'מי שלא יעסוק בעבודת התפילה – שלא יבין כלום בחסידות!': המשפט הנוקב והמטלטל הזה הוא רק פתח לאחת הסדרות המרטיטות והנוקבות ביותר שנשמעו מעולם מפי הרבי הריי"צ – שיחות חג הסוכות תש"ו, המתפרסמות כאן באתר 'חב"ד לייב' במלואן ללא השמטה • תשכחו מעיגולי פינות. כאן מונחת האמת החסידית כפי שהיא, זו שעליה שילם אדמו"ר הזקן 26 שנות מסירות נפש וזעק 'יבוא החץ בי!' • מדוע לימוד בלי אריכות התפילה משול ל'קישקע' שלא נוקה? ואיך פנסי האור של התפילה וקריאת שמע שעל המיטה יכולים להפוך את הראש הסתום והלב הנעול? • השיחות הללו מעמידות את האדם מול האמת של עצמו, ומעניקות לו את הכוח הוודאי: להיעשות חסיד אמיתי, מבפנים – כי לעולם אין זה מאוחר • אל תעברו ליד זה. היכנסו עכשיו לשיחות המלאות שישנו את כל הפרספקטיבה שלכם על עבודת ה' ועל החיים החסידיים שלכם • לכתבה המלאה
☚ לא ניגונים ולא קבלה: מה באמת עושים חסידים שעות ארוכות בתפילה? • טור מאלף
עבודת התפילה באריכות ('עבודה שבלב') היא עמוד השדרה של תורת החסידות, ולא עוד תוספת של הידור או חומרה. בשיחותיו הנוקבות והמטלטלות מחג הסוכות תש"ו, משרטט הרבי הריי"צ את יסוד היסודות של דרכי החסידות: התכלית של הלימוד וההשכלה אינה להרחיב את האופקים השכליים גרידא, אלא לחולל שינוי פנימי, לתקן את המידות ולהביא את האדם למצב של 'מוח שליט על הלב'.
אדמו"ר הזקן, שמסר את נפשו במשך עשרים ושש שנים כדי להציב את החסידים על דרך העבודה שבלב ואף התפלל 'יבוא החץ בי' כדי לגונן עליהם, פעל בכוח מסירות נפשו כלל רוחני חד-משמעי: מי שעוסק בעבודת התפילה יזכה להבין חסידות לאמיתה ולהאיר את העולם, ואילו מי שלומד חסידות מבלי לעסוק בבירור המידות ובתפילה, משול למי שממלא מעי בקמח ובשומן לפני שניקה אותו מהפסולת – תורתו נותרת חיצונית, והוא עלול חלילה להישאר 'בית אפל' או להטעות את עצמו ולחשוב שהוא נמצא במדרגה גבוהה מכפי שהוא באמת.
במהלך השיחות המובאות כאן באתר 'חב"ד לייב' במלואן, נחשפים הכלים המעשיים והעמוקים שהורישו הרביים לדורות: כיצד 'מתפללים' עם מה שלומדים, מהו סודו של הניגון החסידי שמעורר את הכוונה ופורץ מתוך מעמד הנפש, וכיצד 'קריאת שמע שעל המיטה' מתוך חשבון נפש כנה מבטיחה שה'מודה אני' של הבוקר יהיה חי ופנימי. מעל הכול, מהדהדת כאן הקריאה המעוררת של הרבי הרש"ב והמסר המנחם של זקני החסידים – שגם אם חלפו שנים רבות, להיעשות כפי שצריכים להיות לעולם אין זה מאוחר, והכוח שנתן אדמו"ר הזקן עומד לרשותו של כל חסיד בכל מקום ובכל זמן.
אתר 'חב"ד לייב' גאה להגיש את השיחות המתורגמות לקריאה >>
כשהשכל מאיר בלב
'אדמו"ר הזקן, עוד בשנות ילדותו, היה שומר זמן יוצא מן הכלל, ומבר מצוה החל לנהוג בעבודת התפילה באריכות, ואז דקדק עוד יותר בענין שמירת הזמן.. הרבי [אדמו"ר הזקן] נתן למחונכיו סדר עבודה בהתבוננות בתפילה ואמר מאמר 'עבודה' שבו ביאר את העניין, שעיקר החסידות הוא בשביל תיקון המידות, שזה עניין גילוי השכל באהבת הוי' ויראתו יתברך. אחד ממחונכיו של הרבי עסק בעניין זה עשר שנים בעבודה שבלב, עד שפעל ביגיעתו שיהיה אצלו 'מוח שליט על הלב'. הוד כבוד קדושת אדמו"ר הזקן אמר על אותו חסיד, שאצלו מאיר בגילוי אור הנשמה.
