'שיר חדש': בעומדנו בפרשת 'בשלח', מערכת אתר 'לחלוחית גאולתית' מגישים את דבריו של הרבי מלך המשיח משבוע זה בשנת תשנ"ב, בו מעורר הרבי להתחזק ב'עבודת התפילה', במיוחד ובעיקר באופן של שירה ושמחה מצד הדביקות וההתכללות בבורא (בנוסף לרגש המרירות והגעגועים בו האדם מרגיש מרוחק מאלוקות – ראה שיחת הרבי בט"ו שבט תשנ"ב), וזאת כהכנה לתחושה שתהיה בגאולה – שנרגיש שמציאותנו האמיתית היא הקדוש ברוך הוא • וכיצד הגיע הרבי בחריפות בקשר ל'מנהג הפרוע' להשתיק יהודים שמתפללים עם ניגונים? • לקריאה
•••
בעומדנו בפרשת 'בשלח', מערכת אתר 'לחלוחית גאולתית' מגישים את דבריו של הרבי מלך המשיח משבוע זה בשנת תשנ"ב, בו מעורר הרבי להתחזק ב'עבודת התפילה', במיוחד ובעיקר באופן של שירה ושמחה מצד הדביקות וההתכללות בבורא (בנוסף לרגש המרירות והגעגועים בו האדם מרגיש מרוחק מאלוקות – ראה שיחת הרבי בט"ו שבט תשנ"ב), וזאת כהכנה לתחושה שתהיה בגאולה – שנרגיש שמציאותנו האמיתית היא הקדוש ברוך הוא.
לקריאת שיחת פרשת 'בשלח' תשנ"ב (מוגה):
'הוראה נוספת וגם כן עיקרית בעניין השירה, בנוגע ל'עבודת התפילה' [שנקראת גם בלשון רינה (שירה)], באופן של שירה [כידוע שרבינו הזקן היה מתפלל בקול ושירה]. שנוסף על השירה הקשורה עם העליה מלמטה למעלה – צריכה להיות עכשיו [לאחרי גמר כל העליות], השירה שמצד הדביקות וההתכללות בהעליון, כהכנה ל'שיר חדש' דלעתיד לבוא'.
השיחה הבלתי מוגהת משבת פרשת 'בשלח' תשנ"ב:
'עניין השיר בעבודת האדם הוא בשעת התפילה, שאז הוא מתעלה ממעמדו ומצבו. כמו שכתב אדמו"ר הזקן באגרת הקודש, שבשעת התפילה נעשית ה'גאולה פרטית' דכל אחד ואחד. וזהו הלימוד למעשה, שהתפילה צריכה להיות באופן של 'שירה'. היינו בקול ומתוך שירה ושמחה.. וכאן המקום לעורר אודות 'מנהג פרוע' ['א ווילדער מנהג'], שלמרות היותו 'מנהג' שהונהג כבר וסדר קבוע – הרי הוא פרוע: ישנם כאלה, שבשעה שיהודי ניגש להתפלל לפני התיבה, הנה לא זו בלבד שהם עצמם מתפללים בלחש דווקא ועד שבקושי יכולים הם לשמוע את תפילת עצמם..
אלא עוד זאת, שבאם ישנו יהודי מסויים הרוצה להתפלל בקול [באופן של שירה] – הם מתחילים מיד לעשות 'שא שא'.. כדי להכריחו להתנהג גם כן כמוהם. ובכן עליהם לדעת, שאפילו באם 'מנהג' זה יש לו יסוד – אין זה ממנהגי חב"ד..! וכפי שמצינו שאדמו"ר הזקן היה מתפלל דווקא בקול ומתוך שירה. ועד שאחד הניגונים הידועים לאדמו"ר הזקן, הוא על סמך שכך שמעו ממנו בשעת התפילה. ועל דרך זה ברבותינו נשיאנו שלאחריו ממלאי מקומו. ומזה יש ללמוד כאמור, שהתפילה צריכה להיות דווקא מתוך שירה ושמחה בקול רם'.
