בקשר לפתגם שמובא בספר 'היום יום' לתאריך כ"א מר חשוון: 'עבודת התפילה היא המביאה השגת המוח בהרגשת הלב, ושניהם יחד בעבודה בפועל המצוות ביראת שמים וקנין מדות טובות', עורך אתר 'חב"ד לייב' מגיש את המכתב המלא של הרבי הריי"צ (ממנו נלקח הפתגם לספר 'היום יום'), בו מסופר על ההתבוננות של רבינו הזקן בעבודת התפילה 'עם הסטנדר' (כפי שפורסם לאחרונה הגהת הרבי בכתב יד קודש באתרנו), יחד עם שיחה בה הרבי מסביר ומרחיב בהסברת התבוננות זאת • לכתבה המלאה
☚ הבחור שאל למה הרבי לא מעורר להתפלל באריכות – כך הגיב הרבי
לרגל ציון יום השנה למכתבו המפורט של הרבי הריי"צ, ממנו נלקח הפתגם הידוע בספר 'היום יום' לתאריך כ"א מרחשוון על 'עבודת התפילה' המביאה השגת המוח בהרגשת הלב, מגיש אתר 'חב"ד לייב' את קטע מורחב מהמכתב המלא, לצד שיחת קודש מעמיקה של הרבי המבארת את פשרו של סיפור חסידי נדיר שמובא במכתב.
בסעודת יום טוב בלילה השני דחג הסוכות תר"ס, סיפר הרבי הרש"ב מסורת עתיקה לפיה בשנת תק"ס שאל רבינו הזקן את בנו הרבי האמצעי באיזו התבוננות התפלל בראש השנה. הרבי האמצעי השיב שהתפלל בהתבוננות במאמר 'וכל קומה לפניך תשתחוה' בהתבטלות מוחלטת של פרצוף 'אדם קדמון'. כששאל את אביו אדמו"ר הזקן באיזו התבוננות הוא התפלל, השיב לו רבינו הזקן: 'מיט דעם שטענדער' – עם הסטנדר, שכן התהוות הגשמיות באה ישר מה'עצמו'ת.
בשיחת קודש מכ"ט אלול תשכ"ב, מרחיב הרבי ומבאר את העומק שמאחורי מענה זה. הסטנדר מסמל לכאורה את דרגת הדומם התחתונה ביותר, ואף גרוע מכך שכן תחילה היה צומח ונפל למדרגת דומם, אך מצד שני הוא משמש עזר וסיוע לאדם העוסק בתורה ובתפילה. בעוד שהתבוננות שכלית מוגבלת תמיד למידת השכל של האדם, התבוננות דרך הסטנדר (כמובן בהמשך להתבוננות בענייני 'ממלא' ו'סובב') מורה על פשיטות ה'עצמות', חודרת בעומק רב יותר ומביאה את האדם לביטול אמיתי שאינו תלוי בהשגה שכלית.
מכתב הרבי הריי"צ >>
'בלילה השני דחג הסוכות תר"ס בסעודת יום-טוב הואיל כבוד קדושת אדוני אבי מורי ורבי הרב הקדוש [הרבי הרש"ב] לאמר: עתה נתמלא מאה שנה לאותה השיחה הקדושה של כבוד קדושת אדמו"ר הזקן וכבוד קדושת אדמו"ר האמצעי בעניין עבודת התפילה.
כבוד קדושת אדוני אבי זקני מורי ורבי אדמו"ר 'צמח צדק' סיפר לכבוד קדושת אדוני אבי מורי ורבי הרב הקדוש – כבוד קדושת אדוני אבי זקני מורי ורבי אדמו"ר מוהר"ש – אשר בסעודת יום-טוב דלילה השני דחג הסוכות בשנת תק"ס, שאלכבוד קדושת אאזמו"ר הזקן את כבוד קדושת בנו כ"ק אחמו"ר [הרבי האמצעי]: באיזה התבוננות התפללת בראש השנה שעבר. השיב כבוד קדושת אחמו"ר [הרבי האמצעי] את כבוד קדושת אזאמו"ר [אדמו"ר הזקן]: התפללתי בהתבוננות ד'כל קומה לפניך תשתחוה', בהביטול דפרצוף אדם קדמאה.
