צעקת הלב: ניגון חב"ד 'ז'עבינער הארץ' – והרקע הייחודי שמאחוריו

אנו מגישים כתבה מרתקת אודות הרקע הייחודי של הניגון החב"די 'ז'עבינער הארץ' [ניגון הלב מז'בין], שמבטא את צעקת הלב של 'עובד השם' בעת 'עבודת התפילה', עם סיפורים ואמרות חסידיות לא מוכרות • מה היה ההבדל הגדול בין ישיבת 'תומכי תמימים' בליובאוויטש לז'עמבין ולמה זה קשור למשמעות הניגון? מדוע המשפיע ר' חנוך הענדל קוגל הוכרח להתוועד כמה ימים על 'עבודת התפילה' באריכות? למה המשפיע ר' מענדל פוטרפס בכה מאוד בבבא השלישית של הניגון? ומה התיאור המיוחד של תפילתו באריכות של ר' חנוך הענדל? • בפנים: הניגון המיוחד להאזנה והורדה • ערוך מדברי הרב לב לייבמן • לכתבה המלאה

 ☚ הדבר שכבש את לב המשפיע הנודע ר' חנוך הענדל ושינה את חייו • סיפור ייחודי אותנטי

האזינו לניגון 'ז'עבינער הארץ' >>

העיירה ז'עמבין שברוסיה, הייתה מלאה בחסידי חב"ד, חלקם היו 'משכילים' שהתמקדו יותר בהעמקה בהבנת החסידות, וחלקם היו 'עובדים' שהשקיעו את עיקר המאמצים בהתעסקו ב'עבודת התפילה'. ניגון זה נקרא בשם 'ז'עבינער הארץ' ומתייחד באופיו הלבבי, להיותו ביטוי הלב של עובד ה'. לעומתו ישנו ניגון נוסף מעיר זו הנקרא בשם 'ז'עבינער קאפ', ניגון הראש מז'בין ומתייחד באופיו המוחי של ה'משכיל'.

אך מסתבר שמאחורי הניגון 'ז'עבינער הארץ', ניגון של השתפכות הלב עד מיצוי הנפש, עומד סיפור דברים לא ידוע. וכך סיפר המשפיע ר' מענדל פוטרפס ע"ה אודות הניגון:  בקונטרס התפילה, בהקדמה שבכתב ידו של הרבי הריי"צ, נאמר שהקונטרס נמסר לתלמידי ישיבת 'תומכי תמימים' במעמד 'החסיד והעובד ר' חנוך הענדל ז"ל, הממונה על מערכת התלמידים בליובאוויטש, ומשנהו החסיד והמשכיל ר' שמואל גרונם ז"ל, הממונה על מערכת התלמידים בזעמבין (פלך מינסק)'.

אבל מה יהיה עם העבודה שבלב?..

דיוק הלשונות הלזה, שהמשפיע בליובאוויטש הוכתר בתואר 'העובד', ואילו המשפיע בז'עמבין הוכתר בתואר 'המשכיל'¹, בא לידי ביטוי גם בסיפור הבא: 

בשנה הראשונה לייסוד ישיבת 'תומכי תמימים' (שנוסדה בט"ו אלול תרנ"ז, ושנת הלימודים הראשונה הייתה תרנ"ח), לקחו לז'עמבין את התלמידים הצעירים המוכשרים² בראשות ר' שמואל גרונם, ושם הייתה עיקר הישיבה 'ומהם הושתה הארץ' בלשון הרבי הריי"צ³, ואילו את הבחורים המבוגרים (שהיו כעין 'יושבים') השאירו בליובאוויטש עם ר' חנוך הענדל. אחרי שנה שהיו בז'מבין, חפץ הרבי הרש"ב לדעת על מצב הישיבה, איך לומדים ואיך מתפללים. הרבי הרש"ב שלח לז'מבין את ר' חנוך הענדל על מנת שיבחן אותם.

ר' חנוך הענדל בחן אותם בלימוד החסידות וראה שהם מאוד מוכשרים – הם היו בחורים צעירים בגיל 17 והיו בקיאים כבר בספרים 'תורה אור' וב'ליקוטי תורה' וב'סידור עם דא"ח' (!) [ר' מענדל פוטרפס אמר שהכיר כמה מאותם בחורים שלמדו שם אז], אמנם בעסק 'עבודת התפילה' כפי דרישת החסידות – היה חסר אצלם. המשפיע ר' חנוך הענדל התוועד אז עם הבחורים בז'עמבין במשך כמה ימים ותבע מהם להתעסק ב'עבודת התפילה'.

תוך כדי התוועדויות אלו, ניגנו וחזרו וניגנו את הניגון הלזה (מר' מענדל פוטרפס הובן, שהניגון אף נוצר ונולד תוך כדי מעשה זה), ניגון שתוכנו הוא צעקת הלב, 'לומדים לומדים, אבל מה יהיה עם העבודה שבלב?', והסוף של הניגון הוא שמח, כי סוף כל סוף ודאי יבוא ידי פועל. בעקבות אותם התוועדויות, קיבל הניגון הזה את הכינוי 'דעם ז'עבינער הארץ'. 

כסימוכין לתיאור זה אודות הישיבה, יש לציין שהרבי הרש"ב כותב על הבחורים של ז'מבין: 'מאוד הנני נהנה מהידיעות שאני מקבל בדבר הבחורים שי' שלומדים בשקידה בנגלה ודא"ח'⁴, ויחד עם זה, הרבי הרש"ב התבטא, ש'זעמבין זה לא ליובאוויטש'⁵.

