אנו מגישים טור דעה בעניין השמחה בעולם היהדות והחסידות • מה זה זה שמחה? מה הקשר בין שמחה לעבירה? זה קשור לטבע האדם? מה מיוחד בשמחה בתקופה שלנו? • על כך ועוד רבות במאמר המרתק והגדוש שלפניכם • לקריאה
•••
אין אדם שלא הספיק בחייו, לעבור חוויה עצובה בה גילה את האוצר הגדול – תכונת השמחה. האושר והתענוג, אלו רגשות שקשה לעזוב.. כיף לחיות עמם. לא בכדי זה כך. השמחה נובעת מסיפוק עצמי. ממקום שמודע לקשיים, אך יודע לגבור ולעקוף אותם.
שמחה אמיתית, אינה רק בזמנים מיוחדים, כמו ריקודים ודומיהם. זוהי גם שמחה, אך בעיקר 'בריחה' מהחיים השגרתיים. שמחה ואושר אמיתיים, הם בכל רגע. תיתכן אפילו שמחה פנימית, בזמן אבל. כנראה שזה לא ממש יתבטא בחיוך וריקוד, אך בהחלט יורגש היטב בלב.
החסידות מחנכת אותנו לחיים מלאי תוכן ומהות. לא חיים של ביצוע משימות ומטלות ותו לא. התוצאה המתבקשת מכך, היא השמחה. החסידים אף כונו תמיד 'השמחים'[1]. השמחה החסידית אינה מתעלמת מחסרונות עצמיים ומאורעות עצובים. אדרבא, השמחה אז מתעצמת ומתגלה במלוא הדרה. דווקא 'שם', היכן שהיא לא מתגלה, טמון טוב גבוה יותר.
השמחה אינה רק רגש. היא תנועה והסתכלות לחיים. לראות בכל דבר את הטוב. 'השמחה – על ידי הבחנת הטוב והמשמח שבכל דבר, נחשבת בעיני החסידים מצווה דאורייתא'[2]!
דוגמא קלאסית. כאשר אדם עובר עבירה, טבעי שיתחרט. בזמן שרוצה לחזור בתשובה, יכעס ויתמרמר על עצמו. 'איך יתכן שהגיע לכזה מקום נורא' וייפול לעצבות[3]. כאן באה החסידות ואומרת בדיוק להיפך. העובדה שהבורא נתן לנו דרך לתקן ולחזור אליו וכעת להידבק בו יותר מקודם – צריכה להביא לאושר פנימי עצום![4] הרבה יותר מקודם. זו הרי מתנה אדירה. השמחה מעוררת אצל הבורא תענוג עצום[5]!
גם בקיום מצווה[6], יש לחשוב על המיוחדות. שזכינו שהבורא הענק והבלתי מוגבל, אוהב אותנו וחפץ שנקיים את הוראותיו[7]. אותו דבר גם בכל הוראה של הרבי מלך המשיח. צריך פשוט לעצור ולחשוב על כל דבר, איך הוא באמת טוב ומקפצה לתנופה חדשה[8]. 'חסיד הוא כדור של אש וכדור של שמחה'[9]. השמחה 'מתגלגלת' מהחסיד לכל עבר..
חלק ממעלותיה של השמחה, היא הפתיחות והחמימות. כאשר אדם רוקד ושמח, הוא נעדר מגינוני כבוד וקל לאהוב את כולם. זוהי בעצם התנועה הטבעית של האדם. איתה הוא נולד. רק מאחר שעבר לא פעם, לעז ובזיון על פתיחותו ולבביותו, יצר לעצמו מגן אנושי של כבוד וקרירות.
במילים אחרות, הביטול הטבעי עימו האדם נולד, נהרס על ידי הכבוד המדומה וכעת יש להחזירו למקומו הקדום. לכן שמחה אמיתית מגיעה רק מביטול[10]. לכן כאשר אדם שמח, הוא מרגיש הכי 'בבית' ולכן אז הוא הכי בקשר עם החברה. אלו חיים תקינים ובריאים[11]. חיים מוצלחים ואמיתיים. כי באמת השמחה והביטול היא ממש חלק בלתי נפרד מהאדם. בדיוק כמו הצורך לאוכל.
בתקופה כמו שלנו, השמחה מקבלת דגש מיוחד[12]. היום זוהי הדרך העיקרית לעבוד את הבורא. גם היום עיקר עבודת התפילה היא מתוך שמחה ותענוג.. האושר והשמחה היא אבן יסוד בחיי היהודי והחסיד בדורנו זה. אי אפשר בלעדיה.
זווית נוספת ועיקרית לחשיבות השמחה כעת, מוסברת על ידי הרבי שליט"א, שאם בכל זמן הגלות היה קשה ממש לשמוח [כי עדיין נמצאים בהעלם השכינה], כעת כבר התגלה מלך המשיח ובמילא יש לשמוח[13], שהרי 'הנה הוא בא'[14].
