האם אתה נמנה עם ה'עובדים' או עם ה'משכילים' בחסידות חב"ד? • לקט יסודי

האם אתה נמנה עם ה'עובדים' או עם ה'משכילים'? כידוע, חסידי חב"ד מתחלקים לשתי קטגוריות כלליות בעבודת השם: ה'עובד' וה'משכיל'. אף שרבותינו נשיאינו הדגישו תמיד את מעלתו המרכזית של ה'עובד', הם הותירו מקום חשוב ומשמעותי גם ל'משכיל' • אך מהי ההגדרה המדויקת של 'עובד' ו'משכיל'? שתיהם הרי מתפללים באריכות ובהתבוננות – אז במה הם שונים זה מזה? מערכת אתר 'חב"ד לייב' מגישה לקט מיוחד ויסודי מרבותינו נשיאנו, שבו מוסברים בהרחבה שני הסוגים, דרכם בעבודת ה', מעלותיהם, והיחס ביניהם • לכתבה המלאה

☚ הדמעות שפרצו מתפילתו הלבבית של ר' הלל פוצ'פר • תיאור לוהט

בין 'עובד' ל'משכיל'

 'סיפר כבוד קדושת אדוני אבי מורי ורבי [הרבי הרש"ב] הואיל לומר: בכל מילה ובכל תנועה של זקני החסידים, משתקפת מהותם העצמית. כשאבי, הרבי מהר"ש, החל לומד את ההמשך 'מים רבים', אמר לי ב'יחידות': החסיד ר' יצחק אייזיק מהומיל הוא 'משכיל' והחסיד ר' הלל מפאריטש הוא 'עובד'. 'השכלה' ו'עבודה' הן שני עולמות, ו'משכיל' ו'עובד' הם שני אנשים, שכך היה מיום שנברא העולם, בא רבינו הזקן וחיבר את שני העולמות ואת שני האנשים.

החסיד ר' יצחק אייזיק הוא 'משכיל' נפלא, ממציא משלים המכוונים לפנימיות הנקודה של ההשכלה שהוא מסביר, והוא גם 'עובד' מופלג בעבודה שבלב. החסיד ר' הלל הוא 'עובד' הוי' בגופו, שהגוף עצמו מרגיש מה שהוא צריך ואיך שהוא צריך. כשם שהמוח הוא כלי לשכל, העינים כלים לראיה וכו', כך גופו של החסיד ר' הלל הוא כלי למה שצריך, והוא גם 'משכיל' נפלא המסביר את הענינים העמוקים ביותר בביאורים והסברים הבנויים על יסודות בריאים'.

ספר 'ליקוטי דיבורים' כרך ג', ליקוט ל' (בתרגום ללשון הקודש) עמוד 740.

'עובד' – ענו או שפל?

'על 'עובד' להיות ענו ולא שפל. ההבדל בין שפל לענו הוא: שפל עסוק רק עם עצמו באופן של דכא ונדכא, שברון, בלי שום התעלות בנפשו. ענו – יודע מעמדו ומצבו הרוחני ומשתוקק תמיד להיות יותר טוב, כי הוא יודע מה שחסר לו, וכשמישהו מעורר אותו על משהו – הוא מקבל את הדבר בטוב, אך יחד עם כך הוא בתוקף הדעת שיודע גם מעלת עצמו.

גם ה'ויגבה לבו' שלו הוא בתוקף הדעת. החסיד ר' יצחק אייזיק היה חריף ושנון, חד לשון, ואמר פעם להחסיד ר' הלל: אני מקנא בך, הגוף שלך הוא גלגול של חמורו של רבי פנחס בן יאיר. ענה לו החסיד ר' הלל: הלוואי!.. דבר זה הוא רק מצד הגוף ובא על ידי יגיעה גדולה על פי התורה'.

ספר 'ליקוטי דיבורים' כרך ג', ליקוט כ"ג אות נו.

ההבדל – מהות העצמית

"משכיל' ו'עובד' הם שמות התואר בהם מתארים עדת החסידים את מעלותיהם של זקני החסידים. חסידים יודעים ש'משכיל' חסידי הוא 'עובד', ו'עובד' חסידי הוא 'משכיל'. בכל זאת מהווים התוארים 'משכיל' ו'עובד' אצל חסידים דרגות חלוקות. החסיד ר' יצחק אייזיק היה 'עובד' ומהות מעלתו העצמית היתה 'השכלה' בחסידות. החסיד ר' הלל היה 'משכיל' מופלג בחסידות ומהות מעלתו העצמית היתה 'עבודה'.

ספר השיחות ת"ש [מתורגם ללשון הקודש], עמוד קטז.

ומה העיקר?

