נחשף כתב יד חריף: הויכוח שהרעיד את ספריית חב"ד – ואכזבת הרבי מהטיעונים

בצל ההכנות למשפט הספרים, התנהלו במסדרונות ספריית 'אגודת חסידי חב"ד' דיונים טעונים בין שניים מהדמויות הקרובות ביותר לניהול הספרייה. הויכוח חשף פרשה עמוקה מאוד, כזו שהובילה את הרבי עצמו לכתוב בכתב ידו מילים נדירות וחריפות בעוצמתן. כעת, עם חשיפת הדו"ח וכתב היד על ידי מערכת אתר 'חב"ד לייב', מתברר עד כמה הרבי ראה בחומרה את העדות שניתנה בבית המשפט, ועד כמה ציפה לתגובה אחרת לחלוטין • בפנים: צילום כתב היד של הרבי המלא • לכתבה המלאה

☚ הרב אופן בהתוועדות סוערת: המהות של ה' טבת מתבטאת בעבודת התפילה!

במהלך תקופת ההכנות למשפט הספרים, המשיך ר' חיים ליברמן ע"ה – מזכירו של הרבי הריי"צ וממנהלי ספריית 'אגודת חסידי חב"ד', להגיע כהרגלו אל הספרייה הצמודה ל-770. שם, בין המדפים, ניהל שיחות ארוכות ולעיתים סוערות עם הספרן ר' שלום דובער לוין. ליברמן ניסה להסביר את עמדתו לגבי הבעלות על הספרים, ולוין מצדו ניסה להראות לו את טעותו.

לאחר שבועות של דיונים, הרגיש ר' שלום דובער לוין חובה לדווח לרבי על הדברים. הוא כתב דו"ח מסכם, ובו תיאר כיצד ליברמן נכנס אליו כמעט מדי יום לדבר על נושא הספרים, וכיצד ניסה להשיב לו – בין אם הצליח ובין אם לא.

וכך כתב לרבי:

בסיום תקופה זו, ראיתי הכרח לדווח לרבי על בשבועות האחרונים נכנס אלי בכל יום הרח"ל שי' לדבר בנושא הספרים. אני משתדל להסביר לו את טעותו. מבלי כל קשר לפועל.. זהו סיכום כללי מרוב הדיבורים, בין אם השבתי כראוי ובין אם לאו, בין אם היה עלי לדבר אתו בזה ובין אם לא, מרגיש אני חובה לעצמי לסכם את הדברים ולדווח עליהם. שלום דובער לוין.

הרבי השיב על הדו"ח בקצרה אך בתקיפות:

(חובה) כפשוט לסכם את הדברים ולדווח עליהם. [המילים המוסגרות הודגשו בכתב יד קודש מתוך מכתבו של הרב לוין].

☚ הקליקו כאן ועכשיו להזמנת סדרת הספרים על 'עבודת התפילה' עם משלוח חינם

אולם מיד לאחר מכן, בפתקה נפרדת, כתב הרבי דברים חריפים בהרבה – דברים שהעידו על עומק ההפתעה והכאב שלו מהעדות שניתנה בבית המשפט. הרבי תיאר כיצד ליברמן העיד בשבועה שהרבי הריי"צ כתב מכתבים רבים – לרבנים, לחסידים, למשרד החוץ האמריקאי, לסנאטורים ולחברי קונגרס – ובהם ביקש להציל את הספרייה 'כי היא נכס הכלל'. אך למרות זאת, לא פרסם את המכתבים מעולם, ואף לא הודיע לאיש שהספרים הם כביכול רכושו הפרטי.