יותר מכך, השמחה כעת נותנת דרבון וזירוז אדיר לגאולה. אך הרבי מדגיש שהשמחה שתביא לגאולה, היא שמחה 'בטהרתה' = להיות מלאי אושר רק מהעובדה שהנה משיח בא[15]. לרקוד ברחובות משמחה על בוא הגאולה[16].. שמחה כזו צריכה התבוננות ומחשבה. היא לא תבוא סתם כך. צריך להגיע להכרה אמיתית שאכן כל רגע הכל יתהפך ותבוא הגאולה. להחדיר לראש שאנו 'דור הגאולה', לו כולם ציפו והשתוקקו..
אמנם עיקר השמחה, זהו רגש פנימי שמתבטא בפנים מאושרות, חיוך ודומיהם. אך אם ישנו מצב שלא מגיעים עדיין לשמחה פנימית, יש להתחיל מהביטויים של השמחה, החיצוניים והמלאכותיים[17]. אט אט הם יגרמו לשמחה אמיתית, כי 'החיצוניות משפיעה על הפנימיות'[18]. כאשר יחשוב מחשבות שמחות, יחייך, ירקוד – ישמח באמת! 'סופו להיות כן באמת'.
אם רצוננו להכיר כבר כעת, כיצד תהיה השמחה בגאולה העתידה לבוא ממש כעת, שומה עלינו להביט כיצד שמחים החסידים וצוהלים בשמחה של מצווה. ממש כך ישמחו וירקדו בביאת רבינו המשיח[19].
••
[1] 'לכל יהודי בכלל ובחסידים בפרט, צריך להיות מקובל ה'מתאים ולא מתאים' הרוחני כמו ה'מתאים ולא מתאים' הגשמי… לחסיד מתאים להיות בשמחה, ויתירה מזו להיות בטוב לבב כלפי השני'.. ספר השיחות ה'ש"ת בתרגום חפשי ללשון הקודש, עמ' קמ.
[2] אוצר פתגמי חב"ד חלק א' עמוד 183.
[3]'גזרו אבותינו רבותינו הקדושים זי"ע אֹמֶר, אשר הדאגה והעצבות, גם ממילי דשמיא [עניינים רוחניים], היא מידה רעה, ואסרוה באיסור גמור ומוחלט, ודנוה בדין ארבע מיתות, לגרשה מנחלת החסידים ולעקר אחריה אשר לא יישאר ממנה גם ריח דריח רע, המביא הפסד רב'.. אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ד' עמ' שנז.
[4]'שמחה של מצוה היא גם במצות התשובה. ואדרבה, השמחה דמצוות התשובה היא גדולה יותר מהשמחה דכל המצוות'.. ספר המאמרים מלוקט ה' עמוד ס'.
[5]'ההתעוררות דעצמות אור אין סוף זהו על ידי השמחה דוקא… השמחה והתענוג ששמח על אלוקות ומתענג בנפשו זהו שמגיע בבחינת עצמות אור אין סוף ועל ידי זה דוקא הוא הגילוי למטה כו". ספר המאמרים עטר"ת עמ' צ-צא.
[6]'ובכן כשאני, ישראליק, אפס האדם, זוכה לקיים ציוויו של א־ל יחיד יתברך, הרי עלי לכרכר ולפזז ולרקוד בשמחה רבה'.. ליקוטי דיבורים עמ' 2.
[7] 'עבודת ה' צריכה להיות בשמחה כמו שכתוב: 'עבדו את ה' בשמחה' וכתיב: 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב'. ומכיון שהאדם צריך לעבוד את ה' בכל עניניו, 'וכל מעשיך יהיו לשם שמים' ו[יתירה מזו] 'בכל דרכיך דעהו', ועד שזהו [עבודת ה'] תכלית כל בריאתו כמאמר רבותינו זכרונם לברכה: 'אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני', הרי נמצא שצריך להיות תמיד בשמחה'. מאמר רבינו מלך המשיח, פרשת תצא ה'תשמ"א.
[8]'נראה בעליל שהשמחה מקפיצה אותו. הסנדלים וגרבי הלבן מרחפות בצורה רוחנית כרגלי נפתלי בשליחות אלוקית, דבר שיכול להיות רק באדם עובד אלוקים, שאפילו עקביו חשים את העונג הגדול שבמוח ואת הרצון הפנימי שבתשוקת הלב שבעבודה זו'. לקוטי דיבורים חלק 651.
[9] שיחת 'שמיני עצרת' תש"ג.
[10]'הכלי לענין השמחה באלקות הוא הביטול, דבמקום שיש ביטול הוא גילוי השמחה העליונה, מה שאין כן בהרגשת היש לא ישנו ענין השמחה. וזהו מה שכתוב: 'ויספו ענוים בה' שמחה', דענווים דוקא מוסיפים שמחה בה". משיחת הרבי שליט"א, פרשת 'חיי שרה' תשי"ב.
[11] 'תכונת השמחה היא, שפועלת וחודרת בכל עניני האדם. כשאדם שמח – הוא חי חיים שמחים. שמחה שפועלת על כל מעשיו ועל כל דבר שבא איתו במגע, והוא משמח גם אחרים בסביבתו. ושמחה זו מכניסה יותר הצלחה בכל פעולותיו וכל חייו – כנראה במוחש. כלומר, נוסף לכך שעל ידי שמחה נעשים 'בן עולם הבא' [כמאמר חכמינו זכרונם לברכה 'בדחי – ששמחים ומשמחים בני אדם – בני עלמא דאתי נינהו'] – הוא נעשה גם 'בן עולם הזה' אמיתי, שחייו בעולם הזה הם חיים אמיתיים שמחים ומוצלחים'. משיחת פרשת 'תרומה' תשנ"ב.
[12] 'כיון שבדורנו אין לנו כח לעניין המרירות וכו׳, וצריכים התחזקות והתעודדות יתירה כו׳, ולכן בדורנו זה עבודת התשובה היא מתוך שמחה דווקא'.. מאמר נשיא דורנו, דיבור המתחיל 'מרגלא בפומיה דרבא' תשמ"ו [בלתי מוגה].
[13] 'ומה ש'אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה'. במה דברים אמורים, כאשר המדובר על רגע קודם גילוי משיח צדקנו. אבל בנדון דידן, הרי מכיוון שנשיא דורנו היה המשיח של דורנו, והוא נתגלה בכל התוקף – הרי לא רק שניתנה רשות אלא יתירה מזה, שיש חיוב להתנהג באופן ש'ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה'.. משיחת רבינו שליט"א, י"א אלול ה'תנש"א [מתורגם מתוך תמליל ההקלטה].
[14] 'ביחד עם התפילה הבקשה והדרישה מהקדוש ברוך הוא שיביא את הגאולה תיכף ומיד ממש, שהיא מתוך רגש של צער ומרירות . . על אריכות הגלות, שבאה לידי ביטוי בהצעקה מקרב ולב עמוק 'עד מתי, עד מתי, עד מתי!', צריכים להיות חדורים [גם ובעיקר] ברגש השמחה. ושמחה גדולה ביותר שבאה לידי ביטוי בהשירה, מצד גודל הבטחון ש'הנה זה [המלך המשיח] בא', וכבר בא!' משיחות פרשיות בא-בשלח תשנ"ב, לנשי ובנות ישראל.
[15]'ומכיון שכן, הרי הדרך להביא את המשיח היא – לכאורה, ולא רק לכאורה, אלא כן הוא מסקנת הענין – על–ידי הוספה בשמחה, שמחה בטהרתה, שמחה שתיכף ומיד תביא את משיח צדקנו.. כיון שסוף כל סוף מוכרחים להביא את המשיח – לא נותרה ברירה אלא להביא את המשיח על–ידי השמחה, שמחה בטהרתה.. והעיקר – שבמקום אריכות הדיבור והשקלא וטריא כו', יתחילו במעשה בפועל: לצאת בקריאה והכרזה על–דבר הוספה מיוחדת בשמחה כדי להביא את המשיח ובודאי שעל–ידי–זה יביאו את המשיח בפועל ממש, ובזריזות הכי גדולה, 'לא עיכבן כהרף עין,' ואדרבה – ינסו ויווכחו!! '.. משיחת פרשת 'כי תצא' ה'תשמ"ח.
[16] 'ויש להוסיף ענין עיקרי בנוגע לשמחת בית השואבה בשנה זו, שצריכה להיות מתוך שמחה הכי גדולה הקשורה עם הגאולה האמיתית והשלימה. ששמחים ורוקדים לקבל פני משיח צדקנו! ופשוט, שאין להתבייש חס ושלום לרקוד בגלוי, 'לעיני כל ישראל', ועד לריקוד ברחוב לעיני כל באי עולם, לקבלת פני משיח צדקנו.. וכי אינך יודע מה שנכתב כבר בעיתונים שמשיח כבר הגיע'.. שיחת הרבי מלך המשיח, פרשת האזינו ה'תשנ"ב, בלתי מוגה.
[17] אמר אדמו"ר ה'צמח צדק': 'אדם צריך לשמור על מחשבתו, לחשוב רק מחשבות משמחות. לא ידבר עניינים דמרה שחורה חס ושלום. ויש לו להתנהג כאילו הוא מלא שמחה בליבו. להראות תנועות משמחות [אף שאין בליבו כן בעת מעשה]. ואז סופו להיות כן באמת'.. אוצר פתגמי חב"ד חלק א' עמוד 184אגרות קודש אדמו"ר הזקן-'הצמח צדק' עמוד שכ"ד.
[18] מאמר נשיא דורנו, דיבור המתחיל 'ולא יכנף' תשכ"א.
[19] 'בחגיגת שבעת ימי המשתה של כ"ק אדמו"ר הרש"ב רקדו חסידים בגן שלפני בית אביו, כ"ק אדמו"ר מהר"ש, ונוצרו עשרות מעגלים. באותה שעה ישב כ"ק אדמו"ר מהר"ש ליד חלון ביתו והביט לעבר הגן. נענה ואמר: "הסתכלו, בניי, איך שמחים חסידים בשמחה של מצוה, כך ירקדו יהודים ברחובות בביאת המשיח'. ליקוטי-דיבורים חלק א, עמ' 8.
••
להדפסת המאמר [מעומד ומעוצב]:
