בהמשך לכתבה שפרסמנו בו מסביר הרבי, אודות המעלה והחשיבות שישנה כשמכוונים את 'כוונת המקווה' (שמביא אדמו"ר הזקן בשם הבעל שם טוב) ולא להסתפק במעשה הטבילה לבד, אנו מגישים כתבה מרתקת אודות סיפור ניסי מופלא על 'כוונת המקווה' של הבעל שם טוב, מחלוקתו עם האריז"ל בעניין הכוונה בטבילה במקווה – והפסיקה הברורה בגן עדן • סקירה מרתקת על מקורות הסיפורים ורקע נרחב בנושא • לכתבה המלאה
☚ עשרות כתבות מרתקות על החשיבות בטבילה במקווה
מעשה מהבעל שם טוב זצוקללה"ה – מתורגם
פעם אחת נאספו 72 רבנים ורצו לשום רחמנא ליצלן הבעל שם טוב זכרונו לברכה בחרם, כי קודם שהתגלה הבעל שם טוב לכל העולם הראה ניסים גדולים, וה-72 רבנים אלו סברו שאינם חס ושלום לפי אמת כמו שאומרים. אשר לכן נסעו 71 רבנים לקראקא אצל הרב דקראקא להשתתף עמו כדי שיהיו 72, והגידו לו המופתים מהבעל שם טוב זי"ע, ואמרו לו שהם חושבים לשום אותו בחרם רחמנא ליצלן.
הרב מקראקא הגיב על זה, שאינם יכולים לעשות זאת שלא בפניו, ונתן עצה, שיש לו ידיד טוב שגר לא רחוק מכאן שבעבר למד אתו בצוותא, והוא יכתוב לו, לבאר ולברר לו אודות מעשיו של הבעל שם טוב זי"ע ומהו הנהגותיו.
אמרו לו ה-71 רבנים שדבר כזה אי אפשר לברר על ידי מכתב, אשר לכן יסע הוא בעצמו אליו לברר. החבר הזה של הרב היה נקרא ר' גרשון מקיטוב, גיסו של הבעל שם טוב זי"ע. הכלל, הסכימו שהרב בעצמו יסע, ונסע. הגיע לעיירה לפני ר' גרשון זכרונו לברכה ונכנס לאכסניא ולן שם. בינתיים נזדמן שבאותו שבת היה ר' גרשון אצל הבעל שם טוב זכרונו לברכה.
הבעל שם טוב אמר לו שהוא יסע הביתה כי אורח נכבד שלא ראה אותו כבר לערך 30 שנים נוסע אליו. וציווה לו לנסוע לאותו עיירה שהרב מקראקא לן שם. קיצור הדבר, הוא הגיע לאותו עיירה ונכנס לאותו אכסניא שבו התאכסן הרב מקראקא ומצא אותו כשהוא ישן, ור' גרשון זכרונו לברכה גם שכב לישן. הרב מקראקא קם ממטתו לפני ר' גרשון ואמר ברכת תורה. כשר' גרשון זכרונו לברכה שמע קול מוכר, הוא קם והכיר אותו, ושמחו מאוד ביחד.
ר' גרשון זכרונו לברכה שאל אותו להיכן הוא נוסע ומה הוא עושה פה, והרב מקראקא אמר לו שהוא נוסע במיוחד אליו, וסיפר לו כל המעשה עם ה-71 רבנים, מה הם שוקלים לעשות, אשר לכן הוא מגיע לר' גרשון זכרונו לברכה כדי לברר מה טיבו של הבעל שם טוב זי"ע. ר' גרשון זכרונו לברכה ענה להרב מקראקא: איך אוכל להגיד לך הריבוי מופתים ממנו, לא יספר ולא יכתב מרוב.
ורק אגיד לך מעשה שקרה משבת העבר, מליל שבת קודש: כבוד קדושת הבעל שם טוב היה תמיד אומר תורות, וכל התורות התאימו לכתבי האר"י הקדוש, ואם לא התאימו לפי כתבי האר"י הקדוש היו תלמידיו שואלים אותו: רבי, מה שאתה אומר לא משמע כן בכתבי האר"י [מן הסתם נתן הבעל שם טוב רשות לתלמידיו לשאול כן, אם דבריו לא התאימו לכתבי האר"י הקדוש].
