לפני מספר שנים פורסמה מפה של 'תכנית בית המקדש' שהחל הרבי מלך המשיח להכין בשנת תש"ג על מנת להוציאו לאור • לכל אשר בשם חסיד יכונה, אין די באר גודל החשיבות של מפה כזו, בבחינת 'משיח בונה מקדש'.. צריך אולי להיות טבעי ומובן מאליו, כי מפה זו תשמש כבסיס ללימוד הלכות 'בית הבחירה', למרות המצאותה בשלב של 'מכינים לדפוס' • לאחר עיון במפה ובהערות עליה, נראה להציג השערה מבוססת יותר על דרך עריכתה, ומזה – על החידושים שניתן ללמוד ממנה • נכתב על ידי הרב אורי ליפש • לתצלום המפה ולעיונים בנושא
•••
גילוי החיבור
לפני מספר שנים פורסמה מפה של 'תכנית בית המקדש' שהחל הרבי מלך המשיח להכין בשנת תש"ג על מנת להוציאו לאור, כדבריו במכתבו למוהרמ"ז גרינגלס (ספר 'אגרות קודש' חלק א' איגרת צו): 'מכינים אנו עתה לדפוס.. ספר על דבר בית המקדש עם תכנית הבית העבודה וכיוצא בזה – גם כן בשפת המדינה'.
חיבור זה לא נדפס בזמנו ואף לא נשלמה עריכתו. המביא לדפוס (הרב שלום דובער שי' לוין) תיאר את סדר העריכה: 'מתוך ניירות ההכנה לדפוס מפרסמים אנו בזה את החיבור הזה, שלא אסתייעא מילתא להדפיסו באותה שעה: מתוך הכתבים נראה סדר העבודה שהיה בזה: בתחלה הורה לאחד מעוזריו הוראות מיוחדות איך לצייר את ציור בית המקדש.
אחר כך עבר הרבי על הציור והעיר בו הרבה תיקונים והערות. כמו כן הוסיף לו רשימת חלקי הבית, בתיאום למספרים שהוצגו בציור. אחר כך שינה הרבי את סדר המספרים, והוסיף וגרע כמה מספרים. את הכל היה צריך הצייר לצייר מחדש, וכנראה שלא אסתייעא מילתא. מלבד זאת צייר ציור כללי של הר הבית, וגם בזה הוסיף הרבי וגרע, והעיר בשולי הגיליון ובדף נפרד. מתוך כל אלו, צורפה רשימה מסודרת, לפי הסדר שהתווה הרבי בהערותיו, הועתקו ההערות וסודרו בפנים או בשולי הגיליון (באותיות מודגשות)'. סוף ציטוט.
בגיליון שם הובאו שתי פקסימיליות: 1] מפת העזרות והמקדש עם (חלק) מהערות הרבי. 2] ציור כללי של הר הבית (כנראה בגוף כתב יד קודש), עם כמה הוראות למשרטט. כמו כן הובאו שם שני תרשימים חדשים שנערכו בהתאם להערות ותיקוני שציין הרבי: של המקדש והעזרות, ושל מפת הר הבית.
מקור התרשים הראשוני
לכל אשר בשם חסיד יכונה, אין די באר גודל החשיבות של מפה כזו, בבחינת 'משיח בונה מקדש'.. אולי היה צריך להיות טבעי ומובן מאליו, כי מפה זו תשמש כבסיס ללימוד הלכות בית הבחירה, למרות המצאותה בשלב של 'מכינים לדפוס'. היה גם ניתן לצפות, שמפה זו על הערותיה, תצורף לספר 'הלכות בית הבחירה עם חידושים וביאורים', ולא גרעא מכל שאר ההערות שכתב הרבי בנושא זה והוכנסו בספר.
לאחר עיון במפה ובהערות עליה, נראה להציג השערה מבוססת יותר על דרך עריכתה, ומזה – על החידושים שניתן ללמוד ממנה. בעיון קל אפילו ברור לכל מעיין, כי התרשים הראשוני אינו אלא העתק (באמצעות נייר שקוף?) מהמפה הנפוצה של בעל 'תפארת ישראל', המובאת בדפוסי המשניות בסוף מסכת 'מידות'. הדבר בולט במבנה הכללי של התרשים, במספרים המציינים את חלקי הבית, ועוד ועוד. זו המפה שנלקחה לבסיס, ועליה נעשו כל התיקונים וההערות.
