אנו מגישים מכתב מיוחד של החסיד הנודע ר' יחזקאל הי"ד פייגין, שכותב דברי התעוררות לידידו הרב ישראל ע"ה ג'ייקובסהון, אודות חשיבות עניין נתינת דמי 'מעמד' בשביל ההתקשרות לרבי • 'ראוי שתהיה התעסקות מיוחדה בשביל עניין ה'מעמד'.. הוא עניין נפשי בפועל ממש.. העניין של 'מעמד' לרבי, אין זה עניין של צדקה, נדבה, כי אם הוא עצמי מחויב' • ומה 'מותר' לקחת ללב? • לקריאת המכתב המלא
•••
ברוך השם, א' סיון, ראש חודש, תרצ"ג.
ריגא.
אל כבוד ידידי הרה"ג הנודע לשם תהלה ותיק וחסיד איש ירא אלוקים מוהר"ר ישראל שי' דזשייקאבסאן. ברוקלין.
שלום וברכה!
מכתביך כולם נתקבלו. לא השבתי תיכף, כי חיכיתי הכל בדבר המכתב אשר מנקר במוח, אשר היה ראוי שתהיה התעסקות מיוחדה בשביל עניין ה'מעמד'. בכלל כן הוא, וביחוד במצב ההווה, וכבר הגיע העת אשר יהיה איזה סדר בזה. ועל כך לדעתי נחוץ מכתב מיוחד לך לבד, או לעוד מי מהתמימים, אבל עניין כזה גם לאחר ההחלט, עד שיצא לפועל מכ"ק אדמו"ר שליט"א, מתארך ומתאחר. ועל כן לעת עתה אשיב על מכתביך:
בכלל חדשות אין. בדבר מצב בריאות כ"ק, הנה עוסק הוא לעת עתה ברפואות בביתו, ירפאהו השם יתברך, ובדבר משך הקיץ הנה עדין בלתי ידוע כי בכלל פה אי אפשר לו להיות על נאות דשא כי אוויר הים אין טוב לבריאותו ואם יעזור השם יתברך יסע לאיזה מקום בחוץ לארץ מקום המתאים לבריאותו בעזרת השם יתברך,
לדעתי הוא עניין נכון את אשר התחלת בדבר הסניפים, אבל העיקר אשר בתחלה צריך לזה מסירה ונתינה גדולה, עבודה והתעסקות בסדור הענין, אבל אפשרי ואפשרי הדבר. והעיקר הנני חושב, אשר אם תעשה הדבר בסדר מסודר, יעזור השם יתברך ויצא דבר לפועל, אשר לפי מצב הזמן וכפי דרישת השעה – הוא עניין נפשי בפועל ממש.
כי באמת אין אותיות הכתב מכילים לצייר הדבר והמצב כמו שהוא, כי גם בדיבור אינו שייך לדבר זה באותיות מסודרים, כי אם מריבוי דברים נצטייר הענין, אבל בכתב אינו שייך כלל. כי באמת לו היה אפשר לצייר גם לפני היחידים מידידנו הדבר כמו שהוא, ואיך הוא מצב בריאות כ"ק, ועד כמה המצב סותר לתיקון בריאותו, בלי ספק אצלי אשר היה באופן אחר לגמרי.
ואינני רואה עצה אחרת, כי אם אשר בראש וראשונה יכירו התמימים בעצמם, אשר העניין של 'מעמד' כ"ק, אין זה עניין של צדקה, נדבה, כי אם הוא עצמי מחויב. כמו שמחוייב אצל כל אחד הוצאות ביתו מידי שבוע בשבוע, או מידי חודש בחודשו, אשר סוף כל סוף עוזר ה' לכל אחד על הוצאותיו המוכרחות, ברב או במעט. (כפי ערך הנה מעט התמימים ויחידי אנ"ש הנמצאים פה, נעשה אצלם כן באמת, אבל מעטים המה).
ואחרי קביעות כזאת בנפש, ממילא הנה כל אשר יתן זמן ידוע, והעיקר מסירה ונתינה להרבות בזה מאנ"ש ומגזע אנ"ש, והכל העיקר בתשלום חודשי – כי דוקא באופן כזה יכול להיות סדר מסודר. ואחרי הכל הנה אפשרי הדבר. לא אדבר אודות גדולות ונפלאות של הרחבה והתפשטות, אבל המוכרח לפי ענינו.
..הנה כמובן אשר מצדך צריך להיות ההתחלה מברוינזוויל, להיותך שם, וסמוך לפלטין שלך צריכים לכבוש מקודם. אבל הענין שיהיה לו קיום, הנה כשיסודר הדבר בעזה"י, והעיקר בהרבות חברים משלמים.
