מהי ההוכחה שהבעל שם טוב היה גאון בתורת הנגלה? סקירה מרתקת

אנו מגישים חלק שני מסקירה מרתקת (בהמשך לחלק הראשון), על התייחסות הרבי לשנת המאתיים להסתלקות הבעל שם טוב בחג השבועות • מה הקשר בין תורת החסידות למסורת ספרד? למה יש לעורר על הבעל שם טוב אצל כלל עם ישראל? מהי 'האשמה אבסורדית' ואיזו הוכחה יש לגאונותו של הבעל שם טוב בתורת הנגלה? • לכתבה המלאה

 ☚ מגזין איכותי לחג השבועות: מהכנס ההיסטורי עם רבני חב"ד • חלק ב' 

הרבי מעורר אודות הבעל שם טוב גם מחוץ לאנ"ש

הרבי לא הסתפק בלעורר את אנ"ש ואת אלו הקרובים לאנ"ש, אלא פנה לכמה וכמה מגדולי הרבנים על מנת שאלו יעוררו אצל חוגים הכי נרחבים את 'זכרו אישיותו ותורתו של הבעל שם טוב'. מעניינת היא ההתכתבות שערך הרבי עם הרב הראשי הספרדי הרב ניסים – מחד גיסא, ועם הרב יצחק לוין, גיסו של ה'בית ישראל' מגור – מאידך גיסא.

בל"ג בעומר תש"כ כתב הרבי לרב הראשי הספרדי הרב ניסים ז"ל: 'בקשר עם מלאות מאתיים שנה להסתלקות-הילולא של מורנו הבעל שם טוב ז"ל ביום א' דחג השבועות, זמן מתן תורתנו (ודלא כהטועים שהוא ביום שלאחריו). הנני פונה לכהדרת גאונו שליט"א בהצעה, אף שבטח למותר היא כי בודאי גם אצל כהדרת גאונו עלה הענין במחשבה תחילה, לעורר את כבוד הרבנים שליט"א שבארץ הקודש תבנה ותכונן לייחד הדבור ביום סגולה זה או בסמיכות לו על אישיותו ותורתו של בעל ההילולא המיוסדה על אדני פז דאהבת השם, אהבת התורה ואהבת ישראל, דכולי חד. ודבר בעיתו מה טוב'. 

כללו של דבר, הרבי מציע לרב ניסים שמתוקף תפקידו כרב ראשי יפנה לרבנים בארץ הקודש על מנת שאלו ידברו בקהילותיהם בחג השבועות אודות הבעל שם טוב, מעלתו ותורתו. בהמשך, מתייחס הרבי באופן מעניין לקשר שבין הספרדים לחסידות: 'בודאי לדכוותיה למותר להאריך על דבר החיבה יתרה הנודעת לאחינו בני ישראל הספרדים לפנימיות התורה מימי קדם, והרי תורת החסידות היא היא פנימיות התורה, נשמתא דאורייתא. אף שכמובן כוונתי בהתעוררות הנ"ל היא לאשכנזים וספרדים גם יחד, וכידוע פתגם אדמו"ר הזקן בעל התניא והשולחן ערוך, תלמיד תלמידו של הבעל שם טוב, אשר תורת החסידות נחלת כל העם כולו היא' (ספר 'אגרות קודש' חלק י"ט עמוד ש).

ברוח הדברים הללו כתב הרבי גם לרב טולידנו, ובמכתב נוסף מאותו היום פונה הרבי לרב יצחק מאיר לוין מראשי אגודת ישראל באותה התקופה: 'בהמשך להתכתבותי עם כבוד תורתו בעניין מלאת מאתיים שנה להסתלקות-הילולא של מורנו הבעל שם טוב ביום א' דחג השבועות הבא עלינו לטובה. מצורף בזה העתק מכתבי להרב הראשי שליט"א, ועל דרך זה כתבתי להרב טולידאנו שליט"א. בודאי אשר רעיון זה עלה אצל כבוד תורתו ותשואות חן על הודעתו כיצד הוציאם לפועל'.

בהמשך מתייחס הרבי להרה"ק ה'בית ישראל' – גיסו של ר' יצחק מאיר: 'הייתי פונה בענין זה גם לגיסו אדמו"ר שליט"א מגור, אלא שעד עתה לא באתי בכתובים אתו, ואם לא לטרחה יתרה ייחשב לכבוד תורתו במטותא למסור לו מהנזכר לעיל בברכת החג (בכתב יד הוסיף הרבי) ותשואות חן תשואות חן על הטרחא'.

