לפניכם מאמר מרתק שמשלב במקצועיות פתרון מעשי לקשיים בחיים, תוך כדי הסבר מדהים על מטרת בריאת העולם, שמחנך לחיים בריאים ושמחים יותר • אל תפספסו! • לקריאה
•••
מבוא:
כל אדם באשר הוא, ללא הבדל גזע ומין, חווה בחייו טלטלות ותנודות לא נעימות. פעמים זה פגם שנולד עמו בעת לידתו ומציק לו במהלך חייו. פעמים זה הקשר עם המשפחה וידידים, אי הצלחה בעבודה והכנסת פרנסה מרווחת או גם כאשר אדם נופל ומבצע מעשה אסור ולא מתגבר על עצמו מספר פעמים. ייתכנו אף מקרים קשים יותר, של התנכלות רעה של אנשים או צירוף מקרים של אירועי מוות של קרובים ודומיהם.
התגובה הטבעית והמתקבלת היא כמובן, להבין שמדובר כעת בדבר רע ולא מועיל. הבנה והכרה כזו בנפש, גורמת לעצב ודיכאון [אפילו בצורה מינימלית]. זה מביא למקום של תלונות והאשמות על המצב. זה אפילו מפחית קצת מן האמון בבורא העולם..
כמובן, שככל שהאדם יעבור יותר מקרים כאלו בחייו, המנגנון הטבעי יפיק 'חומת מגן' מחוספסת, שגורמת לפחות רגישות והזדהות ובעצם על ידי זאת לפחות נפילה לתוצאות הרעות והמעוותות שהוזכרו קודם.
דוגמא קלאסית מעולם החיים: כאשר אדם מגרד את ידיו על הכביש. בתחילה יישרט וירד לו דם מפצעיו. לאחר מכן, אם יחזור וישנה וישלש פעולה זו, עורו יתעבה ויחוספס ויהיה מותאם לגרד את ידיו שוב באותו כח, ללא פציעה.
מצד אחד, זה נראה טוב. אדם חסין ומחושל בפני קשיים. עורו עבה. מצד שני, הוא מפספס את אחד מעיקרי חיי האדם – עולם הרגש והלבביות. זה קריטי לחיי חברה מוצלחים. חיי משפחה בריאים. להכלה פנימית של השונה. ועוד המון!
מה ניתן לעשות? הרי להתעלם מהעובדות בשטח, זה אווילי ושטותי. זה חסר משמעות וכניסה לעולם דמיוני. גם להישאר במצב העכשווי, לא שייך. מה כן?
הסבר קדם פתרון:
בכדי להבין וליישם את המוצא והפתרון, עלינו להקדים ולהסביר לעצמנו עניין אחר. נראה לגמרי לא קשור, אך בהמשך נקלוט עד כמה הוא נוגע. קודם בריאת העולם שלנו, בורא העולם היה קיים בכל מקום ובכל זמן. לא היה דבר שהעלים והסתיר את מציאותו. הכל היה הוא אחד גדול וזהו.
לפתע, עלה במחשבתו[1] לברוא 'עולם' ['עולם' משמעותו בעברית 'העלם' והסתר], שבו הוא לא יהיה גלוי. הוא יברא בו נבראים שיחושו שהם עצמאיים ואין בורא לעולם. במילא קיים מקום לרוע. לטומאה. לא מרגישים וחשים את מציאות הבורא.
שומה עלינו להבין דבר פשוט: לשם מה בדיוק, החליט הבורא לגרום לכזה דבר נורא? המצב קודם היה ממש נפלא.. מה חסר לו? חכמינו הקדמונים מגלים זאת במשפט אחד: 'נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו [יתברך] דירה בתחתונים'[2].
במילים פשוטות[3], הבורא התאווה[4] וחשק לברוא מקום 'תחתון' ונמוך מבחינה רוחנית, בו הוא לא יתגלה בדרך כלל [על אף שכפשוט הבורא מהווה את הבריאה כולה בכל רגע כאילו מחדש ונמצא בכל דבר. אך לא בצורה מוחשית ומוצהרת לנחלת הכלל]. הוא יוציא מתחת ידיו נבראים והם יוכלו ויצטרכו לגלות אותו, חרף העובדה שהוא נעלם[5].