ואז היה זורק ראשו למטה והיה מהרהר עד שדבריו התאימו עם כתבי האר"י, ואחר כך היה מגיד אותם. בליל שבת העבר אמר הבעל שם טוב זי"ע תורה מכוונות המקווה, והפריכו אותו התלמידים מכוונות המקווה שבכתבי האר"י. אז הרכין הבעל שם טוב זי"ע ראשו למטה, ונמשך כך למשך זמן עד שכל התלמידים נרדמו.ּ אבל אני השתדלתי לחזק עצמי שלא ארדום. נשכתי בהידים שלי כדי שלא ארדום, אבל לא הועיל מאומה, כי נמשך לאיזה זמן עד שגם עלי נפלה תרדמה.
בהתרדמה דמיינתי שאני בגן עדן. ראיתי איך שבגן עדן מסתובבים אנשים שחובשים שטריימלך, והסביבה מקרין בלי שיעור. פתאום נעשה צעקות ועושים שביל והבעל שם טוב הולך ומגיע למקום ומביאים כורסא מכובדת ויושב עליו. אחרי זה נעשה עוד צעקות שיעשו שביל כדי שהאר"י הקדוש יבוא.
בקיצור האר"י הקדוש זצוקללה"ה גם כן בא והביאו לו גם כן כיסא לשבת, והוא ישב אצל הבעל שם טוב. הבעל שם טוב שאל האר"י הקדוש, מה היא המסקנא אודות כוונות המקווה? ענה לו האר"י הקדוש, כמו שאתה אומר. אז שאלו הבעל שם טוב זי"ע עוד, אבל בהכתבים שלך לא משמע ככה? ענה לו האר"י הקדוש, בהתקופה שלי היו אלו הכוונות, והיום הן כמו שאתה אומר.
אז שאל אותו הבעל שם טוב זי"ע, מי יעיד עלי שזה קיים כמו שאני אמרתי? ענה לו האר"י הקדוש, יש לך פה הגרשון שלך, הוא יעיד ויגיד שכך אמרתי, שכוונות המקווה הם כמו שאתה אומר ולא כמו שאני אומר. אז הבעל שם טוב זי"ע חטף אותי בהיד וצעק: גרשון, השומע אתה מה שהאר"י הקדוש אומר? כוונות המקווה קיימים כמו שאני אומר! בקיצור הדבר, הרב מקראקא נסע הביתה והגיד לה-71 רבנים המעשה שהגיד לו ר' גרשון זכרונו לברכה, ואמר להם שהבעל שם טוב הוא ההכי גדול בעולם, זי"ע. עד כאן.
•••
מסורה בסיפור הבעל שם טוב הנזכר לעיל ב'כוונת המקוה' שתיקן, יש 'אם למקרא', ויש 'אם למסורה' – דהיינו יש חילוקי גירסאות בהמסורה מי היה התלמיד שאליו נתגלה הדבר ב'חלום' שהודה האריז"ל הקדוש למורנו הבעל שם טוב ב'כוונת המקווה'. גירסא המפורסמת ומקובלת [ונדפסת], הוא מה שהובא בספר 'בעל שם טוב על התורה' פרשת יתרו אות י"ב, בהערה שם בשם ספר 'סיפורים נוראים' מהחסיד רבי יעקב קאדאנער זכרונו לברכה, שהסיפור היה עם אחד מצעירי תלמידי הבעל שם טוב רבי נחמן הארעדענקער זצ"ל, ומשם שאבו שאר מלקטי סיפורי הבעל שם טוב, ורושמי הרשימות שרשמו החילוקים בין כוונת האריז"ל למה שתיקן מורנו הבעל שם טוב נ"ע.
