לחצו כאן לתרומה
בהמשך לדברי הרב נחמן לרנר בכנס 'שמעה תפילתי', בדבר החילוק בין ההתבודדות לבין ההתבוננות שמחנכת חסידות חב"ד, אנו מגישים חלק מדברי הרבי הריי"צ שמסביר את המדריגה הנעלית של ההתבודדות, אך על העובדה שכעת זוהי אינה עיקר העבודה כלל, אלא דווקא להחדיר את האמת האלוקית בעולם הגשמי, ולא בבריחה ממנו (שבכללות זוהי החלוקה בין 'משכיל' ל'עובד') • לקריאה
☚ כך עבודת התפילה גרמה לי לחזור בתשובה: הרב נועם הרפז משחזר בראיון אישי
'היכולת להינזר מהעולם ולעשות הכול כדי להתנתק מכל ענייני העולם – היא ללא ספק מדריגה גדולה, וההולכים בדרך זו הם בעלי מדריגה. על ידי עבודה זו נעשים בעלי צורה, כלומר, בעלי נפש, במדריגה גבוהה ביותר.. אף כי גדולה היא מעלת ההתבודדות, יש בה חיסרון הגובר על כל המעלות הטובות שבה. החיסרון מתבטא בכך, שעל ידי ההתבודדות נעשים פרושים ומנותקים מהעולם.
על ידי התבודדות אמנם מגיעים לדרגות הגבוהות ביותר של השכלה. חיים בעולם שכולו טוב – שמים וארץ, הרים ונהרות, אילנות ודשאים, בעלי כנף למיניהם.. המתבודד האמיתי מתעלה על ידי התבודדות במדרגות הגבוהות ביותר שבהשכלה. רעיונותיו משוטטים באין מפריע בעולמות העליונים ביותר.. אולם אין זה מתאים כלל לכוונה העליונה שיש בירידת הנשמה בגוף ובבריאת העולם בכלל'.
ספר 'ליקוטי דיבורים' חלק א', עמוד 270 ואילך.
