אנו מגישים לפניכם לקט של חלק מדברי הרבי מלך המשיח בעצמו, בענין לבישת פאה נכרית. התמונה העולה מתוך עשרות מקומות בהם דיבר הרבי או כתב בענין פאה, היא חד משמעית: חובה לכל אשה ללבוש פאה, ואין היתר ללבוש מטפחת (אלא במקרים מיוחדים במינם, כגון שהאשה נהגה מדורי דורות לגלח את שערותיה ואין סיכוי שיראו השערות מבעד למטפחת – וגם זה רק בהתייעצות עם רב ומשפיע) • מתוך הספר 'חן וכבוד' • לכתבה המלאה
•••
• 'בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפילו מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה, על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול, וכהפסק דין בשולחן ערוך 'אורח חיים' סימן ע"ה. וגודל הענין מובן גם מגודל השכר על קיום הציווי, כפי שנצטווינו. וכלשון הזוהר הקדוש (חלק ג', קכו.) מתברך בכולא, בברכאן דלעילא ובברכאן דלתתא, בעותרא בבנים ובבני בנים'.
ספר 'אגרות קודש' חלק י"ט, איגרת ז'תכ"ה [נוסח דומה נכתב בכמה מכתבים נוספים, וכן הובא בספר 'ליקוטי שיחות' חלק י"ג עמוד קפ"ז].
• 'במענה למכתבה מד' תצוה בנוגע לפאה, בו כותבת שאינה מבינה בדיוק מה הכוונה בזה, ענין הפאה הוא, שהשערות תהיינה מכוסות לגמרי, ובמילא אם מכסים רק חלק, אין זה כפי שהכוונה בזה היא. גם היתה צריכה להשתדל שגם אחרות יעשו כן, ולבאר להן שזוהי הדרך וסגולה לבריאות, פרנסה ונחת אמיתי מהילדים, והשם יתברך יעזור לבשר בשורות בזה'.
ספר 'אגרות קודש' חלק ח', איגרת ב'תס"ג.
• 'במענה על מכתבו מכ"ח אייר, בו כותב אודות הצעת נכבדות עבור בנו שיחיה. מובן ופשוט אשר תנאי שאי אפשר בלאו הכי הוא ענין הפאה, כי פשוט שאינו דומה הזקנות ואלו שבאו ממדינתנו לפנים, לזוג צעיר המתחילים עתה לבנות בית בישראל, ובכפר חב"ד, מיסודו והנהלתו של כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ואין זה רק ענין פרטי, אלא גם ענין כללי וגדר וזכות הרבים.
לאידך גיסא, אין בהנזכר לעיל כוונתי שמוכרח לדבר על דבר זה ברעש וברוגז ובתור פקודה וציווי, כי העיקר הוא בהנוגע לפועל, ושיהיו בטוחים על דבר זה קודם החופה. וכפי שמתארים את מהותה של המדוברת, ואיך שקבלה עליה הנהגת בית הספר 'בית יעקב', וכנראה נשמעת להוראת המנהל דשם שבטח גם הוא יסייע בתעמולה בהנזכר לעיל, בטוחני שיעלה בידם להתדבר על דבר הנזכר לעיל.
ובפרט שכאמור זהו נוגע לרבים, שאפילו אם פלונית אומרת שבהנוגע אליה אין נפקא מינה באיזה אופן תכסה ראשה, כיון שבכל אופן יהיה הכיסוי כדבעי, מובן שאינה יכולה להבטיח בהנוגע לאחרות וקל להבין. ובאם יסודר הנזכר לעיל, שהיא טובתם האמיתית של שניהם והמשפחות, נכונה ההצעה ויהיה בשעה טובה ומוצלחת. יש מקום לומר שמי שהוא יטעון על דבר הנהגת האמהות שלאו דוקא בפאה [אלא מטפחת או כובע, ויש בזה משום 'אל תיטוש']. אבל כבר מילתי אמורה (בהקדם הידוע בחסידות, אשר כל היפך הברכות שבתורה, באמת ברכות הם. עיין 'ליקוטי תורה' פרשת 'בחוקותי') שהרי זה מברכות עקבתא דמשיחא, אשר 'בת קמה באמה' להוסיף עליה בשמירת התורה והמצוה'.
ספר 'אגרות קודש' חלק ט"ו, איגרת ה'תקי"ג.
