הרבי במחאה נמרצת: 'אני רוצה שיתפללו בחיות – לא שיסתכלו עלי'!

'שאלתי מישהו: למה אינך מתפלל?': כשחסידים עומדים ב'ד' אמות' של הרבי בעת התפילה, הם בטוחים שהם נמצאים בשיא ההתקשרות. אך מה שהם שומעים מהרבי בשיחה הזו עשוי לזעזע רבים מהם • בשיחה נוקבת הרבי מוחה בתוקף נגד התופעה של עמידה ב'פה פעור' והמבט אליו במקום תפילה בחיות, ומבהיר: 'זוהי הנהגה פראית שגורמת לי עוגמת נפש' • במקום להסתכל על מנהגי נשיא הדור בתפילה ולחפש 'רמזים', הרבי תובע מאיתנו להיות שקועים בתפילה בכוונה והתבוננות בגדולת השם • מערכת אתר 'חב"ד לייב' מגישה את השיחה לקריאה • לכתבה המלאה

☚ הזמן להתעלות: תפילה באריכות בשבת – חובה לכל אחד! • הרבי בשיחה חריפה

הנושא המרכזי של השיחה הוא מחאה תקיפה של הרבי כנגד הנהגות חיצוניות של בחורים ואורחים, אשר נתפסות בטעות כביטוי של התקשרות או כחיפוש אחר 'רמזים', בעוד שבפועל הן מהוות הסחת דעת מהעיקר. הרבי מדגיש כי כל המנהגים הראויים מפורסמים ב'ספר המנהגים', וכי לפני שמחפשים עניינים נסתרים, חובה על כל אחד לקיים את הדברים הגלויים: לימוד נגלה וחסידות בהתמדה ובשקידה, וקיום מצוות כפשוטן.

נקודות עיקריות בשיחה:

א] התפילה: הרבי מוחה על אלו שנעמדים בתוך ארבע אמותיו בעת התפילה, אך במקום להתפלל, הם עומדים ב"פה פעור" ומסתכלים עליו. הרבי מבהיר כי הוא דורש תפילה בציבור, בקול רם, שבה כל אחד ישמיע לאוזניו את תפילתו, ולא תפילה בלחש או הסתכלות חיצונית שאינה מותירה מקום לתפילה אישית.

ב] המתנה בחוץ: הרבי מבקר את התופעה שבה בחורים סוגרים את הגמרות זמן רב לפני תפילתם או יציאתם של הרבי לציון, רק כדי לעמוד בחוץ ולהמתין. הוא מגדיר זאת כהנהגה פראית הגורמת לו עגמת נפש, ועניין זה אינו סיבה לביטול תורה.

ג] חיפוש רמזים כתירוץ: הרבי מסביר כי אלו המנמקים את עמידתם והסתכלותם ברצון ללמוד ממנו 'רמזים', משתמשים בכך כתירוץ לאי-למידה. הוא מדגיש שוב ושוב כי הוא מעולם לא ציווה על הנהגות אלו, וכי הן גורמות לו צער.

לסיכום, הרבי מבהיר כי דבריו אינם מכוונים לאדם מסוים אלא לכל מי שהדברים נוגעים אליו (על דרך סיפור ה'כובען' של הרבי ה'צמח צדק'). המסר החד-משמעי הוא שסדר העדיפויות צריך להיות הפוך: קודם כל לימוד תורה בשקידה ותפילה פנימית, ורק לאחר מכן, אם אדם מרגיש שחסר לו משהו, יוכל לחפש רמזים. הציפייה היא שהאורחים לא יאמצו את ההנהגות השגויות הללו מתוך מחשבה שזהו רצון הרבי, שכן הנהגות אלו הן היפך המבוקש.

לשיחה המלאה >>

'ענין שנוגע אלי בפרט: לאחרונה יש הנהגה פראית ('אַ ווילדע הנהגה') – שבאמצע התפילה עומדים בפה פעור ומסתכלים עלי בפנים (בחושבם שמי שאינו עושה זאת, אינו בדרגא הראויה!..). בעת התפילה, צריך לשמוע ולכוין מה שאומרים, לחשוב פירוש המילות, ובין מילה למילה צריך להיות כללות הענין ד'דע לפני מי אתה עומד'; ובמקום זה – מסתכלים עלי!..

ואלו ה'מלמדים זכות' שעושים זאת כדי ללמוד מנהגים – הנה בשביל זה מספיק להסתכל פעם אחת, ואין צורך להסתכל בכל יום. ומה גם שכל המנהגים שצריכים לידע אותם – נתפרסמו כבר ב'ספר המנהגים'. ומי שרוצה ללמוד עניינים נוספים, רמזים וכו', הנה לכל לראש יש ללמוד ולקיים את העניינים הגלויים.

