לחצו כאן לתרומה
אוצר היסטורי: בדורנו נחשפה תגלית נדירה במעמקי הארכיון הממשלתי ברוסיה – שבעה עמודים בכתב יד קודשו ובחתימתו של אדמו"ר הזקן, שנכתבו מתוך החקירות במאסר הראשון • במכתב מנומק ובנוי לתלפיות בן כ"ג סעיפים, פורס אדמו"ר הזקן מול שרי הקיסר הרוסי את תמצית שיטת חב"ד: מעומק עבודת התפילה וההתבוננות, דרך הרקע ההיסטורי למחלוקת, ועד להזמת עלילות השקר, חכמת הקבלה ותמיכת הקודש בעניי ארץ ישראל • אתר 'חב"ד לייב' מגיש צילום איכותי בלעדי של כתב היד הנדיר, לצד הפענוח המלא של המכתב ההיסטורי • לכתבה המלאה
☚ כשהרבי התפנה מהכל: הפרשיה מאחורי הדפסת ספר 'כתר שם טוב' במבצע בזק
אוצר היסטורי בארכיון הרוסי: תשובות אדמו"ר הזקן לחוקרי הצאר
בעיצומם של ימי המאסר הקשים במבצר פטרופבלובסק שבפטרבורג, כאשר עתידה של תנועת החסידות כולה עמד על הכף, התבקש מייסד חסידות חב"ד – אדמו"ר הזקן – להשיב על כתב האישום והעלילות החמורות שהופצו נגדו. התשובה ששיגר לשרי הקיסר הרוסי הפכה לאחד המסמכים ההיסטוריים החשובים ביותר בתולדות תנועת החסידות.
בעקבות הלשנה של מתנגדים, ציוו שרי הממשלה על אדמו"ר הזקן להעלות על הכתב תשובות מקיפות בלשון הקודש, אשר תורגמו לאחר מכן לרוסית עבור הקיסר ושריו. בדורנו התגלה בארכיון ממשלת רוסיה אוצר יקר ערך: שבעה עמודים שלמים בכתב יד קודשו ובחתימתו של אדמו"ר הזקן, הכוללים הסברה פשוטה ובהירה של יסודות החסידות, מתוך החקירות במאסר הראשון. המאסר הראשון והמפורסם היה בשנת תקנ"ט (ממנו השתחרר בי"ט כסלו), והמאסר השני היה בשנת תקס"א (ממנו השתחרר ביום ה' דחנוכה).
אדמו"ר הזקן מעמיד את ההבדל היסודי בין לימוד הנגלה לעבודת התפילה בכוונה, ומסביר כי התפילה אינה טקס חיצוני אלא עבודה פנימית של התבוננות בגדולת הבורא ובחסדיו. כחלק מכך, הוא מעניק ביאור עמוק לתנועות הגוף וההתרגשות בשעת התפילה, ומבהיר כי אין מדובר ב'דת חדשה' חלילה, אלא בהתעוררות הלב שמקורותיה שורשיים ומופיעים כבר בפסוקי התנ"ך ובדברי חז"ל.
בסקירה היסטורית פותח רבינו צוהר להנהגת הקהילות בימי מלכות פולין, מתאר את ירידת קרנה של הרבנות הקנויה בכסף, ומסביר כיצד צמחה דרכם של החסידים כמענה רוחני, פנימי ואמיתי לציבור שצמא לקרבת אלוקים ולתפילה זכה. הגדרת תפקידו של ה'מגיד' והדרשן ביחסי רב וקהל, לצד ביאור מקיף על הנהגתו האישית של אדמו"ר הזקן בהדרכת החסידים, השכנת שלום, בירור סכסוכים ופסיקה. בחלק זה מופרכות לחלוטין עלילות השקר בנוגע לאיסוף כספים, גניבת נערים או רווחים אישיים, תוך הצגת יושר דרכו ומקורות פרנסתו הזעומים.
הבהרת היחס הראוי לחכמת הנסתר וללימוד הקבלה, תוך שלילה מוחלטת של שימוש ב'קבלה מעשית' ושמות הקודש. לצד זאת, מובא ביאור יסודי על חובת התמיכה והחזקת עניי ארץ ישראל כחלק בלתי נפרד מציווי התורה, מצוות צדקה ומסורת הדורות של עם ישראל בכל תפוצותיו.
איגרת זו לא רק הביאה בסופו של דבר לשחרורו ההיסטורי של אדמו"ר הזקן בי"ט בכסלו – חג הגאולה, אלא מפת דרכים רוחנית החושפת את עומק תורת חב"ד. לפניכם המכתב המלא, כפי שנכתב במקור במבנה ייחודי ומסודר של כ"ג סעיפים מפורטים, שבהם פורס אדמו"ר הזקן באופן גלוי ומנומק את תמצית שיטת חב"ד, יסודות עבודת השם ואת אורח החיים החסידי.
להלן צילום הקטעים ופענוחם מתוך כתבי היד >>
דברי העדות שכתב רבינו
לפי הנשמע בבירור הנה כבר עשו הפריוועלענע [השלטונות] דמינסק שלערסטווע [חקירה ודרישה] ונתברר שם איך שהכל דת אחת ואין שום דת חדשה חס ושלום, אך למלאות רצון השרים ירום הודם לידע שורש ותוכן הענין ההכרח להאריך קצת, ועמהם הסליחה ברוב חסדם וטובם.
