הכתר של 'תומכי תמימים': קווים לדמות המשפיע הדגול – ר' מיכאל בלינער

מערכת אתר 'חב"ד לייב' מגישה סקירה מרתקת שמציירת קווים לדמותו, של המשפיע הדגול של ישיבת 'תומכי תמימים' בליובאוויטש, ומי שחינך דורות של עובדי השם בלב ונפש, הלוא הוא החסיד ה'עובד' ר' מיכאל בלינער ('מיכאל דער אלטער' או 'מיכאל נעוולער') ע"ה • עד כמה אהבו אותו מושפעיו? במה התבטאה התקשרותו המופלאה לרבי? מה היה מודגש בהתוועדויות הלבביות שלו? כמה הרבי הרש"ב העריך את המשפיע? וכיצד החדיר בתלמידיו את הנחיצות להאריך בתפילה? • מוגש לרגל יום ה'יארצייט' שלו בכ"ח חשוון • לכתבה המלאה

☚ המשפיע וה'עובד' המיוחד – שכולנו יכולים להיות • לדמות המשפיע הנערץ ר' שילם קוראטין

המשפיע האהוב

המשפיע ר' 'מיכאל דער אלטער' הלא הוא ה'עובד' הנודע ר' מיכאל בלינער ע"ה, היה חלק בלתי נפרד מישיבת 'תומכי תמימים' בליובאוויטש ובשר מבשרה ממש. בראשית יסוד הישיבה על ידי הרבי הרש"ב, תכנן למנות את ר' מיכאל לתפקיד משפיע בישיבה. ואכן כשר' מיכאל הגיע לליובאוויטש, הציע לו הרבי להיות המשפיע בישיבה.

באותה תקופה שימש הרב ר' מיכאל כמשפיע בעירו 'נעוול'. כששמעו בנעוול שהרבי מבקש לקחת מהם את ר' מיכאל ומבקש לעשותו למשפיע בישיבה, קדרו פניהם של כל בני נעוול. קשה היה להם להנתק מהמשפיע האהוב והחביב אשר הדרכתו והשפעתו על בני העיר היתה עצומה, וחיבתו לכל אחד ואחד, מזקן החסידים עד לנערים הקטנים, היתה מהמפורסמות.

באופן ספונטני חתמו כל החסידים בו במקום על מכתב בקשה לרבי, כי יועיל להשאיר אצלם את המשפיע, שמאציל עליהם מרוחו כה רבות, למכתב הוסיפו בני המשפחה בקשה משלהם: ר' מיכאל סובל ברגליו בפרט בימי הקור והגשמים ומשפחתו החיה בנעוול יכולה לטפל בו כראוי, מה שאין כן אם יגור בליובאוויטש.

המכתב נמסר לאחד מבני המשפחה שיצא מיד לליובאוויטש ומסר את המכתב לרבי. הרבי עיין במכתב, שקע זמן מה בהרהורים וענה בצורה ברורה: 'מיכאל זקוק לישיבה יותר מלכל מקום אחר ובאשר למצב בריאותו – כאן יהיה בריא'!.. מובן שר' מיכאל עבר לליובאוויטש והחל לכהן כמשפיע בישיבת 'תומכי תמימים'.

ההתקשרות המופלאה

המשפיע ר' מיכאל היה מישישי החסידים. היה חסיד של הרבי ה'צמח צדק', וזכה להכיר חסידים של רבינו הזקן בעל ה'תניא'. לאחר הסתלקות הרבי ה'צמח צדק', התקשר לרבי המהר"ש, ולאחר מכן לרבי הרש"ב. התקשרותו לנשיאי חב"ד היתה לשם דבר. הוא היה הולך מנעוול רגלי לליובאוויטש, אך לא מהעדר כלי תחבורה, אלא כדי לקיים את מצות 'עליה לרגל' כמנהג חסידים הראשונים.

אופייני הסיפור הבא המלמד על מידת התקשרותו לרבותיו: בקצה נעוול היה אגם עם דגה מרובה. כל ליל שישי היה הרב ר' מיכאל הולך לשם כשהדייגים עסקו בדייג, בוחר את הדגים הגדולים והטובים ביותר, משלם להם כל סכום שבקשו, נושא את הדגים על כתפיו מרחק ניכר עד תחנת הרכבת, מוצא שם יהודי הנוסע לליובאוויטש, ומוסר אותם לידיו כדי שיעבירם לבית רבי לכבוד שבת קודש.

מהנהגה זו לא הפסיק גם לעת זקנותו. פעם אמרו לו ידידיו: ר' מיכאל למה לך להתאמץ כל כך? אינך צעיר ומשקל הדגים גדול. מוטב שתשכור עגלון והדגים יגיעו לתחנת הרכבת יותר מהר ובלא מאמץ. ענה להם ר' מיכאל בתמיהה: 'מה?! את הדגים עבור הרבי יסחוב הסוס ולא אני'?!..

☚ המשפיע. ה'מקושר'. המחנך. ה'עובד' • כתבה מקיפה לדמותו של המשפיע הנערץ ר' שלמה חיים קסלמן

אהבה עזה

המשפיע ר' מיכאל היה ידוע כאוהב ישראל מושבע. הוא התעניין במצבו של השני, כאב את כאבו ושמח את שמחתו, ובמיוחד כשהיה מדובר בתלמידי הישיבה. החסיד ר' שמריהו ששונקין מתאר את דמותו של המשפיע ר מיכאל: 'לאחר מכן עברנו ללמוד אצל המשפיע הרב החסיד ר' מיכאל בלינער. אהבה עזה ועצומה אהבו התלמידים את המשפיע הזה. עונג נפשי היה בהסתכלות בפניו אשר היו מאירות תמיד בפקחותו וחסידותו..

