ב] פיצול מיידי לאחר הבחירות: למחרת הבחירות, כל סיעה ומפלגה מתפצלת לסיעתה העצמאית ופועלת לחלוטין לפי עקרונותיה, רבותיה ומנהיגיה.
בכך ראה הרבי רווח כפול ומכופל: מחד – שמירה מלאה על העקרונות והעצמאות הרעיונית של כל פלג ופלג; ומאידך – מניעת פיצול קטלני המסייע למפלגות המעוניינות לעקור את הדת.
מכתבי קודש מטלטלים: 'גודל רצוני ושאיפתי להקימה'
ארכיוני מכתבי הקודש (בסדרת הספרים 'אגרות קודש') גדושים במכתבים המבטאים את כאבו העמוק והבלתי נתפס של הרבי על התפרקות החזית ועל הקטנוניות המפלגתית של ראשי העשייה הפוליטית באותם ימים. בערב ראש חודש סיוון תשי"א, כותב הרבי מכתב כואב למנהיג אגודת ישראל ושר הסעד, הרב יצחק מאיר לוין ע"ה (ספר 'אגרות קודש', כרך ד' אגרת תתעז):
'מאוד עגמה עלי נפשי מהמצב השורר בארץ הקודש תבנה ותכונן, אשר בכל יום מביא משם ידיעות מעציבות ביותר, ונוסף על זה ההתפוררות שבין החרדים גופא הוא לקוי מכאיב ביותר. ובכל זאת תקותי אשר סוף סוף תתארגן חזית דתית מאוחדת ובפרט אחרי דברי עם מר משה שפירא – שר הפנים – בזה'.
'גדול הצער וכדאי הביזיון'
כחודש וחצי לאחר מכן, ביום כ"ב תמוז תשי"א, לאחר שנודע כי החזית הדתית התפרקה, שיגר הרבי מכתב חריף ביותר לשר הפנים משה שפירא (מראשי 'המזרחי') ולרב בנימין מינץ (ממנהיגי פא"י). במכתב זה מקונן הרבי על כישלון הריצה המשותפת, אך אינו מרפה ומציע שלפחות יקימו חזית מאוחדת לאחר הבחירות לצורך המשא ומתן הקואליציוני (ספר 'אגרות קודש', כרך ד' אגרת תתקנ):
'גדול הצער וכדאי הביזיון שלא נתקיימה החזית בשעה מלאת אחריות זו, ויהי רצון אשר על כל פנים עתה יראו מנהלי המפלגות בעצמם די כח לבכר את האינטרסים של כללות היהדות החרדית על הרווחים המדומים המפלגתיים, אשר על ידי זה תהיה תועלת להמפלגה בתור מפלגה להקים חזית על כל פנים לאחרי הבחירות'.
מכתב גילוי הלב הנדיר
במכתב מופלא הרבי מסביר בטוב טעם את הטובה הכבירה שתצמח מהקמת ה'חזית', אך מנגד עמדו כוחות מפלגתיים קטנוניים. במכתב נדיר מבטא הרבי את הצער העצום שנגרם לו (ספר 'אגרות קודש' כרך י"א, עמוד רפט – אגרת ג'תרפ):
'למותר להאריך בגודל הצער וההיזק היוצא לאור על ידי פירוקה זה ובצדק כתב אשר היה בגודל רצוני ושאיפתי להקימה, וכמדומה שעשיתי בזה מה שהיה ביכולתי לעשות בזה בדרכי נועם – כי מכמה טעמים לא רציתי לעשות בדרכים אחרים'..
ובמכתב נוסף אל דוקטור יוסף בורג (ט' סיוון תשי"א; ספר 'אגרות קודש' כרך ד', אגרת תתצה) מאיץ בו הרבי לפעול בכל הכוח:
'והנני פונה לכבודו כלאיש חרדי אשר מצדו ישתדל בכל מאמצי כוחותיו והשפעתו ליצור חזית דתית מאוחדת אפילו אם העניין קשור עם ויתורים מפלגתיים'.
גם לקראת מערכת הבחירות בשנת תשט"ו המשיך הרבי במאבקו, אלא שהפעם נאלץ להסתפק בפחות, והשתדל כי לכל הפחות תוקם החזית בין המפלגות החרדיות בלבד – אגודת ישראל ופא"י. במכתב למנהיג אגו"י הרב יצחק מאיר לוין בערב ל"ג בעומר תשט"ו, מציין הרבי כי החזית צריכה להיות 'רק בנוגע לבחירות בלבד, ואין לערב בזה עניינים אחרים'.
