הרב ארנשטיין בהתוועדות נדירה: למה חשף הרבי הרש"ב את דרגתו הרוחנית? בגללנו!

כשהרבי הרש"ב בוכה בילדותו כי הוא רוצה לראות אלוקות, וכשהוא מעיד על עצמו בחדרו הסגור שהוא מרגיש ממש את 'עצמות אין סוף' ו'ידעתיו הייתיו' – האם אנחנו מרגישים שזה מדבר אלינו? רובנו נעצור ונחשוב שמדובר בדרגות של רבנים וצדיקים נסתרים. אבל ההתוועדות המטלטלת והמרתקת של המשפיע הדגול הרב משה מרדכי ארנשטיין ע"ה מוכיחה בדיוק את ההפך המוחלט: אלינו מדברים • למה הרבי חשף את הדרגות המבהילות הללו? ואיך הפנמת החסידות בעבודת התפילה הופכת את ה'וירא אליו השם' למציאות חיים חושית שאנחנו חייבים לחיות כבר כאן ועכשיו, ממש כטעימה מהגאולה? • בלעדי לאתר 'חב"ד לייב' • לכתבה המלאה

☚ 'אני מושח אותך בפך השמן הרוחני'.. • לרגל כ' חשוון

אלינו מדברים! החובה האישית להביא את גילוי האלוקות לתוך חיי היומיום

התוועדות מיוחדת ומרתקת – של המשפיע הדגול הרב משה מרדכי ארנשטיין ע"ה

כאשר נמצאים בהמשך לפרשת 'וירא', ובפרט שזה חל בשבוע בו יש יום כה מיוחד כמו כ' חשוון, אז בוודאי שכדאי ללמוד כדבעי את שיחת פרשת 'וירא' שאמר הרבי בשנת תשנ"ב, שהיא השיחה האחרונה לעת עתה בקשר לכ' חשוון. בכללות כשלומדים חסידות, רבותינו נשיאנו כותבים בפירוש שמכל 'השכלה' הכי עמוקה – יש להוציא מכך 'בכן' בעבודה בפועל ממש.

אז יש עניינים בחסידות שאפשר להבחין ולראות הרבה יותר בגלוי איך הם שייכים אלינו, וישנם דברים שבהם צריך הרבה יותר להתרכז, להתאמץ ולהתעמק בהם כדי לראות את השייכות הישירה אלינו, אבל צריך לשים לב לכך שהמטרה בכך שלומדים חסידות, היא מתוך הקדמה ברורה: כל הדברים שעליהם מדוברים ב'מאמר' או בשיחה וכדומה – שייכים אלינו לגמרי! אין חס ושלום שום פרט שהוא 'נעלה' ו'מרוחק'. 'דברי צדיקים חיים וקיימים לעד'. התורה היא מלשון 'הוראה', והיא רלוונטית לכל אחד בכל מצב, במיוחד בדורנו.

גאולה בשבילי: לגלות את ה'יחידה' שבנפש

בשיחה של פרשת 'וירא' תשנ"ב ישנה הדגשה מיוחדת על האמור, כיון שהיא שיחה מיוחדת, שהתבארו בה ענינים מופלאים. אם נתעכב למשל על סעיף י"א בשיחה המוגהת, שם מסביר הרבי (בהמשך לכל הביאור בשיחה שכדאי ללמוד), שבין העניינים המיוחדים שיתגלו בגאולה השלימה, זהו העניין ש'לא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך', שזה בעצם עניין של 'וירא אליו השם', שיהיה גילוי אלוקות בתכלית השלימות.

הרבי מביא בהערה את העניין של 'כחום היום', שלעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתיקה וצדיקים מתרפאים בה, זאת אומרת שתהיה בגאולה השלימות של 'ועמך כולם צדיקים', ויהיה גילוי אלוקות ('שמש הוי") בכל התוקף, באופן שיחדור ממש בגשמיות. ועל דרך זה מבאר הרבי, שהעניין הזה קשור גם לכ' חשוון – שהאות כ' מרמזת על כתר – שעניין ה'כתר' שייך לעניין המלכות, והזמן שתתגלה מלכות ה' בכל העולם כולו, זה יקרה בגאולה האמיתית והשלימה.

