לחצו כאן לתרומה
'דאווענען מיט'ן שטענדער': כשהרב טוביה בלוי ע"ה תיעד ברגש חסידי את חוויותיו מ'חודש השביעי' בחצרות קודשנו, הוא לא שיער שדפי היומן שלו יעברו הגהה מדוקדקת, שורה אחר שורה, בכתב יד קדשו של הרבי • אבל הדרמה האמיתית הסתתרה מאחורי הקלעים: מדוע הורה הרבי למחוק את המילה 'העיקריים' כשמדובר על ההתקשרות לצדיק? איזה ביטוי מופרז מחק הרבי על סדר יומו? כיצד תיאר הרבי את תשובת רבינו הזקן על התבוננתו בתפילה באריכות בסטנדר התפילה? ואיך שונתה הנוסחה המדויקת של ניגון 'מארש נפוליאון'? • אתר 'חב"ד לייב' מגיש הצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של הגהות הקודש – והטקסט המלא מול התיקונים בכתב יד קודש • לכתבה המלאה
☚ שיחה יסודית: הויכוח המהותי בין אדמו"ר הזקן לרבי שלמה מקרלין על דרך חב"ד
גילוי חסידי מרתק: בשנת תשכ"ג זכה הרב טוביה בלוי ע"ה לממש את כיסופי לבו ולנסוע לראשונה בחייו אל הד' אמות של הרבי לחודש החגים. ברגישותו החסידית ובשפתו העשירה העלה ר' טוביה על הכתב 'יומן נסיעת החודש השביעי תשכ"ג לליובאוויטש'. יומן מפורט ומפעים, המתאר רגע אחר רגע מבית חיינו, אותו עמד לפרסם בעיתון 'ביטאון חב"ד'.
אולם הקטע המרתק באמת התרחש מאחורי הקלעים: עובר להדפסת היומן ב'ביטאון חב"ד' (ומשם בספר 'הרבי שלושים שנות נשיאות' – כרך א'), זכה היומן להגהה אישית ומדוקדקת בכתב יד קודשו של הרבי, שורה אחר שורה! מלאכת ההגהה הקדושה שופכת אור מרתק על הדיוק האלוקי של הרבי ועל היחס החסידי לכל פרט:
ראשית, שלילת ההגזמה והפניית הדגש ל'עבודה בכוח עצמו'. כשר' טוביה כתב ש'אחד מיסודות החסידות העיקריים הוא ההתקשרות לצדיק', בחר הרבי למחוק בכתב ידו את המילה 'העיקריים' – בהוראה נצחית כי הדגש הפנימי בתורת חב"ד אינו נשען אך ורק על ההתקשרות כשלעצמה, אלא בעיקר על העבודה הפנימית של החסיד 'בכוח עצמו' (כפי שמובא רבות בדברי רבותינו נשיאנו בנוגע לכך שחב"ד תובעת בעיקר 'עבודה בכוח עצמו' במוח ובלב, ו'יסוד עיקרי בשיטת חב"ד הוא אשר המוח השליט על הלב בתולדתו – ישעבד את הלב לעבודת השם יתברך' [ספר 'היום יום' ט"ז כסלו], שנקודת ויסוד הדבר נעשה בעבודת התפילה באריכות כמוסבר בחסידות).
שנית, בריחה מביטויים מופרזים. כשהתברר ביומן כי אצל הרבי 'אין שהייה מיותרת של אלפית הדקה', מחק הרבי את המילים 'אלפית' והותיר נוסח מאופק ומדויק: 'אין שהייה מיותרת של דקה'. שלישית, ביטול המושג 'נוהג' לגבי עצמו. בתיאור ברכת התמימים בערב יום הכיפורים, שבה נכתב כי 'הרבי נוהג לברך', תיקן הרבי לסגנון כללי יותר: 'נהוג מאז'.
