לחצו כאן לתרומה
בעיירה שקטה שלט געציל ביד ברזל. עד שיום אחד הגיע רב חסידי חדש. העימות ביניהם התפוצץ דווקא בבית הכנסת, המשיך במרדף מסתורי ליער, והסתיים בהיפוך בלתי‑נתפס שהדהים את כל התושבים. מה גרם לעריץ האכזרי ביותר בעיירה להתכופף דווקא בפני הרב, ואיך הפכה סטירה אחת לסיפור של מהפך רוחני עמוק? • בקשר לעשרה בטבת והקשרו לחורבן בית המקדש, שנחרב בגלל 'שנאת חינם', עורך אתר 'חב"ד לייב' מגיש סיפור מופלא ומחכים שעבר במסורת החסידית, וממחיש בעוצמה את דברי רבינו הזקן בספר ה'תניא': כיצד התבוננות באהבה ורחמים כלפי הזולת מעוררת ממילא אהבה הדדית – 'כמים הפנים לפנים' • לכתבה המלאה
☚ זה 'גישמאק' ותענוג אמיתי להתפלל באריכות • ראיון בלעדי עם המשפיע הרב סגל ממגדל העמק
העיירה שחיה בפחד
בעיירה קטנה התגורר יהודי בשם געציל, ששאר תושבי העיירה השתדלו מאד לא להיות בקרבתו. הוא היה נחשב ל'פגע רע'. שמי שנפגע ממנו אין תרופה למכתו. עד לפני זמן לא רב היה אותו יהודי עני ואביון, אך לפתע הצליח בעסקיו והתעשר בין לילה. העובדה שהיה בעבר עני ואביון לא הועילה לו להיות שפל ברך, אלא אדרבה. הוא היה בבחינת 'עבד כי ימלוך' ורצה לראות את כולם נכנעים וכורעים ברך לפניו. וככל שגדל עושרו כך גדלה חוצפתו ועזות פניו.
הוא הי' מסתובב בשוק כאילו היה המושל המקומי, ומביט סביבו בשחצנות, בהרגשה שהכל שייך לו וכולם עבדיו. כשהוא נכנס לחנות ולקח משהו שמצא חן בעיניו, ידע בעל החנות שעליו לומר 'חבל על דאבדין'. שכן הלה אינו מעלה על דעתו כלל וכלל לשלם בעד מה שלקח, שהרי הכל מגיע לו וכולם חייבים לו.
וכשמישהו מנסה לפנות אליו ולבקש ממנו לשלם, הוא מגיב בגאווה לא מוסתרת: דע לך שאני געציל. אין לי שום דבר נגדך, אבל אני געציל.. אין גם שום סיכוי לקרוא לו לדין ולמשפט, כי כולם פוחדים ורועדים ממנו, והקרב אבוד מראש. ואם כל זה לא הספיק, היה געציל מגיע כל שבת לבית הכנסת. יושב לו במזרח, ודורש, וכמובן מקבל מיד, את העלייה לתורה החשובה ביותר, 'מפטיר'.
יום אחד חגגו התושבים היהודיים בעיירה. אחרי זמן רב של המתנה וחיפושים למצוא רב מתאים, הגיע למקום סוף סוף 'א חסידישער רב'. יהודי חסיד, תלמיד חכם גדול, ירא שמיים ובעל מדות טובות, שהתמנה כרב העיירה. ימים אחדים אחרי שהגיע הרב וקבע שם את מושבו, הגיע למקום יהודי נוסף בלתי מוכר, עמד במרכז השוק וניסה למכור את תוצרתו לעוברים ושבים.
עריץ אכזרי ביותר
לפתע עברה השמועה בשוק מפה לאוזן: געציל מגיע! היו שסגרו את החנויות, היו שהחביאו את הדברים הטובים, היו שנאנחו וניסו להצטנע עם סחורתם. כולם חיכו לגמור כבר את החוויה הלא נעימה ולהיות כבר אחריה. אך אותו יהודי אינו יודע משום דבר. הוא עומד כמקודם במרכז השוק ומכריז על תוצרתו הטובה בקולי קולות.