א. מהות התפילה והלימוד ביהדות
מה שנקרא בלשון רוסיה דמדינתינו באהא מאליצא [תפילה לאלוקים] ענין זה נחלק אצלנו כלל היהודים לשני עניינים:
ענין א' – לימוד וקריאה בתנ"ך ותלמוד ומדרשים ומפרשיהם, ובפוסקים המקצרים דיני התלמוד ולפעמים מוסיפים לבאר היטב כל דיני התלמוד, ועל זה יש אצלנו כמה מאות ספרים שמחברים בכל דור ודור, ולהגיע לתכלית לימוד זה צריך בינה יתירה.
ענין ב' – היא התפילה שכל מי שיש לו מעט דעת ויודע ספר קצת הוא יוכל להתפלל כראוי ונכון בכוונת הלב, כי ענין ומהות התפילה רובה ככולה היא ליקוטי מזמורים ופסוקים מתהילים של דוד המלך ושאר נביאים וכולם הם שבחים של הבורא חי וקיים, ורוב גדולתו וממשלתו בריבי רבבות מלאכים ושמי השמים העליונים ומחיה את כולם וכל צבא השמים לפניו משתחווים וגם על הארץ ומתחת אין עוד מלבדו, וממליך מלכים ולו המלוכה.
וגם זיכרון חסדי הבורא שעשה עמנו שהוציאנו ממצרים, אשר על כן ראוי לנו לאהבה את ה' בכל לב ונפש ומאוד מעומקא דלבא, וגם לירא את ה' ולקיים כל מצוותיו אשר צונו בין בבחינת 'סור מרע' ובין בבחינת 'ועשה טוב', לעשות הטוב בעיני אלוקים ואדם ולהיות טוב לכל בכלל, ובפרט לב טוב להמטיב עמנו בכל מכל כל ומגין עלינו בצל כנפיו הקיסר הרחמן ירם הודו ותנשא מלכותו למעלה מעלה, ולא להיות כפויי טובה חס ושלום.
וזהו גם כן כבוד הבורא שנקרא מלך מלכי המלכים, כי למשל כמו שכבודו של מלך גדול יותר במה שהוא מלך על שרים יותר ממה שהוא מלך על הדיוטים, כך זה כבוד הבורא להיות שנקרא מלך מלכי המלכים וכך מצווים אנו מפי חכמינו 'הוי מתפלל בשלומה של מלכות' וכו'.
ב. השפעת הכוונה בתפילה על סדר היום
התפילה בכוונה כנזכר לעיל, היא עזר וסעד לאדם לעמוד נגד יצרו הרע כל היום, גם אחר התפילה לקיים כל מצות ה' בין סור מרע ועשה טוב כנזכר לעיל, כי נשאר לו לזיכרון במוחו וליבו כל היום. אך מי שאינו מתפלל בכוונה כנזכר לעיל, אף שלומד כל היום הדינים בתלמוד ושאר ספרים, אפשר שיקיים מה שלומד ואפשר ויוכל להיות שלא יקיים מה שלומד, ויוכל להיות שיעבור לפעמים על מצוות ה'.
אך גם מי שאינו עובר כלום על כל פנים, לא טוב הדבר שמתפלל לה' לנוכח ואומר 'ברוך אתה השם' וליבו מהרהר בעסקיו ומילי דעלמא, וכן בשאר התפילה, כי היא ארוכה מאד ובלשון שאין רגילין בה כל היום לכן מהרהרים מחשבות זרות.
ג. תפקיד הרבנים והדרכת הציבור
הכוונה בתפילה כנזכר לעיל צריכה לימוד מאיש חכם ונבון, להבין ולהסביר לכל אחד ואחד כפי דעתו פירוש התפילה וכוונתה וענין גדולת הבורא וחסדיו וענין האהבה, כי בתיבות התפילה מרומז הכל בקיצור גדול כדרך הנביאים שדיברו בקצרה, ודיבור אחד כולל וסובל פירושים הרבה כידוע למלומדים בתנ"ך, ולכן מוטל על היודעים הנקראים בשם 'רבנים', ללמד ולפרש ללא יודעים.
וגם לומר להם דברי מוסר כדי לעורר ולהכניע לבם לה' ולבקש מחילה על עוונותיהם בכוונת הלב, כי סיום התפילה שלנו כלל היהודים היא בקשת רחמי ה' על עוונות, וגם על שאר צרכי בני אדם כמו רפואה ופרנסה. וכל עניינים אלו כתובים בתלמוד גם כן ובמדרשים ומפרשיהם, רק שאין הכל בקיאים בהם וצריך ללמוד מבקי ומבין.
ד. בית הכנסת לעומת בית המדרש
המנהג היה בכל ישראל מימי עולם להיות בכל עיר ועיר ב' בתים גדולים לתפילה – בית הכנסת ובית המדרש:
בית הכנסת – להמון עם הטרודים בעסקיהם כל היום, ורובם אין יודעי ספר כלל ואין יכולתם להתפלל בכוונה כנזכר לעיל, רק לומר תיבות התפילה ג' פעמים בכל יום.
בית המדרש – ליודעי ספר להתפלל שם בכוונת הלב באריכות איש כפי יכולות שכלו וליבו.
