אביר הגאונים: הצצה לדמותו המופלאה של החסיד ר' אייזיק מהומיל

הוא היה גאון שווילנא רעדה מתורתו, פוסק שהשיב לשאלות הקשות ביותר, אך בנשמתו פנימה – הוא היה חסיד שביטל את מציאותו לחלוטין בפני הרבי. לרגל יום ה'יארצייט' בכ"ו אייר, של מי שהוגדר על ידי הרבי הריי"צ כ'ארז הלבנון' – הגאון החסיד ר' אייזיק מהומיל ע"ה, יצאנו למסע מרתק בין המשלים המופלאים, העומק האינסופי של ה'עשרה מאמרות', והסיבה שבגללה ויתר על כס האדמו"רות • פרופיל לדמותו של חסיד 'משכיל' ו'עובד', תלמידם של שלושה מרבותינו נשיאנו, שהיה לסמל של עמקות וביטול והעמיד דורות של חסידים עובדי השם • לכתבה המלאה

☚ התוועדות מעוררת של ר' מענדל פוטרפס: מי שמתפלל באריכות – מצליח בהכל יותר טוב

המנורה הטהורה של הומיל

ביום כ"ו באייר, יום ה'יסוד שביסוד', מציינים חסידי חב"ד את יום הסתלקותו של אחד מגדולי ה'משכילים' וה'עובדים' בתולדות החסידות: הגאון החסיד ר' יצחק אייזיק הלוי עפשטיין מהומיל ע"ה. ר' אייזיק נולד בסביבות שנת תק"ל, ונפטר בשיבה טובה ביום כ"ו אייר תרי"ז. הוא זכה להאריך ימים ולקבל תורה ודרך בעבודת ה' משלושת אדמו"רי חב"ד הראשונים: אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי, ואדמו"ר ה'צמח צדק'.

במשך למעלה מחמישים שנה כיהן ר' אייזיק כמרא דאתרא של העיר הומיל, שם הנהיג את הקהילה ביד רמה והפיץ את מעיינות החסידות. גאונותו הפכה לשם דבר בכל רחבי רוסיה וליטא, וגם בווילנא ה'מתנגדית' היו חוזרים על תורתו בהערכה. למרות היותו פוסק הלכה נודע ובעל תשובות חריפות בנגלה, עיקר פרסומו בקרב החסידים הגיע בזכות היותו 'משכיל' נפלא בתורת החסידות, בעל יכולת נדירה להעמיק בסוגיות הרוחניות הסבוכות ביותר.

דמותו נותרה חרוטה בלוח של זהב בתולדות החסידות בזכות השילוב המיוחד בין למדנות עצומה לעבודת הלב באריכות ובהשתפכות הנפש. החסידים בכל הדורות ראו בו דמות מופת של 'חסיד', כזה המשלב להט פנימי עם עומק עיוני. תורתו רחבה ומקיפה נושאים מגוונים בנגלה ובנסתר, והיא נחשבת לאחת מאבני היסוד של ספרות החסידות שחיברו החסידים עצמם (מלבד עיקר תורת החסידות שנאמרה על ידי רבותינו נשיאנו).

'אל תתאווה להיות רבי'..

סיפור מכונן בתולדות חסידות חב"ד התרחש לאחר פטירת הרבי האמצעי, כאשר אדמו"ר ה'צמח צדק' סירב בתוקף לקבל עליו את עטרת הנשיאות. באותם ימים החל להתרקם הרעיון בקרב חלק מהחסידים למנות את ר' אייזיק לאדמו"ר, והוא עצמו כבר נתרצה לכך בתחילה. אולם, ברגע המכריע החליט ר' אייזיק להימנע מכך ולהתבטל בלב ונפש.