ואז הרבי אומר שהמציאות של 'וירא אליו השם' קיימת תמיד אצל כל אחד ואחד, רק צריך לפעול שזה יהיה בהתגלות, כך שגם השלימות של 'וירא אליו השם' שבגאולה האמיתית והשלימה תופיע. וכאן הרבי מביא שלכל אחד יש את ה'יחידה', ניצוץ משיח, ועליו רק לגלות את זה. וכאשר יהודי עושה את שליחותו של ה' ומכלה את ה'יחידה' בחייו – הוא מביא לגאולה (שהרי 'שליח' בתוספת 'עשר כוחות הנפש' זה שווה 'משיח'). הרבי מדגיש ש'כל אחד ואחד מישראל צריך להשתוקק ביותר להגילוי ד'וירא אליו השם' בגאולה האמיתית והשלימה, ולעשות את כל התלוי בו כדי להיות ראוי לכך, על ידי שכל פעולה ופעולה שלו נעשית באופן המתאים למעמד ומצב דגאולה אמיתית ושלימה'.

תומכי תמימים והבנת השכל: ההכנה החושית לגאולה

כדאי לשים לב טוב למילים האלה, זאת אומרת שכל אחד צריך להשקיע בכדי שהוא יחוש השתוקקות ביותר לגילוי אלוקות אישי אצלו, ולהדגיש שעושה את כל התלוי בו להיות ראוי לכך שכל פעולה שלו נעשית באופן המתאים לגאולה (שאז הגילוי אלוקות בשלימות). אחרי כן הרבי מסביר את עניינו של יום הולדת הרבי הרש"ב בכ' חשוון, שהרי ביום זה מזלו של הרבי הרש"ב גובר, ומהעניינים העיקריים שעסק הרבי הרש"ב זה שכל יהודי יוכל להגיע למצב של 'וירא אליו השם' וגילוי אלוקות בנפשו, כפי שמודגש בכך שייסד את ישיבת 'תומכי תמימים' שניתן ללמוד חסידות בהבנה והכרה של ראיית השכל, שזה העניין של 'וירא אליו השם', וזו הכנה אמיתית לגאולה השלימה.

על דרך שכתוב 'מבשרי אחזה אלוקה', שהאדם יכול להגיע על ידי לימוד החסידות והפנמת החסידות בעבודת התפילה להכרה באלוקות, ולמרות שהוא לא רואה זאת, זה כל כך מתאמת אצלו בצורה מוחשית כדבר וודאי, זה ההכנה לגילוי של משיח צדקנו, שאז יהיה גילוי של ה' באופן של 'כולם ידעו אותי', 'והיו עיניך רואות את מוריך' בראייה חושית.

להפנים את החסידות: לחיות אלוקות בלי גבולות

כשמתבוננים בעניין הזה, אפשר להבין עד כמה דבר זה נוגע אלינו ביותר וביותר. זאת אומרת, לפעמים האדם מתרגל ללמוד חסידות בצורה רדודה, בלי הבנה ראויה והתחברות אישית לנלמד. כי לימוד החסידות דורש מאמץ ממש כמו לימוד הנגלה, ואפילו יותר קשה מלימוד נגלה (שהרי מדובר על עניינים רוחניים). אבל האמת היא שהמטרה העיקרית של לימוד החסידות, זה שהאדם יבין ויתחבר באופן אישי לעניין שלומד, שהוא יפנים אותו, וזה יגרום לו לרצות ולהשתוקק לגילוי אלוקות, שיהיה אצלו את 'וירא אליו השם'.

ובשיחה זו מפרשת 'וירא' תשנ"ב הרבי מורה באופן מפורש, שעל האדם להשקיע ולעשות את כל התלוי בו להיות ראוי לכך שכל פעולה נעשית מתאימה למצב שיהיה בגאולה, שאז יחיו אלוקות [על דרך דברי הרבי בשיחת 'מטות-מסעי' תשנ"א, שאהבת ישראל היא לא רק בשביל לבטל את עניין הגלות, כי זה כבר תוקן בכללות, אלא בעיקר מצד הטעימה לעתיד לבוא, שאז תהיה אחדות פשוטה]. זאת אומרת שהמטרה בלימוד החסידות צריכה להיות, בכדי לחיות אלוקות כטעימה מההווי הגאולתי.