והנה בספרים שכתבו חכמינו שלפני מאתיים שנה מהיום, מפורש שם איך שאז היו מאריכים בתפילת השחר בכל יום ויום ערך ב' שעות ויותר, מחמת אריכות כוונה שבלב כנזכר לעיל.
ה. קניית משרות הרבנות במלכות פולין
אך אחר כך עמדו אצלנו רבנים שאינם הגונים וקנו או שכרו הרבנות משר העיר בסך מסויים בכל עיר ועיר בכל מלכות פולין, כי המלך העלים עין, והשרים בעד בצע כסף נתנו מכתב הנקרא קאנסעש [כתב הסכמה] להרב שבכל עיר, להיות מושל על כל היהודים שבעירו בכל ענין הנוגע לדתם, וגם לדון בדבר שבממון בין איש לרעהו כפי דעתו אף שאינו בקי בדינים כראוי, וגם בענין התפילה לא היה רשות להתחיל להתפלל, עד שיבוא הרב לבית הכנסת או לבית המדרש אפילו עד חצי היום, ואנשי העיר היו מוכרחים ליתן לו גם כן כתב רבנות על פי ציווי השר שלהם.
ו. הזלזול בתפילה בכוונה והתפתחות מנהג החסידים
הרבנים הנזכרים לעיל אשר עמדו על פי השר, לא רצו להטריח עצמן להתפלל בכוונה כנזכר לעיל, וכדי שלא יהיו נבזים בעיני העם התחילו להשפיל מעלת התפילה ולהגביה מעלת הלימוד בתלמוד גם בעת וזמן התפילה, והיו מתפללים במרוצה בלי כוונה, ולומדים מיד עם תלמידים עומק התלמוד בחריפות, כדי להראות חכמתם ולהגדיל שמם בארץ, ואחריהם נמשכו כל יודעי ספר המתפללים בבית המדרש להתפלל גם כן במרוצה בלי כוונה כנזכר לעיל, מחמת יראתם או חניפותם להרב, כי הוא היה השליט על העם, רק מקצת יחידי סגולה בכל דור היו מתפללים באריכות בכוונה והיו נקראים בשם חסידים מימי עולם.
ז. ביטול משרות הקנייה תחת השלטון הרוסי
עד שהיה חסד ה' עלינו והעיר את רוח מלכות הקסרית רוסיה ירום הודה למשול ולהתפשט בכל ארץ פולין, ובטרם שהומלך שם ממנה מלך האחרון שבהם, התחילה לירד ממשלת הרבנים הנזכרת לעיל מעט מעט עד כשנחלקה הארץ פולין נפלה ממשלת הרבנים הנזכרת לעיל לגמרי, בפרט ברוסיה לבנה שיצאה פקודה נוראה הנקרא אוקאז [פקודת חוק] לבטל הרבנים הנזכרים לעיל לגמרי שלא יקנו עוד הרבנות מהשרים, ואז נעשו כל העם חופשים ובני חורין במדינתינו רוסיה, ויש רשות ויכולת לכל אחד ואחד לכל מי שירצה במדינתינו להאריך בתפילה כרצונו, בין יחיד בין רבים בבית המדרש או במקום אחר, ואין מוחה במדינתינו.
ח. התנועות בתפילה ומקורן
התעוררות זו שנתעוררה בינותינו מזמן קרוב כנזכר לעיל להתפלל בכוונה, הנה בקצת עיירות היא מצויה ורגילה קצת גם בנערים פחותים מכ"ה שנים, כי הנערים סמוכים על שולחן אביהם ואין להם דאגה כלל, וגם עדיין הם עוסקים בלימודם ורחוקים ממילי דעלמא. אבל הזקנים מחמת גודל הטרדא בעסקים ומילי דעלמא, קשה להם להתפלל בכוונה כנזכר לעיל, רק בשבת ויום טוב או כשהם פנויים בחול.
והנערים הנזכרים לעיל כשמתפללים בכוונה, הנה רתיחת הנערות גורמת להם לעשות תנועות משונות בלי כוונה בידיהם או ברגליהם, וגם בזקנים יקרה כן למקצתם לבד. וכמו למשל במילי דעלמא, כשאדם מדבר מן הלב עושה תנועות בידיו או ברגליו כל אחד לפי טבעו, כגון כשהוא בכעס וכן כשהוא בשמחה מטפח בידיו, כך הוא העניין בתפילה בכוונה רק בסגנון אחר קצת.
והנה מחמת תנועות הנזכר לעיל אומרים מקצת אנשים שונאינו 'ראו זה חדש הוא לא שערום אבותינו', אך באמת אינו חידוש כי כבר היה לעולמים כשהיו מתפללים בכוונה, ככתוב (בנחמיה סימן ח') 'ויענו כל העם אמן אמן במועל ידיהם למעלה' מחמת כוונת הלב, וכן דוד המלך היה מפזז ומכרכר וכו'. ואילו היתה דת חדשה היו כולם עושין תנועות שוות, והרי הרבה אין עושין תנועות כלל.
ט. מי הם ה'חסידים'?