'ביארתי בקצרה [אמר הרבי הריי"צ באחת ההתוועדויות] ההבדל בין שני ארזי לבנון חסידי חב"ד: הגאון החסיד ר' יצחק אייזיק מהומיל והגאון החסיד ר' הלל מפאריטש, שניהם משכילים בדא"ח ושניהם בעלי 'עבודה'. אלא ההבדל הוא שהחסיד ר' יצחק אייזיק 'עובד' ועיקרו 'משכיל', והחסיד ר' הלל 'משכיל' ועיקרו 'עובד'.

ספר השיחות תרפ"ז, עמוד 154.

מה כל זה נוגע לי?

'חנוכה תרי"ד היו החסידים המפורסמים ר' יצחק אייזיק מהומיל ור' הלל מפאריטש בליובאוויטש, ושהו שם כמה שבועות. אב-הסבא הרבי ה'צמח צדק' אמר אז הרבה מאמרי חסידות, ובניו וכן ר' יצחק אייזיק ור' הלל חזרו עליהם. כידוע, על כל מאמר שהרבי ה'צמח צדק' אמר ברבים, היה אומר ביאור עליו ביחידות בפני הרבי מהר"ש. לפי הוראת אב-הסבא הרבי ה'צמח צדק', היה הסבא הרבי מהר"ש הולך אל החסידים האמורים לשמוע מהם חזרה על המאמרים שאמר אביו.

פעם אחת רצה אב-הסבא הרבי ה'צמח צדק' לשמוע איך החסידים האמורים חוזרים על המאמרים, והורה לבנו, הרבי מהר"ש, שיחזור בפניו על המאמרים כפי ששמעם מהחסידים הנזכרים לעיל. בסיימו החזרה, אמר הרבי ה'צמח צדק': ר' יצחק אייזיק הוא 'משכיל' ור' הלל הוא 'עובד'. כעבור כמה ימים שאל הרבי מהר"ש את אביו הרבי ה'צמח צדק', מה ההבדל בין 'משכיל' ל'עובד', הרי ה'משכיל' הוא 'עובד' וה'עובד' הוא 'משכיל'. ואב-הסבא הרבי ה'צמח צדק' לא ענה לו על כך.

כעבור שבוע, בליל שלישי, בשעה 3-2 שולח אב הסבא הרבי ה'צמח צדק' את הסבא הרבי מהר"ש לראות מה עושים החסידים האמורים באותה שעה. בתחילה סבר הסבא הרבי מהר"ש שהכוונה היא שיכנס אליהם, אך אב-הסבא הרי אמר לו שיסתכל דרך החלון מה הם עושים. הם התאכסנו באכסניות שונות. החסיד ר' יצחק אייזיק היה מתאכסן אצל בעשע בערע ברוך'ס של החוזר, והחסיד ר' הלל היה מתאכסן אצל רייזיל אלמנתו של המגיד ר' יאסעלע.

הסבא, הרבי מהר"ש, לקח אתו את המשרת יוסף מרדכי והלך בתחילה אל אכסניתו של החסיד ר' יצחק אייזיק, ודרך החלון ראה שהוא יושב שקוע במחשבותיו, ראשו נוטה לצד, עיניו עצומות ופניו לוהטים, ובידו מחזיק מקטורת מעושנת. בבואו לאכסניתו של החסיד ר' הלל, ראה אותו יושב כפוף – החסיד ר' הלל היה נמוך קומה, וכשישב כפוף נראה יותר קטן ורזה – מחזיק אצבע בפיו – הוראה על עמקות המחשבה – ופניו חיוורים כשל אדם דאוג ביותר.

הסבא, הרבי מהר"ש, שב מיד אל אביו אב-הסבא הרבי ה'צמח צדק' וסיפר לו מה שראה. אמר אב-הסבא הרבי ה'צמח צדק': שניהם מהרהרים במאמר שנאמר אתמול, אלא החסיד ר' יצחק אייזיק מהרהר בענין 'תלת ראשין שבכתרא עילאה', והחסיד ר' הלל מהרהר בענין מעלת קבלת עול – שבגללה תהיה תכלית העליה בספירת ה'מלכות', וחושב אודות עצמו.

כשאבי [הרבי הרש"ב] סיפר לי סיפור זה, הסביר : ההפרש בין 'משכיל' ל'עובד' הוא, שה'משכיל' מתחיל מהשכלה ומתייגע למצוא את העבודה לפי אופן ההשכלה, ואילו ה'עובד' מתחיל בעבודה ומחפש את ה'השכלה' שבענין.