אחרי כן שאל כבוד קדושת אחמו"ר [הרבי האמצעי] את כבוד קדושת אביו כבוד קדושת אאזמו"ר [אדמו"ר הזקן]: ואתה באיזה התבוננות התפללת. השיב כבוד קדושת אאזמו"ר [אדמו"ר הזקן]: אני התפללתי עם ה'סטענדער', דהתהוות הגשמיות הוא מהעצמות. זאת אומרת, אשר עבודת התפילה היא היא המביאה השגת המוח בהרגשת הלב, ושתיהם יחד בעבודה בפועל המצות ביראת שמים, וקניין מדות טובות..
הוד כבוד קדושת אדוני אבי מורי ורבי הרב הקדוש [הרבי הרש"ב] זי"ע, פתח את הקונטרס הראשון אשר נתן לתלמידי ישיבת תומכי-תמימים, ד' עליהם יחיו, בחדש טבת תר"ס, בנוסח הזה: 'הנה בהיות אשר כל אחד ואחד מאנ"ש שואל ודורש איך מתפללים ובמה עובדים את ה' בעבודה שבלב זו תפילה, אמרתי לפרש קצת שיחתי בענין זה'. להיות כי עבודת התפילה היא יסוד מוסד לכל התורה והמצות. על כן הנה ראשית קירוב האדם לעבודת השם יתברך הוא עבודת התפילה'.
ספר 'אגרות קודש' הרבי הריי"צ, חלק ד' עמוד שט"ז והלאה.
שיחת הרבי (בהסברת מכתב הרבי הריי"צ) >>
'ובעומדנו בערב ראש השנה, ישנו סיפור שמביא כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר באחד ממכתביו ['אגרות קודש' שלו חלק א' עמוד תצא], שבו נתבאר ענין ה'שטענדער' [סטנדר] בשייכות לעבודת ראש השנה:
'פעם שאל הוד כבוד קדושת רבינו הגדול את הוד כבוד קדושת בנו אדמו"ר האמצעי, במה התפללת בראש השנה העבר, ויענהו, כי התבונן במאמר 'וכל קומה לפניך תשתחוה' (עד כאן הוא הלשון במכתב כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר, וחסידים מספרים בפרטיות יותר [ומה שלא נתפרט הדבר במכתב כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר, הרי זה לפי שהמכתב נכתב לאחד שכנראה לא היה קולט את סיום הענין], שהוסיף:) בהביטול של הקומה דא"ק' [כן הוא גם ב'אגרות קודש' שלו חלק א' עמוד שטז ('בהביטול דפרצוף אדם קדמאה')].
והביאור בזה: 'א"ק' הוא ראשי תיבות 'אדם קדמון', ומבואר בקבלה וחסידות שקאי על כל סדר ההשתלשלות, מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין, שזהו שרגלי א"ק מסתיימים בסיום עולם העשיה. והנה, ראש השנה הוא 'זכרון ליום ראשון', שבו צריכה להתחדש כל הבריאה מתחילתה, והיינו, דכשם שבששת ימי בראשית היתה הבריאה מאין ואפס המוחלט, כן הוא גם בכל ראש השנה, ולא רק בריאת עולם הזה הגשמי, אלא גם כללות סדר ההשתלשלות, שנקרא בשם 'אדם קדמון'.
וזהו הביאור בדברי אדמו"ר האמצעי, שבתפלת ראש השנה התבונן במאמר 'וכל קומה לפניך תשתחוה', בהביטול של קומת א"ק, היינו, שכל סדר ההשתלשלות מתבטל לגמרי – שזהו ענין ההשתחוואה שמורה על ביטול בתכלית [שלכן הרי זו עבודה שיכולה להיות רק להקדוש ברוך הוא, והיא א' מד' העבודות שכאשר נעשים ללעומת זה, לאיזה עבודה- זרה שתהיה, ללא חילוק בין עבודה זרה לעבודה זרה, הרי זה היפך הוי' אחד] – כי, כאשר כל סדר ההשתלשלות הוא באופן של השתחוואה פנימית וחיצונית גם יחד, הרי זה פועל את הענין של ראש השנה, שהקדוש ברוך הוא מקבל את בקשת בני ישראל: 'מלוך על העולם כולו בכבודך', דקאי על כל סדר ההשתלשלות.