אמנם יש גם שכתבו שכל הסיפור היה אולי עם תלמידו המובהק הצדיק רבי דוד פורקעס נ"ע. להלן הוא מה שכתב החסיד רבי יעקב קאדאנער ז"ל ב'סיפורים נוראים':
'הנה שמעתי מנאמני רוח, אשר פעם אחת דרש לתלמידיו בענין כוונת המקווה, הנדפס כעת בסידור אדמו"ר הזקן. ותלמידיו [תלמידי הבעל שם טוב] היו גאוני ארץ בנגלה ונסתר, ואמרו לו: רבינו, הגם בכתבי האריז"ל כתוב הכוונות באופן אחר, מכוונות אשר אדונינו מגלה לנו, וכאשר שמע דיבור זה מפיהם, תיכף השליך ראשו לאחוריו ופניו נעשה לפיד אש ועיניו בולטות כדרכו, בהפשטות הגשם בעת עליתו בעולמות העליונים, ונפל על תלמידיו פחד ורעדה גדולה.
ובקצה השולחן ישב ר' נחמן הרדענקער, כי היה צעיר שבתלמידים, והנה על ר' נחמן הנזכר לעיל נפל תרדימה גדולה, עד שאין יכול בשום אופן להתאפק מלישון והיצר לו מזה מאוד, כי באמת ביזיון גדול שהבעל שם טוב עוסק בעליות נשמה וכל תלמידיו יושבים בפחד ורעדה והוא נדרם אצל השולחן הטהור ופתח בידיו בחוזק את עיניו אבל כל זה לא הועיל לו, כי אם שנרדם וישן בתרדימה גדולה.
ובתוך שינתו חלם לו, איך שהוא הולך בחוץ ורואה עם רב, רצים במהירות גדול ורץ גם הוא אחריהם, ושאל אותם מהו מרוצתם? ואמרו לו בחיפזון גדול: וכי אינו ידוע לך שרבינו הקדוש ידרוש מיד, ושאל אותם, מי הוא הרב אשר בעבורו הוא החרדה הגדולה הזאת? ומצד החיפזון הגדול, לא ענהו על זה כלל.
והלך אחריהם עד שבא לבית גדול ומהודר מאוד, עד שמעולם לא ראה הידור כזה, והבית מלא מפה לפה אנשים אשר לפי ראות פניהם הם גדולי עולם, ובבית הזה הרעש יותר גדול מבחוץ ושמע שהכל אומרים בפחד ושמחה גדולה: תיכף ידרוש לנו רבינו הקדוש רזין דאורייתא! ובתוך כך בא הבעל שם טוב והתחיל לדורש הדרוש הזה בכוונת המקווה, ועמד לנגדו איש רך בשנים וסתר את דברי הבעל שם טוב.
ושאל מי הוא זה? ואמרו שהוא האריז"ל. ונמשך הפלפול זמן רב עד ששמע איך שהאריז"ל הודה לדברי הבעל שם טוב, ובתוך כך הקיץ ר' נחמן משנתו. ותיכף ישב הבעל שם טוב ואמר: נחמן אני לקחתי אותך לעד בדבר הזה, תעיד עם מי הדין, האם לא הודה לי האריז"ל? ואחר כך סיים הדרוש והלך לו'. עד כאן.
•••
מזה נמנו וגמרו שאר המלקטים, שהודאת האריז"ל לתקנת הבעל שם טוב ב'כוונת המקווה' נתגלה על ידי תלמיד הבעל שם טוב, רבי נחמן הארעדענקער נ"ע. ומה על רבי דוד פורקעס, על זאת יש עוד סיפור בדומה [מפי הרב הקדוש מרוזין זי"ע], ולא על סדר 'כוונת המקווה', אלא סדר וסוד מצות נטילת ידים, כדהלן:
'פעם אחת אמר הרבי דוד כי רצונו לקבל פני הבעל שם טוב, ובקש מתלמידו [שמסופר עליו קודם, ושם מדובר בתלמיד שרצה להביא רבי דוד להבעל שם טוב וכו'] שיספר לו מתהלוכותיו הקדושות. וסיפר האברך הנזכר לעיל כי מנהג הבעל שם טוב בעת כי יטול ידיו לסעודה, אז הוא בדביקות גדול. ואת כל המסובין יאחזם תרדימה. וכולם יושבים שם כמו אנשים ישנים, עד כי יתחיל לברך ברכת המוציא אז יקיצו משינתם.
