לחצו כאן לתרומה
בשעה שהשכונה כולה נמה את שנתה, הוא עדיין עמד בפינת בית הכנסת, עיניו עצומות, ומלמל מילים בדביקות עילאית. שעות ארוכות, ללא חשיבות לזמן שחולף, נמשכה 'עבודת התפילה' שלו – ובפרט בלילות שבתות וחגים, אז התעלה למחוזות רוחניים נפלאים. הילדים קראו לו 'הצדיק הנסתר', והמבוגרים לחשו ביראת כבוד שהוא הגיע למדרגת ה'בינוני' • עורך אתר 'חב"ד לייב' מגיש תיאור מזווית אישית של נער שגדל לצידו של דמותו הפלאית והבלתי נשכחת של החסיד ה'עובד' – ר' חיים משה אלפרוביץ ע"ה. מי שהיה המרגלית שבכתר של קהילת חב"ד ברמת גן, ושימש דוגמה חיה למסירות נפש, שמירת עיניים, ובעיקר – לעבודה הפנימית של תפילה באריכות מתוך דביקות ותענוג עילאי • לכתבה המלאה
☚ הרב מנחם כהן במשא מאלף: אין ספק ש'עבודת התפילה' תובילנו לקראת משיח
ה'עובד' שהתמסר לעבודת השם
הוא נהג לעמוד בקצה השני, הרחק מארון הקודש, של בית הכנסת הגדול ברחוב ירושלים ברמת יצחק, רמת גן. הוא היה עטוף בטלית ומעוטר בתפילין. זקן צהוב מעטר את פניו הצנומות, ומשקפיים קטני-מסגרת היו רכובים על אפו. הוא לא דיבר עם אף אחד דברים בטלים, אלא ישב והתפלל בדביקות עצומה. כך חרוטה בזיכרוני דמותו המיוחדת של החסיד הנודע והבלתי נשכח, עובד ה' בכל ליבו ומוחו, הרב החסיד ר' חיים משה אלפרוביץ ע"ה.
אלו הם זיכרונות ילדותי, לפני למעלה משישים שנה, בשכונה הנ"ל בה גרנו. אנו הילדים קראנו לו 'הצדיק הנסתר' והסתכלנו עליו ביראת כבוד. הבנו בשכלנו הילדותי כי לפנינו דמות מקורית ונדירה. סיפרו עליו כי למרות שהצטנף בפינתו בחלק האחורי של בית הכנסת הגדול, ולמרות שהיה כבד שמיעה – כאשר החזן אמר 'קדיש', 'קדושה' או 'ברכו', הוא שמע היטב. הוא לא החסיר אף אמן ו'אמן יהא שמיה רבה'.
ספרי תהילים פתוחים לשיעור היומי
המתפללים בבית כנסת חב"ד ברמת יצחק, ברחוב עוזיאל, טרם סיימו לומר 'עלינו לשבח' וכבר מצאו לפניהם על השולחן ספר תהילים פתוח ב'שיעור היומי'. היה זה החסיד המסור ר' חיים משה, שטרח מדי יום ביומו להכין ספרי תהילים לפני כל מתפלל, כדי להמריצו ולעודדו לומר את השיעור היומי כתקנתו הקדושה של הרבי הריי"צ, הנשיא השישי של חסידות חב"ד.
היה זה לערך בשנת ה'תשט"ז. שמעתי לאחרונה מבנו הרה"ח ר' ירחמיאל שיחי', כי גם כעבור שנים רבות, כשעבר לגור בבני ברק, הוסיף לבוא להתפלל בביהכנ"ס חב"ד ברמת יצחק. פעם אחת סבל משפעת ומכאבים ולא ויתר על מנהגו הקדוש. 'מי יכין את התהילים לציבור אם אני לא אבוא?!' – כך שאל בתמימות את בנו.
הדוגמא חיה שהשפיעה עמוקות
לאחר מאמצים רבים הוקם בית כנסת חב"ד ברמת יצחק ברחוב עוזיאל (רחוב התיכון לשעבר) בשנים תשט"ז–תשי"ז. ואני, נער צעיר, זכיתי להתפלל בכל בוקר בשעה שש במניין היחידי. בשנים הראשונות היה צורך לחזק את המניין החדש. אבי, הרה"ח ר' נחמן שלום שכנא ז"ל הרטמן, היה בין הראשונים, ממייסדי המניין ומתומכיו הנלהבים של בית הכנסת. בזכותו התקרבנו לחסידות חב"ד באופן מעשי, וזכינו לראות את החסיד ה'עובד' ר' חיים משה ע"ה. בכל בוקר, גם בימי גשם וקור, צעדתי עם אבא ז"ל כעשר דקות עד לבית הכנסת. הגבאי המסור היה ה'שוחט', הלוא הוא הרה"ח ר' מרדכי גרוזמן ז"ל.
הרה"ת הרה"ח ר' חיים משה הצטרף מיד לבית הכנסת החב"די עם היווסדו. הוא היה מתפלל באריכות, כשטליתו מופשלת על פניו. הוא פיאר את בית הכנסת והיה המרגלית בכתר של בית הכנסת שהלך והתבסס בשכונה, שלא הייתה שומרת תורה ומצוות באותם ימים. ר' חיים משה לא דיבר ב'התוועדויות', לא זכור לי שישב אי פעם בראש השולחן ודיבר, אך דמותו ואישיותו השפיעו רבות עלינו הצעירים.
ה'בינוני' של ספר התניא?