מודעת זאת בכל הדתות שבעולם, שהוא דבר בלתי אפשר שיהיו כל בעלי הדת שוין בזהירות שמירת הדת בכל מכל כל בלב ונפש בכל הפרטים, וגם אצלנו הוא כך, כי אף שנעשו חפשי מהרבנים הנזכרים לעיל [שהשפילו את מעלת התפילה], אף על פי כן הרבה בני אדם יש שהיו יכולין להתפלל בכוונה, ואף על פי כן אין רוצים מחמת עצלות, כי באמת הוא טורח ועמל גדול אף ללומדים גדולים יותר מעמל וטורח הלימוד בתלמוד, וגם יש מתביישים לעשות התנועות לגרש המחשבות זרות שנופלים ממילא.
לכן כל המטריחין עצמן להתפלל בכוונה, בין נערים בין זקנים הם מיעוטא דמיעוטא נגד כל ההמון עם, וכל ההמון עם קורין אותם בשם חסידים בכל מדינות רוסיה לבנה ופולין ורוב מדינת ליטא ככולה, והיינו על שם חסידים הראשונים שהיו מתפללים בכוונה כנזכר לעיל, הגם כי של עכשיו אינם חסידים גדולים כראשונים.
י. המחלוקת בווילנא והזמת עלילות השקר
רק בוילנא לבדה והנגררים אחריהם כינו להם שם אחר דהיינו קארלינר ולא חסידים, מפני השנאה והקנאה לפי שהם בעצמן אין רוצים לטרוח בכוונת התפילה באריכות כראוי מחמת עצלות, וזהו אינו לפי כבודם שיאמרו ההמון עליהם שהם עצלים בעבודת ה', ובפרט שהיה להם ריב גדול, לכן הם מוציאים דיבה על המתפללים בכוונה כנזכר לעיל שקרים גדולים, כאשר ידוע לכל אחינו בני ישראל שברוסיה לבנה ומפולין, שאין הנערים גונבים מעות מאביהם ומוליכים לרבם ורבם מקבל מהם חס ושלום הם מלהזכיר.
וכן שאר דבריהם הם שקר על פי השמועה מכת שקרנים ולא על פי הראיה. ולפי שיודעין בעצמן שטענותיהם שקר, לכן מחפין עצמן בטענה אחרת שהיא דת חדשה חס ושלום הם מלהזכיר. וכל זה נתעורר שם מזמן קרוב על ידי ריב ומצה בין הראשים, כידוע לכל שהם בעלי מחלוקת מימי עולם. והנה גם בוילנא רוב אנשי העיר הם בשלום אתנו, רק שמתייראים לגלות דעתם, מפני אימת הראשים המושלים על כל אנשי העיר ביד חזקה ותקיפות, שנטלו לעצמן במלכות פולין כידוע.
יא. מוסד ה'מגידות' במסורת ישראל
מנהג פשוט בכל ארץ פולין וליטא ורוסיה מימות עולם ושנים קדמוניות, שממנים בכל עיר ועיר איש אחד הנקרא 'מגיד' שיגיד וידרוש בבית הכנסת לההמון דברי תורה ומעט מוסר ויראת שמים בכל שבת או לסירוגין, ובלשונכם נקרא קאזאנייע [דרשה], ועכשיו נתמעטו קצת מחמת צוק העתים, ואף על פי כן בהרכה מקומות יש עדיין מגידים.
והנה אין כל המגידים שוין רק יש בהם מדרגות הרבה, כי מי שדורש היטב מאוד ממנים אותו בעיר גדולה, ומי שאינו יכול לדרוש בטוב כל כך ממנים אותו בעיר קטנה, כי אין סגנון הדרשות של מגיד זה דומה לסגנון דרשות של מגיד אחר. ואף שכולם מלקטים דבריהם מתוך הספרים המצויים ביד הכל, אך אף על פי כן אין כל השכליים שוין, ולא כל לשון הרחבת הביאור לההמון שוה בכל אדם, רק איש איש כפי שכלו וכפי לשונו. ולפי הנשמע גם אצלכם כך הוא.
יב. הדרשנים והמגידים החדשים
והנה ככה הוא ממש אצלנו עכשיו שנתרבו קצת הרוצים להתפלל בכוונה כנזכר לעיל, וצריכים לשמוע דברי מוסר הרבה השייכים לתפחלה ומענין גדולת הבורא וחסדיו כנזכר לעיל, ולכן ניתווספו עכשיו מגידים אחרים ונקראים בפי שונאינו בשם רבנים חדשים, אף שבאמת אין מחדשים דברים חדשים חס ושלום, רק מה שבוררים ומלקטים מהספרים כמו מגידים הישנים, אך אף על פי כן נראים בעיניהם כחדשים נגד שאר מגידים של הקהל, מחמת שהם אינם דורשים כלל מענין טהרת הלב בתפלה בכוונה.
והנה רבנים ומגידים אלו הנראים בעיניהם כחדשים, יש בהם גם כן מדרגות רבות, כל אחד כפי שכלו ובינתו בספרים להוציא מתוכם דברי מוסר השייכים לתפילה, וענין גדולת הבורא וענין האהבה ויראת ה' ופירוש התפילה בהרחבת הביאור, בכמה אופנים המבוארים בספרים קדמונים, ואין שום רב דומה לרב שני, וכמו שאר המגידים של הקהל ממש. ואף שאינני מכיר היטב רוב הרבנים, וכמעט כולם הנראים כחדשים הנזכרים לעיל שבאוקריינא ואלין ושאר מדינות, ולא שמעתי דרשותיהם, אף על פי כן כמדומה לי שכך הוא הענין של דרשותיהם על טהרת הלב לה' ולבריות כדרשותיי, רק שהסגנון של הדרשות שלנו וגם הנהגות שלנו ברבנות אין דומין זה לזה כלל, רק כל אחד מתנהג כפי שכלו ורצונו.
