'תאמינו לי – העיקר זו ההתבוננות בתפילה': רבינו הזקן במכתב ייחודי

עורך אתר 'חב"ד לייב' מגיש מכתב מרתק שנכתב ככל הנראה על ידי אדמו"ר הזקן, ובו מוסבר בלשון ייחודית חשיבות ההתבוננות בעת 'עבודת התפילה', וכיצד דווקא על ידי ה'דעת' וההתחברות הפנימית של האדם להשכלה שבה הוא מתבונן בתפילה – אז הוא מגיע לתכלית המטרה • 'זהו עצם ועיקר ההשגה אשר אליו יכסוף נפש כל חי.. וזה באמת תאמינו לי כי זהו התחלת העבודה להיות נעתק ממקומו, אך מה אעשה כי לא הורגלתם להביט השמימה רק שמתחת לארץ, וכל העיקר הוא ההתבוננות, וכל מה שתוסיפו בזה התמדה יוולד מזה יותר דעת והשגה, ותאמינו לי שזהו ההתחלה' • המכתב פורסם בספר 'אגרות קודש' אדמו"ר הזקן עמוד קיג, במדור 'ספק למי' • לכתבה המלאה

☚ פרסום ראשון בלעדי: וידאו נדיר של הרבי מעודד 'יחי' בתשנ"ג

מה הכוונה 'להבין שכל'?

'עיקר ההשגה בזה להעמיק בתכלית העיון, הוא לפי רוב עמל העבודה בהתבוננות בעת הכושר על זה, דהיינו בתפילה אשר היא עת 'מוחין דגדלות'. ועל כל הדברים והאמת לא הורגלתם בזה בהשגה כזו, רק השגה האנושית אשר תוכל למשש בחושים הגשמיים, ואפילו דבר שכל אנו צריכים לתת סימנים במצרים המגבילים אותו, דהיינו אותיות אשר בהם תוכל להבין אשר אתה מבין שזה הדבר כך לפי מוח הדמיון האנושי, ואין זה דרך ישכון בה אור ההשגה אמיתית.

כמאמר 'תכלית הידיעה אשר לא נדע', ובודאי אין זה מדבר על חוסר ההבנה משלילת הידיעה, שאם כן מהו תכלית הידיעה, אבל באמת עיקר ההשגה הוא על ידי 'דעת' המחבר המוח והלב בהרגשת ה'אין' להיות מורגש בלב ומוח, שלא תיפול בו השגה ודעת, ואדרבה זהו עצם ועיקר ההשגה אשר אליו יכסוף נפש כל חי, והשגה אנושית, אדרבא מה שאתה משיג בדימיון האנושי אין זה השגה, כי עיקר מה שאדם משיג הוא השכל ולא האותיות הם המגבילים את השכל, רק העיקר הוא חיות השכל בעצמו קודם שבא לאותיות, רק שהאותיות מלבישים אותו.

כי בלא זה הוא יתברך רחוק מאוד מהשגותינו, באשר אנו מלובשים בחומר, ואין אנו רואים רק דבר המלובש בגשמיות כמונו, והאותיות בלתי השכל הם בטלים ממש, רק שעל ידם מושכל השכל במוחינו המגושם. נמצא מובן מאליו שהשגת השכל בעצמו בלתי לבושים הוא האין, ודבר זה הוא השגה אמיתית, כי אדרבא מה שאנו מציירים שכל על פי דימיון הוא כזב ושקר, ואין זה תכלית ההשגה כי אין זה רק שם המושאל להשגה, כי אדרבא הוא מתנגד להשגה אמיתית כי באמת הכל כאין ואפס, וזהו תכלית ההשגה לבטל בלב ומוח כאשר כתוב שם כי הביטול הוא השגה שלו.