• 'פאה נכרית הוא ענין שנוגע לבנים ובני בנים, לפרנסה ובריאות, כדאיתא בזוהר, שהדבר נוגע לבני חיי ומזוני. אין לשאול מדוע פלונית ופלונית אינה חובשת פאה נכרית ואינה נוהגת כראוי, ומכל-מקום טוב לה בבני חיי ומזוני והצלחה בכל עניניה. ראשית, אין אדם יודע מה קורה אצל זולתו, ואיזה צרות יש לו, שהרי אף אדם אינו מספר לחבירו מה מתרחש אצלו. ושנית, אין להביט ('פארקוקן זיך') על הזולת, אלא יש לקיים את ציווי הקדוש ברוך הוא..
היה אצלי סטודנט מקולג', ואמר לי שאינו מניח תפילין ואינו לובש ציצית, משום שאינו מבין בשכלו מדוע יש לעשות כן. הסיבה היחידה שאין רוצים לחבוש פאה נכרית היא – משום שלא מבינים בשכל האישי שיש צורך בזה [מחמת שאין הבדל בין מראה הפאה למראה השיער הטבעי, והפאה לעיתים מוסיפה יופי]. מדוע אין סומכים על הקדוש ברוך הוא? כשמצווים 'להשקיע דולר אחד', ומבטיחים תמורתו 'מאה אלף דולר' – הרי אפילו על הספק כדאי לעשות זאת!..
הטענה שלא סוכם על דבר חבישת פאה נכרית מקודם (קודם החתונה) – אינה טענה כלל: וכי זהו ענין שצריך לעשותו כדי לקיים הבטחה? דבר זה צריך לעשות – משום שהוא מביא הצלחה ואושר אמיתי לבעל, לאשה, לבנים ולבני בנים. פעם היו מגלחים את הראש לגמרי, מאוחר יותר נעשה המנהג לחבוש פאה נכרית על גבי השיער.
ובפרט בזמננו, שאפשר להשיג פאה נכרית בכל הצבעים, והיא נראית יפה עוד יותר מהשיער שלה עצמה, תתבונן האישה בעצמה (ואין צורך לשם כך בהתבוננות גדולה של שעה או מחצית השעה) מהי הסיבה האמיתית לכך שהיא אינה רוצה לחבוש פאה נכרית אלא מטפחת – כיון שהיא יודעת שבנוגע לפאה נכרית אין ברירה להסירה.. מה שאין כן בנוגע למטפחת יודעת היא שיש לה ברירה, שביכולתה להסיטה למעלה יותר ויותר, או לפעמים להסירה לגמרי. ודבר זה ידוע הרבה מהמציאות. יכולה היא לטעון, שהיא תלך לבושה במטפחת כראוי. בודאי שטוב הדבר אם יהיה כך, אבל מהמציאות יודעים שאין הדבר כן'.
ספר 'התוועדויות – תורת מנחם' חלק י"ב עמוד קפ"ח, שיחת ר"ח אלול תשי"ד [שיחה זו הובאה גם בספר 'ליקוטי שיחות' חלק י"ג עמוד קפ"ח ואילך].
• 'נצטערתי במשה שכתב במכתבו שעוד לא באה ההזדמנות לנסוע להזמין פאה. ולפלא עליו שמחמיץ את הדבר כל כך, ובפרט שידוע לו המבואר בכמה מקומות בחסידות, ומובן גם כן בשכל אנושי, אשר כל רגע ורגע אפשר לקנות בו עולם מלא או חס ושלום להיפך, ואם כן כל רגע ורגע העובר ואינו עושה בענין הנזכר לעיל, הרי היתה בידו לבנות עולם, היינו להמשיך על ידי זה תוספת קדושה בכל העולמות, כמובן מאגרת התשובה לרבינו הזקן פרק י"ב, ומפני התרשלות לא נעשה כזה.
אבל אין צועקין על העבר, ועל כל פנים עתה עליו להזדרז ככל האפשרי בזה, וזהו גם כן הטעם שהנני שולח מכתבי זה במשלוח מיוחד. בטח ידוע לו שיש על ידי 'מחנה ישראל' קופה מיוחדת לגמ"ח על ענינים כאלו, והתשלומים הם בתנאים נוחים, ואם זה העיכוב עד עתה חבל שלא גילה את זה, וכבר היה הדבר מסודר מכבר'.
