לא להיות 'קרקפתא': הקריאה החדה של הרבי האמצעי להתבונן בתפילה

בהקדמה נוקבת ל'אמרי בינה' חושף הרבי האמצעי: ההתבוננות ב'ממלא' ו'סובב' בתפילה אינה שמורה ליחידים, ומי שמוותר עליה מסתכן בהגדרה החריפה של 'פושע בנשמתו'

'אפשר להניח תפילין על הראש, ועדיין להישאר 'קרקפתא' ופושע בנשמתו': בהקדמה נוקבת ומטלטלת ל'אמרי בינה', הרבי האמצעי חושף את עמוד השדרה של חסידות חב"ד: העיקר והתמצית הם ההתבוננות בענייני 'ממלא כל עלמין' וב'סובב כל עלמין' שמבוארים בתורת החסידות בעת עבודת התפילה ובקריאת שמע – עבודה ששייכת לכל יהודי באשר הוא, ולא רק לבעלי שיעור קומה • איך התבוננות באחדות ה' בתפילה מוציאה מהצרות ומביאה הצלחה גם בגשמיות? ולמה כל כך קל להרגיש קטנים ולוותר על זה דווקא ברגעים שבהם הנפש הכי זקוקה לחיות? • אתר 'חב"ד לייב' מגיש את ההקדמה המלאה לקריאה, לרגל מאתיים שנה לחג הגאולה של הרבי האמצעי בי' כסלו • לכתבה המלאה

☚ הרבי האמצעי מנפץ את המיתוס: 'טועים – העיקר בחב"ד היא ההתפעלות בתפילה באריכות'


ההקדמה היסודית לחסידות חב"ד של הרבי האמצעי

בהקדמה ל'אמרי בינה', הרבי האמצעי שם את האצבע על הנקודה המרכזית והחדה ביותר של חסידות חב"ד: העיקר הוא לקבוע במוחו ובלבו של כל יהודי, כפי יכולתו ושיעורו, את אחדות ה' הפשוטה ב'עצמות אור אין סוף', דרך התבוננות ב'ממלא כל עלמין' ו'סובב כל עלמין' בעבודת התפילה ובקריאת שמע. זו אינה עבודה צדדית או פריבילגיה השמורה לבעלי מדרגה יוצאת דופן, אלא יסוד החיים של הנפש האלוקית ששייך לכולם – ומי שפורק עול מהתבוננות זו ומקטין את עצמו בטענה שזה גדול עליו להאריך בתפילה בהתבוננות, הרי הוא כ'קרקפתא דלא מנח תפילין' בבחינת 'פושע בנשמתו', שההפקרות הרוחנית שלו חמורה אף יותר ממי שנקרא 'פושע ישראל בגופו' שאינו מניח תפילין בפועל, כי כאן נפגעים עצם החיות, התפילה והקשר האלוקי שבלב.

הקדמתו של הרבי האמצעי ל'אמרי בינה' פורשת מפה פנימית ברורה לעבודת ה' של כל יהודי דרך התבוננות באחדות ה' וביחודו. כל מאמריו של אדמו"ר הזקן, ברבים וביחידות, התמקדו בקביעת אחדות ה' הפשוטה בשכל ובלב – בבחינת 'יחודא עילאה' ו'יחודא תתאה', 'סובב כל עלמין' ו'ממלא כל עלמין', הוי' ואלוקים. האמונה העצמית היא ירושה מן האבות, אך מצוות 'קריאת שמע' מציבה יעד עמוק יותר: להמשיך את אור האמונה שלמעלה מן הדעת אל תוך ההבנה, ההשגה והחיות בנפש ('וצדיק באמונתו יחיה'), באמצעות כוחו של משה רבינו הממוצע המאיר לכל אחד לפי שיעורו. הרבי האמצעי מסביר כיצד האמונה שלמעלה מן הדעת אמורה לרדת ולהתגלות בתוך השכל, ההבנה והעבודה שבלב – לא כסודות גבוהים מתורת הקבלה, אלא כחיות פנימית שכל אחד יכול וצריך לייגע בה.

הרבי קובע שהיגיעה ביחוד ה' אינה שמורה ליחידי סגולה מנותקים מן העולם, אלא היא חיונית לחיי הנפש האלוקית של כל אדם. התעלמות מעבודה זו מולידה 'עוני בדעת', הסתר פנים וקושי, בעוד שחיבור אמיתי ל'שמע ישראל' פותח את הלב ומאיר את התפילה בשמונה עשרה. בסיום הדברים מזהיר הרבי האמצעי מפני רדיפה אחר כוונות מורכבות ופרטיות או תחושת התגדלות ו'רזי לי'. תכלית היחוד היא קשר פשוט ואמיתי אל עצמותו יתברך, וזו שורה דווקא במקום שבו קיימת שפלות רוח, ביטול הישות וענווה פנימית.