יג. תפקידו של אדמו"ר הזקן כמנהיג, דרשן ומפשר
וגם הרבה מהאנשים שאין רוצים להאריך בתפילה או שאין להם פנאי, אף על פי כן הם חפצים יותר לשמוע ממני מלשמוע משאר מגידי הקהל הנכרים לעיל, כי דבריהם נכללו בכלל דבריי, וביותר שאת בהשכלה והבנה אשר בינתי בספרים קדמונים רבים, ולפעמים גם מעט מספרי קבלה מה שאפשר להבין ולהסביר למי שלמד בספרי קבלה. גם הרבה אנשים שיש להם עניינים וסכסוכים בדבר שבממון ואינם רוצים לילך במשפטים רק סומכים על יושר לבבי על פי פשר דבר לפשר ביניהם בכי טוב ברצון ולא בשום תוקף ועוז, כי אין לי שום תקיפות רק לאלפי קהל גובערסקי, שיש להם תקיפות הקיסר ירום הודו, גם עלי בענייני הדת אם היו מוציאים בי דבר שלא כהוגן חס ושלום.
ואחר שאני עושה הפשר ביניהם, מניחים בידי ח"י חלקים הנקראים בלאנקעטין [חתימת ידם להתחייבות לשלם], לכתוב עליהם ועקסלין [שטרות חוב] בידיעת הצדדים, לזמן המוגבל ביניהם ומאמינים הכל לי, וגם למי שצריך להחזיר ח"י חלק או ועקסל שלו מאמין לי, כי הוחזקתי לנאמן וישר בעיני כל המדינה רוסיה לבנה, גם בעיני כל העמים והשרים כידוע ומפורסם שם. ואני מבקש חסד הקיסר הרחמן ירום הודו, לעשות שם במדינת רוסיה לבנה עלי דרישה וחקירה הנקרא שלעדסטוווע.
יד. הקנאה והשנאה, ובקשת החקירה והדרישה
והנה מחמת כל הנזכר לעיל, נפלה עלי קנאה ושנאת חנם בלב מקצת אנשים קנאים, ויחפו עלי דברים כוזבים רבים ועצומים אשר שקרותם ידוע לכל מדינת רוסיה לבנה, ובפרט בלאזנע וויטעפסק אשר נתגדלתי שם מיום הולדי עד היום הזה, כי נולדתי בלאזנע והייתי שם עד שהייתי בן ט"ו או ט"ז שנה, ונשאתי אשה וויטעפסק והייתי שם ערך י"ז שנים, ואחר כך הייתי בהראדאק כשתי שנים, ועכשיו אני בלאזנע ערך ט"ו שנים ויותר, וכולם יעידו ויגידו צדקי וטוב לבבי עם ה' ועם בני אדם, ואין פי כפי רמיה חס ושלום.
ולא ידעתי מה פשעי מה חטאתי כי הובאתי פה במשמר, אם על הדרשות שלי הנה גם אני אין לי שום נחת רוח מהנוסעים אלי כי אין נותנים לי אפילו פרוטה אחת כבואם למחנינו, ואדרבה יש לי צער גדול מהקנאה, אך מה לי לעשות שכך חובה עלינו על פי דתינו שכל היודע מחויב ללמד למי שאינו יודע, שלכן ממנים מגידים בכל עיר כנזכר לעיל, וגם אני נתמניתי למגיד הקהל מכבר כנזכר לעיל.
ואם הקיסר הרחמן ירום הודו חושש אולי היא דת חדשה חס ושלום, יצוה נא חסדו וטובו הגדול לעשות דרישה וחקירה מיהודים רבים חכמים ונבונים ששמעו דרשותיי, ובראשם אלופי קהל גובערסקי שנתמנו על כל ענייני דת יהודית ברשיון הקיסר הרחמן ירום הודו, וכולם יעידו שכל דרשותיי רק על טהרת הלב לה' ולבריות וסור מרע ועשה טוב ושמירת מצות ה' שבתורתינו, אשר עליהם כבר ניתן לנו רשות והרמנא ללמדן ולקיימן בחסד הקיסר הרחמן ירום הודו.
טו. נוסח התפילה והמנהגים
וגם כוונת התפילה היא ממצות ה' שבמקרא ושבתלמוד, והרי אנו מתפללין הנוסח שמתפללין כל ישראל וזהו עיקר התפילה אצלנו, רק שעל פי הקבלה לפעמים אנו מוסיפים תיבות ומזמורים ופסוקים מתהילים, ואין זו דת חדשה כי בהרבה מדינות אומרים כן כל ישראל הדרים שם.
כי ההוספה אינה עיקר התפילה ולכן יש בה מנהגים רבים בכל מדינה ובכל עיר, ואפילו בעיר אחת נוהגים לומר בבית המדרש כמה מזמורי תהילים שאין אומרים אותן בבית הכנסת שבאותה העיר, כמו מזמור ל' (30) ופ"ו (86) וכן פרשת קטורת, ועוד כמה דברים ידועים ליהודים הרבה..