ספר 'אגרות קודש' חלק ו', איגרת א'תתל"ב.
• 'בנועם קבלתי מכתבו מל"ג בעומר, ונהניתי במאד לקרות בו ממה שכתב שהוא וזוגתו שיחיו רואים השגחה פרטית בעיני בשר שלהם, וצריך היה להסביר לזוגתו תחי' את הענין בביאור יותר, אשר כיון שראתה במוחש איך שהפאה הביאה לה ברכה והצלחה, הרי צריכה להיות עינה טובה גם בשל אחרים וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה במידות נותני צדקה, ולהשפיע גם על סביבתה בכיוון זה'.
ספר 'אגרות קודש' חלק ז', איגרת ב'קי"ב.
• 'נתקבל הפ"נ שלו.. ומה שנוגע ביותר.. כיון שזהו ענין שבגלוי, ובפרט במחנו, שכפי השמועה התחילו להרגיש איזה חלישות בזה, היינו בענין לבישת הפאה, ובמילא צריך בזה תקיפות אשר אי אפשר בלאו הכי, כי אם שתלבש ותשא פאה דווקא, ובלי ספק אשר הרצון שלו ימציא אצלו אותיות המתאימות שיבוא לפועל ויצליח'.
ספר 'אגרות קודש' חלק ה', איגרת א'תל"ב.
• 'מצער אותי ביותר מה שכנראה בענין הפאות נעשית הזזה בזעיר אנפין, והרי ידוע שכל אתערותא הבאה מבחוץ צריך לנצלה בשעת מעשה, מה שאין כן כשעובר משך זמן. ומ"ש אודות דוחק המצב וכו', הנה האמנם אי אפשר היה להשיג הלוואות בקופות בגמ"ח של אנ"ש, שכפי הנודע לי הנה ישנה באגודת חב"ד שעל יד כבוד תורתו שליט"א אצל הוותיק וחסיד כו' הר"ד גינזבורג ושנים או שלשה בירושלים עיר הקודש תבנה ותכונן'.
ספר 'אגרות קודש' חלק י', איגרת ג'קע"א.
• 'שמחתי לקבל פרישת שלום מכם, וגם את הבשורה הטובה שמהיום והלאה היא חובשת פאה. והשם יתברך יעזור לכם על ידי קיום הבטחתו (זוהר חלק ג' דף קכ"ו ע"א) להתברך בברכאן דלעילא, בברכאן דלתתא, בעותרא, בבנים ובני בנים. ובפרט בימים שבין פורים ופסח, שנשי ישראל פעלו לעצמם וליהודים בכלל והביאו בזה ניסים בעולם, ימים אלו הינם ימי סגולה מיוחדים להצליח בכל הנזכר לעיל'.
ספר 'אגרות קודש' חלק ח', איגרת ב'תקנ"ה.
• 'נודעתי שהיתה כבר ההתראות של בתו.. שתחי' עם בן גילה שיחיה, והנני לברכם בזה בברכת מזל טוב שתהיה ההתקשרות בשעה טובה ומוצלחת, והוא וזוגתו שיחיו ירוו מהם ומשאר ילידיהם שיחיו רוב נחת ועונג, אידישן און חסידישן נחת. אבל מאידך גיסא אמרו לי, שיש חשש שנחלשה אצל בתו שתחי' החלטתה ללבוש פאה נכרית. איני יודע איזה השפעה פעלה חלישות החלטתה זו, אבל בטח משתדלים באופן המתאים ובניחותא לראות שתקיים את ההבטחה על דבר זה'.
ספר 'אגרות קודש' חלק ד', איגרת תתקל"ד.
• 'במענה על מכתבו מיום ג', בו כותב אודות הצעת הנכבדות עם מרת.. ונכונה ההצעה, כמובן לאחרי שתקבל על עצמה הנהגת ביתם באופן חסידותי, לבישת פאה וכו'. ויהי רצון שיהיה בשעה טובה ומוצלחת'.
ספר 'אגרות קודש' חלק ט"ו, איגרת ה'של"ד.
• 'אם היו שומעין לדברי, היינו.. בהנוגע לפאה (על פי המבואר בזוהר חלק ג' קכ"ו עמוד א'), כבר היה נראה שינוי ממשי במציאות הפרנסה, נראה בעיני בשר אפילו'.
