לחצו כאן לתרומה
עורך אתר 'חב"ד לייב' מגיש ראשי דברים מהתוועדות חג הפורים תרפ"ו, שהתקיימה לפני מאה שנה והיתה מלאה בגילויים מופלאים של הרבי הריי"צ • 'זו היתה המחלוקת דאדמו"ר הזקן עם בני פולין, אלו ואלו דא"ח, אבל בפולין חפצים לצאת ידי חובה על ידי אחד, ושהאחד יוציא את כולם, בבחינת 'קידושא רבא', ואצל בני רייסין [רוסיה – חסידי חב"ד] צריכים לעבוד בעצמו ('אליין טאהן') לשעבד הלב והמוח, בפשטות – ליבו וראשו.. אם צריכים לניסים יהיו ניסים, ניסים גלוים, ניסים נסתרים, אם בדרך רייסין [רוסיה, חב"ד] או בדרך פולין [חג"ת], אבל הענין יתבצע, ואני מבטיח' • לכתבה המלאה
☚ הרבי מספר בפורים תשח"י: סיפור מפעים על חסיד שהתפלל באריכות
אחד התקרב מקצה השולחן אל מקום מושב כבוד קדושת אדמו"ר [הרבי הריי"צ], בענותו על שאלת כבוד קדושת – שכאן יותר טוב להקשיב ('צוהרען'). וענה כבוד קדושת על זה: צריכה להיות המשיכה להקשיב, אבל צריכים להכיר ('דערהערן') את מקומו שלו ('וואו מ'איז').. אמר לאחד: חבל לאבד את הזמן ('אַן עבירה דער זמן'); לשם כך הגבילו זמן ל'תיקון חצות', [וגם אז צריכה להיות] מרירות ולא עצבות, [ואפילו] מרירות – שממנה ישנה תכלית -אינה מגעת ל[מעלה שב]לימוד ותפילה [עצמם].
אמר לאחד: זו היתה המחלוקת דאדמו"ר הזקן עם בני פולין, אלו ואלו דא"ח, אבל בפולין חפצים לצאת ידי חובה על ידי אחד, ושהאחד יוציא את כולם, בבחינת 'קידושא רבא', ואצל בני רייסין [רוסיה – חסידי חב"ד] צריכים לעבוד בעצמו ('אליין טאהן') לשעבד הלב והמוח, בפשטות – ליבו וראשו ('הארץ און קאפ').
אנו זקנים, אנשים מבוגרים (באמרנו 'אנשים מבוגרים' אין כוונתנו לדאגה על מה שיארע לאחרי 120 שנה; כאשר הנני נזכר אודות הזמן שלאחרי 120 שנה – מתעוררת שמחה בקרבי ('ווער איך פרייליכער'), כיון ששם טוב יותר, במילא אין ביכולתי להכניס זאת בחשבון דמרירות, אלא) עלינו לדעת שרגע אחד לא ילך לבטלה, ויום לשנה יחשב. בכל יום יש כ"ד שעות, ובכל שעה הרבה רגעים, וצריכים בכל רגע לפעול ('אויפטאהן') ענין; אנשים מבוגרים יודעים שאין להתפעל מכך שאברך יוצא בריקוד ושרוי בהתפעלות, אלו הבלים, וצריכים לפעול!
אדוני אבי מורי ורבי [הרבי הרש"ב] אמר, שעל כל דבר צריכים להביט כמו שהוא לאחר המעשה, כיצד הדבר יהא למחר, ולמשל אחד שזכה בזכייה הגדולה ונופל בהתעלפות, ואילו ידע איך היה אחר מ"ח שעות לא היה בהתעלפות, כמו כן כאשר בא ענין גשמי אין צריך להתפעל, רק כמה שנוגע לקיום התורה ומצוות, ולהיפך גם כן שלא להתפעל, רק כמה שנוגע למניעת קיום התורה ומצוות, חוץ כאשר אחד נעדר חס ושלום, מפני שצריך להיות קבלת עול לקיים תורה ומצוות, ולא כאשר נעדר חס ושלום, אז יקיים?
אבל כך – אין צריך להתפעל משום דבר. כמו כן ממה שהצעירים מלעיגים! אצלינו אין מלעיגים, וכמו אחד עולה בהר ומתחתיו רוחשים נמלים, הלא אין מתפעלים מהם ורומסים אותם ברגלים, מפני שאין [ה]דבר תופס מקום, ואל יבוש מפני המלעיגים.. הוסכם אצלנו לייסד תלמודי תורה ובתי הספר, מה שקובעין מקום לתורה ברבים בבית הכנסת – יקרא בשם 'תלמוד תורה'. לשעבר הלכו תינוקות ל'תלמוד תורה', ועכשיו כל היהודים ילכו ל'תלמוד תורה'..