'ידעתיו הייתיו': משמעות דבריו העמוקים של הרבי הרש"ב

אחרי זה הרבי מדגיש שהעניין העיקרי בסיפור עם בכיית הרבי הרש"ב בילדותו, שהוא רוצה את הגילוי של 'וירא אליו השם', זה בנוגע אלינו. כי הרבי הרש"ב לא הסתפק רק בתביעה האישית שלו לכך, אלא דאג להנחיל זאת לכולנו, בכך שיסד את ישיבת 'תומכי תמימים', בה לומדים חסידות בהבנה והשגה, ובעיקר מפנימים את החסידות על ידי ההתבוננות בזה באריכות התפילה.

בהמשך, הרבי אומר (בהערה 81, בקשר לכך שהרבי הרש"ב לא רק דאג לעצמו בעניין זה):

"וכמודגש גם בפתגמו הידוע שכאשר יושב בחדרו ולומד 'ליקוטי תורה' – אזי הוא מרגיש 'ידעתיו הויתיו'."

בקשר לכך יש שיחה מופלאה של הרבי הרש"ב מי"ט כסלו תרס"ג (מודפס בספר השיחות 'תורת שלום', עמוד 24):

"כללות עניין חב"ד הוא פנימיות דווקא. הפנימיות 'תובעת' דווקא להבין בהשגה, גם בעניינים הגבוהים הרוחניים והאלוקיים, ש'לית מחשבה תפיסא בהון כלל' – גם הם יכולים להיות בבחינת השגה ממש.

הגם שקשה הדבר להיאמר, כי יש כאלה שלא יאמינו, ויש מי שיחשבו שזה דוגמת ההנהגה של צדיקי פולין, ובאמת אין זה כך, אך כל אחד יחשוב מה שירצה. האמת היא: כאשר אני יושב סגור בחדרי ולומד איזה דרוש בדא"ח, הנני מרגיש 'עצמות אין-סוף' ממש. יש לי הכרה ב'עצמות אין סוף' באותה שעה, שהנני מצייר לעצמי בחינת 'אין-סוף'. הגם שאי אפשר לומר ציור ב'אין-סוף', כדכתיב 'ואל מי תדמיוני ואשווה גו", מכל מקום כו'.

הרי באמת לא זקוקים לי לצורך אמונה, אלא עבור השגה, להרגיש את עצמות האור – לכן מרגיש אני. למרות שיודע אני את אופן שפלותי העצמי, ואיני חפץ להתנשא ולהתגאות חס ושלום, וחושבני שאף אדם לא יחשוב עלי כך – אלא שזוהי פעולת החסידות, שתהיה השגה בכל העניינים הנעלים ביותר. הגם שכתוב בספרים, שיש עניינים גבוהים אשר בלתי אפשרי שיורגשו בהשגה, כמו מציאות הבורא, שזהו רק בדרך אמונה; הנה גם בכך פועלת החסידות שתהיה בבחינת השגה. לכן הנני אומר זאת לפני כל עם ועדה, כי זוהי פעולת החסידות באמת."

עד כאן לשונו הקדוש של הרבי הרש"ב.

אלינו מדברים: השאיפה האינסופית לחיות אלוקות

צריך לדעת שהרבי הרש"ב לא אמר את השיחה הזו לחינם חלילה. הרבי הרש"ב מדבר עבורנו. שעלינו לחוש 'ידעתיו הייתיו'. במיוחד לפי הכלל הגדול שהרבי חוזר עליו בכמה הזדמנויות, שכל פתגם שסיפרו לנו מרבותינו נשיאנו שייך אלינו. על דרך אבות האומה שהיו להם הרבה מאורעות שלא מסופרים בתורה, אבל מה שהתורה מספרת לנו – זה בגלל שזה מהווה הוראה אלינו לכל אחד, כך שזה לא בשביל לספר לנו את צדקותם אלא להורות לכל אחד משהו בחיים.

במילא כך עם הסיפור והשיחה של הרבי הרש"ב, זה פורסם בכדי לתת לנו הוראה בפועל. עצם זה שסיפרו לנו כאלו ביטויים מבהילים (כמו 'ידעתיו הייתיו', וכן הביטוי של 'מרגיש עצמות אין סוף ממש' וכדומה), ועצם זה שהרבי הביא זאת בדפוס, אז ברור שכל אחד מאיתנו צריך להביא את ה'וירא אליו השם' לידי מימוש, ולעשות את כל התלוי בו בכדי לחיות את החסידות באופן של ראיית עיני השכל, על דרך לעתיד לבוא. ובשביל לעשות זאת, מובן שכמה שכל אחד כבר לומד חסידות, אי אפשר להסתפק בזה ואין לזה גבול, צריך לשקוע לגמרי בעולם החסידות. לחסיד יש וצריך להיות חיות מיוחדת בלימוד החסידות.

