לחצו כאן לתרומה
לרגל חג הגאולה י' כסלו, אנו מגישים מכתב מעורר שכתב הרבי האמצעי, על חשיבות הכוונה בפירוש מילות התפילה, ועל הזהירות מלכוון את כל פירוש המילות על פי הקבלה ופנימיות התורה, אלא לצרף את ביאורי חסידות שמונחים אצלו בקיצור לפירוש המילות הפשוט [כמובן שכאן מדובר בעניין אלו שמחפשים לכוון את פירוש המילות הפנימי בכל התפילה, ועל זה מגיעה האזהרה שבמכתב. אך מה שתובעים רבותינו נשיאנו 'להתפלל עם מאמר' באריכות ההתבוננות בתפילה – זה מדובר על כך שלאחר התבוננות מעמיקה, המאמר חסידות חודר בצורה אוטומטית לפירוש המילות הרגיל, ולא לזה מכוונים הדברים כאן] • לכתבה המלאה
☚ 'קונה חיים לנפשו': מכתב מעורר להתפלל באריכות מהרבי האמצעי
'שיעמדו להתפלל יחדיו כאיש אחד עם הש"ץ, ולומר אחריו בקול רם דווקא, כל 'פסוקי דזימרה' ושתים שלפני 'קריאת שמע' ואחת לאחריה, עד 'שמונה עשרה' שהוא בלחש דווקא, ולכוון היטב בכל מילה ומילה, בקול המעורר הכוונה ורעותא דליבא [רצון הלב], כפי ערכו אשר יש בידו במזומן מד"ח [חסידות] בליבו ודעתו, מאשר ילמדו יום יום, לצרף אותם אל פירוש המילות ושיבוא מהן על כל פנים בחינת התמצית והקיצור.
להיפך סדר עבודתם שהיה כמו הרגל וטבע עד הנה, להפריד הדיבור בתפילה מן המחשבה בעומק עניינים פרטית בהתבוננות, כי לא יכון זה לפני ה' שמדבר לפניו. הגם שלפי דעת הרמב"ם זכרונו לברכה אינו צריך לכוון רק לפני מי הוא עומד, אבל עם כל זאת צריך לכוון אל פירוש המילות דווקא כפסק דין הטור, וכן הוא על פי הקבלה האמיתית. ואני ידעתי ולא יוכלו להכחיש, שאין איש בכולכם שיוכל לכוון בכל מילה ומילה הכוונה שלה על פי סוד הקבלה, כמו במילות שידועים ומבוארים בסידור על פי כוונת האריז"ל, כמו 'ברוך שאמר' וכהאי גוונא [בדוגמת זה]. וכל שכן כל 'פסוקי דזימרה' ו'יוצר אור' כו'.
אם גם היו יודעים ומבינים הכל , היה צריך להתפלל כל היום כולו ולא יספיק. ובאמת הרי זהו לימוד כמו הלימוד בקבלת בזוהר
וביאורים, ולא שייך זה לענין התפילה כלל, שעל זה נאמר 'זמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד'. רק ב'קריאת שמע' באחד, צריך לכוון בכלל ב'יחודא עילאה' ו'יחודא תתאה', שזהו ב' מדריגות ד'סובב' ו'ממלא', אם כן החיוב על כל אדם לפי ערכו להאריך בזה. ואף גם זה בתמצית המכוון, שהוא ענין היחוד האמיתי לעצמות אין סוף ברוך הוא ממש שנקרא אחדות פשוטה. ועל זה נאמר 'אליו ולא למידותיו'.
ולזאת אין עצה לפניהם רק שיחלקו לב'.
א] עסק בד"ח [חסידות] בזמנים מיוחדים בכל בוקר וערב לפי שעתו וזמנו, ולעיין בכל כוחו שיהיה מן המוכן בלבבם בכל עת מצוא זו תפילה, שיוכלו להבין בעצמם על כל פנים תמצית מכל ענין וענין שיודעים מכבר, להבין בהתפעלות במורגש בלב בשר דווקא כמו 'פסוקי דזימרה'. וכל התפילה בקול רם דווקא. וכל מה שיהיה אצלם מן המוכן ומזומן יותר, יותר יוכל למצוא תוספת אור בדרך תמצית וקיצור.
ב] העיקר הוא בתפילה רק לומר המילות בכוונה ורעודא דליבא [רצון הלב] בשמחה ושפלות. שהוא זמן תפילה לחוד, שלא יערבו בזה מאריכות ההתבוננות שלא מענין התפילה כלל וכלל'.
ספר 'אגרות קודש' אדמו"ר האמצעי, חלק א' עמודים רסו-רסז.
