הנס של כ"ח בסיוון: מסע ההצלה הדרמטי של הרבי מציפורני הנאצים לאמריקה

ברכבת האחרונה מפריז המופגזת, תחת איום של צוללות נאציות באוקיינוס האטלנטי ובמסווה של 'מהנדס' המבוקש לגיוס: כך נראה מסע ההצלה הבלתי יאומן של הרבי והרבנית מלב אירופה הבוערת • לרגל יום הבהיר כ"ח בסיוון, מערכת אתר 'חב"ד לייב' מגישה את הסיפור המלא והמרתק של הירידה לחצי הכדור התחתון – מהבריחה הנועזת בווישי, דרך הנס הגלוי בנמל ליסבון, ועד לארגז העץ הבודד ששינה את פני העולם היהודי לנצח • 'והשם יתברך יעזרנו להיוושע' • בפנים: צילום מכתב הרבי הריי"צ שהתגלה על יום הגעת הרבי לאמריקה • לכתבה המלאה

☚ מאורע נדיר ומיוחד: כיצד הגיב הרבי לילד שהתלונן שהמלמד הרביץ לו?

הנס של כ"ח בסיוון

הדרמה הגדולה שהובילה למהפך בעולם היהודי החלה בפריז, שם התגוררו הרבי והרבנית באנונימיות יחסית בעת שפרצה מלחמת העולם השנייה. עם פלישת הנאצים לצרפת באייר ת"ש, הפכה עיר האורות למלכודת מוות. באותם ימי כאוס, השגת כרטיסי רכבת ליציאה מהעיר הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית. בזכות קשרים עם קצין צבא, הצליחו השניים להשיג ברגע האחרון שני כרטיסים לעיר וישי. הם עזבו את פריז ברכבת האחרונה ממש, שלושה ימים בלבד לפני שהצבא הגרמני צעד ברחובותיה.

במהלך שהותם בצרפת, פעל הרבי בתושייה: הוא נרשם לגיוס לצבא הצרפתי, צעד שהעניק לו תעודה רשמית שאפשרה לו לנוע בחופשיות יחסית וללא חשד כמשתמט. למרות הסכנה הגדולה בדרכים, הרבי סירב להצעה מפתה להסתתר בטירתו של גנרל צרפתי מחוץ לעיר; הוא חזה מראש את עוצמת הכיבוש הנאצי והעדיף להמשיך בבריחה דרומה, מעבר לגבול הכיבוש.

המאבק הבירוקרטי והוויזה המיוחלת

הדרך אל החופש באמריקה נתקלה במכשול בירוקרטי משמעותי בקונסוליה האמריקאית. בבקשות המקוריות הרבי היה רשום כ'מהנדס', תואר שלא זיכה אותו בוויזה מיוחדת הניתנת לאנשי דת. חמיו, הרבי הריי"צ, שפעל ללא הרף ומתוך מסירות נפש מניו יורק להצלתם, דאג לשלוח להם אישור רבנות רשמי כדי לעדכן את סטטוס הבקשה.

לאחר חודשים של המתנה מורטת עצבים, עברה הבקשה מהקונסוליה בניצה (Nice) למרסיי, שם כיהן קונסול שהיה אוהד יותר כלפי פליטים יהודים. המאמצים נשאו פרי, ובכ' בניסן תש"א אושרו הוויזות המיוחלות. הרבנית בישרה על כך לאביה במכתב מוצפן ברוסית, בו כתבה: 'הקונסול האמריקאי הבטיח לתת לנו ויזה'.

הפלגה בצל צוללות ונס בנמל

בי"ז בסיוון תש"א, עלו הרבי והרבנית על סיפונה של האונייה 'סרפה פינטו' (Serpa Pinto) בליסבון שבפורטוגל. היציאה לאוקיינוס לוותה בנס גלוי: הרבי הריי"צ שלח להם מברק בהול ובו הוראה מפתיעה שלא לעלות על הספינה הראשונה שאמורה הייתה לצאת באותו יום, אלא להמתין לשנייה. בדיעבד התברר גודל ההצלה – נוסעי הספינה הראשונה נשבו על ידי האיטלקים ונותרו בשבי עד לסיום המלחמה.