דוגמא לרעיון. כאשר אדם מדבר עם חבירו, שום אדם נורמטיבי לא יתפעל מכך. זה דבר טבעי שבני אדם מדברים. לעומת זאת, כאשר אדם רואה ושומע תוכי שמדבר כבן אדם, הוא יתפעם מאוד מכך.מה ההסבר לתופעה הזו? בפשטות שניהם הרי מדברים והתוכי הוא רק מחקה את האדם ואילו האדם 'ממציא' את הדיבור..
הביאור לכך הוא, שאימתי שאדם מדבר זהו דבר שבשגרה. אין פה שום דבר חידוש. כנגד כך, לראות ציפור שהיא מסוג החי [שאינם מדברים בשפתנו בכללות] ומדברת כאחד האדם – זה מוציא מהכלים! יש כאן חידוש ודבר לא שגרתי שגורם להתפעלות. רגש ההתפעלות מגיע ממקום מאוד פנימי בנפש של תענוג עצמי[6].
בדיוק לכן הבורא 'העלים' את עצמו מהמפה[7]. הוא רצה ליהנות ולהתענג מהנתון שקיימים נבראים שרחוקים מדרגות רוחניות גבוהות ['תחתונים'] ולמרות הכל, הם מגלים אותו, על ידי שהם לומדים תורה ומקיימים את מצוותיו[8].
לכן גם צריך לקיים את המצוות דווקא מדברים חומריים ופיזיים. כגון מצוות 'תפילין' מעור בהמה, מצוות 'צדקה' ממטבעות כסף וכן הלאה. זו כל מטרת בריאת העולם. דווקא במקומות בהם הוא הכי לא נראה, שם יש לגלותו[9].
לכן גם יש לנצל את כל הכוחות הכישרונות שקיבלנו מהבורא, למעשים ורעיונות של טוב וקדושה[10]. קיבלנו אותם נטו בשביל זה. לגלות בהם גם את האמת, את הבורא.
לכן גם מדגישה חסידות חב"ד, את הצורך וההכרח לא רק להאמין במציאות הבורא [שזה כמובן היסוד וההתחלה], אלא גם להבין היטב בשכל האנושי את עובדת קיומו של הבורא ובאמצעות כך לחוש אותו יותר.
בחסידות מוסבר שהמהלך הזה, בו גם ה'אני' שבי מגיע להכרה בקיום הבורא ובטובת ההליכה בהוראותיו, קורה בעיקר כאשר חושבים ומתבוננים בזמן התפילה על ההסברים ההגיוניים עליהם לומדים. זה זמן וכוח רוחני מיוחד באותה העת.
לכן גם בזמן התפילה וההתייחדות עם הבורא [שבהסתכלות ראשונה נראה כמתאים להתבודד ולפרוש מהמציאות], מבליטה ושמה דגש חסידות חב"ד, על כך שאין לברוח למקום מרוחק מאנשים.. יש 'להתבודד' בתוך מציאות העולם. להתפלל דווקא על יד אנשים. כי המטרה היא לגלות את הבורא ה'עליון' דווקא בעולם ה'תחתון'[11].
לכן גם פוסק הרמב"ם, שמלך המשיח צריך היות אדם גשמי דווקא. המטרה שלו היא הרי לגרום לחיבור המוחלט של הרוחניות העליונה עם הגשמיות התחתונה[12]. לכן הוא צריך גם לשלב זאת בעצמו, בהיותו מצד אחד שליח הבורא ומצד שני אדם גשמי ופיזי.
לכן גם מציינת החסידות את החשיבות של ה'רבי', בכל תקופה ודור. ה'רבי' הוא בעצם כמו משה רבינו בדורו ותפקידו לקשר ולתווך בינינו לבורא בצורה מושלמת. לכן הוא עצמו צריך להיות משולב משניהם. [אגב, בגלל תפקידיהם הדומים להפליא של ה'רבי' ו'מלך המשיח', מוסבר בחסידות שה'רבי' שבכל תקופה הוא הראוי להיות המשיח בתקופתו. בדורנו הודיע הרבי מלובביץ' באופן סופי שקיבל את הוראת הבורא לגאול את ישראל ובמילא העובדה שהרבי הוא מלך המשיח, היא אל חזור].