בהתאם לכך מובנים כמה דברים, שבחלקם אף תמוהים במבט ראשון: א] פעמיים רואים שהרבי מציין 'קו זה מיותר': המסתכל במפת ה'תפארת ישראל' יבחין, כי חומות העזרה צויירו בצורה עבה ו'כפולה' (כנראה כדי להדגיש את היותן 'חומה' ולא רק 'קיר'), ובחוסר פרופורציה בולט לקנה המידה היחסי.
הרבי הורה איפוא להשאיר בתרשים רק קו אחד המציין את החומה. אלא שכאשר המשרטט ניסה לעשות כן, נותרו קווים 'מיותמים', או לחילופין מרווחים מיותרים – כמו למשל הרווח בין חומת עזרת הנשים (ועזרת ישראל) לבין כותלי הלשכות, עליו העיר הרבי 'פה אצ"ל מק"פ?' [= אין צריך להיות מקום פנוי].
ב] חמש עשרה המעלות בין העזרת נשים לעזרת ישראל צויירו במקור עם זויות בצד – בדיוק כמו בציור של התפארת ישראל! על כך העיר הרבי: 'המעלות כחצי גורן עגולה ולא בקרנות מרובעות (מידות ב, ה)'. אגב: מכאן גם הוכחה שהמדריגות היו כחצי עיגול כפשוטו (היינו שמרכז העיגול היה שער העזרה); ולא כמי שרצה לשער שהיו בחצי עיגול הפוך (כעין יציע הפונה לכיוון העזרה), כדי שיהיה קל לנגן במקהלה בזמן שמחת בית השואבה.
הדבר גם מוכח מסברא, משום שהמדריגות היו קיימות גם בבנין ראשון שבנה שלמה, ואז עדיין לא הייתה העזרת נשים שנוספה מאוחר יותר – והרי לא רגיל כלל (וגם משונה) לעשות מדריגות חיצוניות בצורה הפוכה. [מה גם שלעצם הענין, צורה של מדריגות הפוכות (כעין יציע) עשויה רק להקשות על האפשרות לראות את המקהלה מכל צדדי ויציעי העזרת נשים!].
מדוע נבחרה שיטה זו?
המפה של התפארת-ישראל, בנויה על שיטת ה'תוספות יום-טוב', המבוסס על שיטת רש"י במלכים וביחזקאל. שיטה זו נפוצה יותר, כפי שניתן להווכח ממפות ודגמים שונים של בית המקדש שהוכנו במרוצת השנים. לעומת זאת, לשיטת הרמב"ם ובעקבותיו הברטנורא – נראה ההיכל בצורה שונה. שיטה זו נפוצה פחות, משתי סיבות עיקריות:
ראשית, מכל התרשימים שהרמב"ם צירף לפירוש המשניות ולהלכות בית-הבחירה נדפסו עד השנים האחרונות רק ציורים בודדים, וגם הם בצורה שלא הקלה על הלומד. רק עם הדפסת מהדורות קאפח של פירוש המשניות והיד החזקה, וכן הלכות בית הבחירה במהדורת קעלער -הובאו תרשימים אלה במלואם.
שנית: רוב המפרשים לא הלכו בשיטת הרמב"ם, הקשה ביותר להבנה. בעיקר התחבטו להבין: כיצד תתאים שיטתו שבנין המקדש היה בנין מרובע של מאה על מאה אמה, למפורש במשנה שההיכל (נקרא בשם 'אריאל' משום שהיה) 'דומה לארי' – 'צר מאחוריו ורחב מלפניו' (מידות סוף פרק ד'). אפילו הרע"ב שהשתדל לפרש כשיטת הרמב"ם כתב לגבי זה: 'לא אתפרש לי האיך, שהרי מאה על מאה היה בשוה'!