אדמו"ר האמצעי סיפר, שהחסיד ר' פנחס שקלאווער סיפר לו אימרה שאמר אדמו"ר הזקן בשקלאוו, בעברו דרך שם ממעזריטש בשנת תקל"א: 'קל הרבה יותר לפעול מוחין דגדלות לחדש בתורה, מלפעול התעוררות פנימית שבלב על תיקון המידות'. וסיים: 'סעו למעזריטש, ותקבלו את סדר העבודה כיצד פועלים שהמידות יהיו כפי שהם על פי תורה, ואז יקבלו בפנימיות את האור הפנימי המאיר בגליא שבתורה'..
כלי מאוס בעבודה
בסעודת המצווה של הבר מצוה שלי סבא [הרבי המהר"ש] אמר ברבים: 'על מסירות הנפש שלי על תורת הבעל שם טוב והרב המגיד ממעזריטש להביא לעבודה בפועל את עבודת המוח והלב, פעלו מורי ורבותי שאלה שילמדו חסידות ולא יעבדו בעבודת הלב – לא יבינוה. את התורה שקנה במסירות נפש, אין הוא רוצה שתימצא בכלי מאוס. ומה הוא כלי מאוס – סבא [הרבי המהר"ש] ביאר לאבא [הרבי הרש"ב], ואבא מסר לי זאת בדיבור ארוך בטיול בשנת תרס"ט.
אריכות הביאור בנחיצות ומעלת עבודת התפילה עד כמה נוגעת בנפש, בקצרה הוא: זה שלומד חסידות ואינו עוסק בעבודת הלב בתפילה, מלמעלה מטילים אותו כדבר מתועב. אצל אדמו"ר הזקן, כאשר היה בעל מוחין שלא עסק בתיקון המידות, היה אומר שזהו עונש, וכאשר היה בא ליחידות, היה הרבי נותן לו תיקוני תשובה'.
שיחת ליל א' דחג הסוכות תש"ו, מתורגם ללשון הקודש.
פנסי האור של החסידות
'סיפורי חב"ד הם הנר החסידי שמאיר את דרכי העבודה, הן בהתמסרות החסידית והן בעבודת התפילה חסידית פנימית. היו חסידים שהתעמקו מאוד בהשכלה של חסידות, הרביים היו אומרים עליהם שהם מסיטים חסידים מהדרך שהרבי [אדמו"ר הזקן] גילה וייסד. יש פתגם חסידי ישן, שלהבנת החסידות מגיעים על ידי לימוד החסידות, ולהרגש בעבודה מגיעים כש'מתפללים' עם מה שלמדו..
עבודת התפילה וקריאת שמע שעל המטה הם פנסי האור המאירים את דרך העבודה בעבודת החסידות. הלומד חסידות ואינו עוסק בעבודת התפילה ובירור המדות, הרי הוא מחלל שם החסידות, וצריך להתבונן רבות בכך שהוא גורם חס ושלום לחילול כבוד החסידות וצריך שיהיה לו מורא גדול מכך.. לאדמו"ר הזקן היה מסירות נפש עשרים ושש שנים, כמנין שם הוי', הרבי יגע בהתמסרות הגדולה ביותר להעמיד את עדת החסידים בקרן האורה של עבודה שבלב.
מוטב שיכנס החץ בי
כשיצאה ההתנגדות לצורת ועבודת החסידות, ובערים רבות בליטא חוו החסידים רדיפות, שמעו מקורביו של אדמו"ר הזקן כיצד הוא אומר בסוף תפילת 'שמונה עשרה': 'יבוא החץ בי' [על פי פירוש רש"י האזינו לב, יא – 'מוטב שיכנס החץ בי ולא יכנס בבני']. בערב ראש השנה תק"ן, הרבי ה'צמח צדק' היה בן שלוש שנים, אמו הרבנית דבורה לאה הביאה אותו לאדמו"ר הזקן בכדי שיברך אותו.
