מערכת 'לחלוחית גאולתית' שמחה להגיש התוועדות מיוחדת עם הגה"ח הרב שניאור זלמן שיחי' לאבקובסקי – ראש ישיבת 'תומכי תמימים ליובאוויטש' המרכזית 770 • בהתוועדות מעורר ראש הישיבה על החשיבות של 'עבודת התפילה' בכדי ללמוד תורה בצורה נכונה וב'ביטול'. בחיות המיוחדת ששמורה לרב לבקובסקי הוא מבאר מהי מטרת ההתבוננות בתפילה, וכיצד דווקא על ידי התפילה ניתן להתקשר באמת לרבי מלך המשיח • לקריאה
***
ניסיונות עצומים ומסירות נפש ממשית עברו על 'קנטוניסט' יהודי אחד, בכדי לשמור על התורה ומצוות. בעקבות זאת הוא החשיב את עצמו ל'בעל מדריגה'. עד כדי כך שכאשר הרבי הרש"ב היה מגיע לטבול במקווה, אז כולם ברחו, והוא נשאר.. הוא החזיק מעצמו.. המשפיע ר' שמואל ע"ה לויטין היה מספר הרבה פעמים את הסיפור הזה, והיה מסביר, שמציאות כזו יכולה להיות רק כאשר לא לומדים חסידות ומתעסקים ב'עבודה'. אז אפשר להגיע לישות. אבל כאשר מתעסקים בחסידות ו'עבודת התפילה', מגיעים ל'ביטול'.
כל העניין של בריאת העולם זה שיהיה 'ביטול העולמות'. להרגיש ש'אין עוד מלבדו'. להפוך את ה'יש' שהקדוש ברוך הוא ברא ל'אין'. ועל זה נאמר 'גדולים מעשה צדיקים ממעשה שמים וארץ'. כשאדם מחשיב את עצמו למציאות, אומר הקדוש ברוך הוא ש'אין אני והוא יכולים לדור'.
תפילה – 'ביטול'
כמה שאדם יתעלה ברוחניות, הוא צריך לבטל את המציאות שלו. צריך לבטל את ה'אִיך' [=אני]. החיסרון הכי גדול הוא להחזיק מעצמו. צריך שיהיה ביטול. אני זוכר גם שהמשפיע המפורסם ר' ניסן ע"ה נמנוב, תמיד היה מתוועד איתנו על החשיבות של 'אתכפיא' וביטול הרצונות בשביל 'עבודת התפילה'. זה כל העניין של 'עבודת התפילה', להתבונן בגדולת השם ולהגיע להכרה בשפלות האדם. ביטול מציאות עצמו, 'זה השער להשם'. בכדי להיות כלי לקדושה, ההתחלה זה ה'ביטול'.
מסופר גם בספר 'היום יום', אודות אחד בעל כישרונות וגאון בלימוד, שהתקרב לחסידות והשקיע בלימוד עד שהיה בקי בנגלה ובחסידות. ואז הוא נכנס ל'יחידות' לאדמו"ר הזקן ושאל: מה חסר לי? אמר לו הרבי: באמת אתה בקי בהכל, אבל חסר לך 'ביטול'. במילים אחרות אדמו"ר הזקן ענה לו, שכל העניין של חסידות זה ה'ביטול'. בלי 'ביטול' חסר לו הכל. ויש לו עבודה קשה יותר ממי שלא למד וכו'.. חסידות זה 'אור'. בלי חסידות הולכים בחושך. אבל כשיש 'אור' אפשר למצוא את ה'חמץ' ואת הישות ולבער אותם.
בהלכה כתוב שבכדי להכשיר 'שיפודין של ברזל' לא מספיק 'הגעלה' (חמימות), אלא צריך 'ליבון' (אש). ה'שיפודים' ברוחניות מרמזים על הישות, שבולטת כמו החוד של השיפוד. ולכן לא מספיק הגעלה, אלא צריך ליבון, אש ממש. ואיך מביאים את האש? על ידי זה שמכים חזק על האבן, שזו הנפש הבהמית, ואז יוצא ניצוץ אש שמכלה ומבטל את הישות. אבל צריכים להתבטל בגלל רצון הבורא. לא להיות ב'ביטול' בכדי שכך יהיה אדם מושלם יותר. כמו המליצה החסידית, שה'מתנגדים' עובדים על מידת הביטול והענווה, משום שרק אז מציאותם תהיה מושלמת..
