לא ניגונים ולא קבלה: מה באמת עושים חסידים שעות ארוכות בתפילה? • טור מאלף

מיהו היהודי הפשוט שלא ידע אפילו את פירוש המילים והאריך בתפילה במשך ארבעים שנה? הרב לוי זלמנוב על התביעה החב"דית ששייכת לכל חסיד – גם ובמיוחד בדורנו אנו

מה הם עושים שעות בסידור? כשאנחנו רואים חסיד עומד שעות ארוכות בתפילה, התנועה הראשונה של המוח היא לחפש טכניקה: אולי הוא קורא לאט? אולי סתם מנגן? אבל האמת מאחורי השעות הארוכות הללו מפתיעה בהרבה, והיא פותחת פתח לתפילה מסוג אחר לגמרי • וכיצד הגיב בחדות המשפיע הנודע ר' שלמה חיים קסלמן ע"ה, על חסיד שהעיר שיש ללמוד 'קבלה' בכדי להאריך בתפילה? • הרב לוי זלמנוב צולל לעומק הסוד האמיתי של התפילה החב"דית, שגורם לזמן לעצור מלכת ומחבר את הנפש אל הבורא באופן שנוגע לכל אחד ואחד מאיתנו גם כיום • לכתבה המלאה

☚ צפו בנאום הסוחף: הרב גנדל חושף את הסוד של עבודת התפילה החב"דית – 'להתפלל עם מאמר'


מהי בכלל תפילה חסידית?

כשאנחנו שומעים או פוגשים חסידים – לא רק בסיפורי ההוד על חסידי הדורות הקודמים, אלא ממש כיום, בדורנו אנו – שמאריכים בתפילה שעות ארוכות, לפעמים אף חמש, שש שעות ויותר, עולה מאליה השאלה הפשוטה: מה הם באמת עושים כל כך הרבה זמן עם הסידור?

הרי ברור לכל בר דעת שזה לא בגלל שהם פשוט מותחים את המילים וקוראים אותן בהילוך איטי. זה גם לא בגלל שניגנו ניגונים; נכון, בתפילה באריכות הניגון פורץ מאליו, אבל תפילה איננה 'סדר ניגונים' ולא לשם כך מתכנסים. ומה עם הבנת פירוש המילים? גם זה לא לוקח שש שעות. כפי שהתבטא המשפיע הנודע ר' שלמה חיים קסלמן ע"ה, שלהבין ולחשוב את פירוש המילים זו בכלל לא 'עבודה' – זה המינימום האנושי הדרוש. כשאדם מדבר אל חברו, הוא מדבר במתינות ומבין מה יוצא מפיו; קל וחומר כשהוא עומד ומדבר אל מלך מלכי המלכים.

ויש מי שיחשוב שאולי מדובר כאן בכוונות קבליות עמוקות, בייחודים ובשמות הקודש השמורים ליחידי סגולה. אבל האמת הפוכה לחלוטין: רבותינו נשיאינו תבעו מכל חסיד וחסיד – גם ממי שאינו נחשב 'משכיל' גדול בחסידות (ובוודאי שלא בתורת הקבלה), אז וגם היום – להאריך בתפילה, בכל מצב ובכל דרגה שהוא נמצא בה.

ר' שלמה חיים קסלמן סיפר פעם על אחד החסידים בליובאוויטש, שביטא פליאה גדולה: איך ייתכן שבחור צעיר, שאינו בקי כלל בספר 'עץ חיים' של האריז"ל, מסוגל להאריך כל כך בתפילתו? כששמע זאת ר' שלמה חיים, הוא הגיב במשפט חד כתער: 'גן עדן מואר – שיהיה לו לאותו חסיד; אבל מהי תפילה חסידית – זאת הוא לא הבין'. (כמובן שיש חסידים שבקיאים בקבלה, והם מכוונים ומקשרים גם את המובא שם, אבל לא זוהי ה'עבודה' כפשוט).