במהלך 12 ימי ההפלגה המתוחים באוקיינוס האטלנטי, תחת איום מתמיד של צוללות נאציות, נותר הרבי שקוע בעולמה של תורה. במחברותיו האישיות מאותה תקופה נמצאו ביאורים עמוקים על ספר התניא, רשימות הלכתיות על דגים, ותובנות רוחניות על המשמעות הפנימית של הירידה ל'חצי הכדור התחתון'.

ההגעה לחופי אמריקה והמפגש המרגש

ביום שני, כ"ח בסיוון תש"א, בשעה 10:30 בבוקר, עגנה האונייה ברציף 8 בסטטן איילנד שבניו יורק. הרבי והרבנית ירדו אל הרציף כשהם נושאים עמם ארגז עץ בודד, שהכיל את חפציהם המעטים וכתבי יד יקרי ערך. על המזוודה נותרו מדבקות של 'מחלקה ראשונה' מנמל ליסבון, לצד חתימתו של הרבי באנגלית: 'Mendel Schneerson'.

על הרציף המתינה להם משלחת של ארבעה חסידים נכבדים, שנשלחו בהוראתו של הרבי הריי"צ. לקראת הגעתם, תיאר הריי"צ בפני החסידים את חתנו הנעלה במילים נדירות: 'הוא בקי בעל פה בבבלי, ירושלמי, רמב"ם וליקוטי תורה'.. באופן מפתיע, המפגש האישי והמרגש בין הרבי לחמיו לא התקיים מיד, אלא נדחה ליום השלישי לבואו, ל' בסיוון – הנהגה פנימית שיוחסה למידת 'מוח שליט על הלב'.

ראשית הפעילות והסוד שנחשף

מיד עם הגעתו, רתם הרבי את כוחותיו למפעל ההצלה הרוחני של חצי הכדור התחתון. הוא מונה על ידי חמיו לעמוד בראש שלושה מוסדות מרכזיים שנוסדו אז: 'מרכז לענייני חינוך', 'מחנה ישראל', ובית ההוצאה לאור 'קה"ת'. מוסדות אלו היוו את אבני היסוד למהפכה היהודית העולמית, שפרצה מארצות הברית והגיעה לכל פינה בתבל.

במשך עשורים רבים, תאריך הגעתו המדויק של הרבי לארצות הברית נותר סוד כמוס ולא צוין בגלוי. רק בשנת תשמ"ג, עם פרסום הכרך החמישי של 'אגרות קודש' מאת הרבי הריי"צ, נחשף ברבים המכתב המבשר על הגעתם ביום כ"ח בסיוון תש"א. מאז, הפך יום זה לחג וסמל לתחילתו של עידן חדש בהפצת המעיינות חוצה.

שיחה של הרבי על משמעות היום >>

'מענייניו המיוחדים של יום שבת קודש זה, כ"ח סיוון – שהוא שבת מברכים חודש תמוז, 'חודש הגאולה', בו נגאל כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר נשיא דורנו ממאסרו (כידוע ומפורסם), אשר מהעניינים העיקריים בגאולת י"ב-י"ג תמוז הוא שעל ידי זה נתאפשר בואו של כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר לחצי כדור התחתון, שאז ניתוסף ביתר שאת וביתר עוז בכל עניני העבודה ד'יפוצו מעינותיך חוצה', כנראה בפועל.

ועניין זה נתגלה גם ביום כ"ח סיוון (כמה שנים לאחרי זה) – שאז התחילה תנופה חדשה בהעבודה דהפצת המעינות חוצה, על ידי כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר נשיא דורנו, ביסדו המוסדות המרכזיים 'מחנה ישראל', 'קהת' ו'מרכז לעניני חינוך', ונמשכה העבודה דמוסדות אלו במשך עשר שנותיו האחרונות דכבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר בחיים חיותו בעלמא דין [בעולם הזה], ומוסיף והולך ואור גם לאחרי הסתלקותו, ובאופן ד'מעלין בקודש'.