והמשך הסיפור: 'ואחר כך שאל הוד כבוד קדושת אדמו"ר האמצעי את הוד כבוד קדושת אביו רבינו הגדול, במה התפללת, ויענהו: מיט דעם שטענדער כו" [שהרי התהוות הגשמיות היא מה'עצמוּת']. ולכאורה אינו מובן: מהי השייכות של התפחלה עם ה'שטענדער' לעבודה של ראש השנה?
ויש לומר הביאור בזה בדרך אפשר: 'שטענדער' – יש בו שני ענינים הפכיים: מחד גיסא – ה'שטענדער' אינו אלא דומם בלבד, והיינו, שגם 'שטענדער' שנעשה ממין הצומח, הרי השימוש בו אינו בהיותו צומח – ואדרבה: בהיותו צומח אי אפשר להשתמש בו ביום-טוב, ועל דרך זה ברא השנה, שהרי 'אין עולין באילן כו" – אלא לאחרי שנעשה דומם. ונמצא, ש'שטענדער' מורה על תכלית הירידה שבבריאה, שהרי בין ד' הסוגים מדבר חי צומח ודומם, הדומם הוא הדרגא התחתונה, ויתירה מזה – שהרי ה'שטענדער' לא היה מלכתחילה בדרגא תחתונה זו, שהרי מלכתחילה היה בדרגת צומח, ואחר כך נפל ממדריגתו, ואם כן, הרי זו ירידה עמוקה יותר מאשר דבר שהיה מלכתחילה דומם.
ולאידך גיסא – עם היות ה'שטענדער' בדרגא היותר תחתונה לגבי האדם, הרי רואים בפועל שהשימוש ב'שטענדער' מסייע לאדם, אם על ידי זה שנשען עליו בגופו או על ידי זה שמניח עליו את הסידור וכיוצא בזהב, ולא עוד אלא שה'שטענדער' מסייע לאדם בהיותו במעמד ומצב נעלה – בעסקו בלימוד התורה או בעבודת התפילה, כבנדון דידן, התפילה עם ה'שטענדער' בראש השנה.
והענין בזה: עבודת התפילה – תפילה מלשון 'נפתולי אלקים נפתלתי', כפירוש רש"י שהוא לשון חיבור – הוא עניין של התקשרות ועד לאופן של התחברות של היהודי המתפלל עם הקדוש ברוך הוא שמתפלל אליו. וכמאמר הבעל שם טוב: 'זהו חסד גדול מהשם יתברך שאדם חי אחר התפילה, שלפי דרך הטבע היה לו למות כו", והיינו, שכאשר התפילה היא כדבעי למהוי, צריך להיות רצוא וכליון באלקות, בבחינת 'ראשו מגיע השמימה', כי, על ידי ההתבוננות בענינים שמהם מורכבת התפילה, באים למעמד ומצב ד'מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ', כיליון לאלוקות, שזוהי תכלית השלימות שיכולה להיות אצל נברא – שנכלה ממציאותו ('ער גייט אויס') ומתחבר ומתאחד עם הקדוש ברוך הוא.
ובעבודת התפילה ניתווסף עזר וסיוע על ידי ה'שטענדער' – כבפשטות הענינים, שהאדם נעזר ב'שטענדער' להניח עליו את הסידור או להשעין עליו את גופו וכיוצא בזה, ומזה מובן שכן הוא גם בעבודה הרוחנית: כאשר מדובר אודות 'כל קומה', מי שהוא בעל-ציור, איזה 'ציור' שיהיה, בעל שכל גדול ביותר, או בעל שכל קטן – הנה גם כאשר השכל מוכיח ומביא לידי מסקנא שצריך להיות 'לך תשתחווה', הרי כיון שזוהי מסקנא שהגיע אליה על ידי התבוננות בשכל, אזי גם ההשתחוואה היא לפי מידת גודל השכל; עד היכן שמגיע שכלו, שם מגעת ההשתחוואה.
ומטעם זה 'לא נזכר בתורה טעם (בשכל) על מסירות נפש' (כלשון החסידות) – כי, מסירות נפש היא היפך ענין המציאות, ושכל לא יכול להכריח את היפך השכל, שיתבטל ממציאותו ('ווערן אויס מציאות'). ולכן, גם כאשר ישנו ענין ההשתחוואה, 'וכל קומה לפניך תשתחווה', הרי זה אמנם ענין של ביטול, אבל הביטול הוא לפי הציור של ה'קומה'.
ובענין זה ניתוסף עזר וסיוע על ידי ה'שטענדער' – שלהיותו דומם, שהוא דרגא הכי תחתונה (ובפרט שמלכתחילה היה בדרגא נעלית יותר ואחר כך נפל ממדריגתו כו'), הנה ההתבוננות בה'שטענדער', שגם הוא אלוקות, 'כי הכל אלוקות והוא לבדו הוא ואין זולתו', מגעת בעומק יותר וחודרת יותר מאשר ההתבוננות בהביטול להקדוש ברוך הוא של מדבר או חי או צומח..
ועל דרך זה יש לומר בנידון דידן: ישנה ההתבוננות במאמר 'וכל קומה לפניך תשתחווה', אשר, ב'קומה' זו גופא ישנו גם 'עקב', אבל זהו עקב של הקומה שקשור גם עם הראש של הקומה, שלכן, אפילו רגלי א"ק שבסיום עולם העשיה, הרי הם הרגלים של הראש דא"ק, כולל גם בחינת 'עתיק' שלמעלה מרישא דא"ק (שזוהי דרגא שהיא למעלה מעלה כו', כמבואר בדרושי יום הכיפוריפ שב'ליקוטי תורה').
אך ישנו ענין שהוא למטה יותר אפילו מה'עקבים' ד'וכל קומה' – שזהו ה'שטענדער', שהוא מחוץ להקומה, אבל עליו נשענת כל הקומה, וענינו בעבודה הוא עניין המעשה ('המעשה הוא העיקר') של אנשים פשוטים, שמגיע בפשיטות העצמות, כתורת הבעל שם טוב. ועל פי זה יש לבאר בדרך אפשר המענה של אדמו"ר הזקן לבנו אדמו"ר האמצעי, שהתפלל בראש השנה עם ה'שטענדער' – שתמורת ההתבוננות בענין 'וכל קומה לפניך תשתחווה' שהגביהה את התפילה דראש השנה, התפלל אדמו"ר הזקן עם ה'שטענדער' שהגביה את תפלת ראש השנה שלו לבחינת פשיטות העצמות שצריכה להיות בעבודה דראש השנה (כמבואר בדרושי ראש השנה בסידור ובכמה מקומות).
והנה, אף על פי אשר מי הוא זה ואיזה הוא אשר ערב לבו לגשת להשיג אפילו שמץ מנהו, הרי הא גופא שמספרים לנו סיפור זה, מהוה הוכחה שכל אחד יכול למצוא מעין זה בעניניו, במעמדו ומצבו עתה: לאחרי כל ההכנה בחודש אלול שנעשית כדי שתהיה ההתבוננות וההבנה וההשגה וכו' וכו', אין זה מגיע לנקודה העיקרית – הנקודה של ביטול אמיתי וביטול בתכלית, שלא לפי מידת ההגבלה של איזו התבוננות שתהיה.
והרי זהו גם החידוש של הקבלת עול דראש השנה לגבי הקבלת עול של כל השנה כולה – שהקבלת עול דכל השנה הוא בנוגע לכח פרטי וכח פנימי, ואילו הקבלת עול דראש השנה הוא קבלת עול כללי ועצמי. ובאותיות פשוטות – ההנחה שמתבטל ממציאותו ('ער ווערט אויס מציאות') לגמרי, לא מצד הבנה והתבוננות, ולא לפי מידת השכל שלו או לפי מדת המדות שלו, ההרגש שלו וכו' וכו', אלא על דרך 'שטענדער', דהיינו, הנחת עצמותו שבאה מצד פשיטות הנפש של ה'יהודי הפשוט' שבכל אחד מישראל, שמגעת בפשיטות העצמות.
ועל ידי זה נעשית התפילה באופן של התחברות עם עצמות ומהות, ועל ידי זה פועלים שהקדוש ברוך הוא יקבל את הענין ד'תמליכוני עליכם', 'ובמה בשופר', על ידי התקיעה בקרן (לא כפי שהיא עדיין בסוג החי, אלא) דוקא כפי שנעשית דומם, ואחר כך פועלים שיומשך משם – על ידי כללות ה'קומה' – עד למטה מטה, בכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, בטוב הנראה והנגלה'.
שיחת כ"ט אלול תשכ"ב – בלתי מוגה [ראה גם 'סיפורי חסידים' עמוד 450].