לכן גם פוסקת החסידות כדעת הרמב"ן, שהעולם שלנו יישאר גשמי וקיים בצורה סופית. שנמשיך לחיות בו בגוף. כי בו דווקא מטרת הכל. הגוף הגשמי והעולם הגשמי, מבטאים יותר מכל את ה'תחתון'.
לכן גם ביקש הרבי מלובביץ' מלך המשיח, להקים בתי חב"ד בכל מקום ופינה הכי נידחת ברחבי תבל. הוא יצא בקריאה שכל היהודים יצאו מבתי הכנסת ובתי המדרש ויפיצו יהדות וחסידות בכל מקום. הרבי שליט"א נשיא דורנו, חזר ושנה לא פעם את החשיבות העצומה בכך. לגלות את הבורא במקומות החשוכים – זה שיא המטרה של בריאת העולם[13]!
לכן גם, בתקופה שלנו במיוחד מודגשת מעלת הנשים והבנות[14].
לכן גם אצלנו ישנה חשיבות מיוחדת להתנהגות חיצונית ומלאכותית, גם ללא ערך פנימי ואמיתי[15]. [על אף שיש לדאוג שגם בדברים חיצוניים תורגש הפנימיות[16]].
לכן גם הגאולה, לוקחת את המקום הכי מרכזי ביהדות. כי מטרת הכל [קיום התורה והמצוות], זה בשביל לגלות את הבורא עצמו[17] בכל פרט ופינה, בכל זמן ועת ועל ידי כך 'להכשיר' את העולם להתגלותו המושלמת שתקרה בגאולה העתידה לבוא כעת ממש, בעזרת השם.
אז תתגלה מהותו האמיתית של העולם, שכל בריאתו אינה 'להעלים' על הבורא – אלא לגלותו[18]. [אך אף קודם לכן, כעת, עלינו להבין ולהפנים את העובדה שהעולם באמת רק מסייע לנו ולא מפריע לנו[19]].
הפיתרון:
לפי ההסבר הנפלא הזה, הזווית על כל מאורעות החיים – היא אחרת לגמרי. אם באמת חושבים על המשמעות של הדברים, ההתמודדות קלה באין ערוך.
אם אני מודע שנולדתי עם בעיה מסויימת, שמקשה עלי את ההסתדרות בחיים, עלי להבין שהבורא האדיר נתן דווקא לי, את הזכות והיכולת לגלות אותו חרף כל הקשיים! בי הוא מאמין וסומך בצורה מוחלטת, שאבצע את כוונתו. כן. דווקא במקומות ה'נחותים', הבורא הכי נהנה וחפץ.
אותו דבר גם אם אני מבין, שהקושי שלי עם החברות והידידות עם החברה או הקשר עם המשפחה – צריך לתת לי מקפצה ותנופה אדירה להצליח לגבור עליו. הרי לזה מחכה העולם כולו. קושי ומהמורה בפרנסה? הבורא מחכה לראות את ביטחוני בו. לראות עד כמה אני מאמין בו. עד כמה אתן צדקה במצב כזה. עד כמה אשאר שמח ומשמח גם אז. דווקא לזה הבורא מחכה.
גם אם עברתי על רצונו ועשיתי מעשים מגונים ואסורים, אל לי להילחץ.. הבורא נתן לי מתנה מיוחדת – מצוות התשובה. דרכה ניתן להתעלות יותר מסתם כך. 'במקום שבעלי תשובה עומדים – צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד'..
אפילו העובדה שאדם מציק לי בכוונה או צירוף מקרים מצערים, צריכים לתת לי את התחושה, שעלי הבורא סומך יותר שאבצע את כוונתו גם במקומות והמצבים הקשים ביותר. הוא לא סומך על כולם. לא לכולם יש את הכישורים שיש לי.
מצד אחד, זו לא התעלמות ו'עצימת עיניים' מהמצב הפרקטי והמעשי. אני מודע לחלוטין שקורים כאן דברים קשים ורעים. מצד שני, אני מבין שלכולם קיימת מטרה ואני נבחרתי לבצע אותה, לשלימות היקום כולו!!!
זה נותן כוחות אדירים ושמחה עצומה. האושר הפנימי ממלא וגודש את הלב..
פרקטיקה:
יש לקחת בכל תקופה [מומלץ מידי שבוע], זמן לחשוב. לעצור את רצף החיים ולעשות סדר. ניתן אפילו לקחת דף ועט ולכתוב את המאורעות האחרונים ולחשוב, כיצד הם תורמים להצעדת העולם לעולם הגאולה ואלו כוחות נדירים קיבלתי עבור ההצלחה וההתגברות עליהם.
מומלץ גם ללמוד יותר על הנושא ולהבין אותו בפרטיות יותר. הוא מבואר בהרחבה רבה בתורת חסידות חב"ד.
המלצה אישית: לחשוב על כך לאחר מכן בעת התפילה לבורא. מידי יום קצת ובשבת קודש אפשר יותר. לקחת את הזמן. פשוט לחשוב ולהתעצם עם הבורא. מניסיון, זה נותן כוחות וכלים עצומים להצלחת היום והשבוע כולו. עדיף להתייעץ קודם לכן [על דרכי הביצוע], עם רבנים ומשפיעים, שיכוונו נכון להצלחה.
•••
כל מי שינסה לבצע מעט מזעיר מהמבואר כאן, ברור שחייו ישתנו לחלוטין! חיים בפלטפורמה אחרת לגמרי. חיים של טוב, חמימות ושליחות!
בהצלחה רבה ומופלגה לגלות את הבורא בצורה מוחלטת בעולמנו, בעזרת השם כעת ממש.
•••
[1] כל הדוגמאות שיבואו, על הבורא ש'חושב' ו'עושה' ודומיהם, הם רק משל ודוגמא למשמעויות רוחניות של הבורא ולא חלילה לדברים בגשמיות פיזית.
[2] מדרש תנחומא, פרשת נשא סימן ט"ז.
[3] כל ההסבר מכאן והילך, הנו נכון ואמיתי לחלוטין כמובן. אך ברובד העמוק ביותר – אין הסבר לעובדה שהבורא החליט לברוא את העולם. גם אין אפשרות שנבראים מוגבלים, בעלי שכל מצומצם, יבינו את רצונו הפנימי של הבורא. על זה אמר בעל ה'תניא' ש'על תאווה אין שואלים שאלות'.
[4] ספר 'ליקוטי שיחות', חלק ו', שיחה ב' לפרשת 'שמות'.
[5] ספר ה'תניא', פרק ל"ו.
[6] ספר 'תורה אור', פרשת 'וישלח' דף כה,ד. ספר 'תורת שמואל' תרל"ב, חלק א' עמוד קסט.
[7] מאמר הרבי הרש"ב, דיבור המתחיל 'יום טוב של ראש השנה' תרס"ו ומאמרי המשך השנה.
[8] ספר ה'תניא', פרק ל"ז.
[9] כמובן לפי הוראותיו שציוונו והדריכנו בתורתו הקדושה, היכן בדיוק הגבולות לכך.
[10] ראה גם ספר 'ליקוטי שיחות', חלק ט"ז, שיחה ליו"ד שבט.
[11] ספר 'ליקוטי שיחות', חלק ו' שיחה ליו"ד שבט.
[12] ראה באריכות על חשיבות הישארות מצבו והגדרתו של ה'תחתון' כנמוך, בספר 'ליקוטי שיחות' חלק י"ב, שיחה שנייה לפרשת 'תזריע'.
[13] ספר 'ליקוטי שיחות', חלק י"ט שיחה רביעית לפרשת 'שופטים'.
[14] שיחת הרבי שליט"א, כ"ב שבט ה'תשנ"ב.
[15] מאמר הרבי מלך המשיח, דיבור המתחיל 'לא יכנף' תשכ"א.
[16] ראה באריכות בספר 'ליקוטי שיחות', חלק ד' שיחה לפרשת 'קורח' וחלק ג' שיחה ל'שבת הגדול'.
[17] שיחת הרבי נשיא דורנו, פרשת 'יתרו' ה'תשנ"ב.
[18] ספר 'ליקוטי שיחות', חלק י"ז שיחה ראשונה לפרשת 'שמיני'.
[19] שיחת הרבי מלך המשיח, פרשת 'אחרי קדושים' ה'תנש"א.
••
להדפסת המאמר [מעומד ומעוצב]:
