אנו מגישים שיחה מעוררת מחשבה של הרבי, בה מוסברת ההתנגדות הגדולה לשימוש וצפייה בטלוויזיה, גם בתוכניות הדתיות והמותרות • 'ומי יכול לערוב עבור ההורים עצמם, שהם עצמם לא ייכשלו; היום מסתכלים הם בתכנית המותרת, ומחר יחטפו מבט קצר על תכנית אחרת, ולאט לאט יהיה 'הותרה לו' לגמרי'.. • ומה ניתן ללמוד מכך על השימוש ברשת האינטרנט כיום? הגיבו בתגובות • לכתבה המלאה
☚ מהו השימוש הבריא באינטרנט ובטכנולוגיה המודרנית? • הרצאה מרתקת
'כמו כן בנוגע ל'טלוויזיא' ('טעלעוויזשאָן'): זוהי פרצה גדולה שאין כמוה. אפילו הגויים יצאו עתה ברעש נגד ה'טלוויזיא', המביאה הרס וחורבן ('מאַכט אַ תל') על הילדים, וחושבים כיצד לחזור מזה עד כמה שאפשר. אבוי לנו ('אָך און וויי') שבני ישראל צריכים ללמוד מהגוים. ובפרט מה שאירע לאחרונה עם ארבעה ילדים מישראל, ומקרים דומים נוספים של הרג ורצח בני אדם. הכל מודים שאחת הסיבות לכך היא – ה'טלוויזיא' והסרטים, שבהם מתבוננים בבני אדם ההורגים ויורים זה בזה.
ובקשר לה'טענה' שזהו ענין של הכרח – מה היה מצב העולם לפני עשר שנים, לפני שהופיעה ה'טלוויזיא'? וכי אז לא התנהל העולם עם כל הענינים?! ועוד ענין בזה: אפילו אם יחשוב אדם שהוא יסתכל רק בתכניות ה'דתיות' של ה'טלוויזיא', שבהן מותר להסתכל – כיצד יכולים ההורים לערוב לילדיהם שלא יסתכלו בתכניות אחרות, שבהן אסור להסתכל, בטענה, שמכיוון שההורים מסתכלים ב'טלוויזיא', יכולים גם הם להסתכל במה שברצונם! ובפרט כאן ב'אמריקא', שהילדים אינם שומעים כל כך בקול הוריהם..
ומי יכול לערוב עבור ההורים עצמם, שהם עצמם לא ייכשלו; היום מסתכלים הם בתכנית המותרת, ומחר יחטפו מבט קצר על תכנית אחרת, ולאט לאט יהיה 'הותרה לו' לגמרי. ריעותא נוספת תצא מזה בנוגע לאנשים אחרים – שיידעו שלפלוני בן פלוני יש 'טלוויזיא', עם היותו עטור זקן מלא, והרי הלה לא יידע אם שם מסתכלים רק בתכניות שבהם מותר להסתכל, והוא יסתכל בכל התכניות, אפילו אלו שאסור להסתכל בהם, על סמך ה'היתר' של הראשון.
מה ששואלים: מדוע לפלוני בן פלוני יש 'טלוויזיא'? וגם ליהודים יראי שמים, ואפילו ליהודים חסידיים, ואם כן יש להביט עליהם, הרי זה, למשל, כמו שבגשמיות ישנם רמ"ח אברים, ולא כל האברים בריאים אצל האדם, אצל אחד חלש כוח הראיה, אצל חבירו אבר אחר, וכדומה – וכי יאמר אדם, שמכיוון שפלוני חולה בעיניו, צריך גם הוא להיות חולה בעיניו?!..
וכן הוא גם ברוחניות: אין אדם שהוא בשלימות, אלא עושים כפי היכולת בקיום התורה והמצוות. ואם כן, לשם מה ללמוד מהזולת ענין בלתי רצוי? כל אלו שיש ברשותם 'טלוויזיא' – הרי אף אחד מהם לא יאמר שקנה זאת כדי שעל ידי זה יתווספו אצלו יראת שמים ומדות טובות. לכל אחד יש 'תירוץ' על כך – אם עבור רהיט כלשהו ('אַ שטיק פאָרניטשער') בבית, או בגלל האשה, או שאומר שקיבלה במתנה, ומה יעשה – האם יזרקנה?.. [תיבות אלו אמר הרבי שליט"א בבת שחוק].
פעם נהגו להיזהר שלא לעבור בסמוך לבית-תיפלתם, והיו מעדיפים ללכת מסביב. אמא לא היתה מניחה לבנה להתקרב לבית-תיפלתם, או לראות שתי וערב. ואילו היום – הרי על ידי ה'טלוויזיא' מביאים אל תוך הבית את בית-תיפלתם, את ה'גלח' ואת השתי וערב רחמנא ליצלן! רב צעיר אחד, דווקא הגון וירא שמים מישיבה אדוקה בתורה ומצוות, סיפר שהוא מקשיב ומסתכל ב'טלוויזיא' בכל יום מהשעה 12 עד 1. בזמן זה מדבר 'גלח', ומדרשתו ('ספּיטש') של ה'גלח' לומד הוא מה לדרוש בבימה אצלו בבית הכנסת!..
הוא אמר זאת בתמימות, ואף חשב שהוא עושה זאת לשם שמים, כדי שיהיה לו מה לדרוש בבית הכנסת, והוא עצמו כלל אינו מרגיש את האיסור הגדול שבזה. פעם היו מוסרים נפשם שלא לשמוע את דרשתו של ה'גלח', והיום, על ידי ה'טלוויזיא', מביאים את ה'גלח' הביתה, ועוד מכניסים זאת בקדושה – 'לשם שמים'..
זו היתה דרכם של המשכילים הראשונים בסיסמתם 'יהודי בביתך ואדם בצאתך', שביניהם היו גם רבנים מוסמכים. ואף שלכאורה מדוע לא היה הדבר כדבעי – בשולחן ערוך אין שום איסור על זה, ואמנם אין צורך לילך בשוק ולהכריז 'אני אדוק בתורה ומצוות', ואם כן מה היה האיסור בהסיסמא שלהם? – ומכל מקום, ראינו במציאות מה נעשה מהם, ומבניהם ומבני בניהם לא נשאר שום זכר של יהדות.
סיפרו על שוחט בעיירה ל. שלבש 'ערדליים' ('קאַלאָשען', 'ראָבערס'), והעבירוהו מהשחיטה. ואף שלכאורה מהו האיסור בזה – כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר בעצמו הלך גם הוא ב'ערדליים'! אלא שבאותו הזמן של השוחט היה זה דבר חדש, ולבשום רק אלו מבני ישראל שהתלבשו והתנהגו במנהג ה'פריצים', נטלו חלק במסיבות ההוללות שלהם ('אין זייערע בעלער און הוליינקעס') וכדומה, ומי שלבשם – ידעו שסר מן הדרך ('אַז ער איז קאַליע געוואָרען'), והסוף היה – שנתגלה שאכן סר מן הדרך, וגם בני ביתו.
פעם בא לליובאוויטש יהודי, ושאל: וכי 'קונץ' הוא לשבת בליובאוויטש, להסתגר בחדרו ולהיות יהודי ירא שמים? להיות בפּעטערבורג, ללכת ברחוב, ושם לא לחטוא – זהו דבר משמעותי ('דאָס איז אַ זאַך'). ומוסיף ואומר: וגם זה איננו 'קונץ'; להיות בפּעטערבורג, להיכנס לתיאטרון, ולשבת בעיניים עצומות ולא לחטוא – זהו דבר משמעותי. ומוסיף ואומר: וגם בזה לא די; לשבת בתיאטרון בפּעטערבורג בעיניים פקוחות, ואז לא לחטוא – זהו דבר משמעותי.
ומוסיף היהודי ואומר: וגם בזה לא די; להיכנס לתיאטרון, ולעמוד קרוב לבימה ('סטיידזש') שעליה משחקים ה'שחקנים', ולא לחטוא – זהו דבר גדול ומשמעותי. וכך מנה פתק שלם. ובכן: יכול כל אחד ואחד לתאר לעצמו שחשבון כזה יכול להסיר את האדם מן הדרך לשאול תחתית. ראו לתקן ענינים אלו בעירכם, וביכולתכם להתחיל בזה אפילו בניו יורק, כיוון שכאן נדרש ביותר לתקן ענינים אלו'.
שיחה זו הוגהה על ידי הרבי שליט"א (באידית), ובראשה רשם בכתב יד קודש: שיחה לא' ר"ח אלול ה'תשי"ד, ונדפסה בהוספות ל'לקוטי שיחות' חלק י"ג עמוד 188 ואילך (סעיפים א'-ד'), וחלק י"ח עמוד 459 ואילך (סעיף ה' ואילך).