מערכת אתר 'לחלוחית גאולתית' מגישה מספר מכתבים מיוחדים של הרבי הריי"צ, בו מדריך הרבי בצורה אישית ומפורטת את הדרך הנכונה כיצד יש להתבונן בחסידות כחלק מ'עבודת התפילה' • איזה מאמרי חסידות יש בעיקר ללמוד? מה ההבדל בין התבוננות של לימוד להתבוננות של תפילה? מה הקשר להתבוננות באריכות התפילה להתבוננות בסוגיה בגמרא? • לקריאה
•••
☚ הכל במקום אחד: התבוננות בחסידות בתפילה • הפאנל המלא להורדה
לימוד מאמרים בודדים, דרושי עבודה
במענה על כתבו בשאלתו איזה מאמרי דא"ח [תורת החסידות] ילמוד, הנה ילמוד דרושי עבודה והסבר, במאמרים בודדים לא את ההמשכים, ואשרי חלקו להתעסק ולמוד עם נערים ולהתעניין בהדרכתם, אריין געבין זיי א חיות פנימי אין הנהגה דיראת שמים אהן בליטות חיצוניות און א געשמאק אין לערנען [= להחדיר בהם חיות פנימי בהנהנה דיראת שמים בלי בליטות חיצוניות, ותענוג בלימוד], ואשרי חלקך ויצליחך השם יתברך בעבודתך עם עצמך ובהדרכתך ובלימודך עם התלמידים יחיו שיצליחו בלימודם, ובהדרכה דיראת שמים, ולרגלם יתברכו הוריהם בבריאות ובפרנסה טובה בגשמיות וברוחניות.
ממכתב ט' אדר ראשון תש"ו. ספר 'אגרות קודש' הרבי הריי"צ, חלק י"ב עמוד רנה.
אופן לימוד החסידות והתפילה
נהניתי לקרוא האמור במכתבו כי חינוכו קיבל אצל אחד מתלמידנו שי' ואחר כך למד בישיבת 'תורת אמת' ישמרם צורם ויחזקם, ונחקק אצלו התשוקה בלימוד החסידות ותפילה במתינות ומבקש סדר בזה. אינני יודע עד כמה הוא מידת ידיעתו בלימוד החסידות, האם יכול הוא ללמוד לעצמו, או שהלימוד בעצמו יכבד עליו, אבל בכל אופן הנה המאמרים הנדפסים בהקונטרסים שיש בהם מאמרים קלים בוודאי ביכולתו ללמוד לעצמו. וטוב שיהיה לו חבר עם מי ללמוד שיוצרך לו להסביר לזולתו דזה מה שמסבירים מועיל שהענין יהיה מובן יותר, דבזה שמסבירים לזולתו ומדברים בהענין הנה אז מתיישב הענין במוח ולב
ונחוץ הוא אשר אחר לימוד איזה שורות וסליק ענינא [= ומסתיים הענין] לחזור עליו, אויסריידין [= לחזור ולסכם בעל פה בשפה שלו] כמו בהלימוד דנגלה בלימוד איזה סוגיא, אשר כל ענין העולה בכמה שורות רעדט מען איבער [= חוזרים בדיבור בשפה שלו] בעל פה בקול ובניגון, וכן צריך להיות גם בלימוד חסידות אשר כל ענין הנלמד באיזה שורות צריכים לחזור עליו, ובסוף הפרק צריכים לחזור אויסריידין את כל מה שנאמר בהפרק ההוא.
בטח בין חביריו שיחיו בהישיבה נמצא בעלי כשרון וחוש שיכולים להבין ענין שכלי, כי מי שהוא בעל שכל וחוש הנה כאשר שומע איזה ענין של חסידות בהכרח שיומשך לזה, וכאשר ימצא אחד או שנים וילמוד עמהם אז בעזרת ה' יתברך ימצאו נחת ועונג. הסדר בתפילה הנה בדרך כלל כל ימי החול צריך להיות התפילה במתינות לשמוע פירוש המילות ולכוין בפסוק ראשון דקריאת שמע ובפרשה ראשונה דזה אפשר רק על פי הקדמת ההכנה במקצת על כל פנים בברכת קריאת שמע, שיהיה על כל פנים איזה התעוררות לאמירת 'שמע ישראל'.
אמנם בשבת צריכים להתפלל במתינות שעה ארוכה להתבונן באיזה ענין של חסידות שישנו במוחו, ולחזור עליו במחשבה, שהוא כמו עניין הסתכלות באיזה ציור נאה אשר מאליו וממילא יתפעל על יופי הציור ההוא, הנה כמו כן כל כך חשוב בהענין שיודעו, ויתבונן בו בהעמקת דעתו ויחזור ויתבונן עד אשר מאליו וממילא הדברי התפילה, שאומר יוצאים מעומקא דליבא [= מעומק הלב], אם בתהילה ושבח בפסוקי דזמרה או בבקשת רחמים בברכת קריאת שמע.
☚ הרב מנדי נחשון במשא מאלף: למה חשוב כל כך לחשוב חסידות? • צפו
אין צריך להביט ולהתחשב עם שום מניעה ועיכוב בעולם כלל, ויתנהג בהנהגתו זאת ללמוד בכל יום ויום שעה קבועה דברי חסידות, ויתפלל במתינות ויעסוק בלימוד התורה בהתמדה, והשם יתברך יהיה בעזרו בגשמיות וברוחניות.
ישתדל לעתים קרובות להתראות עם הרב הגאון הרש"ז [= הרב שניאור זלמן (הבלין)] שי' ועם הרב הגאון הר"א [הרב אלתר (שימחאוויץ) – שניהם היו משפיעים בישיבת 'תורת אמת' בירושלים באותו הזמן] שי' ולקבוע איזה זמן המוכשר להם ולו ללמוד איזה מאמר והעיקר לשמוע דברי התעוררות, וכל מה שישמע מהם יחזור עליהם כמה פעמים עד אשר יוחקק במוחו ויוקבע בלבבו. השם יתברך יסיר מאיתו כל מונע ומעכב מלימוד דברי חסידות ומהתפילה במתינות ויהיה בעזרו לשקוד בתורה ויראת שמים..
ממכתב ב' אייר תרצ"ה, ספר 'אגרות קודש' הרבי הריי"צ, חלק ג' עמוד שכ ואילך.
סדר בלימוד החסידות, התבוננות דלימוד ותפילה
במענה על מכתבו השואל ודורש בסדר לימוד החסידות, וסיבת העדר יכולת ההתבוננות והתפעלות הנפש. הנה סדר הלימוד בתורת החסידות הוא כסדר לימוד גליא שבתורה, דכללות הלימוד בתחילתו הוא על ידי מורה ומלמד, מורה דרך הלימוד, והתחלת הלימוד הוא בדברי לימוד שלפי ערך חושי התלמיד, כי במושכלות הנה מלבד זאת שיש בהם שכל קל ושכל חמור, הרי יש שכלים שיש להם דוגמאות במציאות שבנקל יותר לתפוס ענינם מכמו השכלים שאין להם תפיסא במציאות, אשר על כן הנה הלימוד צריך להיות בסדר.
ראשית הלימוד צריך להיות במאמרים המובנים (ולא בהביאורים של 'ליקוטי תורה', אשד רובם צריכים הסברה מפי מורה ומלמד) וללמוד אותם שלא במהירות – ניט געאיילט – וגם לא בדקדוק יתר על המידה, כי אם באופן המיצוע. לאחר שילמוד איזו שורות אשר בהם סליק ענינא, יחזור על הנאמר בשורות אלו, איבעד ריידין בעל פה, וכן כאשר יגמור ללמוד פרק אחד מהמאמר, יחזור אותו בעל פה, ויהיה הענין מסודד אצלו כמספר איזה סיפור לחבירו שיספר לו דבר דבר על אופנו, כן תהיה החזרה שיחזור בינו לבין עצמו את אשר למד, עד אשר ילמוד המאמר כולו, ויהיה בקי שיוכל לחשוב ולהרהר בו, כחושב ומהרהר באיזה סוגיא שלמד עם פירוש רש"י ותוספות ומעיין בסברתם.