טז. הלימוד בחכמת הקבלה ומקורותיה
חכמת הקבלה נכתבו ונדפסו עליה ספרים רבים בכל דור ודור, כי יש בנו בכל דור מקובלים מחברים ספרים בקבלה ומדפיסים, והם מצויים ביד כל ישראל וגם אצלי. רק כי מודעת זאת שאף שכל החכמות כתובות בספרים, אף על פי כן צריך האדם בתחילת לימודו ללמוד אצל רב אחד, ואחר כך יוכל ללמוד בעצמו מהספרים.
וכך היה אצלי: בהיותי בן עשרים שנה בערך במשך זמן שהייתי בוויטעפסק נסעתי משם למעזריטש והתחלתי שם ללמוד קבלה אצל הרב מורנו בער זללה"ה [המגיד ממעזריטש] שכבר הלך לעולמו יותר מכ"ה שנה, ומאז אני לומד בעצמי מספרים רבים ונכבדים ממקובלים ראשונים ואחרונים כפי שכלי ובינתי.
אך סגנון הדרשות שאני אומר לעם רובא דרובא הם על דרך הפשוט והנגלה, כדי שיבינו כל השומעים באר היטב, רק לפעמים דרך מקרה אני אומר איזה דבר קל מחכמת הקבלה, מה שאפשר להבין ולהסביר למי שלמד קצת בספרי קבלה המצויים ביד הכל, והיינו מה שמגיע מזה איזה תועלת לאהבה את ה' ולירא אותו, ולשמור מצותיו ולהתפלל בכוונה מעומקא דלבא.
והנה אף שאינני יודע אם יש איזו נפקותא להודיע זה להשרים ירום הודו, אך ההכרח אלי לומר האמת כאשר הוא ולהשיב לאשר נשאלתי מהשרים ממי קיבלתי דרשותי, על כן באתי להודיע שעיקר דרשותי הוא מאשר בינותי בספרים, כי אף המעט מחכמת הקבלה שאני אומר דרך מקרה גם כן כתוב בספרי קבלה שנדפסו, רק שתחילת למודי בספרי קבלה שנדפסו היה אצל הרב הנזכר לעיל [המגיד ממעזריטש].
יז. מהות חכמת הקבלה ושלילת 'קבלה מעשית'
חכמת הקבלה שהתחלתי ללמוד אצל הרב הנזכר לעיל, ואחר כך אני לומד מהספרים הנה היא ידיעת עשר ספירות ושמותיהם, ואיך הקדוש ברוך הוא מנהיג ומחיה בהם עולמות עליונים ותחתונים. והספרים השייכים ללימוד זה הם ספר 'שערי אורה', ספר 'פרדס רמונים', ספר 'שפע טל', ספר 'עץ חיים' וכל הנלוה ושייך אליהם אשר נלאתי נשוא בזכרוני פרטיהם, לבד ספר ה'זוהר' המפורסם הקדמון לכל ספרי המקובלים.
אך יש עוד דבר שטועין מקצת בני אדם לקרוא בשם קבלה, והוא להשביע מלאכים קדושים או אינן קדושים לעשות איזה אות – הנה אני לא ראיתי שום ספר על זה ולא שום אדם שעשה זה, רק שמעתי כן שהיו עושין כן בדורות הראשונים, וגם הרב הנזכר לעיל [המגיד ממעזריטש] לא ידע מזה מאומה, וגם אין בידיעה זו תועלת כלל לעבודת ה'.
יח. סדרי קבלת הקהל, מקורות הפרנסה והזמת עלילת הכספים
כל האנשים הנוסעים אלי לשמוע דרשה שאני דורש בבית הכנסת או בבית המדרש בשבתות כמה פעמים בשנה, באשר שנתמניתי למגיד הקהל לאזנע זה ט"ו שנים ויותר כנזכר לעיל, הנה מיד אחר השבת מוכרחים ליסע לבתיהם כל האנשים שמעיר אחרת, כי אינני מניחם ליכנס אלי לחדרי בשום אופן. רק האנשים שיש להם איזה ענין גדול כגון לפשר ביניהם על סכסוכים רבים שאי אפשר להם לבוא לידי גמר נכון בלעדי כנזכר לעיל, או איזו שאלה חמורה באיסור והיתר וגיטין וקידושין ושאר דברים חמורים, ששואלין ממני מעיר אחרת לפי שלמדתי ספרים הרבה יותר משאר מגידים ורבנים.
וכל הנכנסין אלי גם כן אינני מקבל מהם שום מעות ולא שום חפצים בעולם, רק אפשר שהאנשים שאני מפשר ביניהם כשבאים לבתיהם שולחים איזה סך שרוצים בלי שום בקשה מהם. ועיקר פרנסתי מקופעצסטווע [מסחר] שאני משלם גילדע [מס] בסורעז [בפלך ויטבסק] ואשתי סוחרת בכל מיני תבואה בשוק שבעיר וגם משאר מקומות וגם יש לה בית בשוק ומחזקת שם שיינקער [מוזג] מוכר יי"ש ושכר ושאר משקים ומלח ושבולת שועל ושאר דברים, ויש לנו מזה הכנסה כמה רובל לשבוע כפי אשר יתן ה'.