ונקודת ההסברה בזה – על פי הכלל הידוע 'ירידה צורך עלייה': כיוון שהביאה לחצי כדור התחתון, 'גלות אמריקא', היוותה ירידה גדולה ביותר [נוסף על הירידה שבשאר הגליות ש'גלתה ליובאוויטש'], הרי מובן, שהכוונות והתכלית בזה היא – העלייה הבאה על ידי זה, עד לעלייה שבאין ערוך (בהתאם להירידה שבאין ערוך), שזוהי ההוספה והחידוש שנעשה בכללות העבודה ד'יפוצו מעינותיך חוצה' דווקא בחצי כדור התחתון, באופן נעלה יותר, ועד – שלא בערך'.

משיחת שבת קודש פרשת 'שלח', כ"ח סיוון תשמ"ו. הודפס בהוספות לספר 'ליקוטי שיחות' חלק ל"ג עמוד 274.

סקירה היסטורית – מתוך קובץ כ"ח סיוון

'בכ"ה אייר ה'ש"ת התקיימה בארצות-הברית פגישה בין העורך-דין בוטלער ונציגי ה'סטייט דעפארטמענט'. בוטלער ביקשם לשלוח מברק לקונסול בפאריז ולברר את עניין האשרה עבור הרבי כחבר קבוצת המקורבים שהוגשו עבורם בקשות לאשרות מיוחדות..

בתחילת חודש סיוון כבשו הנאצים ימח שמם וזכרם את פאריז, והחלטתו של הרבי היתה נחושה: להתרחק מפאריז. גנרל בכיר בצבא צרפת פנה אז אל הרבי בהצעה לשהות, עד יעבור זעם, בטירתו ששכנה מחוץ לעיר. כוונתו של הגנרל – שנמנה עם הידידים – היתה לטובה, אך מסתבר כי הצעתו זו נבעה מן העובדה שהצרפתים עדיין לא יכלו לתאר לעצמם את טירוף הכיבוש הנאצי. אלא שהרבי חזה את הנולד וסירב לקבל הצעה זו. הוא העדיף עליה את הבריחה – מעבר לגבול הכיבוש הנאצי – אל העיר וישי.

כמה ימים לפני חג השבועות (ה'ש"ת) עזבו הרבי והרבנית עליה השלום את פאריז, באחת הרכבות האחרונות שהצליחו לצאת את העיר. רק לאחר שעלה בידם להבריח את הגבול, תוך סיכון עצמי גדול, הגיעו לעיר וישי בערב חג השבועות..

בי"ג כסלו תש"א נשלח מכתב מאת אגודת חסידי חב"ד אל הקונסול בניצע ובו 'אישור רבנות' עבור הרבי.. כבוד קדושת אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף יצחק) נוחו עדן עמד בקשר מברקים עם הרבי, כאשר הנמען למברקים בניצע נושא את השם 'אברם'. באיגרתו אל רבינוביץ [=ר' אשר, עורך דין נמרץ מוואשינגטאן, בן לאחד מחשובי החסידים שנטל חלק בהצלתו שלו] שנכתבה יומיים לאחר מכן – ט"ו כסלו – יש התייחסות למכתב שבו 'אישור הרבנות', בצירוף בקשה להזמין לחץ מה'סטייט דעפארטמענט' על הקונסול כדי שהדברים אכן יפעלו. האיגרת מסתיימת בברכה: 'והשם יתברך יעזרנו להיוושע כי יבואו בנותינו וחתנינו יחיו כשורה וצלחה בגשמיות וברוחניות'.

באיגרת אחרת מאותו יום כותב כבוד קדושת אדמו"ר הריי"צ: 'ועד כמה הדברים יגעים אפשר לראות מזה, כי זה.. איזה חודשים אשר הבטיחו למסור רשיונות להרמ"ש [הרבי] ורעיתו יחיו ועדיין לא בא אל הפועל טוב'. בכ"ב כסלו הגיע רבי אשר רבינוביץ מוושינגטון לניו יורק ודיווח לכבוד קדושת אדמו"ר מהוריי"צ על פעילותו להצלת חתנו. את התרשמותו מהתקדמות העניינים סיכם אדמו"ר הריי"צ למחרת, באיגרת מתאריך כ"ג כסלו: 'אבל אותי הנה עוד טרם הרגיע הדבר'..