והנה כאשר האדם לומד איזה סוגיא והוא מבין ומשיג את מושכל הסוגיה, הלא בהכרח שיתפעל בנפשו על הנועם השכלי, אשר כן הוא בהבנת ענין שלומד בתורת החסידות, דכאשר מבין ומשיג המושכל הנה הוא מתפעל בשכלו על נעימות המושכל, וכל מה שיעמיק דעתו יותר ויותר לחשוב ולהרהר יותר בהמאמר שלומד, הנה מלבד זאת שיעלה במעלת הידיעה מבין ומשיב המושכל הנה הוא מתפעל בשכלו על נעימות המושכל, וכל מה שיעמיק דעתו וההבנה יותר, הנה יתגדל ויתרחב העונג ביותר, עד אשר יתלהב ויתלהט גם הלב להיות נמשך אחד הטוב המעולה והמשובח הנרגש במוחו ותעלומות ליבו בהבנת הענין ההוא.
☚ צפו בוידאו המלא מכנס 'כי אליך אתפלל' עם ששה מרבני קהילת חב"ד בלוד
והנה עם היות שלא נתנו חכמים, דבריהם לשיעורים, והכל לפי ערך המשיג ולפי גודל המושג, אבל כך אמרו חסידים הישנים, כשלמדנו איזה ענין עשרה או חמשה עשרה פעמים עמדנו על המפתן, וכאשר הרהרנו והתבוננו בו עשרים ושלושים פעמים נפתחו לנו שערי בינה בהיכלי עונג אין סוף.
וכך היא המידה, דיש התבוננות ויש התבוננות, יש התבונות של לימוד, ויש התבוננות של תפילה, ועם היות אשר שתיהם בשם אחד יקראו להיות תוכנם אחד, אבל עם זה הרי חלוקים הם בגוף ועצם ענינם, התבוננות דלימוד היא שעמל ויגע בידיעת המושכל ההוא, הבנתם השגתו, וההתבוננות דתפילה, היא ההסתכלות החזקה בטוב טעם האלוקי שבמושכל ההוא.
ובעומק הענין הנה ההפרש בין ב' אופני ההתבוננות הוא, דבהתבוננות דלימוד הוא לומד את המושכל ותופס בו, ובהתבוננות דתפילה המושכל תופס בו ונכנס בפנימיותו ומקשרו, מלפפו ומלהטו עד אשר חיה יחיה בחיות פנימי, בעריבות נעימות מתיקות ההוא. ילמוד את הקונטרסים בסדר מסודר כאמור וירגיל את עצמו לחשוב ולהרהר בהענינים שלמד, הנה בעזרת ה' יתברך ירגיש חיות פנימי. עצה טובה להבנה היא, ללמוד עם זולתו דאז טבע הלימוד גורם לחזור הדברים בדיבור של הסברה המביא תועלת רב, והשם יתברך יעזרהו ללמוד וללמד על מנת לשמור לעשות ולקיים, מתוך טוב לבב בגשמיות וברוחניות.
ממכתב כ"ב מרחשון תרצ"ו. ספר 'אגרות קודש' הרבי הריי"צ, חלק ג' עמוד תסג ואילך.
אופן לימוד החסידות – התבוננות והתעכבות
במענה על מכתבו המבשר מהחלטתם הטובה ללמוד בכל יום בצוותא מאמרי חסידות, לימוד החסידות צריך להיות לימוד מסודר כלימוד סוגיא בגליא שבתורה, ותחילת הכל צריכים ללמוד המאמרים שהם מובנים גם למתחילים ואחר שלומדים פרק אחד צריכים לחזור עליו פעם ושתים שיהיה בקי בו, ואחר שלומדים כל המאמר צריכים לחזור עליו איזה פעמים אשר השכלת הענין של המאמר יהיה נקלט היטב במוחו.
עיקר גדול בלימוד החסידות הוא אשר באותו הענין שלמד יתבונן בו פעם שתים ושלוש,ויתעכב בו איזה משך זמן עד אשר הענין ההוא נקלט היטב במוחו ונרגש בלבבו, ובלשון אידיש נקרא זה, דער שכל בערוהיגט די קאפ, און רייסט די הארץ [= השכל מרגיע את המוח, וקורע (מרגש) את הלב].
התבוננות והתעכבות הם שני ענינים חלוקים זה מזה, שניהם מוכרחים להשכלת שכל ולהבינו, ושניהם מביאים תועלת גדולה בהבנת ההשכלה שהוא עוסק בה לשעה, ותועלת כללי מה שעל ידי זה מתרחבים חושי שכלו ומתפתחים כשרונותיו. ועל דרך דוגמא הלומד איזה סוגיא בגליא שבתורה כמו כלל גדול אמרו בשבת, ולומד סוגיא זו עם פירוש רש"י ותוספות ויודע הסוגיא היטב בכל פרטי הענינים במקום שאמרו הלשון כלל סתם ובמקום שאמרו הלשון כלל גדול, וטעמי הדברים בשקליא וטריא של הגמרא על פי שיטת הראשונים ואחרונים.