רביעית, העמקת התוכן החסידי בהתבוננות בעבודת התפילה. בתיאור הענקת הסטנדר (עמוד התפילה) שיוצר על ידי תלמידי 'בית ספר למלאכה' בכפר חב"ד, ציין ר' טוביה את הנידון בין אדמו"ר הזקן לאדמו"ר האמצעי על תוכן תפילתם באריכות בראש השנה, והרבי הוסיף והדגיש בכתב יד את המילים המדויקות: 'מיט'ן שטענדער' [=עם סטנדר התפילה] – להורות כי שימת הלב וההתבוננות למהותו הפנימית של הסטנדר (שמציאותו מעצמותו), היא שעוררה את רגשי הדבקות באלוקות אצל אדמו"ר הזקן.
חמישית, דיוק היסטורי במסורת חב"ד. בתיאור שירת 'מארש נפוליאון', תיקן הרבי את הנוסח שהגדיר את השיר ככזו ש'נתגלגל לחסידי חב"ד', והורה להפנות למפתח 'ספר הניגונים' כדי לציין את המסורת המדויקת על ניגון הניצחון ששר צבא נפוליאון. ועוד הגהות נוספות מיוחדות.
אף שכתב היד המקורי טרם נחשף, הרישום המלא של תיקוני והגהות הרבי נשמר – ומציג הצצה נדירה ואלוקית לאופן שבו הביט הרבי על התיאורים החסידיים, עד לרמת המילה הבודדת. אתר 'חב"ד לייב' מגיש את קטעי היומן המקוריים, לצד הגהותיו המדויקות של הרבי.
1.
ביומן המקורי:
מאז קום תנועת החסידות, שאחד מיסודותיה העיקריים הוא ההתקשרות לצדיק רועה האמונה, הייתה ההליכה לרבי בצוותא חוויה מיוחדת, והיותה מקור השראה של שמחה ורגש אלוקי למשתתפים בה…
תיקון הרבי: במשפט "שאחד מיסודותיה העיקריים הוא ההתקשרות לצדיק" מחק הרבי את המילה "העיקריים".
2.
במקור:
הדבר החיצוני המאפיין את הרבי שליט"א, בולט לעין ומורגש מיד הוא: זריזות! אין שהייה מיותרת של אלפית הדקה, כל צעדיו ופעולותיו מתנהלים בקצב מסחרר ממש. נראה ברור שכל רגע יקר אצלו ומנוצל מקסימלית למען הקדושה, הטוב והאמת.
תיקון הרבי: במקום "אין שהייה מיותרת של אלפית הדקה" ל-"אין שהייה מיותרת של דקה" (המילים "אלפית ה…" נמחקו).
3.
ביומן נכתב (בתיאור התוועדות ערב ר"ה):
אח"כ מועלה אל הבמה דוכן- "עמוד" המוקדש לתורה ותפילה – כמתנה לרבי של תלמידי ביה"ס למלאכה בכפר חב"ד, מחלקת הנגרות, – מעשה ידי התלמידים. הרבי מקדיש שיחה מיוחדת לזה, על יסוד סיפור מעניין המסופר ע"י הרבי:
כידוע, מהווה התפילה, בדרכי חסידות חב"ד, הזדמנות להתבוננות באלוקות גם בתוכן החורג ממובן התפילות השגורות. פעם, אחרי תפילת ראש השנה, שאל "אדמו"ר הזקן" מייסד חסידות חב"ד את בנו שמילא אח"כ את מקומו, רבי דובער הנקרא בפי החסידים "אדמו"ר האמצעי": לאיזה תוכן הקדשת היום את תפילתך? אדמו"ר האמצעי השיב: "וכל קומה לפניך תשתחווה".
לשאלה נגדית של אדמו"ר האמצעי על תוכן תפילת אדמו"ר הזקן, השיב האדמו"ר: מיט'ן שטענדער (בדוכן התפילה). כלומר: שימת לב למהותו הפנימית של הדוכן עוררה רגשי דבקות לה' באדמו"ר הזקן.
הערה והגהה: המילים המודגשות נכתבו על ידי הרבי, והמילים "בדוכן התפילה" שלאחריהם הוסגרו בסוגריים על ידי הרבי.
4.