הסיבה להחלטתו הייתה זיכרון חי מדברי רבו, אדמו"ר הזקן, שאמר לו פעם באזהרה: 'אל תתאווה להיות רבי'. ר' אייזיק זכר את דברי רבו והחליט להשליך הצידה את כל הגינונים והכבוד, והתבטל לחלוטין לנשיאותו של ה'צמח צדק'. מעשה זה הפך לסמל של ביטול עצמי והתקשרות אמת לצדיק, ללא פניות אישיות.

באחת מאגרותיו הוא מתאר בהערצה עצומה את חכמתו של אדמו"ר הזקן, ומציין שהיה חכם בכל החכמות כחכמת התכונה, הרפואה והאלגברה. ר' אייזיק ראה ברבי את המקור לכל חכמתו, והאמין שכל חידושיו שלו אינם אלא ענפים היוצאים מאורו של הרבי. ביטולו המוחלט לרבותיו היה למרות המודעות המלאה לכוחותיו ולמעלותיו הכבירות בתורה.

בין 'משכיל' ל'עובד'

בספרי התולדות של חסידות חב"ד שמור לר' אייזיק מקום כטיפוס ה'משכיל' הקלאסי, המייצג את עבודת המוח וההשגה. לעומתו הועמדה דמותו של חברו הטוב ר' הלל מפאריטש ע"ה, שייצג את ה'עובד' הקלאסי. צמד אבות טיפוס אלו מבטאים את החלוקה שבין שכל לרגש, כאשר שניהם חותרים לאותה מטרה של עבודת ה' בדביקות מופלאה דרך התבוננות בגדולתו יתברך.

הרבי הריי"צ תיאר כיצד בנערותו הלך הרבי המהר"ש לראות איך מתנהגים ר' אייזיק ור' הלל לאחר שמיעת מאמר חסידות. הוא ראה את ר' אייזיק יושב באכסניה כשהוא שקוע במחשבה עמוקה, ראשו נטוי לאחוריו, עיניו סגורות ופניו משולהבות, ביטוי ללהט השכלי של ה'משכיל'. לעומתו, ר' הלל ישב כפוף וחיוור, כשהוא מרוכז בעבודה הרגשית ובחשבון נפש פנימי.

הבדל זה בין המבט של החסידים לזה של האדמו"רים הוא מרתק במיוחד. בעוד האדמו"רים מסתכלים 'מלמעלה למטה' בבחינת 'דעת עליון', הרי שהחסידים כר' אייזיק מסתכלים 'מלמטה למעלה' בבחינת 'דעת תחתון'. ר' אייזיק הצליח, למרות היותו בעולם הפירוד והישות, להתרומם למקומות טמירים ומופלאים ולהסביר את האלוקות בכלים של שכל אנושי.

יצירתו התורנית והעשרה מאמרות

ר' אייזיק חיבר ספרים רבים בדרכה של חסידות חב"ד, המאופיינים במהלכים ארוכים של 'אריח על גבי לבנה'. ספרו 'חנה אריאל' מכיל מאמרים על סדר פרשיות השבוע, אך עיקר עומקו נמצא בסדרת 'עשרה מאמרות' העוסקים בסוגיות יסוד בקבלה וחסידות. המאמרים הקצרים כוללים את 'יציאת מצרים', 'הברכות', 'השבת', 'כללות התורה' ו'הבדלה'.

המאמרים הארוכים והיסודיים יותר הם 'מצה וכוסות', 'השפלות והשמחה', ו'שני המאורות' המחולק לשלושה חלקים. בכתביו אלו הוא מעיין בדברי המקובלים כהרמב"ם, ר' יוסף גיקטליא, הרמ"ק והאריז"ל, ומבאר ענייני נגלה על דרך הסוד. ספריו יצאו לאור בהוצאת קה"ת ומהווים נכס צאן ברזל עבור כל מבקש דעת אלוקים מעמיקה. ייחודיות כתיבתו באה לידי ביטוי גם בעיסוק בדוגמאות גיאומטריות להסברת עניינים עמוקים ובעיסוק בדרכי השתלשלותה של תורה שבעל פה.