כשאנחנו מדברים על 'וירא אליו השם', את הצימאון הזה לאלוקות האדם יכול להרוות בלימוד החסידות בשופי ובבעיקר בהפנמת החסידות בעבודת התפילה. וזה צריך להיות כמו בגאולה, שאז זה יהיה בלי גבול באופן של 'כמים לים מכסים', אז כך אחד צריך להשקיע בלימוד החסידות ואריכות התפילה בהתבוננות ללא הגבלה כלל. כמה שהאדם מסוגל. ולהתבונן בזה שכל מה שהרבי הדפיס ואמר, הרבי מתכוון אלי ולא לאיזה בחור או אברך עלום שם. אלינו מדברים! צריך לקלוט שכל הדרגות הגבוהות ב'עבודה' שהרבי דורש, בפרט במאמרים והשיחות בשנים האחרונות, זה מכוון אלינו באופן אישי.

עבודת התפילה: המפתח האמיתי להבנת החסידות

כמובן שבפועל צריך להתייעץ עם ה'עשה לך רב' איך לבצע זאת (כמה שניתן להשקיע ב'המשכים' של הרבי הרש"ב וכדומה), אבל העיקר זה שהאדם ילמד חסידות וישקיע בכוונת התפילה, מתוך תשוקה לגילוי של 'וירא אליו השם', להשתוקק לחיות אלוקות. אמנם כמו שבתורת הנגלה יש עניין ללמוד את כל התורה, כך גם בתורת החסידות יש עניין לדעת כמה שיותר עניינים בחסידות.

אבל העיקר זה שהאדם יתחבר בפנימיות לחסידות שהוא לומד. שהוא ידע שאין עניין בחסידות שלא קשור אליו. ועליו לשאוף ולעשות את כל התלוי בו בשביל להגיע לכל דרישות החסידות והרגש ב'אהבה ויראה' וכו'. אמנם ייקח קצת זמן להגיע לשם, אבל זה הכיוון. כדי לממש את דרישת הרבי ולהגיע להשתוקקות לגילוי של 'וירא אליו השם', מוכרח להיכנס לעולם של אלוקות. חייבים ללמוד חסידות בשופי ולהשקיע בעבודת התפילה וההתבוננות בחסידות.

חייבים להדגיש שיש את עניין הלימוד בחסידות, אבל העיקר והמטרה בלימוד החסידות – זה העבודה בפועל, להשקיע בעבודת התפילה. אחרי כל הלימוד, העבודה הרבה יותר שייכת לכל אחד, וזה הרבה יותר בחינת ה'אליו'. בדרך אפשר ניתן לומר, שה'וירא' הוא יותר ההבנה וההשגה בחסידות (כהקדמה לעבודת התפילה), וה'אליו' הוא יותר העבודה הפנימית של חסידות בתפילה באריכות. כי על מי שלומד חסידות שלא על מנת לעשות וללא 'עבודת התפילה' – רבותינו נשיאנו כתבו על כך דברים חמורים וחריפים מאוד.

בדיוק כמו שבלימוד הנגלה, כתוב ש'מי שלומד שלא על מנת לעשות' זה נורא ואיום, ו'נוח לו שלא נברא', כך הדבר ואף יותר מכך גם בחסידות. 'הלומד על מנת לעשות', הכוונה שיהודי עובד את ה' ('בלבבך') עם אהבה ויראה טבעיים ושכליים ('בלבבך לעשותו'). אבל בלי 'בלבבך' ובלי אהבת השם שמגיעה כתוצאה מהתבוננות בחסידות בעבודת התפילה – אי אפשר להתחבר לה' באמת. בשביל להתחבר באמת אל השם, שיהיה את הגילוי של 'וירא אליו השם', מוכרח להשקיע בעבודת התפילה. וזו המשמעות 'לחיות גאולה', כפי שמחנך הרבי.

המלך בשדה: לראות את כבודו של מלך מתוך התבוננות

והאמת היא שזה לא שיש את לימוד החסידות כעניין עצמאי, ויש את עבודת התפילה כעניין נוסף ועיקרי, ושהוא תכלית כל לימוד החסידות וכו'. אלא האמת היא שגם בכדי להבין חסידות באמת, חייבים להתפלל באריכות. ההבנה האמיתית בחסידות, מגיעה דווקא על ידי 'עבודה'.