ואמר הרה"ק רבי דוד, אלך ואראה המראה הגדול הזה, ונסע שמה עם תלמידו האברך הנזכר לעיל, והבעל שם טוב כיבד אותו מאוד, והזמין אותו על סעודת הצהריים, והרה"ק רבי דוד הכין את עצמו ואז כגיבור חלציו כדי שיוכל עמוד בחזקה לבל יתן שינה לעפעפיו.
אבל כן היה. כי גם הרה"ק רבי דוד אחזוהו תרדימה, ויישן ויחלום, כי היה ברקיע שמים ממעל וגם הבעל שם טוב הי' שם ונטל את ידיו לטעום, ואמר שם כל ענין כוונת נטילת ידיו. והרב המגיד הקדוש ממעזריטש פילפל עמו כי בכתבי האר"י הקדוש לא כך למדנו, ואמר לו הבעל שם טוב, כי בדור חלוש כזה גם האר"י הקדוש יודה לדברינו אלה. ושאל המגיד מאין מוכח, וענה הבעל שם טוב נלך יחדיו לחדר האר"י ונשאל את פי האר"י החי.
וכן עשו, והיה ביניהם פלפול עצום, עד שבסוף הודה האר"י הקדוש לדברי הבעל שם טוב, ואחר כך הקיץ הרב רבי דוד משינתו, והבעל שם טוב בירך ברכת המוציא, ואמר לפני המסובין כל הכוונות הנזכר לעיל, והרב המגיד הקדוש פילפל על דבריו כי בכתבי האר"י לא כן למדנו, והבעל שם טוב השיב לו כי בדור יתום הלז גם האר"י הקדוש יודה לדברי, שאל הרב המגיד מאין מוכח, אמר הבעל שם טוב רבי דוד פורקעס יוכיח, כי הוא שמע בשמים שהאר"י הודה לדברי, ואז ראה רבי דוד גדולת הבעל שם טוב וקבלו לרבי. עד כאן.
•••
והנה סיפור זה גם רשום בסוף כתבי החסיד רבי יששכר שלמה בן ר' לוי יצחק אלטשולר ממאהליב רוסיה לבן, בספרו 'אמונת האבות' על פרקי אבות שנמצא עוד בכתב יד. (בשער כתוב שנגמר בכי טוב יום ד' לסדר כה תברכו שנת בונה ירושלים ה' לפ"ק [תרנ"ט]). מי הוא זה החסיד רבי יששכר שלמה אלטשולער בעל מחבר ספר 'אמנת האבות' – לא ידוע.
אבל בההקדמה הוא כותב ש'רוב החידושים אשר בספר זה המה מכתבי האריז"ל ומכתבי רבי ישראל בעל שם טוב ז"ל ומאדמו"ר [הזקן] בעל 'ליקוטי תורה' ו'שולחן ערוך' ומכמה וכמה צדיקים.. ישבתי זמן רבה בקהילת ליובאוויטש אצל אדמו"ר מוה"ר מ"מ נבג"ם, ואחר כך ישבתי בקהילת באברייסק אצל האדמו"ר ר' הלל נבג"ם והרבה תורה למדתי ממנו'. והנה בסוף ספרו הוא כותב כמה סיפורים 'מה ששמעתי מהראב"ד ומורה צדק דקהילת שקלאוו הה"ג מו"ה חיים ני"ו 3 ששמע מהרד"ב אשכנזי מקאליסק אשר קבע תורתו וישיבתו בחברון תובב"א'.
