לרגל יום הבהיר ט"ו אלול, היום בו יסד הרבי הרש"ב את רשת ישיבות 'תומכי תמימים ליובאוויטש', מערכת אתר 'לחלוחית גאולתית' מגישה לקט שיחות מהרבי מלך המשיח על מעלת היום לשמחה אמיתית למעלה מכל ההגבלות • 'בטוח הייתי שכשאחזור מה'אוהל' בט"ו אלול, אמצא, 'אז סעווען סעווענטי גייט כאָדאָראָם' [= שב-770 הולכת מהפיכה], מצד גודל השמחה באופן דפריצת גדר, שמחה וריקודים ב'שטורעם' הכי גדול, כראוי ליום התייסדות 'תומכי תמימים', ובפרט בשנה זו.. כיצד יתכן הדבר – שיעבור יום סגולה כזה, יום התייסדות (הולדת) ד'תומכי תמימים' ללא התוועדות וחגיגה מיוחדת?! ובפרט אלו שלמדו ב'תומכי תמימים', או שקיבלו השפעה מאלו שלמדו ב'תומכי תמימים', השפעה כזו שבכוחה עוסקים בעבודת ה' תמיד כל הימים'.. • לשיחה המלאה
•••
• הייתי בטוח שב-770 תהיה מהפיכה..
'על פי האמור לעיל אודות העילוי דט"ו אלול בשנה זו – בטוח הייתי שכשאחזור מה'אוהל' בט"ו אלול, אמצא, 'אז סעווען סעווענטי גייט כאָדאָראָם' [= שב-770 הולכת מהפיכה] – לא מצד ענין של מחלוקת כו', לא יעלה ולא יבוא, כי אם מצד גודל השמחה באופן דפריצת גדר, שמחה וריקודים ב'שטורעם' הכי גדול, כראוי ליום התייסדות 'תומכי תמימים', ובפרט בשנה זו. ולפועל 'שאַ שטיל'.. לא ריקודים, לא שירה באופן של הרמת קול, ואפילו לא ניגון חסידי – שקט מוחלט, כדי שלא לעורר את הישנים והנרדמים..
כיצד יתכן הדבר – שיעבור יום סגולה כזה, יום התייסדות (הולדת) ד'תומכי תמימים' ללא התוועדות וחגיגה מיוחדת?! ובפרט אלו שלמדו ב'תומכי תמימים', או שקיבלו השפעה מאלו שלמדו ב'תומכי תמימים', השפעה כזו שבכוחה עוסקים בעבודת ה' תמיד כל הימים, ולא עוד, אלא שישנם כאלו שגם פרנסתם הגשמית קשורה עם 'תומכי תמימים', ואף על פי כן, לא נמצא מכולם מי שיעורר על דבר עריכת התוועדות בקשר עם מלאות פ"ט שנה להתייסדות ישיבת 'תומכי תמימים'!
בודאי היו עסוקים בעניני טוב וקדושה, שהרי, 'כל ישראל בחזקת כשרות', ובפרט – שישנו גם תירוץ שט"ו אלול חל בערב שבת, ובמילא – על פי הלכה – טרודים בהכנות לשבת; הכל טוב ויפה, אבל, היתכן שיעבור יום התייסדות 'תומכי תמימים' ללא כל שימת לב?! ופשיטא, שאין זה בסתירה להכנות לשבת, שהרי , 'איני מבקש כו' אלא לפי כוחן'!
יתכן אמנם שהיו כאלו שישבו בביתם, 'אונטערן פאָפליץ'.. והרעישו עם עצמם ('געשטורעמט מיט זיך אליין'), או אפילו עם עוד אחדים, אודות מעלת היום דהתייסדות 'תומכי תמימים' וכו' וכו', כאמור, בד' אמות שלהם, באופן ד'הצנע לכת עם אלוקיך'; אבל, לא זו הדרך, ולא זו היא כוונת מייסדי הישיבה, ולא עוד, אלא שזהו היפך הכוונה – שהרי הכוונה היא להחיש את ביאת המשיח על ידי זה ש'יפוצו מעינותיך חוצה' (כנזכר לעיל), עד לחוצה האמיתי, שאין חוצה מחוץ הימנו, ולא ישב בביתו להרעיש עם עצמו כו'.
ועוד ענין בזה – שאין בכלל עם מי לדבר, מכיון שכל אחד חושב שאין זה ענין שלו. וכן הוא – לאחרונה – בכל הענינים, בעניני השכונה וכיוצא בזה, מכה שלא כתובה בתורה, שבכל ענין של מעשה בפועל – אין למי לפנות, מכיון שכל אחד חושב שאין זה ענין שלו.נאפילו 'קדירא דבי שותפי' – אין זה באופן הרצוי, ועל אחת כמה וכמה כאשר אין זה אפילו באופן של שותפות, מכיון שטוען שאין זה שייך אליו כלל, בה בשעה שלאמיתו של דבר, אינו רק שותף בלבד, אלא הדבר כולו שייך אליו, לכל אחד ואחד!