הוא אהב את כל התלמידים ולאו דוקא את בני כיתתו. הוא היה לכל התלמידים כאב רחמן, כאם רחמניה ודאג שלא יחסר להם דבר. נפלא היה הדבר שהיה קשור לתלמידים עד כדי כך שהרגיש במחסורם בטרם הרגישו בו הם בעצמם.. בשעה שהיה מסביר לנו את דברי ה'ליקוטי תורה' היה נעים לשמוע. לא פעם קרה שנסחף לדברי התעוררות לעבודת הלב ועיניו זולגות דמעות. הרבה מאד פעלה השפעתו על שומעיו התלמידים, כי דבריו היו נלבבים מאד ויוצאים מלבו הטהור. וכבר גזרו רבותינו זכרונם לברכה 'דברים היוצאים נכנסים אל הלב'.

ההתוועדויות הלבביות

התוועדויותיו של ר' מיכאל עם התלמידים היו בעיקר דברי התעוררות. הוא היה מעורר את התלמידים ללימוד ותפילה. שלא יהא לימוד החסידות שטחי, אלא בשאיפה לדעת את הדברים הנלמדים. שלא כקורא בעיתונים, שכל מה שקרא אתמול לא נוגע לו היום, כי לימוד כזה אינו פועל מאומה, ואינו מביא למעשה הנדרש מעבודת החסידות – עבודת הלב, תפילה. המשפיע היה נאה דורש וגם נאה מקיים, ודבריו היו נכנסים תמיד ללב התלמידים.

הכל הרגישו כי מתוך אהבה הוא מגלה את מומינו הרוחניים, ולכן נאמנים היו דברי האוהב. דיבורו היה תמיד בנחת ובנעימות, והדברים לא שבו ריקם. לפעמים כאשר ההתוועדות היתה בלילה ונמשכה עד אור היום, לא הרגשנו כשעבר עלינו הלילה, כאילו שרויים היינו בעולם שלמעלה מהזמן. נעימות, חמימות של קדושה היתה חופפת ומקפת את כולם. מעולם לא הרגשנו לאות בהתוועדות, שיא ההרגשה של הקדושה היתה באשמורת הבוקר, כאשר היו מנגנים את הניגון הערב והנלבב 'קול דודי דופק פתחי לי'..

☚ עבדי משה: בכל ביתי נאמן הוא.. • לדמות של המשפיע הנודע הרב משה מרדכי ארנשטיין

עובד השם באריכות התפילה

המשפיע ר' מיכאל 'עובד' היה, מה שדרש מאחרים קיים תחילה בעצמו. הוא עצמו היה מתפלל באריכות, ולכן הפליא אצל תלמידיו את עניין 'עבודת התפילה'. המרכז והדגש העיקרי בחייו, הייתה 'עבודת התפילה'. את זה הוא דרש ותבע מתלמידיו, ואת זה הורא דרש ותבע מעצמו. הוא היה סמל ודוגמא של חסיד 'עובד השם', שכל מהותו וחייו היו מוקדשים לפגוש את השם באריכות התפילה.

ר' מיכאל היה אלמן בזקנותו וגר יחד עם בנו ר' שמואל. פעם בא לליובאוויטש בחור אחד שהתאכסן אצל ר׳ שמואל. בערב שבת קודש נכנס הבחור למטבח וחיפש משהו. שאל אותו ר' מיכאל: מה אתה מחפש? ענה לו הבחור: 'מברשת לצחצח את הנעליים'. השיב לו ר' מיכאל: 'לכאן באים לצחצח את הראש – ולא את הנעליים'.. בעת הסתלקותו בזקנה מופלגת, ליווהו הרבי הרש"ב, ואילו בן הרבי – הרבי הריי"צ, היה מנושאי המיטה, והלך כל הדרך עד בית החיים. הוא התבטא ואמר: 'נלקח הכתר מתומכי תמימים'..

זה אבא שלי..

המשפיע ר' מיכאל היה מרבה לתבוע מתלמידיו שלימוד החסידות יהיה 'אליבא דנפשיה'. שהאדם יפנים את החסידות בהתבוננות בעבודת התפילה. בהזדמנות מסויימת סיפר הרבי משל, שהיה המשפיע ר' מיכאל בלינער נוהג להמשיל לתלמידיו: ישוב'ניק אחד שלא ידע קרוא וכתוב קיבל מכתב בדואר, וביקש מהמלמד להקריא את תוכן המכתב. כשהמלמד החל להקריא את המכתב, נודע כי תוכנו הוא שאביו של הנמען, לא עלינו, נפטר. כששמע זאת הישוב'ניק, התעלף במקום.

היה המשפיע ר' מיכאל מתמיה בפני תלמידיו: הרי את המכתב קרא המלמד. הישוב'ניק אינו יודע מה כתוב במכתב, שהרי אינו מסוגל לקראו, מי שיכול היה לקרוא ואכן קרא את המכתב הלא הוא המלמד. ואם כן מתאים יותר שיתעלף המלמד שקרא בעצמו ולא הישוב'ניק ששמע מאחר? והנמשל הוא: כשלומדים חסידות וחושבים שזה אבא של השני.. אין זה פועל. אך כשלומד 'אליבא דנפשיה' ו'מתפללים' עם החסידות – 'זה אבא שלו', אזי הוא יתעלף.. זה יגרום לאדם להתחבר לדברים בצורה אמיתית.