לחצו כאן לתרומה
לרגל יום הילולת הרבי הריי"צ ביום הבהיר י' שבט, מערכת אתר 'חב"ד לייב' מגישה מכתב מטלטל וסוער שכותב הרבי הריי"צ, ובו פונה לכל חסיד במסר מצמרר: לא לסמוך על הרבי – התפקיד להפשרת הקרח מספינת חב"ד מוטל עליך! • 'ישנם מאנ"ש שי' שהנני מתפלא על קרירותם.. כאילו נהר החסידות נחרב ויבש.. והנותן ליבו יחרד ויבהל על המצב המוסרי האיום והנורא שהננו נמצאים בו, על הקור והקפאון והתרשלות ה'עבודה', מיעוט הלימוד העדר עבודה שבלב והעדר המסירה ונתינה לדרכי החסידות.. עשרות עשרות פעמים פניתי בקול מר צורח לאחי ורעי – לקבוע העבודה שבלב בתפילה במתינות ובאריכות ההתבוננות'.. • למכתב המלא
☚ חשיפה היסטורית נדירה: הקלטה בה נשמע הרבי הריי"צ מתוועד בחריפות על ההכרח להתפלל באריכות
ברוך השם, י"ב ניסן תש"א, ברוקלין.
ידידי הרב הגאון וותיק וחסיד איש ירא אלוקים מורנו הרב גרשון שי', שלום וברכה!
במענה על מכתבו מי"ד לחודש העבר, נהניתי לשמוע משלומו ומשלום ביתו תחי', והשם יתברך יחזקם ויאמצם בגשמיות וברוחניות. בדבר המאמרים שיחות ו'הקריאה והקדושה', ישנם מאנ"ש שי' שהנני מתפלא על קרירותם ובדיוק יותר על התרשלותם, הן בהנוגע לעצמם והן בהנוגע לזולתם. לפנים באנ"ש הנה כל אחד ואחד, מבלי הבדל בין הנעלה ביותר וההמוני ביותר, הנה ידע כל אחד את תעודתו בתור חסיד, בהנוגע לעצמו ואת חובתו לזולתו החסיד ואת חובתו לכללות ענין החסידות.
דער שצעדרינער בעל עגלה אדער דער נעוולער [= בעל העגלה מהעיירה 'שצעדרין' או מעיירת 'נעוול') – בשנות תר"מ תרנ"ג היו נוסעים לליובאוויטש בעגלות – האבען געהערט חסידות און אפרוהענדיק אין אַ קרעטשמע גערעט אין עניני חסידות [= שמעו חסידות ובמנוחתם באכסניה דיברו בעניני חסידות] – לפי הבנתם וסגנונם – מיט אַ חיות [= עם חיות] כמו בני התורה ויודעי דא"ח ולפעמים עוד יותר, מען איז אליין געווען ווארים און מען האט געווארעמט דעם צוויטען [=היו בעצמם חמים ומחממים את השני].
ועתה מה, מען איז אליין קאלט און במילא פועלט דאס אַ קרירות אים דעם צוויטען אויך [= בעצמנו קרים ובמילא זה פועל קרירות גם על השני], ועל ידי זה הנה חס ושלום וחס וחלילה כאילו נהר החסידות נחרב ויבש. כמה מיני טענות ותביעות, התנצלות ותירוצים ישנם לכמה וכמה סוגים מאנ"ש שי', אלו מתנצלים ואלו מתרצים ואלו טוענים, אבל סוף סוף הנה כל אחד מאיתנו יודע כי הכל הבל.
גם בימי אבינו הראשון, הוד כבוד קדושת אדמו"ר הזקן לא היו אנ"ש גבירים ונגידים, ובזיעת אפם אכלו פרוסת לחם, וכן בכל דור ודור, ובמה טובים אנחנו מהם, אף גם לדרוש את מוכרח ומה גם להתאונן כל העדר המותרות וליתו המוח והלב על הכבוד המדומה וכדומה בפסולת בני אדם וחלאתם.
☚ התכתבות מרתקת: הרבי הריי"צ משיב לטענות נגד תקנתו להתפלל בציבור
עד מתי נלך בעינים עצומות מבלי להכיר את האמת הגמור לדעת מה ה' אלוקינו דורש מאיתנו, כל ראש לחולי וכל לבב דווי מים הצרות שאחינו בני ישראל שי' טובעים בו, וכולנו צועקים לה' מקירות הלב בבקשת רחמים, אבל העיקר – חרטה על העבר וקבלה טובה בקיום בפועל ממש במעשה הטוב, איש איש לפי מהותו וענינו חסר הוא.