ספר 'אגרות קודש' חלק י', איגרת ג'רס"ו.
• 'לפני שבועות אחדים הראה השם יתברך את חסדו במה שקרה לה שאפשר לקרוא לזה בשם נס, באופן נורמלי זה צריך לעורר הכרת תודה להשם יתברך, שהוא הרופא כל בשר ומפליא לעשות. והתודה צריכה לבוא לידי ביטוי בדרך שהשם יתברך רוצה, ורצונו נאמר באופן מדוייק לכל ישראל ללא הבדל בין איש לאשה בתורתו הקדושה. ולכן קויתי שזה יעורר אצלה רצון ללבוש פאה שלימה.. והנני מקוה שאקבל ממנה בשורה טובה, שכבר לבשה פאה שלימה לפחות מהיום והלאה, כמנהג בנות ישראל הכשרות, וגם שמנצלת את השפעתה להשפיע על סביבתה בכלל ועל הקרובים אליה בפרט שיתנהגו כפי שהשולחן ערוך מורה, והשם יתברך יעשם מאושרים'.
ספר 'אגרות קודש' חלק ט', איגרת ב'תרל"ז.
• 'בעזרת השם יתברך התקבלו לאחרונה התנהגויות והנהגות מסויימות בין אנ"ש, ונשות אנ"ש בפרט, שעד עתה, מפני סיבות שונות, לא כולם נהגו כן. וכמו כל דבר שהוא חדש, קל להרוס אותו חס ושלום, לכן גדולה באופן יוצא מן הכלל הזכות של כל אחד התורם את חלקו לחזק זאת. מצד שני – קל יותר לפעול זאת בעצמו, גם אם עד עתה לא העריכו את זה לפי החשיבות האמיתית, כשמתחשבים בכך שאין זה ענין פרטי אלא יש לזה השפעה, במידה ידועה, על כל החוג. לכן, מבלי להיכנס לסיבות שמנעו עד עתה את ההנהגה של דברים מסויימים בבתי אנ"ש, בלבושים ובחינוך הבנים, רצוני להדגיש לכן שוב, שמהיום ואילך על כולן, ללא יוצא מן הכלל, להתאחד עם נשות אנ"ש הלובשות פאה'.
ספר 'אגרות קודש' חלק י', איגרת ב'תתק"ע [הובא גם בליקוטי שיחות חלק כ"ג עמוד שמ"ט. איגרת זו נשלחה לכמה ארגוני נשים].
• 'בנועם קבלתי מכתבו אשר זוגתו תחי' הסכימה ללבוש פאה, ויהי רצון מהשם יתברך אשר תעשה זאת בלב שמח ובעגלא דידן תראה בעיני בשר תוספת ברכה והצלחה בענינה הן הכללים והן הפרטים בבריאות הנכונה ובפרנסה לו ולכל בני ביתו שיחיו'.
ספר 'אגרות קודש' חלק ו', איגרת א'תקנ"ב.
• 'מצינו בגמרא בסוף מסכת סוטה אודות העניינים שיהיו בעקבות משיחא, 'בת קמה באמה וכלה בחמותה'. ועל פי המבואר בליקוטי תורה בנוגע ל'תוכחה', ש'אף לפני הנראה.. הם קללות, לפי האמת אינם רק ברכות', יש לומר שכן הוא גם בנוגע לתורה שבעל פה, שגם הענינים הבלתי רצויים הם באמת ברכות, ובנידון דידן – שיהיה הענין 'בת קמה באמה וכלה בחמותה' שבאופן שאמה וחמותה תלמדנה מהבת והכלה ענינים של קדושה, כמו בנוגע לפאה נכרית'.
ספר 'התוועדויות – תורת מנחם' חלק י"א, שיחת פרשת בשלח תשי"ד.