בתיאור התוועדות הרבי בשבת שובה לאחר אמירת המאמר דיבור המתחיל "וכל אדם לא יהיה באהל מועד גו'":
עם תום אמירת המאמר הורגשה התפרקות של מתיחות, גם תואר פניו של הרבי הפך לסבר של חדווה ומנגינות חסידיות עליזות החלו להישמע, אמירת "לחיים" מפי החסידים ועניית "לחיים ולברכה" מפי הרבי.
אח"כ סיפר הרבי ("שיחה") שעד לפני ימים מספר הייתה המחשבה להשמיע "מאמר" אחר, אלא שזכה ובימים האחרונים הובא לפניו מאה"ק ספר כתב־יד הכולל מאמרי חסידות ושכפי הנראה מתוכנם חוברו ע"י אדמו"ר בעל ה"צמח צדק" (הנשיא השלישי לבית חב"ד) ועובדה זו גרמה להשמעת ה"מאמר" העכשיוי שהוא מיוסד על אחד מן המאמרים המופיעים בספר הכת"י.
תיקון הרבי: את הקטע האחרון שינה הרבי, הנוסח המתוקן:
אח"כ סיפר הרבי ("שיחה") שעד לפני ימים מספר הייתה המחשבה להשמיע "מאמר" אחר, אלא שזכה ובימים האחרונים הובא לפניו מאה"ק ספר כתב־יד הכולל מאמרי חסידות ועובדה זו גרמה להשמעת ה"מאמר" העכשיוי שהוא מיוסד על אחד מן המאמרים המופיעים בספר הכת"י, ושכפי הנראה מסגנונו [המילה "מתוכנם" נמחקה ע"י הרבי ובמקומה כתב תיבה זו ("מסגנונו")] חובר [במקור נכתב: חוברו, ואילו הרבי מחק את הו', כך שנותר: חובר] ע"י אדמו"ר בעל ה"צמח צדק" (הנשיא השלישי לבית חב"ד).
5.
מנחת ערב יום הכיפורים:
לתפילת המנחה מופיע קהל רב. אחר התפילה נדחק הקהל לעבר ד' אמותיו של הרבי. הסיבה: הרבי נוהג לברך את הציבור בעריוכ"פ אחר תפילת המנחה. חלק גדול עולה על ספסלים ושולחנות כדי לזכות ל"עמדת תצפית" נוחה ולראות משם את פני הרבי בעת ברכתו, אלא שלרמז קל מן הרבי, מלווה חיוך דק, חוזרים המשולהבים למקומותיהם, ולעומתם… עולה הרבי שליט"א בעצמו על שולחן ומתחיל בברכתו…
תיקון הרבי: במשפט: "הרבי נוהג לברך את הציבור בעריוכ"פ אחר תפילת המנחה" החליף הרבי את המילה "נוהג" במילה "נהוג", והוסיף אחריה את המילה "מאז", כך שתוקן: "הרבי נהוג מאז לברך את הציבור בעריוכ"פ אחר תפילת המנחה".
6.
על "ברכת התמימים" נכתב כך:
לפני שקיעת החמה נכנסים תלמידי הישיבה אל הרבי והוא מברכם, כברכת אב לבניו, בפסוקי התורה של ברכת כהנים ובליווי ברכה משלו, ברכה נרגשת ולבבית, וז"ל: ..
(המילה "וז"ל" נוספה בכתי"ק הרבי).
7.
"מארש נפוליון":
לפי מנהג חב"ד מושרת בציבור מנגינה עליזה בשם "נפוליון'ס מארש", זהו שיר לכת צרפתי שנתגלגל לחסידי חב"ד, וזכה לעלייתו להיות ניגון שמחה בעבודת ה'. המנגינה מושרת כסמל לבטחון במקבל תפילת עמו ישראל ברחמים, שאכן חתם את בניו ונחלתו בספר חיים טובים.
תיקון הרבי: כאן העיר הרבי בכתי"ק: לתקן ע"פ [=על־פי] ס'[פר] הניגונים (במפתח). על־פי זה תוקן, ובמקום המילים "שנתגלגל לחסידי חב"ד" נכתב: שלפי מסורת חב"ד שרו אותו צבאות נפוליון בעת כבשו את רוסייה (בשנת תקע"ב) ואדמו"ר הזקן, בעל התניא, כנהו בשם "נגון של נצחון".
