איך שומרים על אש התפילה באמצע המרוץ התובעני של החיים? במהלך יחידות נדירה ומרתקת מתשרי תש"ל, העניק הרבי הדרכות מופלאות בענייני חינוך וצניעות, לצד תביעה נוקבת ובלתי מתפשרת: גם כשעסוקים עד למעלה מהראש ב'מלאכת שמים' – על עבודת התפילה באריכות ובפנימיות אסור לוותר • עם עצות מעשיות מחסידים הראשונים, והתייחסות מיוחדת לכך ש'כשלומדים את ענייני חודש אלול בחסידות – זהו אלול אחר לגמרי', מגישה היחידות הזו מצפן אדיר לעבודה שבלב • ועל מה התבטא הרבי: 'זוהי המצאה של גוי מטורף אחד בפריז.. האם נשות ישראל צריכות ללכת ולציית לגוי אחד בפריז'?.. • אתר 'חב"ד לייב' מגיש את היחידות המלאה, עם סיכום מיוחד • לכתבה המלאה
☚ עבודת התפילה באריכות היא יסוד הכל • התוועדות מעוררת עם הרב גפני
במהלך יחידות מיוחדת ומרתקת שזכה לה הגה"ח הרב שניאור זלמן גפני בחודש תשרי תש"ל, העניק הרבי הדרכות מפורטות ומעשיות במגוון נושאים העומדים בלב החיים החסידיים: משילוב עבודת התפילה עם עול החינוך, דרך גישה חינוכית בדרכי נועם, ועד לעמדה תקיפה ונחרצת בנושאי צניעות וזהירות בכינויים.
בתגובה לקושי שהעלה ר' שניאור זלמן על כך שאין לו עוד זמן להתפלל באריכות בשל העומס בלימוד עם התלמידים, הבהיר הרבי כי עבודת החינוך היא 'מלאכת שמים' המצריכה השקעה מוחלטת והכנה יסודית של השיעורים. הרבי הביא את דוגמת רב שמואל בר שילת שכל מחשבתו הייתה נתונה לתלמידיו, והדגיש כי מחנך צריך להיות מסור לענייני תלמידיו בכל ליבו. לצד זאת, היטווה הרבי מספר עצות מעשיות להתבוננות בתפילה גם בעומס הזמן, כמו התבוננות בכל יום בקטע אחר מתוך התפילה כפי שנהגו חסידים הראשונים. כמו כן, הרבי הציע לנצל את ימי השבתות והחגים – שבהם יש זמן פנוי רב יותר – להתבוננות בתפילה באריכות וללימוד חסידות בעומק, דבר שיקרין וישפיע לטובה גם על ימות החול.
בהמשך הדיון העיר הרבי על חשיבות הלימוד של ענייני החסידות כ'עניני דיומא'. הרבי המליץ כי הנושאים שנלמדים, בין ביחיד ובין עם התלמידים, יהיו קשורים במישרין לזמן ולמועד השנה, כדוגמת לימוד 'מאמרי אלול' בחודש אלול, שכן חיבור זה משנה לחלוטין את אופן עבודת ה' באותם ימים. בנוגע להנהגת המוסדות הלימודיים, הדגיש הרבי כי לצד הדרישה להקפדה על ה'סדרים' ומיצוי כוחות התלמידים, היחס אליהם בכל מסגרת לימודית חייב להיות מתוך דרכי נועם, דרכי שלום, שמחה וטוב לבב, ולא מתוך קושי ומרירות.
חלק מרכזי ביחידות הוקדש לנושא הצניעות. הרבי התייחס להתעוררות של רבני בני ברק וציין את חשיבות חיזוק גדרי הצניעות בדורנו. הרבי יצא בתקיפות נגד אופנות המגיעות ממקורות זרים המציגות לבוש הדוק, והסביר כי בגדי נשים צריכים להיות נאים ומכובדים אך אינם צריכים להיות צמודים אל הגוף. בנוסף, הרבי עודד אסיפות והסברה שנעשות על ידי הנשים עצמן ללא כפייה מבחוץ, שכן דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב ומשפיעים בצורה החזקה ביותר. בסיום היחידות, כאשר אוזכר במהלך הדברים הכינוי 'בעלי תשובה', העיר הרבי בהנחיה חינוכית ורגישה כי לא כדאי להשתמש בכינוי זה, שכן הוא מדגיש ומזכיר את העבר הלא-רצוי שלהם.
לקריאת התמליל המלא מתוך היחידות >>
הרב שניאור זלמן גפני: בעבר היה לי זמן להתפלל באריכות, אפילו בימות החול. עכשיו אני לא יכול להמשיך בזה, כיון שאני עסוק מאוד בלימוד עם התלמידים, וזה תובע ממני את מרבית זמני.