הוא ראה בכל החכמות החיצוניות, כגון מתמטיקה ותכונה, כלים שנועדו לשרת את הבנת התורה. לפי ר' אייזיק, ל"ב נתיבות חכמה כוללות את כל מיני החכמות בעולם, אך הנתיב הראשון הוא היכולת למצוא בהן חידושים מידיים מכוח התורה. ר' אייזיק היה ידוע בכך שהוא משתמש בשרטוטים ובמושגים של קווים, נקודות ושטחים (מושגים גיאומטריים) כדי להמחיש מושגים מופשטים בקבלה כמו 'צמצום', 'קו' ו'עיגולים'.

השתלשלות התלבשות והשראה

אחד מחידושיו המרכזיים של ר' אייזיק, המפורט במאמר 'השפלות והשמחה', הוא שלישיית המושגים 'השתלשלות' 'התלבשות' ו'השראה'. ב'השתלשלות' העליון אחוז בתחתון כבשלשלת, כאשר מלכות של העליון נעשית כתר לתחתון. ב'התלבשות' העליון מתלבש בתחתון בכל בחינותיו, בדומה לאור הראייה המתלבש בעין או במשקפיים.

הבחינה המורכבת ביותר היא ה'השראה', שבה המדרגה העליונה הנבדלת מהתחתונה שוכנת בה מבלי שיהיה ביניהן ערך כלל. ר' אייזיק מקביל את שלוש הבחינות הללו לשלושה דורות בקבלה: השתלשלות כנגד קבלת הרמ"ק, התלבשות כנגד קבלת האריז"ל, והשראה כנגד קבלת הבעל שם טוב. ר' איזייק מסביר שדרכו של הבעל שם טוב מייצגת גילוי אלוקי נעלה שאינו ניתן להסברה רגילה.

שיטה זו אינה רק תיאורטית, אלא משקפת פנים שונות בדרכי התגלות האלוקות בעולם. ר' אייזיק טען כי כל אחת מהשיטות משקפת פן אמיתי אחר, ואין עליונות בלעדית לאחת על חברתה בכל הקשר. מבט זה, המכונה 'היסטוריוסופי', מנסה להבין את השתלשלות המחשבה היהודית כבבואה של השתלשלות העולמות העליונים.

אמן המשלים והגאונות הענווה

נקודה בולטת בהגותו של ר' אייזיק היא אמנות המשלת המשלים המפותחת בכתביו. דוגמה מפורסמת היא משל המפה הצבועה בפירות, שרק מי שאינו יודע שזהו צבע עלול להתאוות אליהם, אך היודע שאין כאן אלא צבע לא יחפוץ בהם. כך גם היודע ש'אין עוד מלבדו' לא יפנה אל דברי העולם שאין להם מציאות אמת לפי הכרתו.

משל נוסף עוסק בטיב תורת אדמו"ר הזקן, המומשלת לציורים דקים על חומר מבהיק שרק בעזרת 'סמים' טובים מרופא מובהק ניתן להבחין בהם. ה'סמים' הם דברי החסידות שהיו מרפא לנפש וחיזקו את כוח הראייה הרוחני של החסידים. ר' אייזיק פיתח את המשלים הללו כדי להוריד את עומק חסידות חב"ד אל דעתם של החסידים.

למרות היותו 'אביר הגאונים', ר' אייזיק לא הרגיש כלל את מעלתו. מסופר כי לעת זקנתו התפלפל עם תלמידו והשמיע דברים המנוגדים למה שכתב בצעירותו. כשהציגו בפניו את הקונטרס שחיבר הוא עצמו שנים רבות קודם לכן, עיין בו כל הלילה ואמר בהשתוממות: 'עתה אדע עד כמה גדול היה כוחי בתורה בימי עלומי'. דמותו נותרה סמל לחסיד שהיה ענק בתורה ובו בזמן בטל לחלוטין לקדוש ברוך הוא ולרבותיו.