גם התגלותם של תרשימי הרמב"ם לא שפכו אור על סוגיא זו. הוא ממחיש זאת בתרשים המציג את בית המקדש כעין 'טרפז', הרחב מלפניו וצר מאחריו. אך לא פירש: מה היה הרוחב המדוייק בצד הקדמי (המזרחי), ומה היה הרוחב מאחור (בצד מערב) – האם הצד הרחב היה בן מאה אמה? או שמא הצד הצר? כך שבכל מקרה נזקקים להשערות (נביא את זו שהעלה הרב לבנוני בספרו: מרכז הבנין היה ברוחב מאה אמה, ואילו הצד הקדמי היה רחב יותר (כמאה וחמש אמות) והצד האחורי צר יותר (כתשעים וחמש אמות), כך שבסך-הכל שטחו של ההיכל היה מאה על מאה אמה מרובעות).
כאן אנו מגיעים לשאלה: מדוע במפה נבחרה דווקא שיטת רש"י והתוספות יו"ט? מופרך לומר שרצה בזאת להכריע כאחת השיטות; איננו יכולים לומר זאת ולו מהסיבה הפשוטה שהחיבור לא הושלם והודפס. אולם גם אם נניח, בהתחשב בחומר שלפנינו, שצורת ההיכל תוכננה להשאר על תילה (וכפי שרואים שעל זה לא באו הערות כלל) – הרי הסיבות הנ"ל מספיקות בהחלט:
מכיון שרצה להקל על הלומד, ובפרט לפי התכנון שהספר יופיע 'גם כן בשפת המדינה' – בחר בשיטה הקלה והנפוצה יותר, ולא בשיטת הרמב"ם הקשה והמסובכת יותר. מה גם שלשם כך היה צריך לבנות מפה חדשה לחלוטין.
'ילמד סתום מן המפורש'
אמנם, מה שלא נוגע לשיטתו הייחודית של הרמב"ם ביחס לצורת ההיכל, כלומר, כל שאר הפרטים במפה – אפשר ואפשר להולמם גם לשיטת הרמב"ם (אשר בזמננו 'אכשור דרא', והפכה לנפוצה וידועה יותר), אלא אם כן יוכח בבירור שהרמב"ם כתב להיפך.
ולכן, יש להתעכב על כמה פרטים חשובים הנמצאים במפה, ויש בהם משום חידוש; בפרט לאור העובדה שבציורים הנפוצים (כגון אלה של 'מכון המקדש' וכדומה) הם מופיעים בצורה שונה, וחשוב אם כן להצביע על שיטתו של הרבי מלך המשיח בנידון:
מידת הלשכות בעזרת נשים
גודלם הוא שלושים על ארבעים אמה (היינו בצורה מלבנית), ולא כפי שנפוץ לציירם מרובעות, ארבעים על ארבעים. ובלשון קדשו: 'אם אפשר בקל.. צריך להיות 40 ממזרח למערב, אבל רק 30 מצפון לדרום. מדת הלשכות שעל ד' מקצעות עזרת נשים, לכאורה יש לומר דילמד סתום – בית המקדש השני – מן המפורש -בנין יחזקאל (וכן כתב ברד"ק), ובפרט שבמשנה (מדות ב, ה) השוום להא דאינם מקורות לבנין יחזקאל. ועיין בר"ש שנסתפק בזה. אבל משמע דמרובעות היו מזה דלא פירש במשנה מדת רוחבם. אולי אפשר לומר דסמך אקרא, ולא פירש רק לענין הקירוי, כדי להבין פירוש התיבה'.
כלומר: השיטה לציירם באופן מרובע באה מסתימת לשון המשנה, המציינת רק את אורכם (דהיינו ממזרח למערב, לאורך העזרה), ורוחבם לא נתפרש. מכך הסיקו שכנראה גם רוחבם היה ארבעים אמה. לאידך, הפסוק ביחזקאל אומר במפורש שרוחבם בבנין השלישי יהיה שלושים אמה. ואומר הרבי, כי במקרה זה חל הכלל 'ילמד הסתום מן המפורש', ונלמד שגם בבית השני היה רוחבם שלושים אמה. בפרט, שבנוגע לעובדה שלשכות אלה לא היו מקורות, מדגישה המשנה את ההשוואה לנאמר ביחזקאל – 'וכך הם עתידים להיות'!