תורת החסידות ומסורת ספרד

מספר ימים לאחר מכן, בכ"ה באייר משיב הרב יצחק לוין לרבי על הנקודות בהן כתב לו. מסתבר, שהרב ניסים קיבל את האיגרת באיחור, ועל כן הדבר לא יוכל לצאת אל הפועל כבר בחג השבועות: 'הריני מאשר את קבלת מכתבו מל"ג בעומר, יומא דהילולא דרשב"י, בדבר מלאות מאתיים שנה להסתלקותו של הבעל שם טוב זיע"א ביום א' דחג השבועות הבא עלינו לטובה.

קיבלתי גם את העתק מכתבו לרב הראשי שליט"א, ואף על פי שהוא ספרדי, והספרדים בדרך כלל רחוקים משיטת החסידות. הוא השיב לי כי את מכתב כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א קיבל באיחור, הוא מוכן אמנם להוציא מן הכוח אל הפועל את הצעת כבוד קדושת שליט"א, אלא רק בשבת שאחרי שבועות, ניסיתי להשפיע עליו לעשות זאת בשבועות או בשבת שלפניו, אבל הוא הסביר לי שהדבר לא ניתן לביצוע. דיברתי בענין זה גם עם הרב טולידאנו שליט"א. הראיתי מכתבו של כבוד קדושת שליט"א לגיסי האדמו"ר שליט"א מגור, והוא אמר לי שלא ידוע לו בדיוק מה אפשר לו לעשות בענין זה, אבל מצידו ידבר עם אנ"ש אודות הבעל שם טוב זי"ע.

בנוגע לפעולה מצידי לרגל מלאות 200 שנה לפטירתו של הבעל שם טוב, כבר כתבתי לו במכתב קודם, שכאחד שגודל והתחנך על ברכי החסידות, מוזר בשבילי הרעיון לעשות תעמולה לרעיון החסידות, וכבר מנה רבי מנחם בן יאיר כמה דרגות עד שמגיעים למידת החסידות. בכל אופן, אעסוק במאורע זה יותר כלפי פנים, ולדעתי 'אגודת ישראל' בתור שכזו אינה יכולה לפעול בזה מאחר שבין חבריה הרי נמצאים גם מתנגדים, אף על פי שהרוב הגדול הם חסידים או ממדינות הונגריה וכו', קשה ל'אגודת ישראל' לפעול בענין מבחינה רשמית'.

נראה, כי הרב ניסים השיב לרבי מכתב על הצעתו הקדושה. נראה גם שהענין לא יצא בסופו של דבר לפועל בענין שנקבע, ולכן רק בי"ג בתמוז כותב הרבי לרב ניסים שוב בענין זה: 'הנני לאשר מכתב הדרת גאונו מיום ג' בסיון, מענה למכתבי. בטוחני אשר למותר להדגיש כי לא עלה על דעתי להתערב בעניני סמכות וכיוצא בזה, אלא לגודל חשיבות הענין של העלאת זכרו של הבעל שם טוב וציון לרגלי מלאות מאתיים שנה להסתלקות-הילולא שלו, פניתי לאלה שיש להם השפעה, ובפרט בחוגי הרבנים לזכות את הרבים.

והנה אף על פי שכבר עבר יום ההילולא, אבל השנה היא שנת כושר וסגולה לתעמולה מתאימה לזכרו אישיותו ותורתו של הבעל שם טוב ז"ל, ובפרט אשר ביום ח"י אלול הבע"ל, בשבוע דפרשת תבוא יהיה יום הולדתו. אי לזאת ארשה לעצמי, לאחר בקשת סליחתו, לעורר עוד הפעם הראוי לנצל שעת הכושר בכיוון הנ"ל ובכל חוג, חדשים גם ישנים, שהרי בענינים אלו הורנו חכמינו ז"ל עד מאה פעמים'..

המכתב הזה אכן פעל את פעולתו, ובכ' באלול מבשר הרב ניסים לרבי על ביצוע בקשתו: 'כמשאלת כבוד תורתו ערכתי פניה אל הרבנים וראשי הקהל בישראל להעלות בשבת פרשת 'כי תבוא' את זכרו של הבעל שם טוב זצ"ל, לרגל יום הולדתו החל באותו יום – וכה עשו'.

