תמלול מרתק: איך מתפללים באריכות? • חלק שני מהפאנל ההיסטורי

 ☚ בלעדי: הוידאו המלא של הפאנל ההיסטורי 'תבוא לפניך תפילתי' עם עשרה מחשובי המשפיעים 

הרב נחמן שפירא:

כאשר מדברים על ההכנות שדרושות
ל'עבודת התפילה', צריכים להקדים שיש הכנות ששייכות לכל אחד, וישנם כאלו שהם שייכות
בצורה פרטית לכל אחד, תלוי באיזה שלב ודרגה הוא נמצא. בן כמה הוא, מה הוא למד
בחסידות וכמה הוא מבין בחסידות וכו'.

אבל ההכנה
היסודית הראשונה, היא לטבול במקווה לתוספת טהרה וללמוד חסידות קודם התפילה. צריך
לדעת שכל המטרה של לימוד החסידות הוא כהקדמה ל'עבודת התפילה'. כל אחד צריך לקבוע
זמן ללמוד חסידות לפני התפילה בצורה קבועה. לא לוותר על זה. זה צריך להיות דבר
הפשוט. אי אפשר לגשת לתפילה בלי ללמוד חסידות. לימוד החסידות מרומם את האדם לעולם
מרומם יותר. על ידי לימוד החסידות, מבינים יותר למי מתפללים. מיהו הבורא וכיצד הוא
מהווה את העולמות וכו'.

אך צריך
לשים לב שלא יהיה הפסק בין לימוד החסידות לתפילה. לא לארגן שום דבר ולא להתעסק
בשום עניין. שזה מה שכתוב ברמב"ם וב'שולחן ערוך': 'יפנה עצמו מכל מחשבות
אחרות'. אם לומדים חסידות ואחרי זה מתעסקים בעניינים אחרים, יש כמו ניתוק ומחיצה
בין החסידות לתפילה. זה גורם שיהיו מחשבות אחרות שלא מעניין התפילה, וטורד את
מנוחת הנפש. צריך לנצל את הזמן שלפני התפילה להתבוננות בלימוד החסידות. לחשוב על
מה שלמדתי, לנסות להתחבר לדברים שהבנתי. אם לא מדברים 'דברים בטלים' בין לימוד
החסידות לתפילה, אפשר בקלות יותר להתרכז במחשבה בזמן ההתבוננות בחסידות ולאחר מכן
בתפילה.

ההדרכה
הכללית של המשפיעים על 'התבוננות' בחסידות הייתה, שלכל אחד יהיה פרק תניא או
'מאמר' חסידות מונחים היטב בראש בהבנה והשגה, ועם זה לחשוב ולהתבונן בכל יום קודם
התפילה. ואת לימוד החסידות שלומדים בכל יום, לקשר עם ההתבוננות הקבועה. אבל צריך
להתבונן בקביעות. אז זה חודר פנימה ומשנה מבפנים. יש כאלו שבטבעם צריכים לחשוב על
'אותיות הרב'. פשוט להתרגל לרכז את המחשבה עם המילים של ה'מאמר'. אפילו רק בחלק
מה'מאמר'. אחרי תקופה שמתרגלים להתרכז עם אותיות הרב', צריכים לעבור להדרכה
העיקרית בהתבוננות. להוריד את ה'אותיות' למילים והסברים בסגנון האישי של האדם,
בכדי שהוא יוכל לחבר את נפש הבהמית שלו לחסידות.

מי שעדיין
אין לו משהו 'מאמר' שמונח היטב בראש, יכול להתבונן בעניין בחסידות שלמד באותו
היום, ואם הוא לא יודע מספיק חסידות, הרבי מלך המשיח מדריך שיתבונן בתחילת פרק
מ"א. לחשוב על המשמעות של המילים, שהוא 'ממלא כל עלמין' ומחיה את כל העולמות
ו'סובב כל עלמין' והוא נעלה כל כך שהוא גם לא מצטייר בהם, ואחרי כל זאת הוא 'מביט
עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי' וכו'. כמובן שכל מי שלמד חסידות כראוי, לא
יכול להסתפק בזה, אלא צריך להתבונן יותר בפרטיות על 'ביטול העולמות' ו'אחדות השם'
וכו', אבל ההתבוננות הזאת היא התחלה ששייכת לכל אחד ואחד באשר הוא. ואז התפילה היא
אחרת לגמרי. אפשר להרגיש יותר את העובדה שהוא עכשיו עומד ומדבר לפני מלך מלכי
המלכים הקדוש ברוך הוא. 'דע לפני מי אתה עומד'. זה לא קורה בבת אחת. צריכים
להתבונן.