• 'לכתבה אודות כיסוי השערות שלה, אין בזה כל שאלה כלל, כיון שה' אמר ברור שלטובת האשה ובעלה וילדיהם שיחיו שלא תהיינה שערות ראשה גלויות, ודאי אשר כן הוא ואי אפשר שע"י קיום מצוות ה', יבוא כאב ראש או הדומה לזה! לדוגמא, לכתבה אשר לובשת פאה נכרית בא כאב האמור, אפשר: א] שזהו שקר היצר הרע, שאינו רוצה שיקיימו מצוות ואינו רוצה שתבאנה ברכות ליהודים. ב] באם אמת הוא, הרי זה ראיה שלטובתה תגזוז שערותיה שתהיינה קצרות, אז ודאי שלא יהיה כאב על ידי הפאה נכרית. לפלא שאחרי שראתה בגלוי ברכת ה' ונסיו בהולדת הבן שיחיה, שואלת בהענין'.
ליקוטי שיחות חלק ל"ג, הוספות – דף רס"ד [מענה לאשה הטוענת שיש לה כאבי ראש בגלל לבישת הפאה, ממכתב כ"ב טבת תשד"מ].
• 'במה שכותב אודות מצב הפרנסה וכן עוד איזה מאנשי שלומינו שיחי', אינני רשאי לכסות דעתי בזה, כיון שנוגע לאחרים, ובענינים הכי חשובים, ודעתי היא, שמהסיבות עקריות להעדר ההצלחה עד עתה הוא, לא כל כך הסיבה הטבעית במצב הכלכלי במדינתם עתה, שהרי כמה וכמה התגברו על זה, אלא הענין דשייטלען [=הפאות] של נשי אנשי שלומנו תחיינה.
ואף שהלימוד זכות עליהן (ולא רק לימוד זכות לבד, אלא לאמתו של דבר) מפני שהורגלו במדינתנו לפנים [=רוסיה], ששם היה קשור זה בקישויים הכי גדולים ועל ידי ההרגל [ללכת בגילוי ראש] כהיתר חס ושלום נעשה להן. ידוע שעניני לימוד זכות גדולים ביותר, אבל אין זה משנה המצב, שסוף סוף ענין הפאות אינו בסדר כלל. ויהי רצון שיתקבלו דברי אלה כמו שהם, שאין הם באים בתורת קפידא חס ושלום ותרעומות, אלא בתקוה שכולי האי ואולי וסוף סוף יעשו כל אנ"ש שיחיו את התלוי בהם לתוספת הצלחה בהנוגע לבריאות, לפרנסה ולנחת אמיתי מכל יוצאי חלציהם שיחיו מתוך שמחה וטוב לבב'.
[תצלום המכתב מצורף כאן].
• 'חתן וכלה נכנסו פעם ל'יחידות' לפני חתונתם, וביקשו ברכה. הם הוסיפו לבקש שהרבי יהיה המסדר קידושין (במשך מספר שנים לאחר תחילת הנשיאות, הרבי היה מסדר קידושין בחופות החסידים, לאלו שעמדו בתנאים מסויים שהציב). הרבי פנה אל הכלה ושאל האם תלבש פאה נכרית אחרי החתונה, שכן כידוע הרבי הקפיד על כך גם באותם ימים שהדבר היה פחות מצוי מכפי שהוא היום.
הכלה השיבה בשלילה באמרה כי תלך עם מטפחת. הרבי לא היה שבע רצון, והגיב כי טבע המטפחת לרדת מעל הראש. הכלה אמרה שאכן תיזהר להחזירה למקומה במקרה כזה. הרבי לא קיבל את דבריה, ואמר שהנסיון הראה שלא ממהרים להחזיר את המטפחת במקרה שהיא נשמטת. מכל מקום, אם הכלה אינה מוכנה ללבוש פאה, 'לא אוכל להיות מסדר הקידושין', אמר הרבי.
נראה שהחתן והכלה דנו בנושא בימים הבאים, שכן בבוקר יום החופה ניגש החתן אל הרבי שעה שהגיע לבית מדרשו, ואמר שהכלה ביקשה למסור כי החליטה ללבוש פאה, ולכן היא מבקשת שהרבי יסכים להיות מסדר הקידושין. הרבי הגיב ואמר 'כעת כבר מאוחר בשביל זה'. 'והרי השעה עכשיו רק עשר בבוקר, והחופה תהיה בערב?' תמה החתן. הרבי השיב 'בוודאי אין כוונתך רק בנוגע אלי, אלא גם מה שמצטרף אלי שעה שאני מסדר קידושין, ובשביל זה כבר מאוחר'..
ספר 'סיפורים מחדר הרבי', דף מ'.
