מערכת אתר 'חב"ד לייב' מגיש לקט מיוחד של סיפורים ואמרות חסידים, במעלת השמחה והריקוד החסידי, ושלילת העצבות והמרה שחורה • מה גורם לחסיד לקפוץ עם ריקוד לתוך שלולית בוץ – ולשיר 'אשרינו' מכל הלב? איך הפכו נעליים קרועות של חסידים – לכתר שמלאך מיכאל מתגאה בו? האם ריקוד יכול לשנות את הנפש יותר מלימוד? איך אפשר להיות בשמחה גם כשהחיים באמת לא פשוטים? • לכתבה המלאה
☚ משלוח מנות עם משמעות ויוקרה – פורים חסידי ברמה אחרת: סדרת הספרים 'עבודת התפילה בדור השביעי'
נעליים קרועות בגן עדן
הבעל שם טוב ישב פעם עם תלמידיו ואמר: בשמחת תורה איחרו מעט ישראל בזמן תפילתם, בגלל ההקפות וסעודת החג, לעומתם מלאכי מעלה שלא היו עסוקים בעבודה זו התכוננו כהרגלם לשיר את שירתם אך גם הם לא יכלו לעשות זאת בלי נשמות ישראל שהרי אין המלאכים אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה מה עשו? הלכו בינתיים לנקות את גן עדן..
לפתע מצאו שם כל מיני נעליים. הדבר הפליאם ביותר שכן רגילים היו למצוא שם ציצית, תפילין וכדומה אך לא נעליים! הלכו אל מלאך מיכאל לשאול את פיו, הסביר להם מלאך מיכאל שנעליים אלו הם סחורתו, ומקורם בריקוד של עם ישראל עם הספרי התורה, והיה מונה את הנעלים ואמר אלה מקמינקה, ואלה ממזריטש.. וסיים הבעל שם טוב: התגאה מלאך מיכאל על מלאך מט"ט הקושר כתרים לקונו מתפילותיהן של ישראל ואמר לו אני אתפור כתר מעולה משלך מנעליים קרועות אלו.
'קולע' חסידי בכיכר דיזנגוף
בשמחת תורה היה נוהג ר' נחום גולדשמיד לקחת הרבה משקה. שנה אחת בעת אשר שב יחד עם קבוצת חסידים מהתוועדות שנערכה בביתו של ר' שלום סלווין, בדרכם להקפות בבית כנסת ברחוב נחלת בנימין, עברו הם דרך כיכר דיזנגוף בשעה שתיים בלילה, אמר הרה"ח ר' חיים שמריהו גוראריה לר' נחום: 'תעשה קולע'. שאל ר' נחום: 'וכמה תיתן לתומכי תמימים בתמורה'?.. השיב ר' שמערל: 'מאה לירות עבור כל קולע'. ור' נחום קפץ על המציאה ועשה זאת.
העגלים רוקדים, הפרות כבדות
סיפר הרה"ח ר' שאול דובער זיסלין: במוצאי ראש השנה תרס"ב, סיים הרבי הרש"ב את מאמר החסידות ויצא מהאולם, אנ"ש פצחו בריקוד נלהב, וכמה מהתמימים הצטרפו אליהם – ופיזזו בידיהם וברגליהם. אחד מהבעלי-בתים בליובאוויטש צעק על אחד הבחורים: 'מדוע הינך משתגע? אין לך דרך ארץ של בן אדם! תראה כיצד רוקדים הזקנים בדרך ארץ, כמו בני אדם'!..
התמים ירחמיאל סאקיסצענער שנמנה עם בחיריה של ישיבת 'תומכי תמימים' בעיירה ז'עמבין, השיב לו: 'האם שמת לב פעם, שכשהעדר שב מהשדה, צועדות הפרות צעדי צעד במתינות ובדרך ארץ, ואילו העגלים רוקדים? האם סבור הינך שהפרות חכמות יותר? לא! פשוט רגלי העגלים עדיין קלות'..
גם כשהגוף לא רוצה לרקוד
מה הענין של לשיר ולרקוד? להרגיל את הגוף ליהנות מדבר מצווה, בדרך כלל הגוף נהנה מאכילה ושתיה, צריכים להרגילו ליהנות מדבר מצווה, וזהו הריקוד ברגליים שמזה הגוף מתייגע מיד, הגוף לא רוצה את זה, הוא תובע את המנוחה שלו הוא עובד כל היום, וגם יש לו הרבה דאגות והוא שבור, שעל כן הוא רוצה לנוח ולישון..
כמו חייל, שהחודשים הראשונים קשים לו מאד, אבל אחר כך הגוף נעשה מורגל ומוטבע ('אויס געארבעט') שניכר עליו שהיה חייל. אפילו לאחר עשר שנים, אף על פי שאינו לבוש במדים של החייל והוא מנומס ועושה את הכל בנימוס, אף יל פי כן ניכר עליו שהיה פעם חייל, ככה צריכים לרומם את הגוף לתורה ולהרגילו שיהנה מדבר מצווה.