געציל מגיע, מסתובב בשוק כשידיו מאחורי גבו, מביט בשחצנות על כולם, ועיניו צדות כמובן אותו יהודי שעושה הכל למשוך את תשומת לב העוברים והשבים. הוא ניגש לאותו דוכן, ולוקח לעצמו כמובן את הסחורה המשובחת ביותר. המוכר, שמח וטוב לב, בטוח שעתה הוא עומד לקבל תמורה נאה לתוצרתו, ואולי גם איזה 'טיפ' מהאדון הנכבד – מתפלא לראות את האדון הנכבד פולט 'יפה מאוד', והולך לו לדרכו בלי להראות שום סימן שהוא מתכונן לשלם.
רגע, רבי יהודי, מנסה הוא בהיסוס לפנות אל העשיר, הרי עדיין לא שילמתם. געציל אפילו אינו מגיב. הוא צועד לו שאנן לחפש את הטרף הבא. הסוחר, לא מאמין למראה עיניו, מנסה שוב לקרוא לו: רגע, אדוני, זה לא ייתכן. אתה חייב לשלם. אינני נותן סחורה בהקפה. אני צריך את הכסף! וגעציל מחייך באדישות והולך לו לדרכו. אפשר לומר שהוא אפילו נהנה מהמצב הנתון.
כשאותו יהודי מנסה לעצור אותו ולחסום את דרכו, הוא מנער אותו מעל פניו כאילו היה זבוב טרדן: אם אינך יודע עד עתה מה שיודעים כולם, הגיע הזמן שתדע זאת מעכשיו. אני געציל, ואינני מתכונן לשלם מאומה עבור הסחורה העלובה שלך. הסוחר, שכל צעקותיו עלו בתוהו, אינו מוכן להפסיד את כל כספו. הוא לא שעה לכל הסובבים שאמרו לו כי נפל בפח ואין שום סיכוי להוציא מגעציל אף פרוטה שחוקה. הוא רץ במהירות אל הרב המקומי החדש, לקרוא לגעציל לדין תורה.
הרב, שגם הוא היה חדש בעיירה, ומעלליו של געציל עדיין לא נודעו לו, שלח את שמש בית הדין לקרוא לגעציל לדין תורה. השמש ניסה להסביר לרב כי לשווא כל המאמצים. אין שום סיכוי שבעולם כי געציל ייענה להזמנה ויבוא לדין. אבל הרב לא מקבל את כל הטיעונים. הוא טוען שישנו ציווי לדיין 'לא תגורו מפני איש', ואין מי שיכול לומר אינני רוצה לבוא לדין תורה. והוא מצווה במפגיע על השמש ללכת ולקרוא לו.
עימות דרמטי וסטירה בבית הכנסת
השמש, יהודי פשוט, אין לו ברירה, מקיים את אשר נצטווה. הוא ניגש בפיק ברכיים לגעציל ומודיע לו, כי הרב מזמין אותו לדין תורה. התגובה החצופה לא הייתה שונה מן המצופה: אתה יכול לומר לרב שכנראה הוא חדש בעיר, ואינו יודע מי הוא געציל. בכל אופן, אני געציל, ואינני מתכונן לבוא אליו. ואם עדיין אינו יודע זאת, הגיע כבר הזמן שיידע.
כששמע הרב את התשובה, נרעש ונדהם. הוא ניסה להתייעץ עם פרנסי הקהילה האם שייך לעשות משהו לנקוט אמצעים נגד הסורר. אבל כולם אמרו לו שאינם מוכנים לעשות שום דבר נגד געציל. מסוכן להתחיל אתו, ואין סיכוי לצאת מזה בשלום. הוא מסוגל לכל דבר ואין לו שום מעצורים. הם הציעו לפצות במשהו את הסוחר שנפגע ולגמור את הפרשה לפני שהיא תסתיים בצורה הרבה יותר גרועה.
הסוחר הבין את המצב, קיבל את הפיצוי החלקי שנתנו לו הפרנסים והלך לו לדרכו. הרב ראה בצער שאינו מסוגל לעשות דבר בנושא זה, כשאף אחד אינו מוכן לשתף עמו פעולה. הוא נותר נרעש ונדהם, כשהוא שוקל בדעתו אם מותר לו להמשיך ולשמש כרב במקום, כאשר דברים כאלו מתרחשים בקהילתו וקצרה ידו מלהושיע.
הגיע יום השבת, וגעציל, כאילו לא ארע דבר, מגיע כמנהגו לבית הכנסת. מתיישב לו במזרח, ומזכיר לגבאי את העלייה 'שלו'. אלא שכאן מתערב הרב ומורה לגבאי שלא ייתן שום עלייה לתורה לאותו חצוף. הגבאי מנסה להסביר לרב כי הוא משחק באש, אבל הרב נותר איתן בדעתו ומצווה עליו במפגיע לנהוג בדיוק כפי שאמר.