הרבי: כיון שמלאכתך היא 'מלאכת שמים', אסור שיהיה אפילו שמץ כלשהו של 'עושה מלאכתו רמיה', ולכן דרושה השתדלות וזהירות גדולה בהכנת השיעורים היטב, שיהיו הדברים ברורים, כדי שיוכלו להעבירם היטב בכיתות לתלמידים, לכך יש להקדיש את כל הזמן הנדרש להכנת השיעורים. נוסף לכך, הרי מחנך צריך להיות מסור לתלמידים (לא רק בתוכן הלימודים, אלא) בכל עניניהם, לחשוב עליהם און אנגעטאן אין זיי [= ולהתלבש בהם].
וכמסופר בגמרא על רב שמואל בר שילת, שפעם מצאוהו לבד בגינתו, והוא העיד על עצמו ש'דעתאי עילויהן' [= דעתו על התלמידים], אף שחלפו כבר י"ג שנה. ומכך מובנת המסקנא שהתלמידים הם עיקר ענינו. [וכידוע שראשי תיבות 'שילת' הם 'שיויתי הוי' לנגדי תמיד', והסיבה שהוא נקרא כך היא כיון שהיה 'גר צדק'. וכמובא בגמרא גבי ר' שמואל בן שילת, שהוא היה הדעה העיקרית בקשר לסדר החינוך באותם הימים, וממנו יצאה ההוראה, כדוגמת גודל התלמידים בכיתות הלימוד, שלא יהיה מספר תלמידים גדול מידי בכיתה אחת, כיון שזה מפריע לקשר אישי עם התלמידים].
אמנם יחד עם זאת, למחנך אסור לשכוח מעצמו, ויש למצוא דרך ועצה כיצד יהיה לו זמן עבור עצמו; ובעניננו, יש להפיק לקח מהסיפור הידוע על חסידים שלא היה להם מספיק זמן להתבונן באריכות בכל התפילה, לכן נהגו להתבונן ('דורך געטאן') יום אחד בקטע מסויים בתפילה, והיו עושים קמט בסידור (כדי לזכור היכן עצרו) [כיום יש א וועלט מיט חסידות [= עולם מלא של חסידות], עם ביאורים על כל עניני התפילה, כך שאי אפשר לתאר יהודי אחד שיכול להתבונן בתפילה את כל הענינים-ביאורים, שהרי אין לדבר סוף], ואת שאר התפילה התפללו במהירות (לפי ערך), וביום שלאחריו התבוננו בקטע נוסף וכו'.
באמת, עיקר השאלה היא בימות החול, שהרי בשבת ויום-טוב יש לכך יותר זמן, ולכן העצה היעוצה היא, שבשבת ויום-טוב יתבונן בעוד כמה וכמה ענינים בחסידות, ויתבונן בהם כפי הדרוש, ומזה ישאר אצלו לכל השבוע. כידוע שענין שאדם התבונן בו בעומק ופעל והתעסק בו כפי הראוי בזמן מסויים, הרי בקלות יוכל לחזור שוב על הענין (על כל פנים בקצרה) בזמן אחר. ובנידון דידן: הענינים שתתעסק בהם בשבת, תחזור עליהם בקצרה בימות החול.
הרבי הסתכל למעלה ואמר: איי, מה יהיה עם התפילה שלך? צריך למצוא לזה פתרון. כדאי שבחלק מהשבתות לא תשהה בישיבה, וכך תוכל מידי פעם להתפלל באריכות, והתפילה של שבת תשפיע אחר כך גם על התפילות בימות החול, כאשר תיזכר בהתבוננות של תפילת השבת.
הרבי: מהנכון שהענינים שאתה לומד בחסידות, הן לבד והן עם התלמידים, יהיו 'עניני דיומא' השייכים לאותו זמן, שהרי ידוע עד כמה זה משפיע על אופן העבודה באותם ימים. לדוגמא: א ס'קומט א אלול אין וועלט [= כשמגיע אלול בעולם] ולומדים את עניני חודש אלול כפי שנתבארו בחסידות, הרי זהו אלול אחר לגמרי!
הרבי: יש לדקדק עם התלמידים על ה'סדרים', ולראות כיצד מנצלים את מלוא הכוחות והיכולות שלהם, כל אחד באופן פרטי. כך צריך להיות גם ב'כולל' ובכל מקום שיש לימודים ושיעורים – שהיחס לתלמידים יהיה בדרכי נועם ודרכי שלום, מתוך שמחה וטוב לבב, ולא בקושי ומרירות.
[הרב גפני כתב בפתק בשם אשתו, שהרב יעקב לנדא, רבה של בני ברק, ערך אסיפה גדולה לנשים, שם עורר בנוגע לצניעות].
הרבי: יישר כח גדול למרא דאתרא של בני ברק שראה לנכון לעורר ענין זה. בכלל נחוץ מאוד בתקופה שלנו לעורר ולפעול לחזק את גדרי הצניעות. מובא בגמרא ש'כל שאין בשרו נראה מתחתיו – טלית של תלמיד חכם', לכן המנהג הוא א איד א תלמיד חכם און א מנהיג [= שיהודי תלמיד חכם ומנהיג] הולך עם בגד ארוך, און דעם טעם הפשוט פון דעם [= והטעם הפשוט לזה] הוא משום צניעות. על אחת כמה וכמה בנשים, שהם צריכות ללכת בבגדים צנועים.