במכתב מעניין נוסף מאותה תקופה (ספר 'אגרות קודש' כרך י', עמוד סה), כותב הרבי כי כעת, מתוך הלחץ החיצוני, יש סיכוי לאחדות: 'בא הדוחק והכפיה מבחוץ, היינו מהשמאליים, יש מקום יותר ויותר שיוותרו על רווח המדומה של מנהיג מפלגה פלוני ופלוני בכדי שלא להזיק המצב הדתי בארץ הקודש תבנה ותכונן'.
שליחות חשאית ודרמה מול מועצת גדולי התורה
את עוצמת הצער והכאב של הרבי מדחיית הנושא שוב ושוב אפשר לראות במכתב נוסף משנת תשי"א, שבו כותב הרבי כי הוא מבקש ידיעות מפורטות על הנעשה בחזית, ואף שוקל צעד דרמטי לשגר שליח מיוחד מארצות הברית כדי להשפיע על הנוגעים בדבר.
המאבק הגיע לשיאו לקראת הבחירות לכנסת הרביעית. כאשר התאחדו המפלגות החרדיות אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל, נגרמה לרבי קורת רוח מרובה: 'זה עתה נתקבל המכתב (והמברק) על דבר החזית עם אגודת ישראל, ותשואות חן על שילוחו, ויהי רצון שתהיה להצלחת ולהרמת קרן ישראל סבא'. אך כשהדברים שוב הסתבכו, הורה הרבי לרבני חב"ד לפעול באופן ישיר ומפתיע.
עדות כואבת: רבני חב"ד בכינוס של גדולי התורה
הגאון החסיד הרב משה אשכנזי ע"ה, מזקני רבני חב"ד בארץ הקודש, גילה זכרונות מרטיטים וסוערים מפגישה דרמטית במיוחד: 'היה זה בשנים הראשונות לאחר קום המדינה. יו"ר מועצת גדולי התורה היה הגאון הרב זלמן סורוצקין ע"ה, שהיה מתנגד להקמת החזית הדתית. מועצת גדולי התורה התכנסה לדיון חשאי. רבני אנ"ש, בהוראתו הישירה של הרבי, הלכו לאותה ישיבה כדי להביא את דברו של הרבי בנושא ההכרח בהקמת החזית.
הפגישה נערכה ללא הזמנה מראש. השתתפו בה הרב שניאור זלמן גרליק (רבו של כפר חב"ד), הרב עזריאל זעליג סלונים, הרב דוד חנזין ואנכי. כשאנו נכנסנו, כבר לא היו מקומות ישיבה פנויים. כאשר מרן ה'בית ישראל' מגור זצ"ל ראה אותנו, הוא קם ממקומו ופינה את כיסאו המכובד לרב גרליק, בעוד הוא עצמו עבר להתיישב על הספה שמאחורי השולחן!
הרב גרליק דיבר בכאב רב ואף בכה מהתרגשות נוראה.. הרב סלונים ע"ה דיבר בתקיפות וברוגזה אודות החובה העליונה לקיים את רצונו של נשיא הדור. לצערי, היו שם כאלו שהתייחסו בקרירות לעניין, ואחרים שרצו אך לא יכלו לכפות את עמדתם. כשנכנסתי לאחר מכן ליחידות אצל הרבי, סיפרתי לו על כל השתלשלות הדברים ועל היחס המיוחד שה'בית ישראל' העניק לרב גורליק'.
הרב מנחם פרוש: 'הרבי דיבר בדם לבו'
גם חבר הכנסת לשעבר, הרב מנחם פרוש ע"ה מאגודת ישראל, תיאר את עוצמת הדיבורים ביחידות: 'נושא החזית הדתית היה אצל הרבי אחד הדברים החשובים ביותר, לצד מאבקי הקודש של 'מיהו יהודי' ושלמות הארץ. הרבי דיבר איתי על כך מספר פעמים ביחידויות מתוך התרגשות גדולה מאוד. הוא אמר לי שאני יכול להביא לשינוי ההחלטה באגודת ישראל.