הרבי הרש"ב סיפר על אביו הרבי המהר"ש, שמעולם לא קרא הקדמות ודברי פתיחה של ספרים, מלבד הקדמות כאלו שהם בבחינת ספר, וכך הודפסו הדברים בספר השיחות 'תורת שלום' עמוד 53: 'כבוד קדושת אדמו"ר מהר"ש נשמתו עדן זי"ע אמר, שלא עיין מעולם בהקדמה מחיבור, זולת במקום שההקדמה עצמה ספר, ואמר שכמדומה לו שלקח לדוגמא את הקדמת ספר 'אמרי בינה' [ששם ההקדמה לבד היא ספר]'..


לקריאת ההקדמה המלאה לספר 'אמרי בינה' של הרבי האמצעי >>

מהי המטרה של כל תורת החסידות?

'היות נודע לכל באי שערי אור תורת אמת, שהיה יוצא מפורש מפי קדוש עליון כבוד אאמו"ר ז"ל [אדמו"ר הזקן], בכל דרשותיו מידי שבת בשבתו בכל ימי חיים חיותו, ברבים וביחידות ליחידי סגולה, הכל היה לקבוע אחדות ה' הפשוטה, שהוא בחינת עצמות אור אין סוף ברוך הוא, במוח ולב כל אחד כפי אשר יוכל שאת בכל חד לפום שעורא דיליה, בפנים מסבירות ומאירות בנפש השומע ומקבל, ויסודות דברי קדשו המה כתובים נמצאו ברוב דבריו הכל על ענין יחוד אלוקות האמיתי, בבחינת 'יחודא עילאה' ו'יחודא תתאה' שהוא ב' שמות דהוי' ואלוקים.

כמו שכתוב 'וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלוקים', וכן 'אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים' וכאי גוונא רבים בכתובים. ואמרו ב'זוהר' תרומה דדא כללא דכל אורייתא שבכתב ושבעל פה יסוד כל המצות שהן רק יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, שהוא ב' שמות דהוי' ואלוקים כידוע, והוא הנקרא ב'זוהר' 'סובב כל עלמין' ו'ממלא כל עלמין', והיינו 'שמע ישראל' ו'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', שנקראים 'יחודא עילאה' ו'יחודא תתאה' כידוע לכל יודעים ומבינים, ישינים גם חדשים אשר טעמו בנפשם מעט מזעיר לקבוע במוחם ולבם אחדות ה' הפשוטה ויחודו יתברך, לקרב אל השכל והלב בכמה מיני אופנים שונים, איש איש לפי הכנת לבבו ומוחו לדרוש ה' באמת ובתמים, וברגילות היגיעה והעבודה במוח ולב שלם כל ימי חיי הבלו כו'.

למה ליקט הרבי האמצעי את ספר 'אמרי בינה'?

ולזאת אמרתי לנפשי זה כמה שמצוה וחובה עלי ללקט באמרים מתוך ותמצית דברי קודשו ז"ל נ"ע [אדמו"ר הזקן], הנאמרים ונמצאים בכתבים על פסוק 'שמע ישראל' כו', והוספתי ביאור דברים מאשר נקבע במוחי ולבבי לפי ערכי הדל, ומאשר ידעתי תשוקת לב אנשים כערכי בהשגת הדברים על בוריין, למצוא מרגוע לנפשם כל הימים ובפרט בעת הכושר ועת לכל חפץ וכו', כדי שיהיה מן המוכן במוח ולב להעמיק דעת ב'יחודא עילאה' ו'יחודא תתאה' ד'שמע ישראל' ו'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', איש כפי יכולתו שזהו העיקר ויסוד כל התורה ומצוות, ויסוד העבודה שבלב וגם יסוד האמונה שלמעלה מן הדעת. וכאשר ידוע לכל טועם טעם בדא"ח בכל לב ונפש וכו'.