• הרב שמואל מלונדון מספר: 'לפני חתונתי ביקשתי מהרבי שיסדר אצלנו את הקידושין, ואכן הרבי רמז שכך יהיה. ואז פתאום בא אלי הרב חדקוב (המזכיר), ושאל אותי כמה דברים (היה מובן שהוא שואל בתור שליח מהרבי). בין השאר הוא רצה גם לדעת אם יש לכלה לכל הפחות שתי פאות, שאז כשמנקים אחת קיימת השניה. עוד שאל ממתי תלבש הכלה את הפאה, בהתכוונו לכך שהכלה צריכה לחבוש את הפאה עוד קודם החופה'.
ספר מקדש ישראל, דף רצ"א.
• 'כל ענין שרבינו מעורר עליו, הוא מאוד דורש אותו, כמו בענין כיסוי השערות בפאה, אשר פעם אמר, שהוא יצליח בענין במסירות נפש. ופעם אחת כשנתן ברכה ארוכה לאחד התמימים, אמר בסוף: כל זאת – שיהיה פאה, ובאם לאו – אין לכך כל קשר אלי'.
יומנו של החסיד ר' משה לברטוב, שנת תשי"ד.
• סיפר הרב ראובן דונין ע"ה, שרעייתו הייתה ממשפחה של יוצאי הונגריה, והקפידה לכסות ראשה במטפחת באופן שלא ראו אף שערה אחת לחוץ (כדעת החתם סופר), ובמכתב ענה לה הרבי 'במענה לשאלותיהם.. נכון שתלבש פאה נכרית, כמנהג נשי חב"ד'.
ספר 'מקדש מלך' חלק א', דף רל"א.
• 'השבוע ביקרה אצלנו מרת פרוס, חמותו של שלום לברטוב ומרדכי דובינסקי, וסיפרה דבר נפלא מהרבי. אחד הבעלי בתים בבית הכנסת בו משמש שלום לברטוב בתור שמש, יש לו ילדה בת אחד עשרה, ולא עלינו נשרו שערותיה באופן מבהיל עד שהיתה מתביישת לצאת החוצה. היו איתה אצל הרבה רופאים וגם אצל אדמורי"ם, אבל ללא הועיל.
ויעצם שלום לברטוב שילכו לרבי וישמעו לעצתו. הרבי אמר להם שבאם תקבל הילדה על עצמה, אשר כשתגדל ותינשא תלבש פאה נכרית, יעזור לה השם יתברך שיגדלו שערותיה. היא הבטיחה וקיבלה על עצמה, וכעבור זמן התחילו שערותיה לגדול, וכעת יש לה שערות גדולות ונאות'.
מדברי הרבי שהובאו כאן, נלמדות כמה מסקנות:
1] ברור שעדיף פאה על מטפחת ('בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות').
2] ברור שהכוונה לכל בנות חסידות חב"ד, בכל מקום שהן ('על כולן, ללא יוצא מן הכלל, להתאחד עם נשות אנ"ש הלובשות פאה').
3] ברור שהכוונה גם לאנשי ארץ ישראל, למי שניסה להתחכם ('לזוג צעיר המתחילים עתה לבנות בית בישראל, ובכפר חב"ד').
4] יש לכל אשה הלובשת פאה, לשכנע את חברותיה שיעשו כן ('גם היתה צריכה להשתדל שגם אחרות יעשו כן, ולבאר להן שזוהי הדרך וסגולה לבריאות, פרנסה ונחת אמיתי מהילדים').
5] גם אם מישהי תבטיח לכסות היטב עם מטפחת, יש להורות לה ללבוש פאה כי אחרות יכולות ללמוד ממנה והן לא יכסו את הראש היטב ('אפילו אם פלונית אומרת שבהנוגע אליה אין נפקא מינה באיזה אופן תכסה ראשה, כיון שבכל אופן יהיה הכיסוי כדבעי, מובן שאינה יכולה להבטיח בהנוגע לאחרות').
6] גם אם האמא לבשה מטפחת, על הבת להדר וללבוש פאה ('בת קמה באמה להוסיף עליה בשמירת התורה והמצוה').
7] הרבי לא דיבר על פאה מכוערת אלא פאה שתהיה יותר יפה מהשיער שלה עצמה ('אפשר להשיג פאה נכרית בכל הצבעים, והיא נראית יפה עוד יותר מהשיער שלה עצמה').
••