ה'משכיל' מתחיל בהשכלה ומתייגע למצוא את העבודה לפי אופן ההשכלה, אם הוא מוצא את הענין ב'עבודה', פעם כן ופעם לא, ואילו ה'עובד' מתחיל ב'עבודה' ומחפש את ה'השכלה' שבענין, ובמרבית הפעמים הוא מוצא את הענין, אם אי-פעם חסרה לו ה'השכלה' שבענין, הרי את העיקר, אבל, יש לו, וב'משכיל' כשאינו מוצא את ענין ה'עבודה' שב'השכלה' – חסר לו העיקר.

בתחילת קיץ תר"ס סיפר לי אבי [הרבי הרש"ב] עוד פעם את הסיפור האמור, וסיים: כשחסיד חושב אודות עצמו, משמעות הדבר שהוא חושב על כלל החסידים והחסידות. וחסידים הם אילנא דחיי. באילן ישנם השורש הקשור לכוח הצומח, גוף האילן, הענפים, שעל ידי השורש וגוף האילן מקבלים הענפים את חיותם ומוציאים פירות למיניהם.

באילנא דחיי החסידי, הרביים הם שרשא דאילנא, גופא דאילנא -חסידות, חסידים הם הענפים. כל חסיד הוא ענף מאילנא דחיי, על ידי שורש האילן וגוף האילן פרי – מצוה, מצוות בחיות פנימית. מקבלים החסידים – שהם הענפים – חיות פנימית כדי להוציא פירות, מאי פרי -מצווה, מצווה בחיות פנימית. אבי [הרבי הרש"ב] אומר: כשחסיד חושב אודות עצמו משמעות הדבר שהוא חושב אודות כלל החסידים והחסידות.

וכך אכן היה הסדר שכל אחד מעדת החסידים היה בעל אחריות ונשא על עצמו מאז ומקדם, אחריות הכלל. בודאי שדרגתו של החסיד ר' הלל היא מאוד נעלה, אי אפשר בשום אופן להידמות לר' הלל, מותר לשאוף להיות בליל יום כיפור כפי שהיה ר' הלל ביום רביעי פשוט, אבל כל אחד בעדת החסידים צריך לחשוב אודות עצמו, וזקני החסידים ותלמידי ה'תמימים' צריכים להיות דוגמא לצעירים'.

ספר השיחות תרצ"ט, עמודים 353-351.

ה'עובד' שמחייב אותנו להיות 'עובדים'

'פעם ישבו חסידים והתוועדו בליובאוויטש, היו שם החסיד ר' יצחק אייזיק והחסיד ר' הלל, והרגיש ר' יצחק אייזיק על ר' הלל שיש לו רוח הקודש [הסיפור מהכוס שהרגיש ר' הלל שלא נטבלה כו'], ואמר ר' אייזיל: 'ניע דאוונא ביל פאכאראם אי טיעפער סטאל זנאכאראםיי (בלשון פולין: זה עתה היה איכר ועתה נעשה למלומד). החסיד ר' הלל התכופף והתפתל, כי פחד מעין הרע. 

בכלל היה ר' הלל נמוך קומה ועתה פעל עליו התכווצות יתירה, והלך משם אל הרבי ה'צמח צדק' ועמד מאחורי דלתו עד השעה הרביעית באור הבוקר, יצא אז הרבי ה'צמח צדק' ואמר לו: [נוסח אחר: הלך אל הרבי ה'צמח צדק' ועמד משעה הרביעית בערב עד הבוקר, אך עמד בפנים, ואז פנה אליו הרבי ה'צמח צדק' ואמר לו:]

לכו, לכו, אל תפחדו, 'הלל מחייב עניים', 'אין עני אלא בדעת', ומחייב עניים לבוא אל הביטול העצמי שלמעלה מטעם ודעת, והוא על ידי הנקודה העצמית, לכו, אל תפחדו, זכותו של מי שאתם נוסעים בהוראתו במסירות נפש, ואתם עוסקים להפיץ תורות הסבא [אדמו"ר הזקן] ואבות הסבא [הבעל שם טוב והמגיד ממעזריטש] תוליך אתכם ותגן ותציל אתכם.

חזר החסיד ר' הלל למקום ההתוועדות ומצא כי החסיד ר' אייזיל יושב רכון על ידיו [כך היתה דרכו להישען על השולחן בהכנה ובהתעמקות לפני אמירת חסידות, והיה יכול לשבת כך כמה שעות], בבואו לשם עלה החסיד ר' הלל על השולחן ורקד עליו באנפלאותיו. הגביה החסיד ר' אייזיל את ראשו ואמר: אה! אור חדש הולך! מן הסתם היה ב'יחידות' אצל הרבי. ולא אמר אז החסיד ר' אייזיל דא"ח'.

ספר השיחות תרצ"ו, עמוד 237.