בחודש מנחם אב ה'תשי"ט זכיתי להיכנס ללמוד בישיבת תומכי תמימים בלוד, אצל המשפיע המפורסם והבלתי נשכח, החסיד ר' שלמה חיים קסלמן ע"ה. ממנו שמענו רבות על חשיבותה של התפילה באריכות, כפי שתבעו רבותינו נשיאינו – החל מכבוד קדושת רבינו הזקן בעל התניא והשולחן ערוך, ועד לכבוד קדושת רבינו נשיא דורנו.
אז, ההסתכלות שלנו על החסיד רבי חיים משה קיבלה מימד יותר רציני ויותר מעמיק. סיפרו עליו שהוא הגיע למדרגת 'בינוני' של התניא! היו שאמרו כי רק בשעת התפילה הגיע למדרגה זו. 'בינוני' לפי ספר ה'תניא' הקדוש – זו מדרגה רוחנית גבוהה ביותר. יש ללמוד את ספר ה'תניא' כדי להבין אלו 'דרישות' מקיף מושג זה. ה'בינוני' לפי התניא אינו נכשל באף עבירה – לא במחשבה, לא בדיבור ולא במעשה!
ר' חיים משה אלפרוביץ זכה בצעירותו ללמוד בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש, מייסודו ובנשיאותו של הוד כבוד קדושת אדמו"ר הרש"ב. הוא היה מקושר בלב ונפש לכבוד קדושת אדמו"ר הרש"ב, אחריו לבנו כבוד קדושת אדמו"ר הריי"צ, ולאחר הסתלקותו של הרבי הריי"צ – התקשר בלב ונפש לכבוד קדושת הרבי נשיא דורנו.
אותה יראת כבוד ילדותית ותמימה של ילדים בגיל תשע–עשר, הפכה עתה, בגיל תשע עשרה–עשרים, להסתכלות של תלמיד ב'תומכי תמימים' המודע מעט לכובד 'המעמסה' המוטלת על כתפיו של 'הבינוני', ולעומק התואר הזה. יהודי בימינו שזכה שאומרים עליו כי הגיע למדרגה כזו – 'לאו מילתא זוטרתא היא' (זהו לא דבר קל ופשוט). יהודי שזהיר במחשבה, בדיבור ובמעשה, ולא נכשל באף עבירה חס וחלילה!
הליווי לביתו ברחובה של עיר: תביעה לאתכפיא ושמירת עיניים
בלילות שבתות וחגים, ובעיקר בליל שביעי של פסח בכל שנה, זכינו מספר תמימים ללוות את הרה"ת החסיד רבי חיים משה לכיוון ביתו. בין התמימים היו: הרה"ח אברהם הכהן טאובר ז"ל, ושיבדל לחיים טובים אחי הבכור הרה"ח רפאל צבי שיחי', נכדו הרה"ח יקותיאל גרין שיחי' ואחיו הצעיר חנן שיחי', הרה"ח לוי וינר ואנוכי.
כולנו נערים צעירים, צמאים לשמוע סיפורים ועניינים בחסידות. כאשר ביקשתי ממנו: 'ר' חיים משה, זאגט עפעס…' [= ר' חיים משה, תגיד משהו..], הוא היה שופע סיפורים ואמרות. לזכותו ייאמר שלא היה צריך להפציר בו פעמיים. אך היה קשה מאד להבין את דיבורו, והשתדלנו לקלוט את העניין. לצערי הרב, ברוב איוולתנו, לא רשמנו את הדברים במוצאי השבת או החג, וכך לא נשתמר לנו מאומה.
זכורני שתבע הרבה בנושא האריכות בתפילה, והוא אכן שימש דוגמה אישית מצוינת בנושא זה. כן תבע לעשות 'אתכפיא' (מושג ידוע בחסידות שמשמעותו: צריך לכפות את היצר הרע ולא להיכנע לדרישותיו). עוד תבע 'לשמור על העיניים'. גם בעניין זה היה דוגמה אישית מצוינת עבורנו; מעולם לא ראה מחוץ לארבע אמותיו. כשהלך ברחובה של עיר לא הביט לצדדים, ומבטו היה מושפל לארץ. העוברים ושבים בוודאי התפלאו לראות יהודי קשיש הצועד על המדרכה כאשר מסביבו כמה נערים צעירים שחותרים לשמוע את דבריו.
לימוד לאור הירח בסדום השוממת
את העובדה המדהימה הבאה שמעתי אישית מיהודי בעל תשובה, שהתקרב ליהדות בזכותו של המשפיע של בית הכנסת, הרה"ח הרה"ת מאיר שלום בליז'ינסקי ז"ל. יהודי זה התפלל בבית הכנסת והיה בעבר מהעובדים במפעלי ים המלח בסדום (אינני זוכר את שמו, כי חלפו מאז כחמישים שנה). הייתה תקופה שהחסיד הרב התמים חיים משה ז"ל עבד לפרנסתו בסדום, ליד ים המלח, בתנאים פיזיים קשים ביותר.
החום הכבד השורר במקום והאוויר המלא בריחות של מלח וגופרית מקשים על הנשימה. באותם ימים, בלילות ירח מלא, ראה הנ"ל את ר' חיים משה יושב ולומד מתוך ספר התניא קדישא – לא הייתה שם תאורה, וכנראה גם הנרות אזלו.. עוד עובדה שמעתי וראיתי בעצמי: כל משך הזמן שסחב משאות כבדים, תמיד כשהלך ברחוב היו שפתיו ממלמלות דברי תורה (כפי הנראה תניא, משניות ותהילים). אף דקה לא עברה אצלו לאיבוד, והזמן כולו נוצל לעבודת הבורא.
תיאורו של ר' יוסף הרטמן, מנחלת הר חב"ד.
