לחצו כאן לתרומה
'אנשים בעלי העזה וחוצפה שצריכים לרדותם במקל': כולנו מכירים את הפער הזה: לדעת מה נכון – אבל לא להרגיש מחויבות פנימית. עורך אתר 'חב"ד לייב' מגיש קטע מדברי הרבי הריי"צ שמתאר את התופעה באופן חד ומדויק, ומסביר כיצד הדיבור בתפילה ולעניית 'אמן' אינה רק חולשה, אלא שורש עמוק יותר הדורש התבוננות ותיקון. הדברים מאירים ומעוררים כאחד • לכתבה המלאה
☚ התמונה שחוללה סערה: נחשפה תמונה של הרבי הרש"ב? • הסיפור המלא
'יש כמה בני אדם שהם יודעי ספר ויודעים כמה הלכות בהנוגע לתפילה בצבור ושלא לשוח בתפילה, עניית 'אמן' ו'אמן יהא שמיה רבא', ושמיעת קריאת התורה ועוד. ומכל מקום הידיעה שיודעים אינו נוגע אליהם כלל, ועוברים על זה בשאט נפש. והגם שיודעים את ההלכה ויודעים גם האמור בזה בתוכחה רבה, ומכל מקום אינם מתפעלים מזה כלל, ובמרדם הם עומדים ומשיחים בעת התפילה וקריאת התורה ואינם עונים 'אמן'..
וכששואלים אותו מדוע אתה עובר על הכתוב בתורה, הלא ידעת שאסור לשוח בתפילה וצריכים לענות 'אמן' וכו'. הוא עונה שיודע אבל הוא אינו מתפעל מזה, ער ווייס אז מי טאר ניט – נאר ער ווערט דער פאר ניט נתפעל [= הוא יודע שאסור, אך אינו מתפעל מזה]. והנה פשוט הדבר הוא מפני שאין לו יראת אלוקים. אבל הוא חושב שהוא בעל שכל, שלדעתו הבעל שכל אינו נותן ליבו על דברים קטנים כאלו.
ובאמת הנה זה מה שאינו מתפעל ממה שכתוב ב'שולחן ערוך', ועובר על זה בשאט נפש, הוא העזה וחוצפה דחוצפת 'עמלק', והיא מדריגה נמוכה, היינו שבקליפת 'עמלק' גופא הוא מדריגה נמוכה שנקראת בשם 'כלב', וכדאיתא במדרש רבה 'ומה הכלב הזה אין רודים אותו אלא במקל', הנה כמו כן לאנשים בעלי העזה וחוצפה הנזכרים לעיל – צריכים לרדותם במקל לאמר לו: 'רשע רע ובזוי', עד כי יסור מאיוולתו'.
ספר המאמרים תרפ"ז, עמוד קלו.