לבד ממכתבים אלו, פנה הרבי לגורמים נוספים, ובמכתב למר יצחק דמיאל מביע הרבי את שמחתו מכך שבחוגים נרחבים חלה התעוררות בענין הבעל שם טוב: 'עובדא משמחת היא שבכמה חוגים ניכרת התעוררות בקשר עם שנת זכרון זו למלאות מאתים שנה להסתלקות-הילולא של הבעל שם טוב. ובטח עושה כבודו כל התלוי בו להפצת המעינות, וכנ"ל, שצריך להיות באופן דמוסיף והולך מוסיף ואור.

וינעם לי לקבל ממנו בשורות טובות בזה, וכל המפרט בכגון דא הרי זה משובח. וכמובן שלראש וראשונה כוונתי לתלמידיו ומושפעיו בחוגים השונים שהשפעתו מגעת שם, שתקותי שמתקדמים לא רק בפנימיות אלא גם בחיצוניות, וכדבר משנה, עד מעשה בפועל, והרי אמרו חכמינו ז"ל אל תהי מפליג לכל דבר, ובפרט שלפי כתבו ראה כבר ענינים שבפועל שנשתנו לטוב'..

בימים הסמוכים לחג השבועות, הוכנס בכותרת של המכתבים 'שנת המאתיים להסתלקות הבעל שם טוב', וכך גם במכתבים כלליים באותה שנה. הרבי עורר ופרסם בכל דרך אפשרית אודות השנה המיוחדת, ובעיקר, אודות ההוראות המעשיות שיש לכל אחד לקחת מכך.

עדות מעניינת על פרסומה של שנת המאתיים ועל ההדים הנרחבים שהביא הענין בכל החוגים, נמצאת בעלון בשם 'בית יעקב'. במאמר שכותרתו 'דור הנסיון והאמונה' מצביע הכותב על הצמאון הגדול בכל שדרות העם לאידישקייט, למרות מאמציהם של אי אילו גורמים. למרות שהדברים אינם כתובים בסגנון הרגיל לנו, כדאי לקרא מה הוא כותב באותו מאמר:

'הנה לדוגמא הועלה עתה בישוב תאריך הזכרון במלאת מאתיים שנה להסתלקות הבעל שם טוב – והלוא ציון התאריך זה עורר התעניינות נרחבת ביותר בכל חוגי הישוב ממש. עוד לפני זמן לא רב בטחו רבים מבין לוחמי החילוניות, כי החסידות זה 'נכס היסטורי' ותו לא. אמנם החסידות הורישה – כך חשבו אלה – כמה ערכים 'פולקלוריסטיים' כגון שירים וריקודים חסידיים אשר כדאי לטפח אותם אפילו, ופתאום הם נוכחים, כי התנועה החסידות בת המאתיים שבה ומפגינה עתה כוח חיות כביר להתאושש לאחר השואה האיומה ולבנות מחדש מרכזי המשך לחסידות'.

'האשמה אבסורדית'

בין הדברים, השתדל הרבי לנצל את התהודה הרבה לענין הבעל שם טוב, ולתקן מספר עיוותים שהשתרשו אודות הבעל שם טוב ותורתו. אחת הנקודות הטעונות תיקון היה הרושם שהושרש, כביכול הקל הבעל שם טוב במצוות מעשיות, ורק תבע את הכוונה 'רחמנא ליבא בעי'. כמו כן, הדגיש הרבי באופן מעניין מאוד של כל שכן וקל וחומר 'הגיוני' את מידת גאונותו של הבעל שם טוב בנגלה.

וכך כותב הרבי במכתבו מיום כ' תשרי תש"כ: 'הנקודה הכי מוכרחת להדגיש היא, להוציא מלבם של התועים שכל תורתו של הבעל שם טוב הוא אך ורק, דרחמנא לבא בעי, ודלא ח"ו כפסק המשנה, אשר המעשה הוא העיקר, ובמילא באים למסקנא וכו' וכנ"ל מוכרחת ההדגשה שלא הקיל ח"ו הבעל שם טוב כקוצו של יו"ד אפילו בדקדוק קל של דברי סופרים, כי אם הוסיף על דבר גודל ענין הכוונה'.. (ספר 'אגרות קודש' חלק י"ט עמוד כ).

באותו ענין כותב הרבי לאחד הרבנים: 'אחרי ההפסק הכי ארוך.. בו כותב מעבודתו בקדש לדרוש בכל שבוע בעניני יהדות, ושואל איזה נקודות להדגיש בנוגע לכ"ק אדמו"ר הבעל שם טוב, בפרט שנמצאים אנו בשנת ה-‏200 להסתלקות-הילולא שלו. הנה בכלל תורת הבעל שם טוב תורה רחבה במאוד, ונתבארה באר היטב בתורת חב"ד, שהרי בלשון כבוד קדושת אדמו"ר מוהרש"ב – תורת חב"ד היא היא תורת הבעל שם טוב ז"ל.