ומביא הסיפור מכוונת המקווה של הבעל שם טוב משמו של כ"ק אדמו"ר הצ"צ נ"ע עם תלמידו רבי דוד פורקעס, וגם עם עוד שינויים קלים. [החסיד רד"ב אשכנזי ז"ל הרי הוא החסיד המפורסם ר' בערל קאליסקער שהיה מהחוזרים אצל הרבי ה'צמח צדק'. כן העיד הרבי הרש"ב על ההנחות שלו ממאמרי הרבי ה'צמח צדק' ש'רובם ככולם מכוונים כמו שנאמרו', ועובדה, שעשרות מאמרי הרבי המהר"ש והרבי הרש"ב מיוסדים על הנחות של ר' בערל קאליסקר. וכן היה ידוע כ'גאון גדול ובעל זכרון אדיר'].
וזה לשונו של הסיפור: עוד סיפר לי הרב ר' דוד פורקעס הנזכר לעיל מה ששמע מר' זלמן יאניווערצער שהוא שמע מפי"ק אדמו"ר בעל 'צמח צדק' ז"ל נבג"ם, שר' דוד פורקעס היה מקטני תלמידיו של הבעל שם טוב, וסיפר ר' דוד שפעם אחת נכנס להבעל שם טוב לשמוע דרשה מפיו והיה כל התלמידים יושבים לפניו, והיה גם כן יושב נגד פניו ממש, והדרוש היה בענין כוונת המקווה והיה דורש דלא כהמבואר בכתבי האריז"ל, ולא שאלו שום אחד מתלמידיו כלום רק ר' זאב קיצעס אמר רבי רבי בכונת האריז"ל לא נכתב כן!
ובתוך כך ראה ר' דוד הנזכר לעיל איך שהבעל שם טוב דחף את עצמו לאחוריו והניח את ראשו על הצד ועיניו היה בולטות במראה עצומה ונפלאה עד שכל התלמידים ארכובותיהם דא לדא נקשן. וסיפר ר' דוד שבתוך כך נפל עליו שינה עצומה אשר לא יוכל להפיג עצמו, וציער עצמו בכמה דברים בכדי שלא ישן, ולא הועיל, ותיכף ומיד נפלה עליו תרדמה וישן.
ויחלום, והנה הוא בשוק, ואנשים רבים בקיבוץ נפלא רצים במרוצה, וישאל להם על מה הם רצים ולאן הם רצים, וענו לו ואמרו, שהאריז"ל והבעל שם טוב מתווכחים זה עם זה בכוונת המקווה, ויהיה הויכוח בבית המדרש הגדול, וכאשר כל העולם רצים במרוצה גדולה לא היה בכוחו כל כך לרוץ כמוהם, ונשאר מאחריהם עד שהגיע גם כן לבית המדרש אשר שם כל האנשים.
והיה בית המדרש גדול כמו כל העולם כולו, ושמע כרוז 'שתוקו – האריז"ל והבעל שם טוב באו'. ואחר כך התחילו להתוכח הרבה, ולבסוף הודה האריז"ל להבעל שם טוב, וגמרו אומר כדברי הבעל שם טוב. אמרו מאן יוכח, כי צריכין להוכיח דוקא מצדיק אשר הוא עדיין בעולם הזה.
אמרו ר' דוד פורקעס יוכיח, ותיכף ומיד הביאו אותו במהרה ובמרוצה, ושמע כל הסברות של שניהם, והקיץ משנתו, בתוך כך, והנה חלום. ואחר כך התחיל הבעל שם טוב לומר תורה בכוונת המקווה, ובתוך דבריו שאלו הרב רבי זאב קיצעס עוד הפעם הלא בכתבי האריז"ל לא כתוב כן. ואמר הבעל שם טוב שאל נא אצל ר' דוד פורקעס והוא ישיב לכם תירוץ על כל'. עד כאן.
איזה גירסא היא הנכונה, אין בכוחנו להחליט. אבל כאמור השניה נאמרה מפי הרבי ה'צמח צדק'. ועוד יש בגירסא זו כמה פרטים שיכולים לדייק בהם, כמו שזה היה רבי זאב קיצעס ששאל פעמים שזה לא כמו שכתוב בכתבי האריז"ל וכו'. מי הוא זה החסיד ר' זלמן יאניוועצער, שסיפר שהוא שמע מהרבי ה'צמח צדק', טרם עלה בידינו.