הטענה המרכזית של הרבי הייתה שכל קול שמגיע לשומרי תורה ומצוות עשוי להכריע חוקים דתיים וגופי תורה, ולכן ראה בזה הצלה ממשית לעם ישראל. היו לי שליחויות והתכתבויות רבות מהרבי בנושא, וחייבים להודות שהיו חילוקי דעות ברורים ואנחנו הלכנו כפי הוראת רבותינו והגרי"ז מבריסק'.
נימוקי הזהב של הרבי
בשיחה מפורסמת הנדפסת בספר 'ליקוטי שיחות' (כרך כא, עמוד 419 ואילך) מונה הרבי את הסיבות והנימוקים העיקריים שבגללם דחף ללא הרף להקמת החזית. כשקוראים את המילים הללו כיום, מבינים עד כמה מדובר בניתוח נבואי המראה בדיוק מדהים את מה שמתרחש בימינו:
• קירוב לבבות לענייני דת: תעמולת הבחירות אינה מסתיימת ביום ההצבעה – רישומה ניכר משך זמן רב לאחר מכן. באם התעמולה של המפלגות הדתיות מופנית כלפי כלל הציבור שאינו דתי בדרכי נועם ובשפה מאחדת, לא רק שמרוויחים קולות חדשים, אלא מקרבים מספר עצום של יהודים לתורה ולמצוות.
• מניעת השמצה הדדית וחורבן פנימי: באם אין חזית דתית, עיקר תעמולת הבחירות של המפלגות הדתיות מופנית בעל כורחה נגד המפלגות הדתיות האחרות. וכדרך תעמולות בחירות, לא מסתפקים בהדגשת מעלות המפלגה שלהם, אלא מדגישים 'לא פחות' את החסרונות והפגמים של המפלגות האחרות. מלחמת אחים זו גורמת לחילול ה' איום ונורא.
• אספקת נשק קטלני בידי מתנגדי הדת: העובדה שאין הציבור הדתי מסוגל הידבר ולהקים חזית טכנית, בשעה שמפלגות חילוניות כן יודעות להתאחד, משמשת נשק הרסני בידי הלוחמים בדת. השונאים מצטטים מתעמולת המפלגות הדתיות עצמן את החסרונות והטענות שבהן השמיצו אחת את השנייה, ומשתמשים בזה לקעקוע יסודות היהדות.
• סכנת אובדן המנדטים והכרעה של קול יחיד: הרבי האריך להסביר כי בכנסת ראו במוחש כיצד בדיונים הגורליים ביותר הכריע קול אחד בלבד! חזית דתית טכנית הייתה מוסיפה בוודאות במספר הצירים (מנדטים) – ולא רק ציר אחד, אלא שניים ושלושה מנדטים שהיו מצילים את המצב.
התנאי להצבעה: פנייה ישירה אל הציבור
כאשר נוכח הרבי לדעת כי נציגי המפלגות וראשיהם כבולים בלחצים פוליטיים ואינם מסוגלים להתעלות גודל השעה, הוא עקף את העסקנים ופנה ישירות אל ציבור הבוחרים. במכתב גלוי ומפורט שנכתב למחרת יום הכיפורים תשכ"ו (ספר 'אגרות קודש', כרך כ"ד אגרת ט'קעה), הציע הרבי לציבור להציב תנאי ברור למפלגות, להצביע רק עבור מפלגה שתכניס במצע שלה את הקמת החזית הדתית:
'הרי מתבקשת הצעה הגיונית בקשר הבחירות בכלל ובקשר חזית טכנית בפרט והיא: אשר כל אחת מהמפלגות הדתיות תודיע במצע הבחירות שלה, בסעיף מיוחד ברור ומפורט, אודות עמדתה והחלטתה בנוגע לשאלת הקמת חזית דתית טכנית בעתיד.. כדי לשלול מה שקרה זה עתה שכל מפלגה מאשימה את חברתה בכישלון החזית טכנית, תפרט כל מפלגה את עמדתה לבעיה האמורה בפירוט הכי מלא'.
הרבי הביא הוכחה מוחצת ומפתיעה מהבחירות לרשויות המקומיות. באותה שנה נכתב המכתב למחרת יום הכיפורים אך התעכב עד 'אסרו חג סוכות'. לפניכם ציטוט מתוך כרוזי הבחירות של המפלגות החרדיות עצמן לעיריית 'תל אביב-יפו', שבה הלכו יחד בחזית דתית: 'בפעם הזאת יותר מאשר בעבר עלול להיווצר תנאי מצב שנציג נוסף של היהדות החרדית עלול להכריע את הכף בשאלות יסוד שיש בהן עניין חיוני ליהדות התורה ובידי הבוחר הנאמן לעשותו'.
