לחצו כאן לתרומה
מה קורה לנפש כשמתחילים לעבוד כפי שחסידות מחנכת? אנו מגישים טור אישי מאת הרב לוי זלמנוב – עורך מגזין 'לחלוחית חסידית' • 'והם אומרים זאת בפה מלא: פעם, בעיירה בליובאוויטש בין העצים, כשהעולם היה רחוק והנפש הייתה פנויה – אז היה אפשר להתפלל באריכות, לעבוד על המידות, להתייגע ב'אתכפיא'. אבל היום? היום הכול מהיר, לחוץ, מלא הסחות. היום – כך הם טוענים – חסידות נראית אחרת'.. • לטור המלא לקריאה
☚ פותחים את הלב: איך מתפללים באמת? • ראיון מעורר השראה עם המשפיע מארגנטינה
יש רגעים שבהם חסיד ה'עובד' עומד מול קבוצת תמימים וחסידים, מדבר על חשיבותה של 'עבודת התפילה', ורואה בעיניים שלהם את השאלה המרחפת באוויר: למה אתה דורש מאיתנו דברים שכבר לא מתאימים לדור שלנו?.. והם אומרים זאת בפה מלא: פעם, בעיירה בליובאוויטש בין העצים, כשהעולם היה רחוק והנפש הייתה פנויה – אז היה אפשר להתפלל באריכות, לעבוד על המידות, להתייגע ב'אתכפיא'. אבל היום? היום הכול מהיר, לחוץ, מלא הסחות. היום – כך הם טוענים – חסידות נראית אחרת..
היום, הם אומרים, העיקר הוא להיות 'מקושר'. ללמוד חסידות, לחזור על המאמרים של הרבי, לעשות 'מבצעים', לדעת לדבר חסידות. ואם בחור יושב במסעדה ואוכל מאכלי מותרות ותאווה – זה לא נורא. זה דור אחר. אל תדרוש ממנו 'קונטרס העבודה' ו'קונטרס התפילה'. זה כבר לא שייך חלילה.
אבל עמוק בפנים – הם יודעים את האמת. כל אחד מרגיש את זה עמוק בנפשו פנימה, שמשהו פנימי ואמיתי חסר. שבנפש פנימה הוא חסר. כי חסידות בלי 'עבודה' היא כגוף בלי נשמה. ללמוד חסידות זה נפלא, 'מבצעים' זה קדוש, התקשרות לרבי היא יסוד החיים. אבל אם האדם נשאר מגושם, אם האוכל תופס אצלו מקום גדול יותר מהתפילה, אם הוא יודע להסביר מה זה 'ביטול', אבל לא מצליח לבטל תאווה קטנה – העיקר חסר. 'עבודת התפילה' איננה זיכרון היסטורי. שהאדם יעשה 'כאילו' הוא מתפלל, בכדי שה'ציור' של ליובאוויטש יישאר.. היא עצם מהותו של חסיד!
כשיהודי עומד ומתפלל באריכות, מתבונן באמת אלוקית עד שהיא חודרת ללב, משהו בו משתנה. המידות מתעדנות. הגאווה נמסה. הוא נהיה אדם אחר – לא כי אמרו לו להיות חסיד, אלא כי הוא עבד להיות חסיד. ו'אתכפיא'? זו לא מילה ישנה. זו נשימה של חסיד. לוותר על משהו קטן – עוד כפית גלידה, עוד מילה מיותרת, עוד מחשבה של גאווה – זה מה שבונה את האדם מבפנים.
ו'קריאת שמע שעל המיטה', עם חשבון נפש אמיתי, היא המראה שמחזירה לאדם את דמותו האמיתית. הדור שלנו לא צריך פחות 'עבודה'. הוא צריך יותר אמת. יותר עדינות. יותר חסידות שחודרת ללב ולא רק למוח. כי חסיד אמיתי לא נמדד בכמה 'מאמרים' הוא יודע – אלא בכמה הלב שלו השתנה. זכינו שרבותינו נשיאנו העניקו לנו את הדרך לכך. להתבונן בחסידות, להתפלל באריכות, להתוועד יחד, 'אתכפיא', חשבון נפש וכדומה. כי הם חיינו – ובלעדיהם למה לנו חיים?..
