אנו מגישים טור דעה על הדרך בה יש להסתכל על המעידות וההצלחות שיש לנו, ובמה יותר – בלי לרמות את עצמנו • זמנים רבים אנו מתיישבים יחד באהבת רעים ומתחילים לדון יחד ו'לחפור' קצת על החסרונות והמעידות שלנו. פעמים נוספות, עולים לנו מחשבות והרהורים על חברינו החסידים, שהינם בקו השלילה. פשוט 'יוצא' שאנחנו פוסלים אנשים על שטויות.. איי, יש לנו עבירות ומעידות לפעמים – יש להחדיר לנו לראש שאלו בסך הכל טעויות! זה לא אנחנו! זה השתלטות של הנפש הבהמית. עומק חסיד – רבי. מציאותנו היא אלוקות • לטור המלא
•••
זמנים רבים אנו מתיישבים יחד באהבת רעים ומתחילים לדון יחד ו'לחפור' קצת על החסרונות והמעידות שלנו. פעמים נוספות, עולים לנו מחשבות והרהורים על חברינו החסידים, שהינם בקו השלילה. פשוט 'יוצא' שאנחנו פוסלים אנשים על שטויות.
כאשר עוסקים בקביעות בחסרונות, נהפכים להיות ממש כ'אסקופה הנדרסת'. כבר אין לו את היכולת לקבוע ולהחליט בעצמו מה ואיך לעבוד את השם. הוא תלוי בסביבה. חייבים לדעת את המעלות שלנו ועל פיהם לעבוד. זהו 'ביטול' אמיתי. יודע את מעלותיו ועושה את שדורשים ממנו.
אם נסתכל רגע ב'משקפיים' של הרבי שליט"א, נראה שאבינו רוענו מביט בדיוק הפוך על כך. בשלל מכתבי קודש, מניח הרבי מלך המשיח נקודת יסוד. יהודי הוא הכי טוב שבעולם. כל חסיד בעצם הינו בן של הרבי מנהיג דורנו! ההסתכלות והמציאות של חסיד הינה חיובית וטובה. על פיה אנו מתנהגים עמה.
אמנם בספר 'היום יום' מצטט הרבי שליט"א שחסיד צריך לדעת באותה מידה את מעלותיו וחסרונותיו, אבל במספר הזדמנויות מתבטא הרבי [כגון ב'אגרות קודש' חלק ח"י עמוד שמב] שבשביל להשפיע על הזולת, מוכרחים להתמקד במעלות שלנו.
ככלל, מחדש הרבי מלך המשיח שיש בכל זמן ומצב להתבונן ב'עשה טוב' הרבה מעבר ל'סור מרע'. בסגנון אחר מעט. זה כמו שאדם שנפצע וגדלה לו חבורה ביד, יחשוב שאינו שווה מאומה כי הוא אינו אלא 'חבורה'.. פשוט לכל בר-שכל, שמציאותו האמיתית והעיקרית היא הוא בעצמו! יש לו המון דברים נפלאים וייחודיים לו. סך הכל קרתה לו פשל'ה ונפצע..
זה אולי מגחך אותנו, אבל פעמים רבות אנו מסתכלים כך על עצמנו וסביבתנו. צריכים לדעת [וכמובן לעבוד את השם על פי זה] שאנו ממש נזר הבריאה! תכלית הכל. אנחנו נמצאים במקום הכי מרומם וזך בעולם. אנחנו חסידים. בניו של הרבי כפשוטו ממש!
איי, יש לנו עבירות ומעידות לפעמים – יש להחדיר לנו לראש שאלו בסך הכל טעויות! זה לא אנחנו! זה השתלטות של הנפש הבהמית. עומק חסיד – רבי. מציאותנו היא אלוקות.
במעשה בפועל, צריכים לשבת יחד עם ה'עשה לך רב' או החברים הקרובים ופשוט לברר ולכתוב לעצמנו מהם המעלות הבלתי-נתפסות שיש לנו. לכל חסיד יש כישרונות וגניוס מדהימים שקיבל במתנת חינם מבורא העולם! חייבים לעבוד על פיהם. אחרת זה ממש כפיות טובה..
כתב יד קודש של הרבי מלך המשיח: 'ידועה הוראת אדמו"ר האמצעי שלכל אחד ואחד צריך להיות ידיד, איתו ידבר גלויות'..
כשנכנסים לבית הכנסת, יש לראות כיצד החסידים האהובים לומדים יחד בחיות. מתפללים ברצינות ובאריכות לפי כוחם. מתוועדים יחד באחווה פנימית, מעריכה ואמיתית. מתרגשים ומתלהטים בניגון חסידי עמוק או שמח. להתבונן ולקלוט שעל אף הקשיים הבלתי-נלאים ש'משגע' היצר הרע את כל אחד ואחד – כולנו חיים אלוקות ורבי! בתכל'ס, אלוקות זה הדבר אליו כולנו הכי מתחברים ואוהבים.
זוהי נקודת היסוד ותחילת הדרך בעבודת השם. זוהי התשתית של חסיד. זה עיקר העיסוק שלנו! לחשוב איזה מעלות וכישרונות אדירים קיבלנו וכיצד ניתן לנצלם 'עד הסוף'. על זה יש להתוועד יחד.
מובן ופשוט שאין צורך 'להתעלם' מהחסרונות שקיימים בנו וגם עליהם יש להתוועד ולעבוד לתקנם כיאה. אבל עיקר המיקוד והריכוז הוא בהחלט בקו של 'עשה טוב'. אם נתעסק בזה כדבעי, במילא כבר לא יהיה במה להתעסק ברע.. כשעוסקים כל הזמן במטרה להוסיף ולחיות יותר אלוקות, אין זמן לתאוות..
לכן חייבים ללמוד המון את תורת החסידות ובפרט את שיחותיו של הרבי מלך המשיח על הנושא של הסתכלות חיובית וגאולתית. לאט לאט משנים ראש. אין צל של ספק, שכעת ממש נשמע את בשורת הגאולה הסופית ונזכה לראות בעינינו הגשמיות את מלכנו משיחנו האהוב.