ולזאת צויתי להדפיס בפתיחת הכתבי תורה של אאמו"ר הגאון ז"ל [אדמו"ר הזקן] שמצאתי בכתובים אצלי דברים כהוויתן ממש על פסוק 'וידעת היום והשבות' כו' בענין הדעת והאמונה, למען דעת כל איש פשוטי הדברים בכללות ענין 'יחודא עילאה' ו'יחודא תתאה' שהוא בחינת 'סובב' ו'ממלא' כו', שעל זה אמרו ב'זוהר' דכל בר ניש דלא אשתדל למנדע ליה לקודשא בריך הוא טב ליה דלא אתברי כו' [= כל אדם שלא משתדל לדעת את הקדוש ברוך הוא – עדיף לו שלא נברא], וידיעה זו באה בב' פנים – א' בהכרת וידיעת שם אלוקים, שהוא כח פעולתיו יתברך שנקרא 'ממלא כל עלמין'. והב' בבחינת עצמות אור אין סוף ברוך הוא, שנקרא 'סובב כל עלמין' שהוא שם הוי' שם העצם.

איך האמונה שלמעלה מהשכל – נכנסת לתוך ההבנה?

ועל זה אמרו בפרשת ואתחנן 'וזאת המצוה', שהיא מצות 'קריאת שמע' ששקולה כנגד כל המצות, לפי שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל מפי משה עצמו, אחר חזרת י' הדברות שקבלו בהר סיני ששמעו מפי הגבורה כו', וכתיב לכבודי בראתיו כו', ואיתא ב'זוהר' 'בגין דישתמודעין ליה' [-בכדי שיכירו את השם], וידיעה זו היא באמיתת עצמותו יתברך. אף על פי דלית מחשבה תפיסא ביה כלל, לעתיד לבוא יתגלה וכמו שכתוב 'ומלאה הארץ דעה את השם' ממש, ועכשיו הרי זה בבחינת האמונה שלמעלה מן הדעת, ומן האמונה נמשך גם עד השגת השכל ומדות, שהרי אמר בפירוש 'ואהבת את הוי", הרי יוכל להיתפס שם הוי' בלב בשר כו'.

והיינו על ידי כוח מ"ה שבנפש בבחינת הביטול לאין האלוקי, שמשיג איך שהוא יתברך 'סובב כל עלמין' ומובדל ומרומם כו'. ומה שכתוב 'וזאת המצוה' שהיא מצות 'קריאת שמע' שהיא בבחינת הדעת, שהרי אומר 'שמע ישראל', שמע לשון הבנה כו'. ובאמת אי אפשר להשיג ב'סובב כל עלמין' כי אם על ידי האמונה שלמעלה אף הדעת. הענין הוא דעיקר המצוה ד'קריאת שמע' הוא שיבוא כח האמונה זו שלמעלה מן הדעת לידי גלוי בדעת והבנה, והוא מה שכתוב 'וצדיק באמונתו יחיה', שתבוא האמונה שלמעלה מן הדעת לכלל חיות בנפש, להתענג על ה' בהשגה ודעת כו'.

למה משה רבנו אמר 'שמע ישראל' בעצמו?

ולפי שמצוה זו ד'קריאת שמע' היא בבחינת 'סובב כל עלמין', שאין ביכולת כנסת ישראל לקבלה כי אם על ידי משה שאמר להם 'שמע ישראל', ואף על פי ששאר המצות נאמרו על ידי משה כמו 'ויאמר ה' אל משה לאמר' לכנסת ישראל, אבל מצוה זו הרי משה עצמו אמרה, ומשה הוא בחינת הממוצע להמשיך אור אחדות ה' הפשוטה שלמעלה מן הדעת בדעת דכנסת ישראל, בכל אחד ואחד לפום שעורא דיליה.

ועל כן מצות 'קריאת שמע' למעלה מכל המצות, שהרי אמרו 'אתה פה עמוד עמדי ואדרבה אליך את כל החוקים כו' ושאת המצוה' כו', שהיא מצוה הראשונה הכוללת כל המצוות. ומה שאמרו זכרונם לברכה 'בא חבקוק והעמידן על אחת' שהיא האמונה, גם זה אמת אבל אין האמונה בכלל ציווי כי עצמיות וטבעיות היא ירושה מאבותינו, רק שהיא יסוד המעמיד ומקיים כל המצות (וכמו שכתוב בשער האמונה).

לא להקטין את עצמנו – היגיעה שכל אחד יכול להגיע אליה

אבל אחרי האמונה היא מצוות 'קריאת שמע' ביחוד אלוקות ב'יחודא עילאה' ו'יחודא תתאה', שזהו בחינת גילוי האמונה כמו שיהיה לעתיד לבוא, דכתיב 'ומלאה הארץ דעה' במורגש החיות משם הוי' שהוא 'סובב כל עלמין' (וזהו תוכן הכוונה במה שכתוב 'כי הוי' הוא האלוקים', שגם הוי' דבחינת 'סובב' יהיה בבחינת הדעת כמו שם אלוקים שבא בדעת והכרה כו', וכך הוא המכוון בכל דברי כתבי התורה ובפרט בדרוש דעל פסוק 'וידעת היום' כו', ולא יטעו בו לומר שהאמונה בבחינת 'סובב' למעלה מן הדעת לבד שזה שכתוב 'ויאמינו בהשם' וכו', דאם כן מצות יחוד אלוקים ב'קריאת שמע' היא באמונה לבד, והיא היפוך גמור מן האמת אלא תכונה כנזכר לעיל ודי למבין).