כשהיא נכנסה לאדמו"ר הזקן הוא עדיין התפלל, והיא שמעה אותו אומר 'יבוא החץ בי', והיא נרעשה מאד ומיררה בבכי. לאחר מכן כשנכנסה עם הרבי ה'צמח צדק' היא בכתה מאוד. אדמו"ר הזקן הושיב את ה'צמח צדק' על כיסא, והניח את ידיו הקדושות על ראש הילד וברכו. הרבנית דבורה לאה שהייתה שם מיררה בבכי, והרבי שאל: מה את בוכה? בנך יאיר את העולם בתורה ועבודה על פי דרך החסידות באריכות ימים ושנים..
דרכי החסידים בסיפורים החסידיים בזמן ההתוועדות החסידית העמידו את החסידים בקרן האורה של עבודה שבלב.. יש את דרכי החסידים ויש את דרכי החסידות. דרכי החסידות יצרו חיים חסידיים, ודרכי החסידים יצרו אצל החסידים בתים חסידיים. התפילה החסידית היא ה'דבר המעמיד' החסידי. היא מעמידה את המתפלל בפינה מוארת, ומאירה לו את הדרך להכיר את מהות עצמו באופן אמיתי, הן המעלות שיש לו והן החסרונות שהוא צריך לנקות.
מעמד הנפש בניגון
הדוד רז"א נשמתו עדן [הרב שניאור זלמן אהרן, בנו הגדול של הרבי המהר"ש] שאל את הוד כבוד קדושת אדוני אבי מורי ורבי הרב הקדוש [הרבי הרש"ב] בשמחת תורה תרנ"ג: מדוע הנגינה בתפילה היא אחת מדרכי החסידות? הוד כבוד קדושת אדוני אבי מורי ורבי הרב הקדוש [הרבי הרש"ב] ענה: הנגינה היא מעמד הנפש המתבטאת בניגון. יש ניגון שמגיע מהגעגועים שיש למנגן, יש ניגוני תקווה ויש ניגוני התמרמרות.
חסידים מנגנים בתפילה כי הקול מעורר הכוונה. בכדי להבין ענין פנימי צריך לנגן, ואצל חסיד, כשבשעת התפילה ענין מסויים נהיה 'מונח' אצלו – פורץ ממנו ניגון [בהנחה בלתי מוגה: 'אז, בשנת תרנ"ג, התוועדו שעות ארוכות עם הפתגם הזה']. התפילה החסידית באה מהחיים ועושה את החיים. אדמו"ר הזקן הבטיח לחסידים שעל ידי עבודת התפילה הם יצליחו בעסק החסידות.
הבורג שמוברג עקום
אחד הלומד חסידות מאחר ורוצה את השכלת החסידות, הוא צריך להתבונן שוב ולחוש מורא מאמרת האזהרה של הרבי [אדמו"ר הזקן].. עבודת התפילה היא האור המאיר בעבודת החסידים. בגשמיות רואים שמכשיר – שמטרתו להאיר – שלא חסר לו כלום אבל פתאום הוא מתחיל לחרוק, זה סימן שיש בורג שמוברג עקום, הבורג אינו חסר הוא הרי נמצא במכונה אבל הוא מוברג עקום, צריכים אמן גדול בכדי לאבחן היכן העקמומיות שגורמת למכונה לחרוק.
הנמשל בעבודה רוחנית מובן לכל. ישנם כאלה שלא חסר להם כלום, הוא למדן, הוא ירא שמים, הוא גם בעל מידות טובות, מכונת ה'עבודה' עובדת, אבל הוא לעילא מדרגיה [למעלה מדרגתו]. הוא לא מתכוון להטעות, הוא רוצה מאד לעסוק ב'עבודה' אבל הוא לא יודע את מצבו האמיתי. והתוועדות חסידית פותחת את עיניו לראות את מעמדו ומצבו, ואז הוא מוצא את הדרך הנכונה בעבודת התפילה.