רק מחמת ההרגל שהורגל בזה העולם, כי לא יביט רק על גשם העב, ולא יוכל להביט רק על חומריות הדברים המסתירים ומכסים ומכחישים האמת, אשר מחמת הסתרת אלוקותו ידמה לו היש. וכל עיקר העבודה להיות נעתק ממקומו השגה חושית אנושית, רק להשיג דבר האמת שאינו מלובש, וזוהי האהבה המוסתרת בלבושים המכחישים האמת שלא להשיג דבר כוזב, כי צריך להוציאה ממאסרה, דהיינו להרגיל עצמו ולהתבונן ברוחניות המחיה, כמאמר הזוהר 'טפשים לא מסתכלין אלא בלבושא' כו', כאשר נדמה לנו כשאנו רואים האדם אינו מושג לנו רק הבשר.

ובאמת עיקר האדם הוא החיות שאין בו תמונה ודמיון, ומכל שכן באלוקות גבוה על גבוה אשר אין ערך ודימיון עד אין קץ וסוף, כן דבר שכל אין אנו משיגים רק בלבושים, ואין אנו משגיחים רק על לבושים המסתירים אותו, ולכן קשה לך מאוד בתפילה מחמת הנזכר לעיל, ולא יועילו כל ההתבוננות, כי עיקר ההתבוננות להתדבק ולהתקרב בדביקות לה' המחיה, ואיך תקרב את עצמך אחר אשר כל השגתך הוא להיפך ממש, כי הם מגבילים ולא תוכל להשיג רק דבר המוגבל תחת השמש בשכל אנושית.

וזהו ההיפוך ממש כי באמת 'אין עוד' כתיב, ואין דבר שמגביל אותו, והשגה כזו מתפשט מתחת השמש דהיינו עשיה גשמיית, ואיך תוכל לבוא אל הדבר שיראה שאין שום גשם ואין דבר המגביל אותו יתברך, ולהיות נרגש בלב ומוח כמאמר 'החקר אלו-ה תמצא', כי בחקירה אנושית אי אפשר בשום אופן כי הוא המנגד, ועיקר השגה הוא כמאמר 'והחכמה מאין תמצא', שכל המציאות והשגות שלה הוא האין, וזהו התחלת כל עבודה, אבל מה אעשה לכם שאי אפשר שאראה לכם איך הוא השגת האין, אבל האמת הוא כאשר כתבתי לעיל.

ואם תאמר איך דבר יש תשיג האין, ברית כרותה ומפורש 'כי חלק הוי' עמו' אשר כל איש ישראל יכול להתקרב אל חלקו, דהיינו להשיג אלוקות ולהתבטל מחושים המסתירים אור ההשגה. וזה באמת תאמינו לי כי זהו התחלת העבודה להיות נעתק ממקומו, אך מה אעשה כי לא הורגלתם להביט השמימה רק שמתחת לארץ, וכל העיקר הוא ההתבוננות, וכל מה שתוסיפו בזה התמדה יוולד מזה יותר דעת והשגה, ותאמינו לי שזהו ההתחלה, וגם אין קץ כל חד לפום שיעורא דיליה, כי יש מי שהאין שלו הוא יש לגבי השגת חבירו אבל העיקר ליבטל ממקומו. ועת לקצר, ואם ירצה השם בהיותי במחניכם אדבר עמכם הרבה להרגילכם בזה, כי צריך להרחיב בזה מאוד'.

נדפסה ב'עבודת הלוי' לקוטים צז,ד. בכותרת 'זה מאמר מצאנו בין מכתבים ולא נודע לנו של מי הוא אבל איידי דחביבין דבריו הצגנו פה'. ונמצא גם בכתב יד 111 נח, א. 300 קלב, א. 408 קלג, ב. בשנים מהם מפורש שהם לאדמו"ר הזקן 'זה מצאתי מאדמו"ר הזקן', וגם בהשלישי הוא מועתק בין מאמרי אדמו"ר הזקן, ועל פי זה נדפסה בקונטרס המילואים בתור אגרת אדמו"ר הזקן סימן ב.