ועד מתי לא נשים אל ליבנו כי לא את הריפות כותש הוי' כי אם את האוילים, זחוחי הלב ההולכים בשרירות ליבם לאמר: 'ניט מיך מיינט מען, איך בין דאָך אַ חסידישער איד' [= לא אלי מתכוונים, אני הרי יהודי חסידי], ובפרט כאשר לעת מן העתים מתפללים במתינות ומתבוננים באחד מעניני דא"ח, הנה אז איז מען דאך ביי זיך דער אמת'ר חסיד און מען איז ווערט ביים ריבונו של עולם כל חללי דעלמא [= הנה אצל עצמו הרי הוא החסיד האמיתי – ושווים אצל ריבונו של עולם כל חללי דעלמא].
הוד כבוד קדושת אדוני אבי מורי ורבי הרב הקדוש זצוקללה"ה נבג"ם זי"ע [הרבי הרש"ב], הואיל לומר במאמר 'זכור את אשר עשה לך עמלק' תרע"ט – מאמר קצר בהנוגע לעבודה בפועל בסגנון חריף ומכאיב במאוד – וזה לשונו הקדוש:
אמנם קליפת עמלק היא שעומדת נגד גילוי אלקות, והיינו גם כשיש גילוי אור אלוקי והוא שמתבונן בשכלו ויודע אלקות, במוחו ומכל מקום לא יתפעל בלבבו, וכמאמר 'יודע את רבונו ומכוון למרוד בו' שלא יפעול בנפש, והוא על ידי הקרירות, 'אשר קרך בדרך', שהוא מקרר בדרך הוי' ואין זה קרירות של העדר העבודה, כי אם שמקרר את הענין שלא יתפעל ממנו, דגם מה שמשיג ומבין היטב את הענין האלוקי אינו מתפעל בזה בליבו, ויש בזה אופן שהוא בדרך הסכם דזה כמו הסכם בנפשו לבלי להתפעל משום ענין, עד כאן לשונו.
לפני ניצב כמו חי המחזה ההוא, מראה פני קודש הקודשים באמרו דברי קודש אלה, באוזני צולל הוד הדרת קולו אשר בהגיגו בער אש אלוקי, וחיל ורעדה אחזנו אז, כל העומדים בהיכלו לשמוע את דבר ה' הנובע מפיו הקדוש, ושעות אחדות היינו כולנו כהלומי רעם, ידידינו החסידים הרב ר' שלמה זלמן נשמתו עדן הבלין והרב ר' אלטער נשמתו עדן שימחאוויטש, זלגו עיניהם דמעות בשעת החזרה.
כולנו יודעים את אהבתו הגדולה של הוד כבוד קדושת אדוני אבי מורי ורבי הרב הקדוש [הרבי הרש"ב] לכל אחד מישראל בכלל, ואהבתו העצמית לכל אחד מאנ"ש וגזע החסידים בפרט. כולנו יודעים כמה חביב היה עליו הלומד דא"ח ובפרט העוסק ב'עבודה', וכולנו יודעים עד כמה היה דייקן ונזהר בלשונו הקדוש, ועם זה הנהו מדבר בסגנון חריף כזה. אודות מי מדבר הוד כבוד קדושת אדוני אבי מורי ורבי הרב הקדוש [הרבי הרש"ב] במאמרו זה? אודות מי שהוא מתבונן בענין אלוקי בשכלו ויודע אלוקות במוחו!
☚ פתאום, בבוקר יום השבת.. • תיאור כואב מהסתלקות הרבי הריי"צ
זיין שכל איבערלייגט זיך אין א געטליכן ענין, און זיין מוח – הגשמי – ווייס געטליכקייט, נאר ער ווערט פון דעם ניט נתפעל אין הארצן, אט אויף דעם זאגט הוד כבוד קדושת אדוני אבי מורי ורבי הרב הקדוש [הרבי הרש"ב], אז ער איז א 'עמלק' און אויף דעם איז געזאגט געווארען 'יודע את ריבונו ומכוון למרוד בו', ער ווייס און פארשטייט געטליכקייט, און ער וויל פון דעם ניט נתפעל ווערן אין הארצן [= שכלו מונח בענין אלוקי והמוח שלו – הגשמי – יודע אלוקות, אבל הוא לא מתפעל מזה בלבבו על זה אומר הרבי הרש"ב שהוא 'עמלק' ועל זה נאמר 'יודע את ריבונו ומכוון למרוד בו', הוא יודע ומבין אלוקות והוא לא רוצה להתפעל מזה בלב שלו].