החסיד ר' גרשון דוב נשמתו עדן היה רגיל לומר אחרי קריאת שמע שעל המיטה ב'עבודה': [אני חש ש]אני מטעה את עצמי, אני לא רוצה להטעות את עצמי, אבל כך זה קורה. צריך לקום אחרת לגמרי. לאחר עבודה כזו בקריאת שמע שעל המיטה ישנים אחרת וקמים אחרת. ובפרט בזמנים שהלב נעול והראש סתום, פתגמי העבודה החסידיים יפתחו את הלב ויאירו את הראש'.
שיחת יום א' דחג הסוכות תש"ו, מתורגם ללשון הקודש.
לישון כיהודי ולקום חסידי
אסור לנו להטעות עצמנו בקשר למעמדנו הרוחני, העולם אומר 'מאנעלע הפתי' [מאנעלע: שם חיבה באידיש, שבהקשר זה משמש כדי לתאר אדם פשוט, צייתן או ילדותי], אפילו אם אינך 'מאנעלע', עדיין אינך חכם, אפשרי להיות שוטה הגון. צריך לעסוק עם עצמנו וצריכים לעסוק עם הזולת, צריך להיות הא והא, אכן צריך לעשות ליהודי טובה, אבל צריכים גם לעסוק עם עצמנו, אכן צריכים ללמוד חסידות אבל זהו עדיין לא הכל, צריכים להתעסק בתפילה, לא נוגע כמה זמן התפילה נמשכת, אבל צריך שהיא תפעל.
צריכים לקרוא קריאת שמע שעל המטה בכוונה, כשנישן כיהודי אז ה'מודה אני' יהיה חסידי דהיינו פנימי ובחיות. אדמו"ר הזקן, על ידי עבודתו במסירות נפש על עבודה בדרך החסידות, מסר את הכח לכל חסיד, והיכן שלא יהיה ואיך שלא יהיה, אם רק יהיה מקושר לדרכי העבודה של חסידות ויעסוק בעבודה בפועל, אדמו"ר הזקן הבטיח שנצליח'.
שיחת ליל ב' דחג הסוכות תש"ו, מתורגם ללשון הקודש.
ימי הרצון של חב"ד
'שלושת החודשים מח"י אלול עד י"ט כסלו הם ימי הרצון של תורת החב"ד, ואז הוא הזמן המוכשר לעבודת התפילה על פי תורת החסידות.. הרבי הצמח צדק סיפר לסבא המהר"ש, שבסוכות היה אדמו"ר הזקן מרבה להתוועד עם חסידים באתגליא, ועיקר הדיבור היה בדרכי החסידות שבעבודה שבלב, אשר זו מעמידה את החסידים על דרך האמת. אדמו"ר האמצעי היה מתוועד בסוכות עם חסידים, ורובא דרובא היה התוכן שעיקר עניין החסידות הוא עבודה שבלב. בעבודה שבלב נמצאת הרוח החיה של חיים על פי חסידות..
תפילת הרבי: מי שלא יעסוק בעבודת התפילה – שלא יבין כלום בחסידות
לסבא [אדמו"ר הזקן] הייתה תפילה מיוחדת [בהנחה בלתי מוגה: והיא פעלה! (אמר בקול חזק)] שהחסידים יהיו פקחים ויצליחו בעבודת התפילה, שלא יהיו מרומים במצבם הרוחני שלהם, ומי שלא יעסוק בעבודת התפילה – שלא יבין כלום בחסידות, ומי שיעסוק בעבודת התפילה – שיצליח; הסבא במסירות נפש שלו פעל שרק בעלי 'עבודה' יצליחו.
אלה – המשיך הרבי ה'צמח צדק' – המשתדלים בעבודת התפילה, יש להם ברכת הסבא שיצליחו בתורה ועבודה, ואלה שאינם עוסקים בעבודה שבלב צריכים לפחד מאוד מדברי הריחוק החמורים של הסבא [אדמו"ר הזקן], ואסור לחסידים לשמוע את החסידות שהוא אומר. הסבא [אדמו"ר הזקן] – אומר עוד הרבי ה'צמח צדק' – נתן לחסידים את הזכות שיש לו ממסירות נפש על דרכי החסידות, שכל מי שעוסק בדרכי החסידות לפי ערכו, ובעיקר בעבודת התפילה [יזכה לזה].
