אתר 'לחלוחית גאולתית' שמח להגיש התוועדות מרוממת ומיוחדת עם הגאון החסיד הרב שניאור זלמן שיחי' גפני – ראש ישיבת 'אור תמימים' כפר חב"ד ומשפיע אנ"ש, אודות מהותה של 'עבודת התפילה' בדרכה של חסידות חב"ד • לקריאה
•••
פעם הרבי ה'צמח צדק' ביקש מאחד החסידים, להצטרף עמו לאחת הנסיעות שלו. היציאה לדרך הייתה צריכה להיות בשעה מוקדמת בבוקר, אך החסיד בושש מלבוא לכרכרה. לאחר זמן ארוך, הגיע החסיד והמרכבה יצאה בשעטה לדרכה. בזמן הנסיעה שאל הרבי את החסיד, מדוע הוא איחר כל כך? ענה החסיד: הרבי הורה לי להתפלל קודם הנסיעה ובמילא לקח לי זמן רב להתפלל. אם הרבי היה מורה לי לא להתפלל, אז יכולתי להגיע בזמן. אך מכיוון שהרבי הורה לי שאני צריך 'להתפלל', הייתי מוכרח להאריך בתפילתי, כי תפילה שאינה ב'עבודה' אינה נחשבת תפילה.. אם 'מתפללים' באמת – אז זה רק באריכות.
אחד הדברים הכי יסודיים של חסידות חב"ד, זה להפנים בחיים הרגילים את מה שלומדים בתורת החסידות. אפשר ללמוד המון 'מאמרים' ו'המשכים' בחסידות ולא להשתנות בחיים המעשיים. ורבותינו נשיאנו מחנכים, שהדרך להוריד את לימוד החסידות לחיי המעשה ולשינוי פנימי, זה על ידי 'עבודת התפילה'. התפילה היא היסוד של הכל. כפשוטו ממש. אדמו"ר הזקן מסביר ב'ליקוטי תורה' לפרשת בלק, שהתפילה היא כמו 'חוט השדרה' של הגוף כולו, והיא היסוד שמעמיד את כל עבודת השם וקיום התורה והמצוות.
יש קונטרס מיוחד של אדמו"ר האמצעי, שנקרא 'עיון תפילה'. כשהייתי בחור למדתי את הקונטרס הזה בחברותא עם הרב מאיר צבי ['מונקע'] ע"ה גרוזמן ובהדרכתו של המשפיע הנודע ר' שלמה חיים ע"ה קסלמן. מבואר בקונטרס הזה, שמי שנפגם אצלו אפילו קצת מעמוד השדרה, הוא נהיה 'טויטער מענטש' [=אדם מת]. הוא לא יכול להמשיך לחיות כך. חייו אינם שווים מאומה. מסביר אדמו"ר האמצעי בנמשל אלינו, שאם לא מתעסקים כראוי ב'עבודת התפילה' במתינות, זה פוגם בכל החיות בתורה ומצוות. הכל בקרירות. בשביל 'לחיות', צריך להתפלל.
'עבודת התפילה' היא לא עוד עניין ביהדות ובדרכי החסידים. התפילה היא הדרך והשער דרכו ניתן להתחבר ולהפנים את לימוד התורה והחסידות, למציאות הגשמית שלנו. התפילה גורמת להרגיש את השמחה והאושר בקיום המצוות. כאשר לומדים עניין בחסידות בצורה טובה, וחושבים על זה כאשר אומרים את מילות התפילה בחיות ובמתינות, זה משנה את המציאות לחלוטין. זה משנה לגמרי. מרגישים שנולדים מחדש. כאשר מקפידים על הקביעות ומתפללי ב'עבודה' שוב ושוב, מתחילים להרגיש את התענוג והכיף בלהיות חסיד. התפילה היא זאת שגורמת לשינוי מעשי בחיים.
אצל חסידים היה מקובל לשאול אחד את השני: האם 'התפללת' עם ה'מאמר'? כאשר המשמעות של השאלה היא, 'האם הורדת והפנמת את התוכן של ה'מאמר' לחיים האישים שלך ביום יום'? התפילה היא הדרך החב"דית להפנמה של כל דבר. לדוגמא: אם נרצה לבטל את מידת הגאווה ולהיות ב'ביטול', נצטרך ללמוד מאמר חסידות שמדבר על החשיבות של 'ביטול', ולאחר מכן 'להתפלל' עם המאמר.