יש עכשיו אופנה שנשים הולכות בבגדים עד לקרקע. זוהי א המצאה פון איינס א גוי א מטורף אין פריז [= המצאה של גוי מטורף אחד בפריז]. האם נשות ישראל צריכות ללכת ולציית איינס א גוי אין פריז [= לגוי אחד בפריז]?! כך צריך להיות?! בכלל, די פריצי הדור פון דעם צייט [= פריצי הדור של הזמן הזה] המציאו עצה, שיעשו את הבגדים בצורה שיהיו הדוקים על גוף האשה, שזה מעורר את היצר של הזכר ביותר כידוע, וזהו מבליט חלקים כאלה מהגוף, שהזכר מתקשה מאוד להוציא עיניו מזה, כשהולכות ככה הדוק, ובמילא, העצה הנזכרת לעיל – שיהיה ארוך עד הקרקע והדוק על הגוף – לא רק שלא פעלו כלום בזה, אלא אף הזיקו יותר בכך.
אין כוונתי לומר, שנשים לא יהיו לבושות נאה, ושחייבים ללכת באופן משונה או מאוס, אלא שיכולים וצריכים לעשות בגדים נאים באופן שלא יהיו הדוקים אל הגוף. הבגדים יכולים להעשות נאים, ובלבד שלא יהיה באופן האמור. יש בעיה כאשר הנשים יושבות, שזה לא נראה צנוע כראוי, לכן צריך הבגד להימשך לכל הפחות עשר סנטימטר מתחת לברך, ואז אפילו כשישבו הברך תהיה מכוסה, ובשעת ישיבה הברך חייבת להיות מכוסה לגמרי.
את זה אני אומר בתור עצה טובה, לא אני הקובע בדיוק כמה סנטימטר צריך להיות, אלא, אני רק אמרתי לא פחות מזה, אבל הרבנים ומנהיגי הקהילות הם צריכים לקבוע בדיוק על פי פסק הלכה כמה צריך להיות, וזהו המינימום, אבל כל אשה שתוסיף בזה 'תבוא עלי' ברכה', כלומר שאפילו לאחר שהרבנים יקבצו את השיעור בזה לכל הפחות, הרי מי שתוסיף בזה 'תבוא עליה ברכה'. אינני מתכוון בזה שלא ייראו מקובל ויפה, רק שזה תלוי איך תופרי הבגדים – באיזה אורכים הם מתחילים.
שאם הם רוצים שזה יהיה באופן לא צנוע ושימשוך הזכר לא באופן שצריך להיות, אז במילא מגיעים להיכן שמגיעים. אבל לכתחילה הכיוון ('די צוגיינג') צריך להיות לא הדוק אל הגוף, אלא רק ארוך ויפה ('און שיין') – ואז הוא טוב. טוב מאוד שיאספו הנשים, ושהם בעצמם ידברו על זה – במקום שיבואו לנשים מבחוץ עם גזרות והקפדות וכו' – שהם עצמם יפעלו בזה. זוהי עצה טובה. לכן מגיע לרב לנדא יישר כח גדול.
מה שזוגתך מצאה לנכון לעורר על כך – זה סימן שאצלה הוא 'דברים היוצאים מן הלב', ולכן כדאי שהיא תראה לדבר על כך עם נשים אחרות, לאו דוקא שצריך לעשות אסיפות גדולות, אלא צריך לראות שנשים – בינם לבין עצמם – ידברו על זה יחד, וכשידברו על זה יחד תהיה לזה השפעה חזקה. זהו צורך השעה. ענין הצניעות הוא ה'חומה' של כל כלל ישראל. טוב מאוד שפעלו בזה, ו'כל המרבה הרי זה משובח', והעיקר שיפעלו בזה כמה שיותר.
הרב גפני: אפשר למסור משהו בשם הרב משה שוסטר?
הרבי: יע [= כן].
הרב גפני הגיש מעטפה עם שמות לברכה. הרבי לקח אותה, הביט על שמו של הרב שוסטר הכתוב על גבה והוסיף את המילים 'יששכר בן טויבא ריסיא'.
הרבי: הוא אינו 'לוי'? (עצר, התבונן לרגע והמשיך:) לא, הוא אינו 'לוי'.
הרבי הרים את המעטפה ואמר בחיוך: זה הרי מסתמא פאר אידן'ס וועגן [= למען יהודים], אם כן אין צורך במענה עתה.
במהלך היחידות, הרב גפני השתמש בכינוי 'בעלי תשובה', ואמר הרבי: לא כדאי להשתמש בשם שמדגיש את העבר הלא-רצוי שלהם.