געציל רואה שמישהו מנסה לעמוד בדרכו, והוא מתכונן לרמוס אותו כדרכו תמיד. הוא ניגש ממקומו בצעדים מהירים אל בימת הקריאה, והנה הוא אוחז את 'עצי החיים' של ספר התורה, כשהוא בטוח שאיש לא יהין לעמוד נגדו. אבל הרב לא מוותר. הוא עולה בצעדים תקיפים על הבימה ולעיני כל עם ועדה הוא סוטר לגעציל על פניו, באמרו: חצוף, לא קראו לך, לך מכאן! געציל נבהל מעוצמת התגובה שלא ציפה לה. אך לא מצא עוז בנפשו להרים יד על הרב לעיני כולם.
הוא ירד מהבימה, ויצא במהירות מבית הכנסת, כועס ומבויש, כשהוא צועק: אתם עוד תראו מי הוא געציל. אתם עוד תתחרטו על מעשיכם. מיד במוצאי שבת נערכה אסיפה דחופה בין פרנסי הקהילה. היה ברור שגעציל לא יבליג, והוא הרי מסוגל לכל דבר. הוחלט למנות שני שומרי ראש, מאבטחים, שישמרו יומם ולילה על הרב ועל ביתו.
מרדף מסתורי ביער
ביום ראשון בבוקר הגיעה כרכרה לביתו של הרב. ירדו ממנה שני אנשים שנכנסו אליו (אחרי שעברו בדיקות ביטחוניות) וביקשו: בכפר סמוך נולד תינוק למזל טוב. והם באו לבקש את הרב, שהיה גם מוהל מומחה, לבוא ולהכניסו בבריתו של אברהם אבינו, ועימם כרכרה מוכנה לנסיעה מיידית לכפר.
השומרים, וכמותם גם ראשי הקהילה, ניסו בכל כוחם לשכנע את הרב שלא ייסע. הם משוכנעים שאין כאן לא תינוק ולא ברית, אלא עושי דברו של געציל שרוצה לעשות בו שפטים על מה שעולל לו בשבת. אולם הרב לא מוכן לשמוע: יהודי מבקש שאמול את בנו, ואני אסרב?! לא בא בחשבון! אני נוסע ויהי מה. ובאשר לחששות, ה' יעזור.
כשראו ראשי הקהילה כי אי אפשר להניא את הרב מהסכמתו, ביקשו לפחות, בלב מלא חששות, ששומרי הראש יתלוו אליו. הרב עלה על הכרכרה כשהשומרים נלווים אליו, ויצאו לדרך. כשיצאו אל מחוץ לעיירה, ראו לחרדתם כי החששות לא היו לשווא. העגלון הסיט לפתע את הכרכרה מדרך המלך לכיוון היער, והוא דוהר במהירות הרחק מן הדרך אל מקום שמם.
כל הפניות אליו נפלו על אוזניים ערלות. אותם שני אנשים שבאו כאילו להזמין את הרב, הבליטו את שריריהם ודאגו לכך שהשומרים לא ינסו להתחכם ולהפריע לו בדרכו. ואם לא די בכך, נראתה מרחוק כרכרתו של געציל מתקרבת. השומרים פנו אל הרב, כשהם מלאים פחד וחרדה: רבינו, מה יהיה. כל האזהרות שלא רצית לשמוע להם, התממשו. נפלנו בידיו של אותו געציל, שרוצה כל כך להתנכל לך. מה עושים עכשיו, האם לנסות להילחם נגדו?
הרב לא מראה אף סימן של דאגה. הוא יושב במקומו, רגוע ושליו, מכונס בעצמו ופניו זוהרות. שלוותו של הרב הרגיעה קצת גם את השומרים, למרות שלא הבינו מאין וכיצד תבוא הישועה. הם ראו שאין טעם להילחם, שכן מספר רב מאנשיו של געציל נמצאים במקום, וחיכו בלב כבד לבאות. געציל הגיע עד הכרכרה, שעצרה לפניו ביראת כבוד, ועלה אליה.