וגם יש לי הכנסה קבועה מקופת הקהל דלאזנע גם כן כמה רובל לשבוע, כנהוג בכל עיירות ישראל לפרנס המגיד שלהם והמורה להם איסור והיתר, וכל הנזכר לעיל מספיק לי על הוצאות קבועות, כי לאזנע היא עיר קטנה והכל בזול שם ובהמות וחלב הרבה, ולכן אני דר שם ולא בעיר גדולה. וגם במלבושים איני חפץ מלבושי כבוד בטבעי, כאשר נראה בעליל ממלבושיי שאני לבוש פה. אך אף על פי כן פעמים שולחים לי גם משאר עיירות לצורך ההוצאות המתחדשות לפעמים או שאין ריווח רב לפעמים במשא ומתן של אשתי, אך לא מקופת הקהל רק איזה יחידים מתנדבים יחד ושולחים לי נדבתם ברצונם בלי שום בקשתי מהם, כי כך הוא הדת והמנהג בכל ישראל לפרנס את הלומד בספרים יום ולילה, ואפילו אם אינו אומר דרשה.
אך הנערים הסמוכים על שולחן אביהם או חותניהם אין שולחים לעולם בגניבה חס ושלום אפילו פרוטה אחת. כי באמת אילו הייתי חפץ מעות היו נותנים לי סך רב בלעדי הנערים, רק ה' יודע וכל יודעי ומכירי מנעורי יעידו עלי, שאין חפצי ומגמתי לקבץ מעות חס ושלום, רק מה שמוכרח לחיי האדם ולא מותרות כלל וכלל, וההכרחי יש לי בלעדי הנערים. ועוד זאת אני מודיע לכל, שכל מי שיאמר שבנו או חתנו גנב ממנו ושלח לי, או אשה שתאמר שבעלה גנב ממנה ושלח לי, הרי עלי לשלם להם ככפלי כפליים על נאמנות שיאמרו בהן צדק לפני בית דין כנהוג בין היהודים, כי יודע אני שאני נקי מה' ומישראל.
יט. הסדרי אירוח ומזון לאביונים
האביונים הבאים לפעמים לשמוע דרשה בשבת, ואין להם במה לפרוע בעד מזונות השבת או מבקשים נדבות קטנות מאורחים בעלי יכולת לפרוע בעד מזונות השבת, ואחר השבת הולכים מיד לבתיהם כנזכר לעיל.
כ. מצוות תמיכת עניי ארץ ישראל ומנגנון השדר"ים
בארץ ישראל יש ד' קהילות גדולות מיהודים, ירושלים וטבריה וצפת וחברון, לבד כפרים קטנים, והם מלוקטים מכל הארצות, ואין להם שום עסק ומלאכה ומשא ומתן כי מתפללים ולומדים, ואין להם שום פרנסה שם רק מה ששולחים שלוחיהם לכל הארצות, לבקש נדבות מכל איש נדיב לב ליתן להם כפי נדבת לבו, ויש להם כתב שליחות כתוב וחתום בחתימת יד המפורסמים שבארץ ישראל, אשר חתימותיהן ניכרות בארצות שבאו משם לארץ ישראל, כך הוא המנהג מעולם וכך הוא הדת שלנו לפרנס ולכלכל עניי ארץ ישראל שיתפללו שם בעד כל ישראל.
והשלוחים הנזכרים לעיל בצאתם מארץ ישראל מתפרדים לארצות, יש נוסעים לאשכנז והאלאנד שיפרנסו העניים שבאו מאשכנז והאלאנד, כי גם העשירים נעשו שם עניים מחמת חסרון פרנסה, והמותר נותנים לשאר עניים שמשאר ארצות. ויש נוסעים לפולניא שמקדם. והנה בכל המקומות שמגיעים שם השלוחים הם מראים את הכתב שלהם להרב והגדול שבעיר, והרב כותב לו עוד כתב בקשה הנקרא 'מליצה', לעורר רחמנות גדולה בלבד כל נדיבי עמנו על עניי ארץ ישראל ולהגדיל המצוה הזו בעיני כל ההמון.
להיות כי כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם, מתפללים ומשתחווים נוכח ארץ ישראל דוקא שהוא שער השמים. והנה בספרים הרבה האריכו במעלת ארץ ישראל ובשבח המחזיקים ומפרנסים את יושביה, וכל רב כותב כפי שכלו ובינתו בספרים וכפי צחות לשונו, ומוסר הכתב להשליח לסבב בעיירות הסרות למשמעת הרב הזה, וכשמגיע השליח למדינה אחרת שיש שם רב אחר מפורסם שם, נוטל שם עוד כתב אחר מהרב ההוא ומסבב גם עמו עד זמן שובו לדרכו לשוב לביתו לארץ שיראל.
כא. מכתבי המליצה לארץ ישראל וחובת הסיוע לקרובים
והנה כל הנזכר לעיל ראיתי בעיני אצל שליח אחד מארץ ישראל שחזר לארץ ישראל דרך מדינתי, מכתבים רבים מהרבנים דאשכנז והאלאנד ושאר ארצות כמו בערלין ופראנקפורט דמיין [פראנקפורט שעל נהר מיין] והמבורג, וגם מרבני המדינות דפולין גדול וקטן שמקדם ושאר מדינות, וכך הוא מפורסם בכל מדינתינו רוסיה לבנה, לכן גם אנכי לא מנעתי מלכותוב לפעמים כתב בקשה לשליח ארץ ישראל, המסבב במדינתינו וסביב לה לעורר רחמים וחן וחסד על אחינו יושבי ארץ ישראל בלב רחמנים נדיבי עמנו.