ומה שנוגע ביחוד להדגיש הוא לשלול ולבטל הטעות, שיש מפיצין אותה בשוגג או גם במזיד, שהבעל שם טוב ח"ו וח"ו הקיל באיזה ענין, אפילו דקדוק קל של דברי סופרים, הס מלהזכיר ולפשיטות הענין, ובפרט לדכוותיה האריכות אך למותר'.

במכתב נוסף, שנכתב בתאריך 'ימי הגבלה ה'תש"כ, שנת המאתים להסתלקות הילולא של הבעל שם טוב ז"ל', אל מר שלמה-זלמן שרגאי ז"ל, כותב הרבי: 'בהזדמנות זו רצוני להוסיף שראיתי בעתונות שכבודו ישתתף בכינוס שיתקיים בקשר עם הילולא המאתים של הבעל שם טוב ז"ל. תקותי שאחת התוצאות מהכינוס תהיה לבטל מעיקרא הטעות הכי מבהיל כאילו תורת החסידות, ובפרט תורת הבעל שם טוב, הקילה ח"ו בקיום המצוות בפועל.

והאם דרושה הוכחה גדולה מזו שכשמזכירים שפלוני חסיד הוא הרי מיד עולה על דעתו של השומע שכיון שכך מן הסתם פלוני מניח ב' זוגות תפלין, לובש ציצית כפולות שמונה, מאריך בתפלתו וכדומה. ולמרות האבסורדיות שב"האשמה" הנ"ל, רבים חללים הפילה'. גם במכתב אל הגרש"י זוין ז"ל כותב לו הרבי ש'תקותי חזקה שהודגש ובתוקף הדרוש שלילת הטעות שכאילו הבעל שם טוב וכו' הקילו בהנוגע לקיום מצות בהידור וכו".

ושוב כותב לו הרבי בח' תמוז: 'לפלא שבהדבור בקהל עם, בקשר עם שנת המאתים להסתלקות הילולא של הבעל שם טוב ז"ל, לא מצאתי, לעת עתה, שהכריזו (ובפרט שלדעתי צריך בזה – הדגשה מיוחדת) שהבעל שם טוב הוסיף אור בהתורה והמצוה, ולא ח"ו החסיר אפילו באיזה פרט מהם, אף שהדגיש מאמר רז"ל דרחמנא לבא בעי'.

גאונות הבעל שם טוב בתורת הנגלה

במכתב למר שז"ר, כותב הרבי ששמע שבכנס מסוים דיבר פלוני אודות הבעל שם טוב 'בדרכו ובסגנונו הישן' הכוונה כנראה שאותו פלוני מיעט במעלת גאונותו של הבעל שם טוב בנגלה. הרבי כותב למר שז"ר שהוא מקווה שהגיב 'באופן המתאים', ובאופן מעניין 'מוכיח' הרבי את גאונותו של הבעל שם טוב. הרבי כותב לו, שיש לנו מסורה מרבי לרבי על דבר הגאוניות 'כפשוטה, בנגלה' של הבעל שם טוב, מלבד זאת: 

'הרי גם שכל הבריא מאמת הדבר, שכל הבריא אפילו של איש פשוט שמעולם לא ביקר באיזה מוסד מדעי ופשיטא שאין לו כל תארי כבוד, אלא ששמע משהו על דבר הערכת רבינו הזקן את ידיעת התורה תורת הנגלה שהיתה אצלו יסוד מוסד ויתד בל תמוט כעמוד ברזל, שהוא מופרך ומושלל בהחלט שאדמו"ר הזקן יקבל עליו מרות, על אחת כמה וכמה מרות מוחלטת, של מי שהוא באם לא היה גאון בנגלה דתורה, גאון לפי ההבנה והמושגים של רבינו הזקן. 

והאומר אחרת ומאמין בזה, הרי זה מוכיח שאין לו כל מושג בהשקפת עולמו של בעל התניא והשולחן ערוך, ולא עוד אלא שאינו רוצה לדעת על דבר השקפתו שהדגישה רבות פעמים בכתב ובעל פה, בשולחן ערוך ובמאמרי חסידות הנדפסים ושבכתב אבל גם הם מפורסמים'.