דבר ראשון לחשוב על התוכן וההסברים שמובאים ב'מאמר' על חשיבות ה'ביטול'. ואחר כך מהי המשמעות המעשית של זה אלי. להרגיש ולהתחבר לנקודה. שזה לא יהיה לימוד של אוניברסיטה בשביל לקבל 'תארים'.. אחד הדברים שעוזרים 'להרגיש' ולהתחבר לחסידות, זה להתפלל עם ניגוני חב"ד. שמעתי מזקני החסידים שבליובאוויטש נוהגים להתפלל עם ניגון חסידי מעורר ומלבב. היו חסידים שהתפללו את כל התפילה עם ניגונים..
זכיתי להכיר קצת את החסיד ר' יעקב ע"ה לנדא [הרב החב"די הראשון של 'בני ברק']. פעם בתש"ל ראיתי מחזה שלא מש מזיכרוני עד עתה. חבירו החסיד ר' זלמן ע"ה סקובולו, יצא אז מרוסיה לאחרי שנים רבות והגיע לפגוש את ידידו ר' יעקב. בשניות הראשונות מרוב התרגשות פנימית, הם רק הסתכלו אחד לשני בעיניים. היה ניתן לחוש את האהבה העצומה ביניהם. אך הם לא ביטאו זאת בחיבוק ונשיקה וכו'.
ואז פנה ר' יעקב לר' זלמן: האם אתה זוכר את ה'תנועה' של הרבי הרש"ב בתפילתו? ר' זלמן החל לנגן בדביקות את ה'תנועה' ור' יעקב פשוט איבד את עשתונותיו. הוא התפרץ בבכי תמרורים מעומק הלב. זה לא היו כמה דמעות.. הוא השתפך כל כולו, כאילו הוא כעת בעיצומו של 'יום הכיפורים'.. זה חסידות. חסיד סובב תמיד סביב התפילה. במילא הוא 'חי', הוא מתרגש, יש לו חיים מלאים וגדושים בפנימיות.
בנו של המשפיע שלי, היה לו חוש מיוחד בחזרת מאמרי חסידות, בצורה ברורה ובהירה. פעם אמרתי למשפיע שלי: בטח אתה רווה נחת מכך שבנך יודע לחזור כך על מאות מאמרים. חשב המשפיע מספר רגעים וענה לי: נכון, יש לי נחת מכך שהוא חוזר חסידות. אבל יש לי נחת עצום ובאין ערוך לגמרי ממי ש'חי' את החסידות! ממי שמתפלל באריכות! אני זוכר כל תנועה איך שהוא אמר זאת, המשפט הזה שינה אותי בצורה פנימית ואזכור אותו תמיד. אנחנו צריכים להטביע בעצמנו את החשיבות העצומה שחסידות מייחסת ל'עבודת התפילה'. להחדיר לנו עמוק בראש, שתפילה היא היסוד לכל דבר. הדרישה של חסידות חב"ד היא, שכל הדברים יבואו דרך הפנימיות. הפנימיות מגיעה על ידי התפילה. חב"ד זה להתפלל.
בשנת תש"ל נסעתי בפעם השנייה לרבי מלך המשיח, וזכיתי ל'יחידות' בזמן נדיר מאוד, ב'עשרת ימי תשובה'. מכיוון שבאותו הזמן שימשתי כמשפיע בחסידות וגם כר"מ בנגלה, לא היה לי כמעט זמן להתפלל באריכות. קודם לכן התפללתי מידי יום, וזה היה קשה לי. אז במהלך ה'יחידות' שאלתי את הרבי שליט"א, מה עלי לעשות בזה? התוכן שענה לי הרבי הוא: שעלי להיות מונח כל כולי בחינוך התלמידים. ובדוגמא לכך הביא את סיפור הגמרא במסכת 'בבא בתרא' [דף ח' עמוד ב'], אודות ר' שמואל בר שילת, שהיה מלמד תינוקות וגם בזמן שהותו בגינה, דעתו הייתה אודות התלמידים.
אך הרבי מלך המשיח הדגיש, שגם כאשר אין די זמן – מוכרחים למצוא זמן להתפלל באריכות, מכיוון שזהו יסוד החסידות. והרבי שליט"א נתן לכך הצעה מעשית, שהוא שמע מזקני החסידים, שמכיוון שישנו ריבוי של ביאורים של חסידות על התפילה ואי אפשר לכוון את כולם, אז חסידים היו מכוונים בקטעים מסויימים ומתפללים אז באריכות, ואז היו עושים 'קנייטש' [=קמט] בסידור, כסימון שעד כאן הם 'התפללו' ומכאן ואילך הם רק 'אמרו' את המילים.. כך הם היו אמנם מסיימים הרבה אחרי המניין, אך עדיין היה להם זמן להמשך סדר היום.
אדמו"ר הזקן התבטא שיש לחסיד ר' פנחס רייזעס מאות 'בעלי תשובה', שאת רובם הוא אפילו לא מכיר.. מאחר שכל ה'בעלי תשובה' הללו, נשתנו בעקבות כך שהם רק שמעו וראו את ר' פנחס מתפלל באריכות. כל אחד מאיתנו צריך להתפלל במתינות עם רגש הלב, ולהתייעץ ולקבל הדרכה 'איך להתפלל' מהמשפיעים והחברים שמתפללים. על ידי התפילה ב'עבודה', אפשר להשפיע הרבה יותר מהרבה דיבורים.
בסיום התפילה אנחנו אומרים 'שלום רב לאוהבי תורתך'. למה לא כתוב 'לומדי ויודעי תורתך'? כי העיקר זה לא ללמוד, העיקר זה לאהוב ו'לחיות' את התורה! אנחנו הרי 'משיחיסטים', אז צריך ללמוד ענייני גאולה ומשיח, אך זה לא מספיק. צריך להתפלל ולהתבונן בזה. אז 'חיים' משיח. אנחנו חייבים למצוא לעצמנו זמן להתפלל ולהשקיע בתפילה, בלי הגבלת זמן. לשקוע בזה לגמרי. 'עבודת התפילה' נותנת חיות וכוח בכל ה'מבצעים' ו'בתי חב"ד', כפי שזה חדור בשליחות העיקרית 'קבלת פני משיח'. צריך לא להסתפק בשום דבר. רק הנקודה היא שיהיה 'קבלת פני משיח בפועל ממש'.
•••
בלי 'עבודת התפילה' – התורה לא משפיעה
וכמאמר רז"ל כל האומר 'אין לי אלא תורה' – שאינו עוסק ב'עבודת התפלה' – 'אפילו תורה אין לו'. והיינו, דאף שלומד תורה ולימודו הוא בלי פניות, ועד שהתורה עצמה מעידה עליו ש'אין לו אלא תורה', אף על פי כן, מכיוון שחסרה אצלו 'עבודת התפלה', אזי 'אפילו תורה אין לו'. דהיינו שאין אצלו תורה, כיוון שהתורה לא פעלה בו כלום. וכדי שיהיה 'תורה יש לו', שהתורה תפעל בו ותזכך אותו – צריכה להיות 'עבודת התפלה'.. על ידי הקדמת 'עבודת התפלה' – נעשה 'ובתורתו' שהתורה נעשית שלו'..
(שיחת הרבי מלך המשיח, ליל ב' דחג הפסח תשט"ז)
הרבי תובע להתמקד בהכרזת 'יחי'
צריך להתמקד בהכרזת 'יחי המלך', שזה הדבר אותו הרבי מלך המשיח תובע, ואשר כולל גם את ההכרזה 'עד מתי'. אין טעם לחשוש מהפופולאריות של חב”ד שתרד כביכול. ליובאוויטש לא תמיד הייתה פופולארית, ואלו שמתנגדים, התנגדו מאז ומתמיד ורק נתלים בענייני משיח, בתור תירוץ. מי שמוכן לבחון את הדברים, מי שאינו משוחד, מקבל את הדברים כדבעי. שהרי בסופו של דבר זה מה שהעולם רוצה. אנחנו בתור חסידים של הרבי שהולכים בדרכיו, הרבי תובע, בפרט בשנים האחרונות, שכל החשיבה תהיה באופן אחר לגמרי, באופן של גאולה. הרבי שליט"א לימד אותנו כיצד להתייחס לגאולה כמציאות עכשווית. כך גם אומר הרבי בהתוועדויות שישנם כאלה שישנים כרגע ויתעוררו על ענני שמיא כאשר משיח יבא תיכף ומיד; וכן ביטויים נוספים.
הרבי יודע מה חושבים בעולם, אך מכל מקום תובע מאתנו לחשוב באופן אחר. זוהי המשמעות של 'לפקוח את העיניים' – לחשוב לגמרי אחרת. העובדה שיש העלם והסתר בעולם, זה כי אנחנו עדיין שבויים בחשיבה של הגלות. שום דבר אינו יכול להעלים ולהסתיר על הידיעה והאמונה שהרבי חי וקיים, יבוא ויגאלנו כמשיח צדקנו תיכף ומיד ממש, והעיקר: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!
(מתוך מאמרו של הרב גפני 'קבלת המלכות באמונה ובשכל')