ואינו מסתפק בזה ומוסיף לאמר:
אז דאס וואס ער ווערט ניט נתפעל אין הארצן פון די ענינים אין געטליכקייט וואס ער פארשטייט, איז דאס ניט מצד העדר 'עבודה', ווייל ער איז ניט עוסק אין 'עבודה'. ניין! ער איז יא עוסק אין 'עבודה', לערנט חסידות, דאוונט מיט התבוננות און את ענין אלוקי, נאר דאס איז מיט אַ קאלטקייט. מען וויל נאר דעם פארשטאנד, און מען זוכט ניט דעם אמת – אז דער פארשטאנד זאל בריינגען די התפעלות, עס זיינען נאך פאראן אזעלכע וואס מאכען בא זיך אַ הסכם, אז דער ענין העבודה איז פארשטאנד אבער ניט נתפעל ווערן אין הארצן, און דאס איז דער 'אשר קרך בדרך', די קרירות איז דרך הוי'
[= שזה שהוא לא מתפעל בלב שלו מהעניינים באלוקות שהוא מבין, אין זה מצד העדר 'עבודה', שהוא אינו עוסק ב'עבודה'. לא! הוא כן עוסק ב'עבודה', לומד חסידות, מתפלל עם התבוננות בענין אלוקי, רק שזה עם קרירות. רוצים רק את ההבנה ולא מחפשים את האמת – שההבנה תביא את ההתפעלות, קיימים עוד כאלה שעושים הסכם בעצמם שענין העבודה זוהי ההבנה, אבל לא להתפעל בלב, וזהו 'אשר קרך בדרך', הקרירות בדרך הוי'].
וכמה מעלות ושליבות ירדנו אחורנית במשך עשרים השנים הללו, והנותן ליבו יחרד ויבהל על המצב המוסרי האיום והנורא שהננו נמצאים בו, על הקור והקפאון והתרשלות ה'עבודה', מיעוט הלימוד העדר עבודה שבלב והעדר המסירה ונתינה לדרכי החסידות.
ואשמים הם יחידי הסגולה בכל עיר ומושב, שבהעדר עבודתם בעצמם והעדר התעניינותם בזולתם, הביאו הקור והקפאון בעדת החסידים, ומאז עוזבי את ארץ מולדתנו ואלך בגולה ממדינה למדינה, הנה בכל כוחי ומאודי הנני יגע ועמל ביגיעת בשר ויגיעת נפש בדרכים מדרכים שונים במאמרים, שיחות מכתבים וכתבי עתים, הכל בכדי לשבר את הקרח הנורא אשר בה נקפאה ספינת החסידות, והנני משליך את נפשי מנגד ואין עוזר לי.
☚ הרבי בהתבטאות נדירה: 'אני טרוד עם היארצייט של חמי' • מיוחד
עשרות עשרות פעמים פניתי בקול מר צורח לאחי ורעי תלמידי התמימים יחיו, אשר בגלות העמים ובגלות ישראל, לעודדם לעמוד על נפשם לקבוע שיעורי לימוד חסידות ברבים ולקבוע העבודה שבלב בתפילה במתינות ובאריכות ההתבוננות, לקבוע זמני התוועדות אשר איש את רעהו יעורר על התורה ועל העבודה, בתיקון ובירור המידות כהוראת הוד כבוד קדושת אבותינו רבותינו הקדושים זצוקללה"ה נבג"ם זי"ע, ורק אחד מיני עשר קיים בקשתי, וגם זה בלי שום הרגש פנימי שהוא כאויר לנשימה רק כמתנדב ולפנים משורת ההכרח.
במסתרים תבכה נפשי על הגלות המר וההסתר הנורא על כל עניני החסידות והחסידים, ומקירות לבבי הנני מתחנן להוי' לחוס ולרחם עליהם יחיו, לשוב אל המסילה הרחבה אשר סללו הוד כבוד קדושת אבותינו רבותינו הקדושים במסירת נפשם הטהורה, ולהאיר מוחינו ומוחם בתורתו הקדושה וידבק לבבו ולבבם בדרכיהם הקדושים, וזכותם הבלתי מוגבל יאהיל עלינו ועליהם וכל אשר לנו ואשר להם להיוושע בתשועת עולמים בגשם וברוח. ידידו הדורש שלומו ומברכו.
ספר 'אגרות קודש' הרבי הריי"צ, חלק ה' עמוד שח.