ובנוגע לתירוץ, הידוע 'ארום ים איז טרוקען' [= ליד הים החול יבש].. הרי, תירוץ זה, אינו אפילו בבחינת 'חלשות טראפן'ס'.. ומי שמתרץ תירוצים כגון דא – כבר נודע הפתגם מאדמו"ר מהר"ש, שאי אפשר לרמות את הזולת, ולא את העולם, אלא, את עצמו, ומהו איפוא ה'קונץ' לרמות טפש!.. הנך מתעצל לעסוק בעצמך בענין פלוני – לכל הפחות תרעיש ותעורר אחרים שהם יעסקו בענין זה, ועל כל פנים – כשאחרים נתעוררו לעסוק בדבר, תעודד אותם!
הסיבה לכך שאינו מעודד אחרים לעשות, או שאינו מעודד את אלו שהתחילו לעשות, היא – מכיון שאין זה נוגע אליו כלל, ובמילא, גם אם מעורר ומעודד כו', ניכר עליו שאין זה אלא מן השפה ולחוץ, ובאופן כזה – משפיעים הדברים על אלו ששומעים את דבריו!..
סיפר לי יהודי ירושלמי, על שכנו שהיה מציק לו ויורד לחייו כו', ולפני יום הכיפורים בא אליו 'לבקש מחילה'. בהכירו היטב , ידע, שגם לאחרי "בקשת מחילה", ימשיך להתנהג בדרכו.. אבל, לאידך גיסא, ישנו דין שכאשר מבקשים מחילה (ועאכו"כ – ג"פ) צריכים למחול. ובכן, נפלה לו "המצאה", וענה לו: "אזוי ווי דו בעטסט מיר אזוי בין איך דיר מוחל" (באותה מידה שהנך מבקש ממני מחילה – מוחל אני לך)!.. ועד"ז בנדו"ד: באותה מידה שמעורר את הזולת – פועלים הדברים על הזולת!
אין כוונתי לאמירת דברי-מוסר – שהרי, אין זה התפקיד שלי, ומה גם שאינני מסוגל לומר דברי-מוסר: כוונת הדברים היא, איפוא, לעורר על תיקון והשלמת הענין – בהתאם לפתגם כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר אודות ההוראה שלמדים מפסח שני, 'עס איז ניטא קיין פארפאלן, מען קען אלעמאל פאריכטן', כלומר, אף פעם לא אבוד, ניתן תמיד לתקן.
ובנוגע לפועל: יש לערוך התוועדות וחגיגה פומבית – יפוצו מעינותיך חוצה – בקשר להתייסדות ישיבת 'תומכי תמימים', ובהקדם הכי אפשרי, שהרי, חבל על כל יום שעובר מבלי לנצל את ההשפעה הקשורה עם התייסדות-הולדת ישיבת 'תומכי תמימים', שאז, ישנו הענין דהתגברות המזל – על דרך האמור לעיל בנוגע ליום הולדת כפשוטו, ואדרבה, ביתר שאת וביתר עוז – מצד זכות הרבים כו'.
ומובן שענין זה שייך לא רק כאן, אלא גם בכל מקום שיש סניף של ישיבת 'תומכי תמימים', אשר מאיזו סיבה שתהי' לא ערכו התוועדות וחגיגה בקשר עם יום התייסדות הישיבה – ישלימו זאת, כאמור, בהקדם האפשרי. ולא עוד, אלא גם במקום שאין בו סניף דישיבת 'תומכי תמימים', אבל נמצא שם מי שלמד ב'תומכי תמימים', או שקיבל ממי שלמד ב'תומכי תמימים', או שקיבל ממי שקיבל וכו', הארה או הארה דהארה כו', אשר, בימינו אלו, כאו"א מישראל הוא בכלל זה – יש לערוך התוועדות וחגיגה בקשר להפצת התורה והיהדות והמעיינות חוצה, בהתאם לתוכן השפעתה של ישיבת 'תומכי תמימים".
משיחת שבת פרשת 'תבוא' ט"ז אלול תשמ"ו, בלתי מוגה.
• 'החל מיום ט"ו אלול עצמו, וכן בימים שלאחרי זה, עד לח"י אלול.. כך שתהיה 'חגיגה נמשכת' מט"ו אלול עד לח"י אלול.. ו'תן לחכם ויחכם עוד' – שכל אלה שיתעסקו במסירה ונתינה ('זיך אריינוואַרפן') עם כל ה'שטורעם' וה'ברען', ועם כל הפנימיות והחיות כו', בודאי יוסיפו כהנה וכהנה.. ועל דרך זה בכל מקום שתגיע הבקשה נפשית הנזכרת לעיל'.
ספר 'התוועדויות' תשמ"ט, חלק ד' עמוד 302, בלתי מוגה.
• 'עד שיוכלו לומר – שכאילו לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באלול וכיוצא בזה!'
ספר 'התוועדויות' תשמ"ט, חלק ד' עמוד 316, מוגה.