☚ לא מתרגש בתפילה? תתבונן בכל יום באותו מאמר חסידות והרגש יבוא
הנה לאחר שיודע הסוגיא היטב עם כל פרטי ההסתעפות בהלכות שונות היוצאים מנקודת ההלכה דכלל גדול אמרו בשבת, הנה הוא חושב במחשבתו ומתבונן כמה וכמה פעמים בהסוגיא ומתעכב בה, דענין ההתעכבות הוא הרגשת הטעם והעונג שיש בהמושכל ההוא. וכמו על דרך משל במזון הגוף כשאוכל דבר מאכל הרי לבד פעולתו להשביע הנה ישנו מה שחיך אוכל יטעם והוא טעימת העריבות שבמאכל וכן הוא במזון הנפש דהבנת השכלת הסוגיא וההתבוננות המזון הרוחני בה הוא אכילת המזון להשביע, וההתעכבות הוא טעימת עריבות מתיקות המזון הרוחני.
וכאשר לומד הסוגיא דכלל גדול אמרו בשבת בראשונים ואחרונים עם כל פרטי הדינים הולכות שבת כמו שכתא רבתי לשבתא הזקן נ"ע בעל התניא והשולחן ערוך (בסידור תפילה) וזה לשונו הקדוש: הלכתא רבתי לשבתא [= הלכות גדולות לשבחן], והן קצת אזהרות והערות להרים מכשולות ושגגות השכיחות ומצויות, ולפי דעת הרבה מגדולי הראשונים יש בהן איסור כרת וסקילה במזיד, וחיוב חטאת בשוגג ה' יכפר כאן לשונו הקדוש.
הנה על ידי הלימוד הטוב מתבוננות והתעכבות בהסוגיא נקלט הענין היטב במוחו ושכלו, ונחקק בלבבו היטב היראה גדולה ביראת שמים כן חס ושלום יכשל באחד הפרטים מפרטי הדינים בשולב וזהו פעולתם של ההתבוננות וההתעכבות, דההתבוננות פעולתה שנקלט הענין היטב במוח שכלו ויודע את הסוגיא כולה עם כל פרטי הלכותיה ודיניה והמסתעף ממנה בעוד הלכות, ופעולת ההתעכבות הוא שנחקק בלבו להיות ירא וחרד פן יכשל חס ושלום.
ובדוגמא כזו יובן כאשר לומד איזה ענין בחסידות כמו בענין השגחה פרטית שהוא יתברך משגיח על כל פרט ופרט דכל הנבראים וההשגחה פרטית עצמה הנה זהו חיות הנברא ומהותן, באשר לומד איזה ענין באריכות בביאורי השכל וההסבר שבזה דזהו ענין השגחה פרטית הוא אחד הענין הנוגעים לידיעת תוכן פירוש המלות דתפילה בפסוקי דזמרה שמדבר בטבעי הנבראים בצרכיהם ובשירתם, ומבין הענין בטוב, ומתבונן בו בהעמקת הדעת ומתעכב בנעימות עריבות מתיקות המושכל ההוא, הנה אז נקלט הענין היטב במוחו ונרגש בלבבו, והרגש זה גורם לשנות טבעו ורגילותו, ונותן טעם וחיות פנימי בלימוד התורה וקיום המצוות.
ובכדי להגיע לזה הוא על ידי לימוד החסידות בסדר מסודר כאמור, ולהשתדל לחשוב בהענינים היטב קודם התפילה וגם באמצע התפילה בזמנים ידועים כמו בשבת (ולפעמים גם בחול) להאריך בתפילה, עד אשר יתעורר לבבו בקירוב לעניני אלוקות. ובזה הנני לברכם כי ישפיע להם השם יתברך בתוך כל אחינו בני ישראל שיחיו שפעת חיים וברכה מרובה מנפש ועד בשר ויצליחו בעבודתם עבודת הקדש בלימוד התורה גליא וחסידות על מנת לשמור כו' וטוב יהיה להם בגשמיות ורוחניות.
ספר 'אגרות קודש' הרבי הריי"צ, חלק י' עמוד שעט ואילך.