להתראות עם אלוקות: בתפילה
אחד מהנכדים של אדמו"ר הזקן היה 'עובד השם' בתפילה, והיה מאריך שעות ארוכות בתפילה. אך הוא פחות היה בקי ב'השכלה' של חסידות. והנכדים האחרים שהיו יותר 'משכילים', לא החשיבו אותו ואף זלזלו ב'עבודת התפילה' שלו. כאשר הלכו לישון בלילה, התגלה אדמו"ר הזקן בחלום כל אחד מהנכדים, ואמר להם, שיבקשו סליחה מהנכד שהם צחקו ממנו. כמובן שהם פנו אליו וביקשו את סליחתו, אך הביעו את פליאתם: במה הוא זכה לכזה דבר נפלא שאדמו"ר הזקן התגלה במיוחד עבורו?
ענה להם הנכד ה'עובד': פעם שמעתי מאדמו"ר הזקן ש'זעהן זיך מיט אלוקות – דאס איז אין דאווענען' [=להתראות עם אלוקות זה בתפילה]. לראות אלוקות פנים בפנים, זה רק בתפילה. כמה שאדם ילמד, זה לא דומה ל'ראיה', זה רק 'שמיעה'. לראות אלוקות, להרגיש אלוקות, זה רק בתפילה. ולכן, סיים הנכד, אני מאריך בתפילה מאוד, בכדי להתראות עם אלוקות.
באחד הפעמים שהמשפיע הנודע ר' שלמה חיים ע"ה קסלמן הגיע לרבי מלך המשיח ל-770, ביקשתי ממנו שיתוועד איתנו. ר' שלמה חיים התוועד איתנו בחיות מיוחדת כל הלילה על עניין אחד ויחיד. היוקר הנפלא של התבוננות בחסידות קודם התפילה. הוא חזר ותבע מכל אחד להתבונן 15 דקות לפני התפילה. הוא הסביר ועורר את כולנו בצורה מיוחדת על החשיבות האדירה של 'לחשוב חסידות', ולהוציא מזה עניין ב'עבודה'.
אז כמובן שצריך להתכונן לתפילה. יש שלושה הכנות לתפילה, שאדמו"ר הזקן מביא ב'לקוטי תורה': טבילה במקווה, נתינת צדקה ולימוד לחסידות. אבל אחרי לימוד החסידות, צריך להתבונן בחסידות לפני התפילה. ולא מספיק רק לחשוב ולהתבונן ב'מאמר' שלמדו, אלא צריך למצוא את ה'עבודה' של ה'מאמר'. את ה'בכן' המעשי. מה ה'מאמר' אומר לי? זאת אורמת שאחרי שלומדים 'מאמר' בצורה טובה כמה פעמים, צריך אחרי זה להתבונן בזה ולהוציא מזה משהו ב'עבודה'. חסידות מסבירה שהתפילה היא הזמן בו החסיד מתאחד ומתאמת עם אלוקות. כאשר חסיד מתראה באלוקות, מתאחד עם אלוקות, זה בתפילה. מה זאת אומרת? למה באמת דווקא בזמן התפילה אפשר להתראות עם אלוקות?
מהו 'עובד השם' בתפילה?
הרבי ה'צמח צדק' אמר פעם, שהחסיד ר' אייזיק מהומיל הוא 'משכיל' ור' הלל מפאריטש הוא 'עובד'. שאל אותו בנו הרבי המהר"ש: גם ר' אייזיק מתפלל באריכות וגם ר' הלל בקי עצום בתורת החסידות. אז במה מתבטא החילוק ביניהם? אמר לו ה'צמח צדק', שיעקוב מה כל אחד מהם עושה לאחר אמירת ה'מאמר' של הרבי 'הצמח צדק'. הלך הרבי המהר"ש לר' אייזיק, וראה שפניו משולהבות ועיניו סגורות וחושב בעמקות עצומה. לאחר מכן הלך לר' הלל, וראה שהוא כוסס את אגודלו בפה כאשר פניו חיוורות, ומתבונן בחסידות בצורה שכל גופו מכווץ.
כשסיפר זאת לאביו, הסביר ה'צמח צדק', שר' אייזיק חושב על ה'השכלה' של ה'מאמר', להבין את החידושים העמוקים שהתווספו בו, בהסברת 'עתיק' ו'אריך'. אבל ר' הלל חושב על ה'עבודה' שיש ב'מאמר'. מה כל ההשכלה של ה'מאמר' נוגעת לעבודת השם שלו. אם ספירת ה'מלכות' מושרשת עד ל'עתיק' ועד לעצמות אין סוף, במילא כאשר הוא יוסיף ב'קבלת עול' שלו, במילא זה נוגע עד לעצמות ומהות!
'משכיל' הוא מחפש להבין את ההשכלה של הדברים. כמובן שגם הוא יתפלל באריכות ויוריד זאת למעשה, אבל לא זה המטרה שלו בלימוד החסידות. ולכן יכול להיות פעמים שאף הוא ילמד חסידות, בלי שזה יגיע ל'עבודה'. לעומת זאת ה'עובד', מחפש בכל עניין בחסידות את ה'עבודה' שיש בזה. אמנם הוא ילמד הרבה 'השכלה', אבל הכל בשביל ה'עבודה'. אף לא יצא שהוא ילמד חסידות ולא יצא מזה ל'עבודה'. בשביל זה הוא לומד. וזה כל העניין של 'עבודת התפילה'.