אלא שניתן לכאורה לומר: אדרבה, מזה ניתן להוכיח גם להיפך – במקום שיש השוואה בין בית שני לנאמר ביחזקאל, כתבה זאת המשנה במפורש. ואילו כאן, מכיון שכתוב ביחזקאל שרוחבם היה שלושים, ולמרות זאת המשנה סותמת ולא מביאה זאת, אפשר להוכיח שהדבר היה שונה בבית המקדש השני.
דוחה זאת הרבי ואומר, כי מההשוואה שעושה המשנה – מוכח שבאופן כללי היתה צורתם זהה למבואר בספר יחזקאל. מדוע אם כן הדבר מופיע במפורש רק לגבי פרט אחד? פשוט מאוד: זה שלא היו מקורות נכתב ביחזקאל בלשון לא רגילה -"קטורות", ולכן הוצרכה המשנה לפרש 'ואין קטורות אלא שאינן מקורות' – 'כדי להבין פירוש התיבה'. אך לגבי מידת רוחבם סמכה המשנה על המפורש בכתוב.
מקום הסנהדרין קטנה
בתרשים הראשון, היה מקום לשכת ה'סנהדרין קטנה' שבהר הבית – סמוך לפתח המזרחי של הר הבית, והסנהדרין קטנה שבעזרה – סמוך לשער המזרחי של העזרת-נשים. כלומר, ממש בתחילתם, רחוק מחלקם הפנימי הקרוב יותר לבית המקדש. שוב – העתקה מתרשים ה'תפארת ישראל' (ואחריו נהו בתרשימי 'מכון המקדש'). הרבי ציין:
'מקום לשכת סנהדרין דכ"ג על פי פירוש רש"י רע"ב ותויו"ט (סנהדרין פו:) הוא אצל החיל ואצל שער נקנור ולא כמו שצייר'. כלומר: מקום הסנהדרין של כ"ג דיינים שישבה בהר הבית, היה בחלקו הפנימי יותר, סמוך לחיל שהוא המחיצה שבין הר הבית לעזרה. וכן הסנהדרין שבעזרת נשים ישבו בחלקה הפנימי בסמיכות ממש לשער נקנור, שהוא פתח עזרת ישראל.
הרבי מציין את המקור לכך, מלשון רש"י במסכת סנהדרין: 'אחד יושב על פתח הר הבית – הוא שער המזרחי שלפנים מן החיל לפני עזרת נשים' [כלומר: לא פתחהכניסה להר הבית מבחוץ, אלא הפתח שבין הר הבית לעזרת נשים], 'ואחד יושב למעלה הימנו כשעברו עזרת נשים ובאין לפני עזרת ישראל'. וכן פירש הברטנורא.
והתוספות יום-טוב כתב על זה: 'ונראה שסברתם לקרב הבתי דינין אל המקום היותר מקודש שבאפשר'. והוא מציין כי הרמב"ם לא פירש בענין זה ורק העתיק את לשון המשנה כפי שהוא. נמצא איפוא, ששלושה מרבותינו, החל מתקופת הראשונים – רש"י הרע"ב והתויו"ט – כותבים במפורש שישיבת הסנהדרין היתה בחלק הפנימי של הר הבית ועזרת הנשים. ובכל זאת השתרשה דעת יחיד החולקת, שהסנהדרין ישבו סמוך יותר לפתחים החיצוניים.
[יתכן והסיבה היא, שבמפה של ה'תוספות יום טוב' יש בכך סתירה: על הסנהדרין שבעזרת נשים אכן כתב 'יושבת על פתח עזרת ישראל' (אות ש'); ואילו בסנהדרין של הר הבית שינה מפירושו במסכת סנהדרין וכתב שיושבת 'על פתח שער הבית המזרחי' (אות ת')]. על כל פנים, דעת רבינו ומקורותיו בנידון ברורים.
המדריגות בפתחי העזרה
בציור של התפארת ישראל, ונמשכו אחריו בציורי 'מכון המקדש', מופיעים המדריגות של העזרה כאילו הן מקיפות את העזרה מכל צידיה. במילים אחרות: כל שטח ההר שמסביב לעזרה היה בגובה שוה ונמוך, ורק העזרה מכל צדדיה היתה מוגבהת!