ולדוגמא – כפי שאמרתי בפירוש כבר פעמים רבות, שרצוני שילמדו בהתמדה ובשקידה נגלה וחסידות [ומובן, שלא די בכך שמשתדל שחברו ילמד תורה, ועל ידי זה יהיה לו חלק בלימודו; זהו אמנם עניין גדול, אבל אין זו מצוות תלמוד תורה]. ולפלא, שכל אלו שדוחפים ומסתכלים עלי וכו' – לא רואים אותם עם ספר פתוח!

רצונך ללמוד רמזים – עליך ללכת מן הקל אל הכבד: לכל לראש – לקיים כל מה שתובעים בגלוי, ללמוד נגלה וחסידות בהתמדה ובשקידה וכו', ולאחרי שיעשה זאת בשלימות, ועדיין ירגיש שחסרים לו ענייני רמזים, אז יחשוב לחפש אותם.

וכמו כן בנוגע לאופן ההנהגה בשעה שהנני מתפלל לפני העמוד – שנדחפים דווקא בתוך ארבע אמות שלי, ועומדים בפה פעור, ולא מתפללים! שאלתי מישהו: למה אינך מתפלל? והשיב, שזהו מצד הכבוד שלי! – אני רוצה להתפלל עם מניין בציבור, שיתפללו כולם בקול רם וכו', ואילו הם מחוכמים ביותר, ומתפללים דווקא בלחש, באופן שלא זו בלבד שהשני לא ישמע, אלא גם הוא בעצמו אינו משמיע לאוזנו את תפילתו.

ועוד הנהגה פראית: כאשר הנני נוסע אל ה'ציון', צריכים כל בחורי הישיבה לראות אותי בצאתי ובשובי, וכיון שמצד כמה סיבות לא יודעים בדיוק מתי אצא, ובפרט מתי אשוב – מקדימים לסגור את הגמרות [ואלו שרוצים להיות מהשבעה הראשונים או ה'עשרה הראשונים', ממהרים לסגור את הגמרות חצי שעה לפני כן], ועומדים בחוץ וממתינים!

ולהעיר: בעבר הייתה 'הנהגה' זו רק אצל 'יחידי סגולה', אך לאחרונה נעשו כולם 'יחידי סגולה'.. שהרי כל אחד הוא 'עולם מלא', ולכן צריך גם הוא לעמוד ולהמתין! וכאמור לעיל, אם הסיבה לכך שעומדים ומסתכלים על כל תנועה היא בשביל ללמוד רמזים באופן ההנהגה וכו' – הנה לכל לראש צריכים לקיים את הדברים המפורשים, ללמוד בהתמדה ובשקידה וכו'; ובכל אופן, אם מישהו אינו רוצה ללמוד, אין לו לתלות זאת על חשבוני!

להעיר, שכבר דובר פעם על עניין ההסתכלות, שזהו היפך הכוונה וכו', ואף על פי כן ממשיכים להתנהג כן. וכפי שמספרים – על דרך הצחות – שכאשר לימדו ב'חדר' הדין ב'שולחן ערוך' אורח חיים ש'אין משיחין בסעודה', היה תלמיד מפולפל שמיד בהתחלת הסעודה היה הולך ומכריז: 'אין משיחין בסעודה', כך, שלא היו יכולים לגעור עליו על שמדבר בסעודה, שהרי הוא מכריז את הדין ש'אין משיחין בסעודה'.

וכן דרך זה בנידון דידן: הדביקו פתקים שאסור להסתכל, ואז יכולים כבר לעשות להיפך! כל האמור לעיל הוא מאמר המוסגר, ויש להבהיר שאינני מתכוון למישהו מסוים, אלא רק דיבור באוויר העולם, וכידוע הסיפור אודות הרבי ה'צמח צדק' (שהלילה הוא יום הולדתו), שאמר על עצמו שהוא כמו 'כובען' שמייצר כובעים ותולה אותם על המסמר, ואחר כך בא מישהו ומודד את הכובע המתאים לראשו, ואז – סיים הרבי ה'צמח צדק' – אכן אליו התכוונתי!

והסיבה לכך שהנני מדבר על זה עתה היא – כיון שבאו אורחים, וכאשר יראו שישנם כאלו שכבר נמצאים כאן שנתיים-שלוש, 'שני חזקה', ומתנהגים כן, יחשבו שמסתמא ציוויתי שיתנהגו כן, או שיש לי נחת רוח מהנהגה זו, ולכן הנני מוחה בכל תוקף, שמעולם לא ציוויתי על הנהגה זו, ואדרבה: הנהגה זו גורמת לי עוגמת נפש'.

שיחת שבת פרשת 'נצבים' תשכ"ח, בלתי מוגה.