חסידות בלי תפילה באריכות? 'לפני שניקו את הקישקע'
ההצלחה של בעל מלאכה היא כאשר הוא לומד היטב את המלאכה. שכדי ללמוד היטב את המלאכה צריכים לעמול הרבה מאוד ולהיות מסורים למי שמלמד אותו, ולמלא בדיוק כל דבר השייך לעבודה. חסידים צריכים לדעת שעיקר החסידות הוא 'עבודה', ואת הכוח לכך נתן אדמו"ר הזקן והרביים הבאים אחריו לחסידים בעבודת התפילה, והכוח של עבודת התפילה יאיר גם את אמריקא הגשמית. אלה שלומדים חסידות, ורוצים שתהיה להם בעזרת השם תועלת בעבודה בפועל ממש, צריכים להיות מסורים לדרכי החסידות, ואז יצליחם השם יתברך בעבודת החסידות..
הוד כבוד קדושת אדוני אבי מורי ורבי הרב הקדוש [הרבי הרש"ב] דיבר במעלת דרכי החסידים העוסקים בעבודת התפילה, שעבודת התפילה היא יסוד מוסד בחיים חסידיים. 'קול מעורר הכוונה', לחסידי אדמו"ר הזקן, לחסידי אדמו"ר האמצעי ולחסידי הסבא [הרבי ה'צמח צדק'] היה על כל עניין של עבודת החסידות והחסידים ניגון מיוחד, ניגון של התעוררות לפני חסידות ולאחר חסידות, לפני יחידות ולאחר יחידות.
זקני החסידים חינכו את האברכים: אברכים ידעו שאי אפשר להבין שום חסידות אם אין קודם מידות חסידיות. ללמוד חסידות בלי ההקדמה של עבודת התפילה הוא כמו שממלאים 'קישקע' [מעי] בקמח ובשומן, לפני שניקו את ה'קישקע' מן הפסולת שלה. זקני החסידים היו מדריכים את האברכים כיצד לגשת ליחידות, והיו מבארים את מענה הרבי, ובזה העמידו את האברכים בקרן אורה של עבודה בידיעת החסידות..
לפחד מאוד: דחיה ובית אפל
כך הייתה ההדרכה החסידית של האברכים החסידיים: הם ידעו שעיקר החסידות הוא מידות חסידות, ושמידות חסידות צריכים ללמוד מזקני החסידים, וזקני החסידים הדריכו את האברכים בדרכי החסידות על ידי עבודת התפילה. באותה התוועדות ביאר הוד כבוד קדושת אדוני אבי מורי ורבי הרב הקדוש [הרבי הרש"ב] כיצד החסידות תובעת רק 'עבודה', ומי שלומד חסידות ואינו עוסק בעבודת התפילה – הרי זה בית אפל, וצריך לפחד מאוד שלא יחטוף חס ושלום דחיה.
הוד כבוד קדושת אדוני אבי מורי ורבי הרב הקדוש [הרבי הרש"ב] דיבר בהתרגשות גדולה. לא הבנתי מה הוד כבוד קדושת אדוני אבי מורי ורבי הרב הקדוש [הרבי הרש"ב] אמר, רק ראיתי שכולם נרגשים וחלק בוכים. עמדתי על ספסל, ולידי בפינה עמדו שני אורחים, שניהם כבני חמישים [בהנחה בלתי מוגה: זלגו אצלם מהעיניים דמעות] ודיברו בשקט ביניהם: אה, אוי, לו היינו שומעים דברי התעוררות כאלה בנעורינו, היינו אחרים לגמרי. 'להיעשות' – אומר אחד – כפי שצריכים להיות, לעולם אין זה מאוחר.
בתוך כך שמעתי כיצד הוד כבוד קדושת אדוני אבי מורי ורבי הרב הקדוש [הרבי הרש"ב] אומר: אל תביטו על כך שאני אברך צעיר; אני מודרך של אבא, ואבא הוא עצמי, חסידים יודעים מהו עצמי, ומהו אופן ההדרכה של עצמי. ציור אותו הריקוד עומד לנגד עיניי עד היום. את מה שרואים קשה למסור; אני מבקש מהשם יתברך שלעולם לא אשכח את ציור אותו הריקוד'.
שיחת יום ב' דחג הסוכות תש"ו, מתורגם ללשון הקודש.

לחצו כאן לתרומה