כמו ששמעתי פעם סיפור מהמשפיע הנודע ר' שלמה חיים קסלמן ע"ה (וזה מובא גם בשיחה של הרבי הריי"צ): כשהרבי ה'צמח צדק' אמר פעם מאמר חסידות, היה שם חסיד 'משכיל' בשם ר' שמואל בער מבוריסוב, שהתייגע ולא הבין עניין מסוים ב'מאמר', ונכנס לשאול את הרבי. הרבי ה'צמח צדק' לא הסביר לו את ה'מאמר' באותו רגע, אלא אמר לו שילך לשאול את ה'מתקן תנורים' – והוא יסביר לו את ה'מאמר'!..

ר' שמואל בער היה בעל מעמד חשוב, ורבים היו מבקשים ממנו שיבאר את החסידות שאמר הרבי, היו באים ריבוי אנשים לשמוע ממנו חסידות, חלקם הבינו וחלקם רק באו לראות. מתקן התנורים היה אחד מהאנשים הפשוטים, ור' שמואל התבייש לשאול אותו תחילה.. אך לבסוף הלך לשאול אותו, ואותו חסיד 'פשוט' ביאר לו את ה'מאמר' באופן מדהים ממש ובצורה ברורה, שהפליאה מאוד את ה'משכיל'. איך חסיד כה פשוט, מצליח להסביר כל כך טוב עניינים בחסידות גם עבורו ה'משכיל'?..

כששאל אותו ר' שמואל 'מניין לך הבנה נפלאה זו?', השיב לו החסיד, שכאשר שומעים 'מאמר' מהרבי, ולאחר מכן מתבוננים בו ו'מתפללים' איתו באריכות – אזי מבינים אותו! הוא לא היה צדיק נסתר, אבל הוא עבד והתעסק עם זה בעבודת התפילה, ואז הסיפור נראה אחרת לגמרי. וכמו הסיפור הידוע עם ר' זלמן גוראריה ע"ה, שכשלומדים פרק 'תניא' אליבא דנפשיה – נהיית מציאות אחרת לגמרי.

כאשר מתפללים באריכות, החסידות פועלת על האדם בדרך ראייה. כי בשעת התפילה יש קדושה מיוחדת. יש זמן מיוחד בו ניתן 'לקבל' את הגילוי האלוקי; ויש זמן קבוע ומיוחד לזה, זמן שהקדוש ברוך הוא העניק לנו כדי שנוכל לקבל את הגילוי ולראות את כבודו של המלך: שעת 'עבודת התפילה'. שהרי כל החסידות מדברת על אלוקות, וכאשר חשים אלוקות, הכל מתבהר. כל לימוד החסידות מקבל הבנה אמיתית.

מה עוד, שכאשר מדברים על עבודת התפילה – ויש על כך אריכות גדולה בקונטרסים של הרבי הרש"ב (ה'עבודה' ה'תפילה', וגם 'עץ חיים') – העניין האמיתי של התפילה באריכות הוא 'אני בצדק אחזה פניך', שזהו גילוי השכינה ('וירא אליו השם'). וכפי שמובא בחסידות רבות את עניין 'המלך בשדה', שזמן התפילה הוא בדוגמת מלך שהחליט להתגלות לעם, והעביר כרוז בכל המדינות שבממלכה שלו שכעת המלך מתגלה, ואילו האדם ממשיך להתעסק בשטויות שלו במקום להקביל את פני המלך. העניין האמיתי של עבודת התפילה הוא 'אחזה פניך' – להקביל את פני המלך, ואז נקלטים עניני האלוקות באמת ובפנימיות. וזהו בדיוק ה'וירא אליו השם' שהרבי דורש שנחוש, וזאת אנו פועלים בתפילה באריכות.

סיום הבירורים: ממשיכים בעבודה מתוך כוחות חדשים

בסוף השיחה הרבי מדבר בביטויים מיוחדים ומציין שעל פי הודעת נשיא הדור, סיימו כבר את כל העניינים ועומדים מוכנים לקבל פני משיח צדקנו, ולכן נסתלקו כל המניעות והעיכובים. וכיוון שכך, ישנה לא רק המציאות דמשיח (בחינת ה'יחידה') אלא גם התגלות דמשיח, ועכשיו צריך לקבל את פני משיח צדקנו בפועל ממש, ובסגנון של פרשת השבוע – לקבל את הגילוי של 'וירא אליו השם' הן בנוגע לבני ישראל והן בנוגע לכל העולם כולו. ובמילא מובן שכיום כל אחד יכול להשקיע בעבודת התפילה באריכות, ולהפנים את ענייני החסידות, הרבה יותר מבדורות עברו. שהרי כעת כבר העולם מוכן לגאולה. אבל העיקר זה שצריך להשקיע 'לקבל' את הגילוי. וזה דורש 'עבודה'.