אחר כך אמר לתמים אחד – [הרב] יעקב מאַסקאליק מזוראָוויץ [השם יקום דמו] – שהוא עשה 'חדר' במאסקווע לערך רכ"ב תינוקות, ואמר לו כבוד קדושת בזה הלשון: שמע יעקב, רכב – זה טוב, ורבותיים – עוד יותר טוב. אמר כבוד קדשות: עוול גדול הוא על אותם יחידי סגולה שפסקו מלחזור דא"ח, כיון שדורשים [לחזור ב]לשון הרב. אם חסידות אין השומעין מבינים – צריך לומר להם דבר מה שיבינו, אבל זה לא נקרא חסידות. לפעמים שאתה מתעלם, אבל זה עוול גדול. צריכים לאמר כמסירתה ונתינתה כמו שהוא מסיני. הנני מדייק.
מהו ענינ[ן] של אמירת ושמיעת דא"ח (ושלל הרבה לאמר: לא ענין פלוני ולא ענין פלוני, ואחד מהשלילות, גם אין ענין החסידות – שתהיה התעוררות הלב, אף שאכן צריך להיות דבר זה, [כיון] שעל זה ישנם ספרי מוסר, וסיים): אך מהו ענינ[ה] של אמירת דא"ח – 'לשון הרב'. הנני טוב לב, אבל עבור ענין זה (לשון הרב) – 'חיל אשר נגע יראת ה' בליבם' – לא אנהג בטוב לב. אמר לאחד: יום קודם אמירת דא"ח – 'בין איך אויס מענטש' [= הנני 'לא בן אדם'].
שכחי עמך ובית אביך! בדיוק כפי שאם באמצע הילוך החייל נקרע מלבושו (לבוש פנימי) – הוא מטלא את הבגד בחתיכה כלשהי וממשיך לצעוד, כמו כן בנוגע לציור השפעה. נגעי עצמו – בחדר פנימה, ו[בכל זאת] צריכים לפעול. ואחר כך סיים דבריו הקדושים, ואמר: שמעו יהודים, איני יודע מי יש פה ומי אין, כל בני ישראל הם עדים כשרים ונאמנים. תודיעו בן עיר לבן עירו, בן פלך לבן פלכו, בן מדינה לבן מדינתו, שהכל חייבים ליתן מס לתורה. והמס: גופו, נפשו, ומאודו.. גופו – לילך בעצמו לשמוע דברי תורה. נפשו – וגם לילך אף אם אינו מבין מה ששומע. ומאודו – גם למשוך אחרים לדברי תורה.
אין מברכין אלא על כוס מלא. הנני מבטיח לכם: כל המשתף שם שמים בצערו כופלין לו פרנסתו, ויתן השם יתברך ברכה מרובה בבני חייא ומזונא, ובלבד שיחזיקו לומדי תורה ויתנו מס לתורה. אם צריכים לניסים יהיו ניסים, ניסים גלוים, ניסים נסתרים, אם בדרך רייסין [רוסיה, חב"ד] או בדרך פולין [חג"ת], אבל הענין יתבצע, ואני מבטיח. כל הרבנים והאדמו"רים שהם במדינה זו או אחרת, יתן להם השם יתברך בריאות ויתעסקו בעניניהם; אבל באי מכח הבעל שם טוב והמגיד, ובהנוגע לחב"ד החל מאדמו"ר הזקן – זה כאן.
דא תרעא לאעלאה, כפי שהשער משמש לכניסה ויציאה, כך – כאן הוא המקום לכניסה ויציאה. רק במסירות נפש, זהו [ענינו של] דור זה.. אל תבט אל מראהו, אל תביטו על היותי אדם צעיר, הנני בן ק"ג שנים, אני מבטיח. ה' שנים לא דיברתי אודות זה (כיון שאינני חפץ ב'אלף יוד כף' ['איך' – בתרגום ללשון הקודש 'אני']) וכעת הנני מדבר כי הנני מוכרח, לכן הנני מתרה ומודיע שיתנו מס לתורה. וסיים בברכה. עוד אמר לאחד: פרק תניא בכל יום – זוהי סגולה לעצמו וגם עבור ילדיו, ובמילא הרי זה גם עבור ילדי ילדיו.. אינני ירא משום דבר בעולם'.. ומנה [הרבי הריי"צ] כמה דברים, ובתוכם גם הרחוב של ה'ג.פ.או.'.