למסקנה:
צריכים שיהיה חיבור בין לימוד החסידות לתפילה, ללא הפסק. כולם יכולים וצריכים
להתבונן בחסידות קודם התפילה. אפילו בחורים צעירים שלא מסוגלים להתבונן באריכות
ההתבוננות ובהעמקה, יכולים וצריכים להתבונן שפרק תניא או ב'מאמר' שלמדו. וזה חייב
להיות בכל יום. 'יום יום ידרשון'. זה לא קורה בפעם אחת. בכדי להרגיש את לימוד
החסידות ולהתחבר אליו, צריך להיות שקידה בכל יום ויום בהתבוננות וב'עבודת התפילה'.

הרב בנימין גנדל:

ההתחלה של 'עבודת התפילה', היא
דבר ראשון בהכרה שכאשר נעמדים להתפלל, מגיעים לבצע משימה. זה לא בשביל להעביר את
הזמן עם אמירת מזמורים בנעימות.. צריכים להגיע בדריכות, יש פה משימה. דבר שני,
חייבים להגיע במנוחה. להיות מונח בתפילה לגמרי. שום דבר לא צריך להלחיץ ולבלבל. לא
השעון, לא החזן. כעת אתה עם מילות התפילה. אתה והקדוש ברוך הוא. [הרבי שליט"א
מדריך שגם מי שמתפלל באריכות, יתחיל את התפילה עם החזן. אבל מההתחלה והלאה, צריך
לשכוח מהחזן וקצב התפילה]. פשוט לשקוע כל כולך באותיות התפילה. אז אמנם לפעמים
צריך להזדרז ללימוד וכו', אבל עד לזמן שאפשר להאריך, צריך לשקוע בתפילה לגמרי.
לשכוח מהכל! חייב להיות שהתפילה תהיה במנוחה.

ב'קונטרס
התפילה' הרבי הרש"ב מדריך שהבחורים הצעירים שלא למדו מספיק חסידות, יתפללו
בפירוש המילות הפשוט של התפילה. זאת אומרת בצורה הכי פשוטה, פשוט להבין מה אנחנו
אומרים. לדוגמא: 'הודו להשם', צריך להודות להשם. פשוט להסביר לעצמנו. [אני מציע
לבחורים להתפלל עם 'סידור המפורש', כך יש להם את פירוש המילות מול העיניים, ויוכלו
להתפלל עם הבנה טובה של מה שאומרים. כמובן שהכי טוב ללמוד קודם את פירוש המילים
ולהגיע לתפילה כאשר יודעים את פירוש המילות טוב].

בהמשך הרבי
הרש"ב מדריך, שפירוש המילות צריך להיות בצורה כזאת 'שהמילים יהיו חיים
ומאירים'. דהיינו: אפשר לומר 'אשרי יושבי ביתך' ולהבין את פשט המילים,
ואפשר להרגיש את המילים, כמה כיף למי שיש לו אלוקות ויש לו חסידות. זאת
אומרת שהפירוש נשאר פירוש פשוט, אבל זו לא אמירה, זו הרגשה. זה הפירוש שהמילים
'חיים ומאירים'. אז יש כאלו שאומרים שהם אומרים את המילים ולא מרגישים, אז מה
עושים? אז כמובן שכל מי שמונח יותר בחסידות ועניינים חסידיים, הוא יכול להרגיש
יותר בקלות. אבל גם מי שלא מונח וכו', צריך פשוט לחשוב על פירוש המילים בלי הרגשה.
לא צריך לרדוף אחרי הרגש. צריך להשקיע במחשבה של פירוש המילים, במתינות ובלי לחץ
של זמן. בטוח שהרגש יגיע. אין בזה ספק. צריך רק לחשוב יום אחרי יום את הפירוש, ואז
לב האבן יישחק.

כמה זמן
צריך להשקיע בזה בתפילה? התשובה היא כמה שאפשר יותר. כל אחד וכמה שהוא יכול יותר.
אחד זה להתפלל כמה שעות, ואצל השני זה אפילו חמש דקות. אבל בחמש דקות האלו, צריכים
לשכוח מהכל. מכל ענייני העולם לגמרי. להתרכז לגמרי בתוך המילים. כל אחד בזמן
המינימלי שהוא מקציב לעצמו, שבזמן הזה הוא יהיה מונח לגמרי בתפילה. כמובן שלאט לאט
הוא יוסיף עוד זמן וכו', ובשבת כל אחד יכול וצריך להתפלל באריכות הרבה יותר מבכל
יום, אבל צריכים להיות מונחים בעניין לגמרי.