ומעתה כל איש ישים אל לבו במעט זמן שיפנה מעסקיו, לא יקטן בנפשו באמרו מצד שפלותו והכרתו בפחיתות ערכו ורוב טרדתו כו', מי אנכי שאבוא למעלות ומדרגות ההתבוננות העמוקות מכלי מוחו ולבו, ולמה אלך בגדולות ונפלאות ממני כו', ידע נאמנה שמתחייב בנפשו ממש וכמעט קשה פריקות עול מצוה זו כעובר על מצוות עשה דתפיליו וציצית וכהאי גוונא (כי קרקפתא דלא מנח תפילין נקראים פושעי ישראל בגופן, וזה נקרא פושע בנשמתו כו'), כי ציווי זה ד'וידעת' ו'שמע ישראל' כו', הרי כל חיי נפשו האלוקית באור תורה ומצוות ועבודה שבלב תלויין בזה.

אין עוני כעוני בדעת – והקשר הישיר לתפילה

וכל איש כפי ערכו גם אם אינו רק יודע ספר, צריך לייגע עצמו בכל יכולתו ביחוד אלוקות ד'סובב' ו'ממלא' הוי' ואלוקים, וזה כל האדם בכל ימי חייו להיות אור אחדות ה' ממש נקבע במוחו ולבבו, וכל אשר פורק עול בזה ומטעה עצמו בדמיונות שוא ומדוחים כמו בשפלות של שקר הנזכרת לעיל, אין זה רק עצת היצר להדיחו ולהרחיקו מאור פני אלוקים שלא יראה אור ה' במוחו ולבבו. וזהו סיבה ושורש לכל דינין קשין הנמשכין על כל איש לפי דרכו, וכמו שכתוב 'כי לא עם בינות הוא' כו', וכמו שהוכיח הנביא 'ישראל לא ידע עמי לא התבונן הוי גוי חוטא' וכו'.

וכתיב (בפרשת 'וילך') 'והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות, ואמר ביום ההוא על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה' כו', שזהו גודל עוצם הלחץ והדחק של הפרנסה שבנפשם, יביאו לחמם לחם עוני ואין עוני יותר מעני בדעת, וזהו וזהו 'והיה לאכול' ברוחניות כמו נבלע ישראל כו', ויאכלו בכל פה ומצאוהו רעות רבות וצרות בגשמיות, מצד תוקף הדינין הקשין ומקטרגים רבים למעלה ולמטה, לעורר השנאה בלב לרדוף עד לחרמה ברוחניות כו'. כמו שכתוב 'למה רגשו גוים כו' על עמך יערימו סוד לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל וכו".

לא לחפש כוונות ויחודים בקבלה..

וכל זה על כי 'אין אלוקי בקרבי', 'אלוהי' ממש, שהוא אחדות ה' הפשוטה, שיקבע ויוקלט בתוך לב כל אחד ואחד מישראל במצוות יחוד עליון ד'קריאת שמע', איש איש כפי יכולתו לדבקה בה' אחד במוחו ולבו בכונה ורעותא דלבא דוקא, אליו דוקא ולא למידותיו, וכאשר ישים אליו לבו ורוחו ונשמתו אליו, יאסוף במסירות נפש באחד אזי רוח אייתי רוח ואמשיך רוח כו', ימשיך גילוי אור עצמות אין סוף ברוך הוא ממש, להאיר בתוספת אור חדש בח"י ברכות דשמונה עשרה, לכל איש ואיש אשר יתפלל ויבקש על נפשו בהכנעה ומרירות בבקשת רחמים רבים, גם בגשמיות בבני חיי ומזוני וכל דבר הנוגע עד הנפש וכו'.

אבל אם לא ישים אליו לבו ב'קריאת שמע', לא יפעול רצון ה' בתפילה בח"י ברכות כלל וכלל וכו', וכמו שיובן מכל אשר יבואר בפתיחה הכוללת תמצית כל הענינים שבחיבור זה דשמע ישראל, שכתבתי לכל אשר יחפוץ וישתוקק לקרב ולדבק נפשו בפרטיות הדברים שמדברים ביחוד אלוקות ב'יחודא עילאה' ו'יחודא תתאה', וישמע חכם ויוסיף דעת ותבונה למצוא ביגיעתו ב'זוהר' וכתבי האריז"ל כל פרטי הכוונות, ואם באמת הכל עולה אל מקום אחד והוא אחדות הפשוטה דוקא.