תפילה גורמת ל'עבודה פנימית'
ידוע מאמר רז"ל על הפסוק 'בכל לבבכם', 'איזהו עבודה שבלב – זו תפילה', וכך גם פוסק הרמב"ם שלכן צריך להתפלל בכל יום. מה השייכות בין 'עבודה שבלב' לתפילה? לכאורה התפילה היא 'בקשת צרכיו', ובמילא מה צריך לעבוד עם לב בכדי לבקש?
יהודים הם 'מאמינים בני מאמינים'. במילא יהודי מאמין בה', והוא יודע שכל פעם שיש לו צורך מסויים, אז הוא מבקש זאת מהשם. אבל זה נשאר אמונה מקיפית וחיצונית. כמו הגנב שמתפלל להשם שיצליח בגניבה. אם הוא מאמין בהשם, אז מדוע הוא גונב? הרי ה' לא רוצה שיגנבו? אלא מכיוון שזה רק אמונה, זה 'מקיף' ולא חודר בפנימיות. אפשר לעשות שני הפכים ביחד. להאמין ולא להאמין. זה שקר. זה לא אמת. 'שפת אמת תיכון לעד'. אם זה אמיתי זה צריך להתבטא. ובשביל להיות אמיתי צריכים לעבוד על זה. ולא מספיק רק לדעת את האמת בהבנה בשכל, אלא גם להרגיש את האמת בלב. וכאשר מרגישים את האמת, זה נשאר תמידי ונצחי. זה אמת. וזו הדרישה 'ולעבדו בכל לבבכם', להתפלל באריכות.
העניין של 'עבודת התפילה' היא להביא את הדברים הכי נעלים וגבוהים, שירדו ויכנסו אלינו ללב. לא רק לחשוב קודם התפילה על ה'מאמר', אלא לחשוב מה המאמר אומר אליו בחיים, להוציא מה'מאמר' בעבודה בפועל. על ידי התפילה הוא מגיע להתקשרות אמיתית עם הקדוש ברוך הוא. התקשרות אמיתית זה לא ב'אמונה', אלא ב'ראיה' והתאמתות. בתפילה מתאמת אצלו העניין של אלוקות. על ידי זה שמתבוננים בחסידות בתפילה.
כאשר רואים 'מופתים' גלויים מהרבי, אז פועל התעוררות אצל האדם. אבל זה בצורה של 'מקיף'. זה לא נשאר. זה לא מציאות אמיתית. אבל כאשר אדם עובד ומזכך את עצמו, זה נשאר. כאשר לומדים חסידות ומתפללים באריכות, זה נשאר בצורה פנימית. גם כשיש קשיים הכי גדולים, זה לא מפריע. יש אמת פנימית. על ידי 'עבודת התפילה' זה חודר בעצם של האדם ולא משתנה. זה כמו שאדם ראה משהו ואי אפשר להכחיש את זה. לכן ברוסיה בזמן הגזירות הכי נוראיות, לא עלתה אצל החסידים 'מחשבת חוץ', כי הם למדו חסידות והתפללו עם החסידות, ואז זה חדר בצורה אמיתית.
הרבי נותן כוחות להתפלל ב'עבודה'
כל העניין של חסידות זה 'אסורה מכאן ואתקרב לשם'. לצאת מהרגילות ולהתקרב לאלוקות. וזה אפשר רק על ידי התבוננות. לא מדברים על 'עבודה' של גדולי החסידים בדורות קודמים.. אלא ללמוד משהו בצורה רצינית ולחשוב עליו, עד שמפנימים ומרגישים את העניין. הרבי מלך המשיח נותן לכל אחד את הכוח לזה. הרבי שופך עלינו כוחות עצומים שנצליח ב'עבודה'. הרבי מוסר את נפשו עבור החסידים. שנצליח לעבוד את השם. צריכים לייקר את המתנה של הרבי. צריך לחשוב על זה. צריך להתפלל עם זה. צריך לחיות עם זה.