הרב ישראל אלפנביין:

כאשר ניגשים לתפילה, הסדר הוא שצריך
להתבונן קודם התפילה. שמעתי מהמשפיע ר' משה ע"ה נפרסטק, שהמטרה
של זמן ההפסקה ב'תומכי תמימים' בין סדר לימוד החסידות לתפילה, היא בשביל שיתבוננו
בחסידות. בשביל זה עשו את זמן ההפסקה. אחד יכול להתבונן 5 דקות, השני צריך 10
דקות. אבל צריך לחשוב חסידות. זה דבר יסודי. יש מכתב מעניין של ר' שלמה חייים לרבי
הריי"צ, שהוא מתאר כיצד הישיבה בארץ הקודש מתנהלת כמו בליובאוויטש, ואחד
התיאורים שם הוא, שאחרי ה'סדר' כולם מתכוננים מיד לתפילה. אחד מתבונן בעניין
בחסידות, השני אומר תהילים וכו', אבל אין מושג כזה של הפסק בין לימוד החסידות
לתפילה.

בספר 'היום יום' בכ' תמוז, מובא הסבר
על 3 סוגי התבוננות. יש 'התבוננות לימודית' לחשוב בסיום הלימוד על תוכן ה'מאמר'
שלמד. יש התבוננות בדרגה גבוהה יותר, להרגיש את החיות של ה'מאמר', וזה נעשה לפני
התפילה. ויש את הדרגה הגבוהה של ההתבוננות שנעשית בזמן התפילה, להרגיש את האלוקות
של ה'מאמר'. דרך אגב, שמעתי פעם מהמשפיע הרב משה מרדכי ע"ה ארנשטיין,
שהמשפיע ר' שלמה חיים ע"ה קסלמן, אף פעם לא היה מסביר את הדרגה
השלישית של 'הרגשה באלוקות של המאמר'.

לפני שמדברים על התבוננות ב'מאמר' בתוך
התפילה, ושתוכן ה'מאמר' יחדור בתיבות התפילה, דבר ראשון, אפשר וצריך לחשוב את
'פירוש המילות החסידי' של התפילה. יש הרבה מאמרים בחסידות שמסבירים את הפירוש של
המילים עצמם באור החסידות. לדוגמא, יש מאמר של הרבי הריי"צ משנת ת"ש שמסביר
את הפירוש הפנימי של הפסוק 'אהללה הוי' בחיי', וכך יש בהרבה מאמרים. אז כשמגיעים
לפסוק שיודעים עליו פירוש פנימי, אפשר לעצור ולחשוב על הפירוש. ואולי אפשר לומר
שזה אחד הפירושים במה שהרבי הרש"ב כותב 'שהמילים יהיו חיים ומאירים', שהאור
של המאמר יתן חיות למילים הפשוטות. יש כל כך הרבה ביאורים בחסידות על פירוש המילים
בתפילה, שהשאלה היא מתי יש לאדם זמן לחשוב על כולם..

שמעתי מהמשפיע הרב שניאור זלמן שיחי'
גפני, שהוא שאל את הרבי מלך המשיח ב'יחידות', איך יתפלל באריכות, מכיוון
שהוא מוסר שיעורים ואין לו זמן וכו', ענה לו הרבי שיעשה כמו חסידים בעבר, שהיו
עושים 'קנייטש' [=קמט] בסידור עד היכן שהספיקו להתבונן, ואת שאר התפילה רק חשבו את
פירוש המילות.. וכך החליפו מזמן לזמן את ההתבוננות לקטעים אחרים בתפילה. והרבי
שליט"א הציע שאם יתבונן ויתפלל באריכות גדולה בשבת, אז הרושם של ההתבוננות
תישאר לכל השבוע, שאמנם יצטרך להתבונן והתפילה תתארך אפילו יותר מהמניין, אבל
האריכות תהיה יחסית בתמציתיות יותר.

אחרי זה יש את ההתבוננות העיקרית, שהיא
לחשוב על עניין בחסידות שיחדור בתוך המילים של התפילה. ישנה 'יחידות' של הרבי מלך
המשיח לר' דוד ע"ה רסקין מחודש אייר תש"י (מוגה בכת ביד
קודשו של הרבי), שם הרבי מדריך אותו בנוגע להתבוננות במאמר שמבאר אודות 'גן עדן',
שלא צריך לחשוב את תוכן המאמר רק במילים בתפילה שמסבירות על 'גן עדן', אלא אחרי
שמתבוננים בזה קודם התפילה, זה חודר ו'מאיר' בכל המילים בתפילה. זה לא משנה על
איזה עניין מתבוננים, 'ביטול העולמות' או 'מעלת הנשמות' וכו', כל התבוננות בחסידות
היא 'דברי אלוקים חיים', ובסופו של דבר המסקנה של הכל זה נקודה אחת, שאלוקות זה
האמת. ולכן זה יכול להשתקף ולחדור בכל פסוק בתפילה. לא צריכים לדחוף את ה'מאמר'
בכוח למילות התפילה.. אחרי שמתבוננים בצורה קבועה באותו עניין בחסידות, זה ממילא
מאיר ונכנס בכל מילה בתפילה.