לדעתי מוכרח אשר הגביה בפועל בכל חדש יהיה על ידי אנשים שונים, אם גבאים, ואפשר גם לצרף איזה גובה על אחוזים, אשר הוצאה הלזאת הורה הניסיון אשר כדאי היא, ועליך לפקח על כללות סידור הענין ביתר חלקי העיר ולא לדחות הדבר. והעיקר לא להסתפק ביחידים בנתינות מרובות, כי הניסיון הורה על פי רוב אשר אין זה דבר של קיימא, כי אם להרבות בחברים בתשלומים ממוצעים, וזה בעזה"י הוא דבר של קיימא.
..והעיקר ידידי תתחיל בעבודה בפועל, ולמעט בזה בחקירות, כי אם להתחיל בהפועל. וכבר הורה הנסיון אשר טוב פועל אחד מאלף חקירות. ובמקום החקירות ליקח נייר או ספר ולהתחיל לרשום חברים בתשלום חודשי. וודאי הדבר אשר בהתחלה ימצאו בזה מניעות ועיכובים, אבל אין צריכים להתפעל מזה, וצריכים לדחות כל המניעות והעיכובים. כי כך המדה אשר על כל דבר וענין פנימי, יפגשון מניעות ועיכובים.
והנני מעתיק לך לשון כ"ק אדמו"ר שליט"א באחד ממכתביו שכתב בימים אלו לאחד מהתמימים, (ואם כי נכתב בהנוגע לענין ופעולה פנימית בהנוגע לעבודה ולימוד החסידות, הנה לא למותר יהי' להתעורר גם בזה) וזה לשונו הקודש:
'אמת הדבר אשר שלפי דבריך היו כמה סיבות בדבר, אבל הלא נודע אשר שערי תירוצים לא ננעלו, וענייני הסיבות לא חדלו ולא יחדלו, וזאת היא העבודה להתגבר על כל מונע ומעכב, והוא כאשר יודעים ומכירים את האמת כי הסיבות הם רק ניסיונות. וסדר העבודה בניסיונות הוא בדרך דחייה ולא בדרך בירור. כי זיכוך המדות הוא בדרך בירור, וכן באכילה ושתיה והדומה, אבל בנסיונות העבודה הוא בדרך דחיה. מען דררף זיך שטעלין אופין א', ניט דער לאזין קאיין קיין מניעה כלל [=צריך לעמוד על.. לא להרשות לשום מונע כלל]. וראשית הירידה רחמנא ליצלן הוא העדר העבודה בתפלה, עס וערט רלץ טרוקין און קרלט, די מצות אנשים מלומדה וערט אויך שווער, מען האיילט, מען וערט אן דעם געשמרק אין תורה [=הכל נהיה קר ויבש, המצות אנשים מלומדה גם נהיה קשה, ממהרים, מפסידים את התענוג בתורה]. ומובן הדבר שאז אינו שייך לפעול על הזולת'. עד כאן לשונו בהנוגע לעניננו.
הם המה הדברים אשר אנשים כמונו יכולים להרגיש זאת בחוש, און מי מעג נעמען די וערטער צום הארצין [=ומותר לקחת דברים אלו ללב]. עוד אזכירך על ענין אחד הנה אם כי כבר כתבתי למר בערמאן שי' אודות ידידנו הרה"ח מוהרר"י שי' הלוי [ר' איצ'ה 'דער מתמיד'] בדבר נסיעתו, הנה היינו אצל הקונסול ובקש אשר כ"ק יגיש אליו מכתב במטרת נסיעתו, וקאפיע מהמכתב שלחתי כבר לבערמאן. יכול להיות שהקונסול יעשה שאלה אצלכם, כי נתנו לו האדרעס של אגודת חב"ד, ועל כן תהיו על המשמר לידע מה להשיב. וגם הר"י היה אצלו ושאלו אצלו שאלות, מי נותן לו על הוצאות, והיתה מענתו אשר הוא יודע רק את כ"ק, כי הוא שולחו, ומובן אשר גם אתם תענו כן, אשר כ"ק כראש כל החסידים הוא שולח השליח ולכם הרשות לשלוח לכ"ק מעות. אבל ה'שלוחא דרבנן' אין עניינו לאסוף מעות כי אם לעורר ולפתור שאלות בחסידות הנופלות במשך הזמן זהו תוכן הענין.
והשם יתברך יעזור שיצא בקרוב, כי הנני מקוה אשר יעשה התעוררות הראויה בין אנ"ש. ידידך הדורש שלומך ומברך בכל טוב סלה
יחזקאל פייגין