על כך הוסיף הרבי וכתב: 'בשורה מרנינה זו עשתה כנפיים ונתקבלה בברכה ובהתלהבות רבה על ידי כל שומעיה, בשעה שכל הרשימות החילוניות מאוחדות כאחד במלחמתן נגד דמותה החרדית של עירנו'. הרבי שאל אז בתמיהה עצומה: מה ההבדל בין בחירות לעירייה לבין הבחירות הכלליות לכנסת?! איך בעירייה מבינים כולם שכל קול קובע ויש לרוץ בחזית, ואילו בבחירות הכלליות – שבהן מדובר על גופי תורה, חילולי שבת, גיוס וזהות העם היהודי – מאפשרים לקולות לרדת לטמיון?!
לקראת הבחירות לכנסת השביעית, פרסמה אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש הודעה רשמית בשם הרבי, כי על הבוחר להצביע אך ורק לאותן מפלגות דתיות שבמצען מביעות עמדה חיובית ומפורשת להקמת חזית דתית טכנית בעתיד.
'חבל שלא רוצים ללמוד לקח מן הכישלון'
גם בחלוף השנים, כשהאכזבה ממהלכי העסקנים הלכה וגברה, לא התייאש הרבי ולא הרפה מהרעיון. במכתב מח"י שבט תשכ"ט לחבר הכנסת מטעם פא"י, הרב קלמן כהנא ע"ה (ספר 'אגרות קודש', כרך כ"ה אגרת ט'רנב), שוב מדגיש הרבי:
'השקפתי בענין חזית דתית טכנית היא כמו שהיתה מאז – ועוד יותר אם אפשר יותר'.
ימים ספורים לאחר מכן, בכ"ט שבט תשכ"ט, כותב הרבי להנהלת 'ישראל הצעיר' מכתב נוקב ומטלטל (ספר 'אגרות קודש', כרך כ"ה אגרת ט'רס):
'ועל פי הידיעות האחרונות שהגיעו אלי.. המצב בזה בארץ הקודש תבנה ותכונן הוא על דרך שהיה קודם הבחירות האחרונות שם, והלואי שהתוצאות תהיינה אחרות משהיו אז כשלא נתקיימה החזית. ובאמת אין פלא שלא חל שינוי בהמצב, כי אותם האנשים שהחליטו אז נגד החזית הם גם הקובעים עתה את מהלך הענינים בזה, וכן הסיבות שהניעו אותם למנוע חזית אז קיימות גם עתה. וחבל חבל שלא רוצים ללמוד לקח מהכשלון בבחירות האחרונות, וגם שלא רוצים ללמוד מן השנויים שחלו מאז ועד הנה.
וכמו שכתבתי בשעת הבחירות ההן – אם לא יהיה לחץ ציבורי הכי גדול וחד-משמעי שיראו שמתכוננים ברציניות, הרי לדאבוננו הכי גדול הסכויים בזה כמו שהיו אז. מובן שאיני מתיאש חס ושלום, שהרי זהו היפך גישת היהדות לכל דבר טוב שנתקל בקושיים, ובפרט בדבר כה רציני כהקמת חזית דתית טכנית.. ובלי נדר – מצדי אשתדל לעשות כל האפשר למען הקמת חזית דתית טכנית האמורה'.
התלכדות היהדות הנאמנה
מכתביו, שיחותיו וזעקותיו של הרבי לא נכתבו רק עבור דורות העבר. הם מהווים מפת דרכים מדויקת, נוקבת ואקטואלית במיוחד עבורנו כיום. הניסיון ההיסטורי הוכיח פעם אחר פעם: הפיצול, הפסילת הדדית ואובדן הקולות מתחת לאחוז החסימה אינם מביאים עימם שום רווח, אלא משרתים אך ורק את הגורמים הפועלים לכרסם בקודשי ישראל. לעומת זאת, התלכדות טכנית שומרת על כבודה של התורה, מכפילה את כוחה של היהדות הנאמנה ומביאה לקידוש שם שמיים.