הרב יוסף יצחק אופן:

אדמו"ר הריי"צ כותב בהקדמה
לקונטרס התפילה, שכל מטרת ירידת הנשמה לעולם הזה, היא בשביל לתקן את המידות. ולתקן
את המידות אפשר רק על ידי העבודה בתפילה. ובמילים פשוטות, בשביל להשלים את
מטרת ירידת הנשמה, צריכים להתפלל באריכות. אבל לפני שמתקנים את המידות ['אתהפכא'],
צריך לשמור על המחשבה, דיבור ומעשה ['אתכפיא']. יש מאמר נוקב של אדמו"ר הזקן,
שהוא כותב שאי אפשר להיות 'סור מרע', אם לא מתעסקים ב'עבודת התפילה'.

מה המשמעות של זה? הרבה פעמים אנחנו
שומעים אנשים מתבטאים 'כך אני רוצה', 'מתחשק לי'. התרגום של המשפטים האלו הוא, יש
לי ישות ובמילא הישות שלי אומרת לעשות כך וכך מתחשק לי. וכשהאדם מרגיש את מציאותו,
מי יכול לעצור אותו מתאוותיו? בשביל צריך את התפילה. התפילה היא ביטול. בתפילה
האדם מתעלה מהמציאות שלו וחושב אודות הבורא, ובמילא הוא חש את ריחוק הערך ואת
אפסיותו כלפי הבורא. אז הוא יכול להתבטל ולעצור את עצמו במה שמתחשק ומושך אותו. לא
לחשוב מה שלא צריך, לא לדבר מה שלא צריך ולא לעשות מה שלא צריך. לכן התפילה היא
האפשרות היחידה שעל ידה ניתן להגיע ל'סור מרע'.

היו קבוצה מנובהרדוק שתפיסת העולם שלהם
הייתה, שצריכים לבטש את עצמם בכדי להיות ב'ביטול היש'. הם היו עושים מעשים מוזרים
וכך היו צוחקים עליהם והם שברו את המידות שלהם. אמר הצדיק מרוז'ין פתגם על 'שבירת
המידות': אתה רוצה 'לשבור' מידות? יהיו לך בסך הכל שני מידות.. 'שבירה' לא מטפלת
בשורש הבעיה. חסידות מוסיפה באור. חסידות מלמדת איך להשתמש במידות לקדושה, לא
לשבור אותם.

בכלל, אדמו"ר הזקן דרש מהחסידים 2
דברים: מוח ומעשה. ללמוד חסידות ולהתבונן בזה, ולבצע בפועל ממש. מה עם הלב? המוח
ילחץ מלמעלה והמעשה מלמטה, ואט אט הלב יתחיל להרגיש. ויש לזה ראיה מפסוק, 'וידעת'
– ללמוד ולהתבונן, כתוב 'היום'. אך 'והשבות אל לבבך' – להרגיש בלב, זה לא כתוב
'היום'. זה יבוא עם הזמן. אנחנו צריכים להתבונן ולבצע, הרגש בטוח יבוא בהמשך.

אז דבר ראשון צריכים לשמור על המחשבה,
דיבור ומעשה. וזה אפשר לעשות רק על ידי התפילה. בהמשך, התפילה תשפיע גם על המידות,
על ידי שמתבוננים בעניין בחסידות ואחר כך חושבים על מדה מסויימת שלוקים בה ביותר ואינה
כדבעי, אז אפשר לקחת החלטה בזמן התפילה להשתנות בה קצת, בהדרגה. כך אפשר לתקן את
המידות. להשתמש איתה לדברים טובים. אם יש רגש שלילי, לכוון אותו לרגש חיובי. וזה
הגישה של הרבי מלך המשיח, להוסיף באור. לא לשבור.

אחד התלונן לרבי מלך המשיח שיש לו
'גאווה', ענה לו הרבי שיתבונן בתחילת פרק מ"א ש'והנה השם ניצב
עליו'. מה הקשר? כי כאשר הוא מרגיש את הבורא, במילא אין לו מציאות וישות. 'מידות'
זה ה'ישות' של האדם. התפילה מקלפת את הגסות ומגלה שה'אני' האמיתי של האדם, זה ה'.