בציור שלפנינו סימן הרבי במפורש לעשות מדריגות מרובעות רק מול הפתח המזרחי של העזרה – 'להוסיף המעלות מרובעות' (וכן נראה שהוסיף את המדריגות עצמם בכתב יד קודש). ואף שאינו מציין לזה מקור, כך מופיע גם בציור של התוספות יום טוב ועוד.
יש לציין, כי כאן מדובר בדבר שמוכרח מצד המציאות והסברא, ותמיהה גדולה לפרש באופן אחר: במפורש שנינו, שהמקדש לא היה במישור אלא במעלה ההר. פשוט וברור אשר את עצם 'מעלה ההר' לא היה צורך 'לבנות' כי זו צורתו הטופוגרפית הטבעית, ורק בנו מעליו את שטחי המקדש השונים; לא אשתמיט בשום מקום לחדש סברא מוזרה שיישרו את ההר כדי להשאיר את שטח העזרה בלבד גבוה יותר.
בהתאם לכך, כדי להכנס לעזרה מצדה המזרחי, שם היה ההר נמוך יותר, היה צריך לעלות במדריגות, ואילו כדי להכנס דרך השערים המערביים לא היה צורך במדריגות, מחמת שגובה ההר עצמו כבר היה שוה, פחות או יותר, למפלס פתחי העזרה (אף שכמובן, כאשר התרחקו יותר לצד מערב, החל שוב מפלס ההר להיות נמוך יותר).
זו גם הסיבה שהיו מכניסים את הקרבנות דרך 'שער הקרבן' שהיה בחומה הצפונית של העזרה מול ההיכל ממש. שכן, מלבד היותו קרוב יותר למקום השחיטה, הרי עוד והוא העיקר: במקום להעלות שור במערכת שלימה של מדריגות (שכל אחת הייתה די גבוהה), היה נוח להעלותו בהר עד סמוך לשער הקרבן, ושם היה נכנס בדרך ישרה היישר למקום שחיטתו.
ואילו לפי השיטה השניה, מכל השערים היה צורך לעלות אותו מספר של מדריגות. ואדרבה: בעוד הנכנס ממזרח היה 'נח' בהליכה ישרה בהר הבית, בעזרת הנשים ובעזרת ישראל בין מערכת מדרגות אחת לשניה – הרי הנכנס ממערב, בו הכניסה הייתה סמוכה יותר להיכל, היה צריך לעלות את כל גובה המדריגות בבת-אחת (וכפי שדאגו בציורי 'מכון המקדש' 'להשלים' את מכסת המדריגות מכל הכיוונים..) – ודווקא עליה תלולה זו ביכרו לפרים לאילים ולכבשים במספרם כמשפט. (ראה ציור 'השערים בצפון העזרה', מסכת מדות בהוצאת מכון המקדש דף כח, ותווכח בעצמך).
מקום שער המים
פרט נוסף עליו מעיר הרבי הוא מיקומו של 'שער המים' בדרום העזרה, שעל גבו היתה לשכת בית אבטינס ובית טבילתו של הכהן הגדול. בציורים הנפוצים, וכן בתרשים הראשוני, הוא ממוקם בדיוק מול 'שער הנשים' ו'לשכת הגולה' שבצפון (ככל הנראה כדי ליצור סימטריה בשערי העזרה). אך הרבי העיר:
'צריך להיות יותר למזרח מול המזבח' – ולא מביא על כך מקור מפורש. וכך יוצא שמרכז שער זה הוא בדיוק מול מרכז המזבח, מעט יותר לצד מזרח מאשר מקובל לציירו. [ולהעיר מהשייכות המיוחדת של שער זה לעתיד לבוא, כמפורש במשנה (מדות סוף פרק ב') 'ולמה נקרא שמו שער המים.. רבי אליעזר בן יעקב אומר: ובו המים מפכים ועתידין להיות יוצאין, מתחת מפתן הבית' (כנאמר ביחזקאל מז, ב: ויסבני דרך חוץ אל שער החוץ דרך הפונה קדים והנה מים מפכים מן הכתף הימנית')].