הרבי כתב בחריפות כי ברור שהמכתבים נכתבו להצלת הספרייה – לא להצלת רכוש אישי – וכי לא להאמין לעדות שניתנה בפני שופט נוצרי, ועוד על אדמו"ר שכבר נמצא בעולם האמת, היא דבר שאינו מתקבל על הדעת. הרבי מבין מתוכן הדו"ח של הרב לוין, שנראה שהוא כלל לא תפס את חומרת הדברים, ואף ניסה להביא 'ראיות בשכל' כנגד עדות שכלית מעוותת – במקום לשאול את ליברמן כיצד העז לומר את הדברים מלכתחילה.

הרבי הורה ללוין לשאול רב הבקי בפרטים כיצד היה עליו להגיב – בעבר ובעתיד – אך לעשות זאת 'על דעת עצמו', כדי שלא ייראה שהרבי עצמו מעורב, דבר שהיה עלול לגרום לזימון הרבי לבית המשפט. לבסוף ביקש הרבי לקבל את תשובת הרב – ללא שמו – ועדיף בצירוף מקורות, כדי להבין האם הרב רואה בכך ויכוח שכלי בלבד, או שמא הבחין במשהו עמוק בהרבה (עניין של התקשרות ואמונה מוחלטת בדברי הרבי הריי"צ).

וכך הוסיף הרבי בכתב ידו בפתקה נפרדת:

חושך הגלות מפורסם – אבל עד כדי כך לא שערתי. ולשלול פעולה מבהילה בזה, מוכרחני בקיצור: – היפך הנהגתי בזה עד עתה – לכתוב על כל פנים בקיצור. לפני שבועות אחדים העיד המדובר שי' (בהן צדק או בשבועה) שאדמ"ורם של רבבות מישראל כתב כמה וכמה מכתבים בחתימת ידו: 1) לכמה וכמה מחסידיו, 2) בהם רבנים, 3) למשרד החוץ דארצות הברית, 4) לסענאטרן ואנשי הקאנגרעס, שמבקשם שיצילו הספריה כיון שהיא נכס הכלל וכו' – וכתבו הצליח ונמצאת כאן ב-770.

אבל לא נתנם כלל לציבור, וברור הדבר שלא כתב כן אלא כדי להציל ספריו שלו, אבל לא נתנם כלל לציבור, אף שכתב כן (ובמשך כל השנים שכבר ניצלו הספרים – לא הודיע לאף אחד מהנ"ל שנשארו נכס שלו). עדותו הנ"ל הייתה (גם) בשביל שופט נוצרי. נוסף על כל הנזכר לעיל – שהמדובר באדמו"ר הנמצא כבר בעולם האמת. כנראה מ'רוח' הדו"ח שלו – אין לו כל מושג בכהנ"ל – אף שבטח שמע בעצמו פנים אל פנים (ויותר מפעם אחת). על פי השמועה – תגובתו היחידה הייתה – ראיות בשכל שלו – היפך השכל של המדובר.

[כלומר, שמדיווח של הרב לווין נראה, שבמקום לשאול אותו איך העיז לומר את כל הנ"ל, במקום זאת הביא ראיות בשכל, להוכיח היפך מהשכל של הרח"ל].

☚ הספרים מאושרים כאשר הם ב'ביתם' • מכתב למהות ה' טבת

ישאל בהקדם (באם רוצה למנוע עוד מסירה על חב"ד – על דבר עצמו לחוד) רב (היודע בלאו הכי על דבר כהנ"ל, כדי שלא להרבות ב'קידוש השם' של כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר) – איך צריכה להיות תגובתו (ובעתיד ובעבר) לכהנ"ל ובפרטיות.

[כלומר, שאם יתפרסם שהרבי הורה לרב לווין לשאול שאלות אלו, הרי שזה יהיה מספיק סיבה לקרוא לרבי להעיד בבית המשפט. ולכן שישאל שאלה זו על דעת עצמו לחוד, ולא בשם הרבי].

ובטח יודיעני המענה (מבלי להזכיר שם הרב) ומה טוב – בצירוף מקורות (בכדי לדעת האם הרב רואה בכל זה שקלא וטריא שכלי של שני אנשים, או שראה עוד משהו).