לחצו כאן לתרומה
בלב הרעב והפחד בגלות רוסיה, בתוך חדר צפוף עם מכונת אריגה ומיטות דחק, פעם הדופק של ליובאוויטש • סיפורו של מניין 'שפיץ חב"ד' (בבית ר' ישראל נח בליניצקי ע"ה), המקום בו ה'עובדים' התעלו בתפילה ושכחו מהצרות • הניגון שהתפרץ בלבביות בעיצומה של עבודת התפילה באריכות ובקע מהחלון, הוא זה שכבש את לב הפליטים הליטאים והפך אותם לחסידים נלהבים • עורך אתר 'חב"ד לייב' מגיש תיאור מיוחד על תפילתם של חסידי חב"ד בסמרקנד, והכוח של ה'עבודה' לקרב לבבות • לכתבה המלאה
☚ 'מעבדה כימית רוחנית': תיאור מפעים על ה'עובדים' בליובאוויטש
מניין 'שפיץ חב"ד' עבור ה'עובדים'
כאשר זרם הפליטים גבר הוקמו עוד מניינים חב"דיים, שהיוו מקום לתפילות, לימוד והתוועדויות. מניין ייחודי שכונה 'שפיץ חב"ד' וגם 'ר' ישראל נח'ס מניין' [המניין של ר' ישראל נח] התנהל בבית ר' ישראל נח בליניצקי ע"ה. במניין זה התפללו ה'אריות שבחבורה' – זקני וחשובי החסידים, ובו התקיימו מידי שבת שני מניינים – מניין אחד מוקדם ומניין שני מיוחד ל'עובדים'.
הרב מאיר צבי גרוזמן ע"ה [לימים ראש ישיבת 'תומכי תמימים' בכפר חב"ד], שהה בתקופה ההיא בסמרקנד. וכך הוא מספר אודות המניין: 'במניין בביתו של ר' ישראל נח, שררה אוירה עילאית. בעת התפילות איש לא שת אל ליבו לסבל היום-יומי. החסידים שהתחנכו בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש, היו שקועים בתפילתם כמו בימים הטובים.
בית משפחת בליניצקי היה בן חדר אחד ולפניו פרוזדור צר וקטן. בתוך החדר עמדה מכונת אריגה, ממנה ר' ישראל נח התפרנס בדוחק. המכונה תפסה רבע מהחדר, ואילו בצידי החדר עמדו מיטות. בזמן שה'עובדים' התפללו, ישבו ר' ישראל נח ורעייתו סביב שולחן צר לסעודת שבת. ובתוך המקום שנותר בין המיטות המכונה והשולחן, נדחסו כחמש עשרה חסידים שהתפללו באריכות ובדביקות'.
התפילה שקירבה לחסידות
היו מהפליטים הלא חב"דיים שהתקרבו לחב"ד דווקא בתקופה טרופה זו. אחד מהם, הוא הרה"ח ר' בעריש רוזנברג ע"ה – מחסידי ראדומסק. לפני פרוץ השואה הוא התגורר בצ'כסלובקיה, ובגלל מאורעות המלחמה הגיע לסמרקנד, כאן החל להתקרב לחב"ד. הרב חיים שניאור זלמן קוזלינר ע"ה קירבו מאוד, ואף נהג לגלות לו היכן מתקיימות התוועדויות.
באותם ימים של שלטון הקומוניסטים מיקום ההתוועדות היה בבחינת סוד גמור, אולם ר' חיים זלמן הכיר כי ר' בעריש רוצה מאוד להתקרב לחב"ד ולכן גילה לו בכל פעם היכן תהיה התוועדות. עם הזמן החל ר' בעריש לנהוג כחסיד חב"ד מן השורה, ולאחר עלייתו ארצה, היה מחשובי חסידי חב"ד בלוד.
גם הרב יעקב יהודה מאיעסקי ע"ה שלימים כיהן כמנהל רוחני של 'בית רבקה' בקראון הייטס, התקרב לחב"ד בתקופת סמרקנד. הרב מאיעסקי למד בתקופת טרום המלחמה בישיבת 'ברנוביץ' שבליטא, ובימי המלחמה התגלגל לסמרקנד. יום אחד עבר בסמטאות העיר שהיתה מלאה פליטים רעבים וחולים ולפתע אוזניו קולטות מנגינה מעולם אחר. מנגינה של תפילה עריבה, יהודי קורא קריאת שמע בדביקות מיוחדת.
הוא חשב לתומו כי היום יש ליהודי האלמוני, סיבה מיוחדת בגינה התעורר להתפלל מתוך דביקות עילאית. למחרת, שוב עבר באותה שעה ושמע את התפילה הייחודית. כך יום אחר יום עבר הבחור הצעיר בסימטה הסמרקנדית, ושמע יהודי שמתפלל בדביקות והתפעלות, כאילו נמצא הוא בימי שלוה ורוגע, ולא בימי מצוקה רעב ומחסור.
ר' יעקב יהודה השתוקק לדעת מי הוא היהודי המיוחד הזה, אבל התבייש להיכנס לבית זר, בכדי לראות מי המתפלל. לאחר לבטים התגבר על הבושה, דפק על דלת הכניסה, ונכנס בצעדים מהוססים אל תוך הבית. לעיניו התגלה חסיד חב"די זקן, עטור בטלית ותפילין, כשהוא מתפלל ומשלב בתפילתו ניגוני געגועים חסידיים.
התפעלותו גברה, והוא נותר במקום עד לסיום התפילה, אז החל לשוחח עם החסיד, הלא הוא ר' ישראל נח בליניצקי. לאחר זמן הבין כי ראשו של ר' ישראל מונח בתפילה, אבל רגליו בקרקע – עזרה לפליטים בגשמיות וברוחניות. ר' ישראל נח החל לקרבו לחסידות, צעד אחר צעד עד שהיה ל'תמים' במלא מובן המילה. לאחר זמן, הפך ר' יעקב יהודה ממקורבו לחתנו של ר' ישראל נח, שכן הוא השתדך עם הבת מרת חיה. והחתונה התקיימה ביום שישי ב' ניסן תש"ה.
ספר 'אדמו"רי חב"ד ויהדות בוכרה', פרק 'עיר מקלט – סמרקנד'.