המהפך הבלתי צפוי
הוא מגיע אל הרב, ולפתע, בניגוד לכל הציפיות, פונה אליו ברכות: רבינו, לך אינני מתכונן לעשות כל רע, אולם אלו המלווים שלך באו להתגרות בי. להם אני רוצה להראות מי הוא געציל. 'לאט לך', אומר לו הרב, 'אל לך לפגוע באף אחד'. 'נו, אם כבוד הרב אומר, לא אעשה גם להם מאומה', אומר געציל. וממשיך: 'סליחה, רבי, על שעיכבנו אותך ועל עגמת הנפש שגרמנו לך. רציתי להביע את שמחתי בהזדמנות זו על שבאת לכהן כרב בעיירתנו'.
געציל נפרד מהרב בלחיצת יד לבבית, חוזר למרכבתו, ומורה לעגלון להחזיר את הרב לביתו בכבוד. השומרים משתאים ומתפלאים, ולא מצליחים בשום אופן להבין איזה נס ארע כאן: במקום שאותו געציל, שזמם את כל האירוע, ומזימתו עלתה בידו, יתעלל ברב שנפל בידו ויעשה בו שפטים, הרי הוא פונה אליו בכבוד. ורק בגלל בקשתו של הרב הוא לא פוגע גם בהם, השומרים. הם שואלים את הרב מה קרה כאן לפתע, ומה השפיע כל כך על געציל לשנות כיוון במאה ושמונים מעלות.
'פשוט מאוד', אומר להם הרב בחיוך: 'כשראיתי את אדישותו ושחצנותו של געציל, הבנתי כי מאחורי העור העבה מסתתרת דמות מסכנה מלאה בחוסר בטחון עצמי וחוסר אהבה וחמימות. המעטה הקשוח אינו אלא ניסיון להקרין סמכות ועוצמה חיצונית שחסרים לו כל כך מבפנים. הבנתי כי הפתרון היחיד לבעיית געציל, אינו אלא לתת לו הרבה אהבה והרבה חמימות, שימסו את הקרח ואת הנוקשות.
כך אמנם עשיתי, וזה בהחלט לא היה קל. ישבתי כל הזמן מכונס בתוך עצמי, ועמלתי קשה עם עצמי לעורר בתוכי יותר ויותר אהבה וחמימות לאותו מסכן, שמנסה כל כך להתנפח כדי לחפות על מסכנותו. עוררתי בלבי רחמים על מצבו, חשבתי על כל מה שגרם לו להיות כזה, והתחלתי לרחם עליו, וגם לאהוב אותו באמת. כך הצלחתי, ברוך ה', במאמצים רבים, לעורר בקרבי לא רק רחמים אלא גם אהבה וחיבה אמיתיים אליו..
כוח ההתבוננות בחסידות
כדברי רבינו הזקן בפרק ל"ב בספר ה'תניא' שהרחמנות מבטלת השנאה ומעוררת האהבה, כמו שכתוב 'ליעקב (מדת הרחמים) אשר פדה את אברהם' (מידת האהבה). ותהילה לא-ל, האהבה המסה את הקרח ואת הנוקשות אצלו. וכפי שאומר רבינו ב'תניא' על הכתוב 'כמים הפנים אל הפנים, כן לב האדם אל האדם'. שטבע הדברים הוא, כשם שכאשר אדם מביט במים, הרי אותם פנים שבהם הוא מביט אל המים, אותם פנים משתקפים לו חזרה מן המים, 'ככה ממש לב האדם הנאמן באהבתו לאיש אחר, הרי האהבה זו מעוררת אהבה בלב חברו אליו גם כן, להיות אוהבים נאמנים זה לזה, בפרט כשרואה אהבת חברו אליו'.
ואת התוצאות ראיתם ברוך ה' בעצמכם. כשהצלחתי לפעול בעצמי אהבה אמיתית לאותו יהודי, הרי אפילו געציל הפך להיות האוהב הגדול ביותר שלי. ועתה מצפה לנו העבודה לתרגם זאת למעשים לא רק בבחינת 'סור מרע', אלא גם ב'ועשה טוב', להביא לכך שהוא גם יעשה מעשים טובים לטובת כולם.
את הסיפור כתב המשפיע הרב חיים לוי יצחק גינזבורג ע"ה, ששמע זאת מפי המשפיע הרב אברהם בן ציון מייזליש ע"ה, שסיפר כי שמע זאת בילדותו מפי הגה"ח ר' אברהם חיים נאה ע"ה, שסיפר זאת ברבים מה ששמע בצעירותו. וכמדומה שהגרא"ח נאה אמר אפילו את שם העיירה.