ולא דרך גזרה לגזור עליהם חס ושלום, כי אין בידי שום תוקף ועוז כנזכר לעיל, רק בתפילה ותחנונים השומע ישמע והחדל יחדל, רק להודיע כי כן מצווה עלינו על פי דתינו ושלא לפרוש מן הכלל, ובפרט שאנשי מדינתינו רוסיה לבנה וסביב לה, יש להם קרובים רבים משאר בשרם בארץ ישראל שנסעו לשם הרבה מרוסיה לבנה בעוד שהיתה פולין, וגם אחרי כן נסעו מגבול בישינקוויץ ולהלאה כשהיה פולין, ולפי דתינו הקרוב קרוב הוא חיוב גדול לפרנסו כמו שכתוב בישעיה 'ומבשרך לא תתעלם' חס ושלום, ובתורת משה כתוב 'כי יהיה בך אביון מאחד אחיך וכו' פתוח תפתח את ידך' וכו'. וכבר מפורסם בינותינו, אשר גבר עלינו חסד הקיסר הרחמן ירום הודו ונתן לנו רשות להחזיק דתינו כמקדם בלי שום רפיון, ועל חסרו הגדול מובטחים כל היהודים בחיוק ושמירת הדת בכל עו.
כב. חלוקת אזורי השליחות והבעת נאמנות לקיסר
והנה המנהג הוא מקדם וגם עתה לבוא ב' שלוחים מארץ ישראל למדינות אלו שהיו פולין מקדם, דהיינו שליח אחד מסבב וואלין ואוקריינא וסביבותיהם, ושליח שני מסבב ברוסיה לבנה ומקצת ליטא הסמוכה לה, אך בשאר מדינות ליטא כולן כמו סלוצק פינסק מינסק סלאנים ושאר עיירות גדולות וקטנות, מסבב שם שליח אחד משליח ארץ ישראל אשר בוואלין ומקבץ נדבותיהם ומביא אליו לבראד. וגם אנשי וילנא שולחים נדבותיהם לארץ ישראל כשאר כל ישראל, רק שאיני יודע אם מוסרים ליד שליח השליח שמארץ ישראל הנזכר לעיל, או שולחין בעצמן לשליח ארץ ישראל, או שולחין לבראד ומשם לסטאמבול על ידי סוחרים.
ואיך שיהיה על כל פנים איני יודע מה פשעי מה חטאתי יותר מכל ישראל אשר נהגו כך מימות עולם, וגם עתה נוהגים כך ברוב בטחונם על רוב חסדי הקיסר הרחמן ירום הודו. ואם על חשש גניבת הנערים מאביהם או חותניהם, הנה הגם שאין הדבר נוגע אלי לבדי דוקא, מאחר שיש להשליח כתבים הרבה בלעדי, וגם מה פשעי בזה הלא לא בקשתי מהם לגנוב חס ושלום, אך אף על פי כן עלי לשלם בכפליים לכל אשר יאמר בהין צדק כנזכר לעיל, מפני שידוע לי ולכל מדינתינו שאינו כן. אך אם אף על פי כן הוא נגד רצון הקיסר ירום הודו, בודאי חלילה חלילה לי להרים ידי לכתוב מליצה אפילו אות אחת מהיום והלאה, ועל העבר גודל בטחוני ברוב חסדי הקיסר הרחמן ירום הודו כי עמו הסליחה.
כג. הבהרה בעניין המתנגדים לוואלפע, מ' אהרן ומ' שלמה
אותו האיש מעיר וואלפע, ידוע ומפורסם לכל שרצה להיות רב גדול במאוד שיסעו מכל העיירות לשמוע דרשותיו ויתנו לו מעות הרבה, באמרו שהוא דורש טוב יותר מחבירו בן עירו מ' שלמה [הכוונה לאדמו"ר רבי שלמה מקרלין], וגם היה מסבב בכמה מקומות ודרש הרבה ובקש ממון הרבה, ולפי שלא קיבלו אותו לרב ולא נתנו לו מעות כרצונו, נהפך ליבו לשנוא ונסע לוילנא בחניפות וחלקלקות אולי יתנו לו שם מעות, ולא נתנו לו גם שם כרצונו, ונסע משם בפחי נפש זה זמן רב מאד ולא נסע עוד לשם.
מ' אהרן הלך לעולמו זה יותר מכ"ה שנים [הכוונה לאדמו"ר רבי אהרון מקרלין] ומ' שלמה גם כן נפטר זה זמן רב [הכוונה לאדמו"ר רבי שלמה מקרלין], ואיני יודע למה מזכירים אותם לי, כי לא הייתי אצלם מעולם.
ויתר הדברים אפשר בעל פה,
נאום זלמן בן ברוך
תפילה קצרה ובקשה שטוחה ופרושה לפי השרים ירום הודם למעלה מעלה, להתנהג עמי במדת החסד והרחמים, לצפות להמעתיק ללשון רוסית שקודם שיעתיק על לבן וישלח אלי השחור [הטיוטה] לקראות לפני תחילה, כי כמעט שינוי לשון ישתנה הענין חס ושלום, נא ונא.
צילום איכותי בלעדי של כתב ידו הקדושה של רבינו הזקן שנחשף עם תוכן החקירות >>