יש נקודה שראוי להדגישה למרות שהיא פשוטה: לפעמים לומדים את השיחה הזו, ובפרט בשיחת 'חיי שרה' תשנ"ב, שנסתיימה עבודת הבירורים, וזה נשמע נהדר כאילו 'פעם היו בירורים שהיה צריך לברר ועכשיו אפשר לנוח'.. והנקודה האמיתית היא שלקבל פני משיח פירושו 'וירא אליו השם', שאתה עושה כל התלוי בך לקבל את הגילוי, ולא הולכים לנוח חס ושלום! אלא מוכרחים דווקא כעת יותר להשקיע בעבודה הפנימית של החסידות. ובכלל צריך לדעת שהגילוי של 'וירא אליו השם' ו'קבלת עול מלכות שמים' – זה עניין אחד ממש.

ומה ש'נסתיימו הבירורים', אפשר לבאר בדרך אפשר שאם היו עיכובים שהפריעו לגאולה, אז הרבי מעיד שהם הסתיימו, וזה נוגע לכללות העולם שאין שום סיבה שמצדיקה שנישאר בגלות עוד רגע אחד, אבל הרבי עדיין המשיך לחלק צדקה בשביל לזרז את הגאולה.. והרבי מבהיר זאת בפשטות בשיחות ובמאמרים שלאחרי זה. זאת אומרת שיש עוד עבודות ובירורים אבל הם אינם מעכבים עוד את הגאולה.

חיילי בית דוד: לקבל את האור האלוקי מתוך פנימיות הנפש

באגרת הקודש (סימן כ"ד) אדמו"ר הזקן כותב שתפילה היא 'קבלת פני שכינה', וכפי שמובא בחסידות שגילוי ניצוץ משיח הוא עניין של 'פדה בשלום נפשי', עניין פנימיות הנפש. 'קבלת פני משיח' ומלכותו של ה' זהו עניין אחד ממש, והעניין האחד הזה קשור לנקודה התיכונה של 'וירא אליו השם'. ובמיוחד בהמשך לחודש תשרי, שבו ביקשנו 'את פניך ה' אבקש' – בוודאי שלוקחים מחודש זה כוחות לעבוד את ה' מפנימיות הנפש, מדרגת ה'יחידה'.

למרות שאנחנו לא תמיד יודעים למדוד את העבודה של 'חיה' ו'יחידה', ישנו העניין של 'מאודך' – המאוד שלך, לצאת מהמדידות והגבלות של מציאותו ולשקוע בעולם של חסידות. וזה אומר לצאת ממה שהיה עד עכשיו, בדיוק כמו אברהם אבינו שאחרי ברית המילה התחיל אצלו העניין של 'וירא אליו השם' – שזו עליה שלא בערך למה שהיה מקודם.

וכאשר אנחנו מגיעים להתקדמות הזו, זה לא באופן של הליכה אל הבלתי נודע, אלא זה בא באופן של חדירה בפנימיות לכל אחד ואחד לפום שיעורא דיליה. במילא אנחנו, בתור חיילי בית דוד ולגיונו של מלך, בוודאי מקבלים כוחות עצומים מהשיחה הזו, בכדי לממש בפועל בחיים שלנו את הגילוי אלוקות של 'וירא אליו השם', באופן שזה חודר בפנימיות אצל כל אחד לפום שיעורא דיליה.

נקודות למעשה ('בכן') לחיים היומיומיים:

1. • קביעות עתים בחסידות: ללמוד חסידות לא רק כידיעה עיונית, אלא מתוך חיפוש ההתחברות האישית והפנימית שלה אל חיי היום-יום.
2. • התבוננות בתפילה: להקדיש זמן להתבוננות בענייני החסידות מתוך אריכות בתפילה, שכן התפילה היא הזמן שבו מוציאים את ההבנה מהשכל אל הלב.
3. • חיות של גאולה: לפעול מתוך תודעה שכל פעולה קטנה נעשית באופן המתאים למעמד ומצב של גאולה אמיתית ושלימה.