ניסים מופלאים

באגרת שכתבה הרבנית עליה השלום – בכ"ו אדר תש"א – מופיעה סוף סוף הידיעה כי הקונסול האמריקאי הבטיח לתת את אשרות הכניסה לארצות הברית. לכשתתקבלנה אלו – כותבת הרבנית – יוכלו הם לנקוט בצעדים המתאימים לקבלת התעודות. התקווה היתה איפוא, כפי שכותב כבוד קדושת אדמו"ר מהוריי"צ נוחו עדן באיגרת מיום ט' ניסן: 'בתנו חיה מושקא ובעלה הרב רמ"מ [הרבי] שיחיו עודם בצרפת, ומקווים שאחר חג הפסח יבואו צלחה לכאן'. אכן, בכ' בניסן קיבלו הרבי והרבנית במארסיי את אשרות הכניסה לארצות הברית. חלק עיקרי מפעולת ההצלה הבלתי נלאית הוכתר אפוא בהצלחה..

מסופר שלאחר שהושגו הכרטיסים לספינה שהפלגתה אמורה היתה להיות אחרונה, הגיע פתאום מברק בהול מכבוד קדושת אדמו"ר הריי"צ ובו הוראה מפתיעה לבל יסעו באותה הפלגה. רק מאוחר יותר התברר כי נוסעי אותה ספינה נשבו בידי האיטלקים..

בי"ז בסיוון עלו הרבי והרבנית על סיפונה של הספינה 'סורפא פינטא', שהפליגה מליסבון שבפורטוגל בדרך לארצות-הברית. הנסיעה היתה מסוכנת מאוד ורק בחסדי ה' לא נפגעה הספינה מירי הנאצים. מעל סיפון הספינה שלח הרבי מברק לחותנו כבוד קדושת אדמו"ר הריי"צ נוחו עדן בו הודיע על עזיבתם את שטח המים הטריטוריאליים של אירופה.

ביום שני, כ"ח בסיוון ה'תש"א, בשעה 10:30 בבוקר, עגנה הספינה בנמל ניו יורק. מצב בריאותו של כבוד קדושת אדמו"ר הריי"צ לא איפשר לו לקבל בעצמו את פני בתו וחתנו, אך הוא דאג לשלוח לקראתם משלחת נכבדה ובה חשובי זקני חסידי חב"ד. לא היה קץ לשמחתו של כבוד קדושת אדמו"ר הריי"צ על כי מאמצי ההצלה נשאו פרי, והוא דאג לשתף בשמחה זו אף את המקורבים אליו, כשהוא מגלה להם מעט מזעיר מתכונותיו של חתנו הנעלה. על פי הוראתו אף יצאו כל תלמידי הישיבה לקבל את פני הרבי והרבנית עליה השלום עם בואם לבניין '770'.

חגיגת התאריך המציין את המהפך הנפלא שחל עם בואו של הרבי לארצות-הברית נתאחרה במידה מסוימת: בשנת תשי"ז נרשמה בביוגרפיה הרשמית שלו (בהקדמת לוח 'היום יום') רק הידיעה כי בשנת 'תש"א – סיוון – בא לעיר ניו יארק'. מאוחר יותר, בשנת תשמ"ג, עם פרסום אגרות הבשורה של כבוד קדושת אדמו"ר מהוריי"צ נשמתו עדן, שנכתבו בכ"ח סיוון, נתפרסם ברבים התאריך המדוייק'.

קטעים מסקירה היסטורית על ההצלה – מתוך קובץ כ"ח סיוון שחולק על ידי הרבי בתשנ"א.

מכתב הרבי הריי"צ >>

ב"ה, כ"ח סיון, תש"א. ברוקלין

שלום וברכה! הנני בזה לבשרו אשר בתי מרת חיה מושקא תחי' ובעלה חתני הרב הגאון הרב מנחם מענדל שי' שניאורסאהן באו היום צלחה לפה, והנני ממהר לבשרו מזה, ובבקשה למסור בשורה זו לבנו ידידי מר אשר שי'. ידידו הדורש שלומו ומברכו.