ולא לעלות במעלות ומדרגות כוונות ושמות ויחודים הנהוג בין המקובלים, כי לא חפץ ה' באלה כי אם בכוונה אחת לבד, לקשר נפשו אל אמיתת עצמותו יתברך דווקא (ועל זה אמר 'כי האלוקים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים'). וכל לבבות דורש ה', יש שמגמתו רק לבוא אל עומק הכוונה והיחוד שעל פי הקבלה לבד, לומר רזי לי רזי לי כו', ואין לבבו נכון באמת ובתמים לעצמותו יתברך לבד, ונמצא זהו היפך עיקר המצוה הזאת שב'קריאת שמע', שהוא אליו דוקא, ואם ימצא איש שמטעה את עצמו בכל כיוצא בזה, הלא ה' בוחן ליבות יודע וחוקר כליות ולב ואין כל דבר נסתר ונעלם מאיתו כו'.

שפלות אמיתית – המקום שבו שוכן אור אין סוף

על כן אמרתי הגם שמי אנכי כי באתי עד הלום להוכיח רבים ושלמים, אשר ידעתי ערכי הדל באמת לאמיתו, אך לאנשים כערכי מחוייב אני להודיע האמת, שלא ילכו בגדולות ונפלאות להטעות עצמחם בכוונות פרטיות שלא לה' אחד המה, רק לחשוב חשבונות רבים להשביע נפשם לבד, ולא זו הדרך ישכון בה אחדות ה' שהוא דוקא בבחינת הביטול והעדר הרגשת עצמו מכל וכל כידוע. וכאשר ידוע לכל אשר חפץ בקרבת אלוקים שכל שהנפש שפלה ונמוכה ביותר, שם ישכון אור אין סוף ברוך הוא.

כמו שכתוב 'מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח' כו' 'אל מי אבינו אל עני' כו', וכידוע דעמ"ר אינו שורה אלא בעמ"ת, וכמו שכתוב 'כי רם ה' ושפל יראה', וכך אמר 'בלומדי תורה לא תמצאנה בגסי הרוח' כו'. וגם בענין גילוי אחדות פשוטה ביחוד ד'קריאת שמע' ודאי לא תמצא, רק בתכלית הענוה והשפלות, וכמו שכתוב 'יהב חכמתא לחכימין', 'חכמה עילאה' ביטול העצמי לאין האלוקי מצד עצם הנשמה, אינו נותן מידה זו רק לחכימין שהוא 'חכמה תתאה' ביטול הישות והגסות.

וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה 'כל מי שיש בו חכמה' וכו', ולהיפך מי שמגביה עצמו לומר רזי לי כו', אי אפשר בשום אופן שיטעום טעם מאור חיי החיים אין סוף ברוך הוא, כי ודאי תועבת ה' כל גבה לב ודי בזה. ומובן ממילא לכל איש כערכי כונתי הרצויה בזה, כי אין כאן במה להתגדל כידוע לרגילים בדא"ח כאלה מנעוריהם, רק מפני שצוק העיתים גברה ביותר, ואין עת הכושר לכל אדם להבין חיי נפשו שיחיה בהם, על כן אמרתי לנפשי לעשות חסד אלוקים אמת עם אנשים כערכי.

וידעתי שידונו אותי לזכות ויהגו בכל לבם בעיון טוב, ולא כקורא בספר לצאת ידי חובה או להתגדל וכו', וה' ירים קרן ישראל ויקויים 'ולא ילמדו עוד איש את רעהו כי כולם ידעו אותי' כו'. דברי המדבר באמת, אוהב דבק מאח אחוז וקשור בחבלי עבותות אהבה לכל מבקשי ודורשי אלוקים, בדרכי האמת בתורה ומצוות ותפילה ותשובה מקרב ולב עמוק, נאום דוב בער באאמו"ר הגאון האלוקי קדוש ישראל מרנא ורבנא שניאור זלמן זצ"ל נשמתו עדן'.

שתף כתבה

0 0 קולות
דירוג כתבה
הצטרף כמנוי
הודיעו לי על
guest
0 תגובות
הישן ביותר
החדש ביותר הנבחרות

לכתבות אקראיות

למקרה שפספסתם

לכתבות נוספות