רבים מאיתנו, כאשר הם מתבקשים להסביר למקורבים איך ייתכן שהרבי חי וקיים – מצטטים את לשונות הגמרא לגבי יעקב אבינו ואליהו הנביא, או שמביאים ביטויים של הרבי אודות חותנו, הרבי הריי"צ. אבל, אליבא דאמת, עלינו לדעת שלא הרי חייו הנצחיים של הרבי מלך המשיח, כחייהם של הצדיקים עליהם נאמר, בסגנון זה או אחר, שחיים הם גם לאחר הסתלקותם • אנו מגישים משא מעורר של הגה"ח הרב ישראל הלפרין ע"ה – רב קהילת חב"ד הרצליה, בנוגע לאמונת החסידים לאחר ג' תמוז תשנ"ד • לקריאה
•••
רבים מאיתנו, כאשר הם מתבקשים להסביר למקורבים איך ייתכן שהרבי מלך המשיח חי וקיים – מצטטים את לשונות הגמרא לגבי יעקב אבינו ואליהו הנביא, או שמביאים ביטויים של הרבי אודות חותנו, הרבי הריי"צ. אבל, אליבא דאמת, עלינו לדעת שלא הרי חייו הנצחיים של הרבי שליט"א, כחייהם של הצדיקים עליהם נאמר, בסגנון זה או אחר, שחיים הם גם לאחר הסתלקותם.
בנוגע ליעקב אבינו, אף שנאמר בו 'לא מת' (סוטה ד, ב) – הרי יעקב אבינו לא דיבר לפני כן על כך שחייו הגשמיים יימשכו, וגם לאחר מכן יש צורך לדרוש זאת מהמקרא ('מקרא אני דורש'), ועוד ועיקר: היה בו השינוי דגניזה – לא רק מצד ראיית המצרים, אלא גם המציאות האמיתית שהתורה מעידה עליה (שכן ה'מקרא אני דורש' הווה רק לגבי חייו ד'לא מת' ותו לא מידי). ולכן, הגם שעל פי תורה 'לא מת' מכל מקום ישנן ה'חסרונות' הנזכרים לעיל, ומביא הרבי מלך המשיח שטוב עשו ד'ספדו ספדנייא' כו', ואין סתירה בין חייו הנצחיים לגניזתו וקיום מנהגי האבילות אחריו.
בנוגע לאליהו הנביא, שואל ריש לקיש את ר' יוחנן (מועד קטן דף כ"ו עמוד א') מדוע קרע אלישע הנביא את בגדיו והרי 'אליהו חי הוא'?, ומשיב לו ר' יוחנן: 'כיוון דכתיב 'ולא ראהו עוד' – לגבי דידיה כמת דמי' (ומכאן מקור הדין דאבילות על רבו, ועיין שולחן ערוך 'יורה דעה' סימן ש"מ). מה הגדר ש'לא ראהו עוד'? הרי אלישע ידע שאליהו לא מת, וגם בנוסע למקום רחוק אינו רואהו, ואם נסע שלא על מנת לחזור, האם יקרע אחריו וינהג מנהגי אבלות?
אלא ההסבר בזה, בהתאם למובא בספר מלכים ב' (פרק ב' פסוק י"א), על 'ויעל אליהו בסערה השמים' ומסביר הרד"ק שם: 'ואליהו נעשה רוחני והגוף כלה באש העליונים ושב כל יסוד אל יסודו.. כיון שנעשה רוחני'.. ומכיוון ש'לא ראהו עוד' היה קשור עם שינוי גופו מגשמי לרוחני – לכן היה צריך לקרוע וכו'. זאת אומרת, שלמרות שאליהו הנביא לא מת – הרי חייו הנצחיים אינם בגוף גשמי, וכמובא בחכמינו זכרונם לברכה שהפך למלאך. למרות הנזכר לעיל, עדיין יש סברא שאין צורך לקרוע עליו, אך מסקנת הגמרא שמכיוון שהפך לרוחני ואלישע לא ראהו עוד – הרי לגביו נחשב כמת ונהג בו מנהגי אבלות.
בנוגע לרבי הריי"צ, הנה ישנם ביטויים נפלאים מהרבי ובפרט בשנים תש"י-תשי"א, דכל זה אינו אלא ניסיון ולעינינו הגשמיות וכו' וכו', וכן בשבח הכינוי 'שליט"א' לרבי הריי"צ וכו' (ואין כאן המקום לפרט). אך יחד עם זאת, בריבוי אופנים ומקומות, מגדיר הרבי את הענין כ'הסתלקות', אמנם מרוממת ביותר עד שהוא נשיא דורנו, וממשיך בחייו גם עתה כאז – ובכל זאת זוהי 'הסתלקות', נכתב על הרבי הריי"ת תארי הסתלקות כמו: זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, הרבי נהג אבילות וכו'.
וליישב זאת הסביר הרבי מלך המשיח כמה פעמים אודות הרבי הריי"צ ש'נשמתו בי', ועל דרך חייו הנצחיים של משה רבינו, שנשמתו מלובשת בגוף גשמי תמיד, אלא שהגוף הגשמי מתחלף בכל דור בהגוף של נשיא אותו הדור וכן אצל הרבי הריי"צ. לכן מצד אחד הוא נשיא הדור והמשיח היחיד שבדור, ומאידך אחריו יש: 'דור השביעי' ו'דור התשיעי' (דהיינו הרבי שליט"א).
ואילו כאן, אצל הרבי נשיא דורנו, הרי:
א] הרבי הודיע מראש ובמפורש (ולא רק אחר כך ובאופן ד'דרוש' כביעקב) כי עניינו הוא חיים נצחיים בגוף גשמי (ולא רק רוחני כאליהו). וללא כל שינויים גם לא דגניזה (כיעקב אבינו). וכן כי הוא נשיא האחרון בגלות והראשון לגאולה ללא כל הפסק בינתיים (ולא כמו הרבי הריי"צ).
ב] כמו כן הודיע מראש ובמפורש, כי ראיית עינינו בנידון דידן (ככל מציאות הגאולה בגשמיות העולם) אינה נכונה מטעם חסרון פקיחת העיניים. וכי בכוחנו לפוקחן ולראות את המציאות הגשמית האמיתית הקיימת. (ולא כמציאות העולם ביעקב אבינו שלא רק שלא ידעו, גם לא יכלו לראות).
ג] מכל המורם לעיל ועוד רבות שיש להוסיף, מובן שלא רק שאין כל מקום לכינויי היפך החיים רחמנא ליצלן ולתוארי ג' תמוז בלתי ראויים, אלא שאין כלל להדרש לכל מנהגי אבילות והיפך החיים רחמנא ליצלן, לא ביום ג' תמוז ולא בכל עת אחרת.
ד] אלא אדרבא: הרבי מלך המשיח חי וקיים, בגשמיות כפשוטו, בלי שינוי ובלי גניזה חס ושלום, ולא נותר לנו אלא לקבל פניו, לפקוח את עינינו הגשמיות ולראותו, מלך ביופיו, גואלנו גאולת עולמים תיכף ומיד ממ"ש. יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