תפילתו באריכות ובדביקות של המשפיע

מן הסיפור עולה כי הניגון מתייחס – גם לאישיותו של החסיד המשפיע העובד ר' ר' חנוך הענדל קוגל (קורניצער). ר' חנוך הענדל בא לליובאוויטש בשנת תר"ג, בזמן נשיאות הרבי ה'צמח צדק' ושימש את גדולי החסידים⁶. 

לפנינו תיאור מיוחד מכלי ראשון אודות תפילתו באריכות של המשפיע ר' חנוך הענדל, כפי שמתאר הרב שרגא פייביש זלמנוב, שהגיע בתור בחור לליובאוויטש: 'אני זכיתי לחזות בנועם זיו תפארתו [של ר' חנוך הענדל] בפעם הראשונה בשנת תרנ"ה, בין פסח לעצרת אשר אז באתי ללמוד בליובאוויטש, זוכר אני אשר פעם הייתי לומד בחדר שני מבית המדרש של אדמו"ר הנקרא 'זאל הקטן', שיעור עיוני בגפ"ת.

והנה פתאום הגיע לאוזני קול נעים בניגון וזימרה המעורר את הלב, הפסקתי את לימודי ופניתי אל פתח בית המדרש ואראה מחזה מפליא, הנה באמצע השולחן העומד בבית המדרש ממזרח למערב יושב איש אשר הדרת פנים לו מעוטף בטלית ותפילין ומתפלל בקול זימרה בניגון נעים (אשר היה ידוע בליובאוויטש), ואומר מילה במילה שירת 'אז ישיר', פניו צהובות כמוצא שלל רב, ומעיניו יזלו דמעות באין הפוגות'⁷.. מסופר עוד, שחנווני אחד בליובאוויטש היה סוגר את חנותו בכל שבוע בימי שני וחמישי במיוחד כדי ללכת לשמוע את תפילתו הלבבית של ר' חנוך הענדל⁸(!)

בהיגוי המקורי ברוסית, לעיתים מכנים את העיר 'ז'עבין' (בהבלעת מ"ם) – כמו בכינוי הניגון הנוכחי, לא 'ז'עמבינער' אלא 'זעבינער'. הכוונה היא לאותה העיירה, ברוסיה לבנה פלך מינסק. כמו כן, ההיגוי המקורי הוא באות 'ז', אולם בסלנג הופך ל'ז" (או בסימון האידישי 'זש') (Ж). 

ניגון של 'והשבות אל לבבך'

על הניגון 'ז'שעבינער הארץ' ידוע הקשר הנפשי שהיה למשפיע ר' מענדל עם הניגון 'ז'שעבינער הארץ'. פעם ביאר ר' מענדל את השיר ואמר שבעיירה ז'עמבין, היו משכילים גדולים שלא התעסקו ב'עבודה' כדבעי (על אף שכמובן התפללו באריכות, אך לא שמו על כך את הדגש), ועל כך היו שרים ניגון זה שיש בו ד' בבות. 

הבבא הראשונה מבטאת את מצוקתם של המשכילים מכך שאינם משקיעים את זמנם ואונם ב'עבודת התפילה' באריכות כראוי וכמתבקש. הבבא השניה מרגיעה אותם ואומרת להם, אל תעצבו אל ליבכם שכן למרות הכל הינכם חסידים של הרבי. הבבא השלישית חוזרת שוב על ההתייסרות העמוקה שיש להם מחוסר ה'עבודה' – וכי מה יש באמתלא זו שאנו חסידים כדי להרגיע את הנפש, הרי בסופו של דבר אין אנו רשאים להשתחרר מהתביעה להתפלל באריכות, הנוקבת עד לתהום ומזעזעת כל לב חסידי.

ורק לאחר שחשים בהזזה פנימית בצורך בהתעסקות ב'עבודת התפילה', ומקבלים עליהם לעסוק בכך כנדרש, או אז באה הבבא הרביעית עם צליל שמח ומעודד שהנה כי כן חסידים של הרבי אנחנו גם בזכות העבודה והיגיעה ולא בשל ההשכלה גרידא.  ואכן היו רואים לא אחת שר' מענדל היה בוכה בבבא השלישית, וחוזר עליה שוב ושוב.

1. גם עיון בספר השיחות 'תורת שלום', בקטעים בהם הרש"ג היה שואל את הרבי הרש"ב (ראה ב'מפתח עניינים ושמות' בסוף ספר 'תורת שלום' – בערך ר' שמואל גרונם), ניכר כי עניינו של הרש"ג היה בענייני ההשכלה שבחסידות.  ↩︎
2. ראה גם ספר 'תולדות חב"ד ברוסיה הצארית' עמוד רל (פרק ק"ז). 'הבעלי כישרון הדורשים הסבר והבנה בדא"ח ישלחום לז'עמבין' (ספר 'אגרות קודש' הרבי הריי"צ, חלק ב' עמוד ק). וראה ספר 'תולדות חב"ד' שם פרק קי"ב – 'המחלקה בז'עמבין'.  ↩︎
3. ספר 'אגרות קודש' הרבי הריי"צ, חלק א' עמוד שב. וזאת למרות שהיו בתחילה ט"ו בחורים בלבד (שם).  ↩︎
4. ספר 'אגרות קודש' הרבי הרש"ב, חלק א' אגרת פד, מיום ד' תרומה תרנ"ט.  ↩︎
5. ספר השיחות תש"ה עמוד 39.  ↩︎
6. ראה תולדותיו בספר 'ליובאוויטש וחייליה', עמוד 104 ואילך. ↩︎
7. ספר 'התמים' כרך א' עמוד 82. ↩︎
8. ספר 'לשמע אוזן' (מהדורת המתורגמת) עמוד 158, מדור סיפורי הרבי הרש"ב – סיפור ע"ה. ↩︎