שמחת תורה ברמת גן
הרה"ח ר' פאלע כהן התגורר תקופה מסוימת ברמת גן, ומידי שמחת תורה היו מתאספים בביתו כל החסידים מהאיזור, והוא היה מתוועד בלהט עצום, לאחר מכן היו צועדים יחדיו בשירה ובריקודים. כאשר היו מגיעים לכביש הראשי היה ר' פאלע עוצר את העוברים ושבים ומעורר על התחזקות בתורה ומצוות, מנהג מיוחד היה לו, לערוך 'קולע' חסידי בלב הציר הסואן, כאשר אחריו כל פמליית החסידים.
'קולע' חסידי לתוך הבוץ
בג' תמוז תרפ"ז כאשר נודע על שחרורו של הרבי, רקדו חסידי נעוועל במשך כל הלילה. השמחה הרקיעה שחקים, הרצפה הפכה שחורה מחמת הריקודים, וכותלי בית המדרש מטו ליפול. המשפיע ר' זלמן משה היצחקי אמר 'לחיים' במידה מרובה, ובהגיעו לפתח ביתו עשה 'קולע' לתוך שלולית בוץ תוך שמנגן בשמחה 'אשרינו מה טוב חלקנו'.
'ווינען ווי א ביבר'
אצל חסידים היה מטבע לשון נפוץ 'ווינען ווי א ביבר' [= לבכות כמו ביבר (שם חיה)]. משמעות הדבר: ישנה חיה שנקראת 'ביבר' ומלאכתה היא אשר כל היום אוספת עצים ובונה לעצמה שיחים ובתים, חיה זו נוהגת לחזור מעבודת איסוף העצים למקומה, בדיוק באותה דרך בה הגיעה, ונעזרת לצורך כך בחוש הריח המיוחד שלה.
הדבר מקל על הציידים שרוצים לצוד אותה, מאחר שהם עוקבים אחרי הילוכה של הביבר בבוקר, ובונים מלכודת בדרך בה הלכה, באופן שכאשר תעבור בחזרה בדרך זו – היא תיפול למלכודת ויהיה ניתן לתופסה. וכאשר ה'ביבר' שבה, היא אכן שבה באותה הדרך בה הלכה, וכשרואה את המלכודת פורצת בבכי מר אך מוסרת את עצמה לידי הציידים ונכנסת למלכודת.
הביבר היתה יכולה ללכת בדרך אחרת וכך לא להיכנס למלכודת, אך היא בכל זאת הולכת באותה הדרך וכשרואה שעומדים לצוד אותה, היא אמנם בוכה, אך הולכת ישר למלכודת. מזה למדו חסידים שאין תועלת כלל בבכי לכשעצמו, הבכי לבד לא עוזר. ומי שרק בוכה על מצבו ולא מנסה להשתנות, הרי הוא כמו הביבר שצועדת למלכודת מתוך בכי. מה שצריך לעשות הוא ללכת בדרך אחרת, כלומר לפעול שינוי בעצמך, שמגיע כתוצאה מהבכי ומהמרירות.
שתיית 'משקה' כדי להפיג הצער מה'מרה שחורה'
אמר הבעל שם טוב: 'הרהורי תשובה יש לכל, אלא שיש ששוטפים ומטביעים אותם בקצת משקה'. אמר על כך ר' שמואל גרונם: לפעמים נופל לאדם 'מרה שחורה' והוא מרגיש בה ויודע שסיבתה היא בגלל היותו רחוק מה'. אדם שמרגיש כך, זה מפני שהוא כלי למדריגה זו, היינו שיכול להבין את סיבת עצבותו. אך מי שהוא שבגלל גסותו גופו אינו מרגיש ומבין את סיבת היותו ב'מרה שחורה', אזי הוא הולך ושותה 'משקה' כדי להפיג את צערו.
ההבדל בין עצבות למרירות
מרגלא בפומיה של אחד ממשפיעי קמאי: כיצד יכול האדם להבחין בין עצבות למרירות? לפי תוצאת הדבר. לאחר עצבות, מתעטף אדם בעצמו ונכנס למיטה ומתכרבל בשמיכתו ואינו עושה דבר מלבד הבכי והרחמנות על עצמו. אך לאחר מרירות, אינו יכול להירדם ומיד ניגש לתקן את הדרוש מתוך חיות מחודשת.
למרות ה'פעקל' להיות בשמחה
אצל חסידים מודגש ביותר הענין דשלילת העצבות, יותר ממה שמדגישים ענינים אחרים הנדרשים לתיקון. אחד החסידים הסביר זאת: מכיוון שבכל המידות יודע האדם בנפשו אשר המה מידות מגונות, ואף עובד לתקנם. אך בנוגע לעצבות, כל אדם מוצא סיבה כביכול להיות עצוב, שהרי כל אחד נושא 'פעקל' על שכמו עם כל הדברים עליהם יש לו להתעצב על מצבו, לכן חוזרים ומדגישים שלמרות שניתן למצוא לעצבות טעמים שונים – צריכים להיות בשמחה.
חשבון טועה אבל צודק
סח אחד החסידים: כשאדם עורך חשבון נפש כשהוא שרוי בעצבות, החשבון יכול להיות צודק – הוא לא מצליח בפרנסה, יש לו צרות, מניעות, אבל הסך הכל בוודאי אינו נכון. לעומת זאת כאשר הוא שרוי בשמחה, החשבון יכול להיות לא צודק – כיון שברגעים אלו הינו בשמחה והתרוממות הרוח ואינו רואה נכון את הדברים, אבל הסך הכל בוודאי יהיה נכון.