התבוננות בתפילה זה לא רק לחשוב חסידות רבע שעה קודם התפילה, אלא לחשוב מה ה'מאמר' לימד אותי ואיזו מידה אני צריך לתקן. איזה דבר חסר לי עוד. איך אני יכול להתקרב לאלוקות. כמו ר' הלל, שחשב מה חסר לו עוד ב'קבלת עול', שהוא יכול לקחת מה'מאמר' שהוא שמע מהרבי. ככה גם מספרים על המשפיע ר' שילם ע"ה קוראטין, שהיה מגדולי ה'עובדים' בליובאוויטש וה'חוזר' של הרבי הרש"ב, שכל השבוע הוא התבונן בתפילה, מה ה'מאמר' שהרבי אמר בשבת נוגע ב'עבודה'. וזה העניין של 'עבודת התפילה', לחשוב חסידות ולהוציא מזה עניין שצריך לתקן ב'עבודה'. איזה פעולה טובה. ואז כשמשקיעים בתפילה, לאט לאט אפשר להרגיש את האלוקות, ועד ל'זעהן זיך מיט אלוקות אין דאווענען' [=להתראות עם אלוקות בתפילה].
בשביל להתקשר לרבי באמת – צריך להתפלל באריכות
היה חסיד אחד של רבי מנחם מענדל מויטעבסק, שביקש הרבה ברכות מרבו, וצערו הרב לא זכה לראות את קיומם. משכך, נכנס פעם וביקש מר' מענדל, אם הוא יכול לעבור ולהיות חסיד של אדמו"ר הזקן. ענה לו ר' מענדל: כולנו, תלמידי 'המגיד ממעזריטש', שתינו מקערה אחת. אז אתה רוצה להתקשר לאדמו"ר הזקן, אז תתקשר אליו באמת ותצליח. החסיד התעמק ודייק במילים שר' מענדל אמר לו, 'תתקשר באמת', ואז הוא הבין שהוא לא התקשר באמת לר' מענדל ולכן לא התקיימו הברכות וכו', כי כל ההתקשרות שלו הייתה בשקר. אמנם בסופו של דבר הוא התקשר לאדמו"ר הזקן ונפקד בבני חיי ומזוני וכו'. אבל הנקודה שבכדי להתקשר באמת לרבי מלך המשיח, עם כל הלב, צריך לעבוד.
ישנה עבודה שהיא הקדמה לכל העניינים שיהיו באמת, וזוהי 'עבודת התפילה'. אפשר ללמוד הרבה נגלה וחסידות ולהישאר רק 'מאמינים' בצורה חיצונית, שלא חודרת בפנימיות ובאמת. במילא אפשר להגיע מזה לגאווה ולהכניס סברות לא אמיתיות בתורה. אבל על ידי כך שמתעסקים ב'עבודת התפילה', מפנימים את הלימוד ומחדירים אותו בהרגשה בלב. ההבנה ש'הכל זה אלוקות' מתאמתת בתפילה. במילא אז מרגישים ביטול אמיתי, וכך ניגשים לתורה עם תחושה שמתחברים ל'נותן התורה'. כאשר מתפללים ב'עבודה', אז ניתן להתקשר לרבי שליט"א באמת ובתמים. בצורה פנימית. כאשר מתפללים באריכות, אפשר 'לחיות משיח' כבר עכשיו בצורה אמיתית, שתתבטא בהנהגה בכל היום. אבל צריכים להשקיע בזה בקביעות.
**
ללמוד תורה – רק ממי שמתפלל באריכות
'באותו מאמר ביאר כבוד קדושת רבינו הזקן באריכות, שאת התורה בכלל ואת תורת החסידות בפרט, ישמעו רק ממי שהוא 'עובד'. ממי שמתייגע על תיקון המידות. ושייזהרו משקרן חסידי, ממי שאומר דברי חסידות ואינו עושה.. חסידות צריך לשמוע רק מ'בעל עבודה'. ממי שמאריך בתפילתו. ממי ששקוע בביקור מחשבותיו דיבוריו ומעשיו, אם הם כפי שהחסידות רוצה שיהיה. ל'עובד' כזה צריכים לשמוע ולהאזין. ולגפף ולחבב כל מילה שלו'.
ספר השיחות תש"ז עמוד 114
בכל מצב – להתפלל באריכות
הגה"ח הרב אהרן יעקב ע"ה שווי – רבה של שכונת 'קראון הייטס', היה 'עובד השם' והתפלל באריכות כבר מצעירותו. פעם היה חולה מאוד ונכנס לרבי מלך המשיח ל'יחידות', ואמר לרבי שקשה לו להתפלל באריכות במצבו העכשווי. ענה לו הרבי, שכדאי שיעשה 'קידוש' קודם תפילת 'מוסף', ואז יאכל מעט, ובמילא יוכל להמשיך להאריך בתפילתו.. מזה מובן עד כמה הרבי שליט"א דורש את התפילה באריכות בכל מצב!
עיקר העבודה – 'עבודת התפילה'
'עיקר העבודה והיגיעה היא עבודת התפילה. שלכן נקראת בשם 'עבודה' סתם, כי עניין העבודה הוא שינוי הטבע והרגילות, וזה נעשה בעיקר על ידי עבודת התפילה'.
ספר המאמרים מלוקט, חלק ד' עמוד שיד