אז מהו באמת הסוד של התפילה החב"דית – אותה תפילה שחסידים חיים וחווים גם כיום – שגורם לאדם לאבד תחושת זמן ולהישאב פנימה למשך שעות ארוכות? הסוד טמון במילה אחת: התבוננות.

יש הבדל של שמיים וארץ בין לדבר על אהבה, לבין להרגיש אהבה. כשאדם ניגש לתפילה 'קר', הוא אולי משתדל לצייר לעצמו שהוא עומד לפני המלך, אבל זה נשאר בגדר דמיון או משמעת עצמית. לעומת זאת, כאשר חסיד – בין אם היה זה חסיד לפני מאה שנה ובין אם זה בחור ישיבה או חסיד בימינו – לוקח מאמר חסידות, ובפרט מאמר 'עבודה' המבאר את גדלות הבורא ואת החיות האלוקית המהווה ומחיה את העולם בכל רגע מחדש, והוא לא רק 'לומד' אותו, אלא חוזר על ה'מאמר' שוב ושוב וחושב עליו 'אליבא דנפשיה', ומשייך את המאמר אליו – אז התהליך משתנה לגמרי.

הוא מהרהר ומתבונן במאמר לפני התפילה, הופך בו והופך בו, עד שלאחר תקופה של התמדה הוא נעשה ממש 'מהופנט' ושקוע כל כולו ברעיון האלוקי של המאמר. ברגע הזה, התפילה מפסיקה להיות טקסט שמקריאים מתוך הספר. הלב מתפרץ מאליו באהבת השם, ומתוך כך גם הניגון בוקע מעומק הנפש. החסיד לא 'עושה את עצמו' עומד לפני המלך – הוא חש באופן מוחשי שהוא מדבר כעת אל השם יתברך. כל מילה בתפילה מקבלת פתאום נפח, עומק ומשמעות של מפגש חי עם 'עצמות ומהות'. כדי להגיע למצב שהנפש חיה את המאמר ומרגישה אלוקות – זה לוקח זמן של ריכוז, שקיעה והעמקה. לזה חסידים קראו 'להתפלל עם מאמר', וזוהי 'עבודת התפילה' שנדרשת בחסידות חב"ד ליובאוויטש.

ולא צריך להיות גאון עצום כדי להגיע לשם. בשיחת פורים תשח"י סיפר הרבי על יהודי פשוט בתכלית, שחי בזמנו של אדמו"ר הזקן. אותו יהודי אפילו לא ידע את פירוש המילים במקומות הקשים שבתפילה, ובכל זאת – במשך ארבעים שנה רצופות, הוא האריך שעות ארוכות בכל אחת משלוש התפילות שביום, כשהוא שקוע בדביקות עצומה ויוקדת.

כששאלו אותו בני דורו לפשר הפלא – הרי אינך 'משכיל' בחסידות, במה אתה מתבונן כל כך הרבה שעות? – הוא השיב בפשטות מדהימה: יש מאמר אחד של רבינו הזקן שלמדתי, והנקודה שלו היא שבכל דבר בעולם ובכל דיבור שיוצא מהפה יש 'אחד' – הכל אלוקות ממש, ואין עוד מלבדו. במאמר הזה אני מתבונן יום-יום, שעה-שעה.

והרבי לומד מהסיפור הזה 'מופת חותך' שתקף ביתר שאת גם לגבי חסידים כיום: התפילה החב"דית אינה נחלתם של יחידי סגולה או למדנים מופלגים. כל חסיד, גם הפשוט והצעיר ביותר כיום, שייך לעבודה הזו ונדרש אליה. כי בסופו של דבר, ההתבוננות הזו בתפילה היא אימון הנפש וההכנה האמיתית לקראת הגאולה האמיתית והשלימה – הזמן שבו נחוש את נוכחותו של הבורא באופן גלוי וברור בכל רגע ובכל נשימה.

שתף כתבה

0 0 קולות
דירוג כתבה
הצטרף כמנוי
הודיעו לי על
guest
0 תגובות
הישן ביותר
החדש ביותר הנבחרות

לכתבות אקראיות

למקרה שפספסתם

לכתבות נוספות