כיצד יש לנצל את הזמן המיוחד של ט"ו בשבט בהוספה בעבודת השם? אנו מגישים קטע מתוך השיחה האחרונה עד כה ששמענו מהרבי בחמישה עשר בשבט – 'ראש השנה לאילן' בשנת תשנ"ב, בה מעורר הרבי על חשיבות רגש המרירות (כמו שמבואר בספר ה'תניא') בעבודת האדם בתקופה המיוחדת שלנו רגע לפני הגאולה, ועל כך שיש גם לפעול על אחרים ולעורר אותם בהתוועדויות גם על חשיבות עבודת המרירות • לקריאת השיחה
•••
'ויש להוסיף ולבאר פרטי העניינים דשבעת המינים בעבודת האדם (על דרך [ומיוסד על] המבואר בליקוטי תורה להאר"י ז"ל על פי קבלה) – 'חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון (ולאח"ז גם) ארץ זית שמן ודבש'..
'זית' – מורה על מזון באופן של מרירות, כלשון חז"ל על הפסוק 'עלה זית טרף בפיה', 'יהיו מזונותי מרורין כזית'.[ובזה נרמז גם הפיכת דבר מר למזון – כמו שכתב רבינו הזקן בספר התניא בפירוש הפסוק 'ועשה לי מטעמים', לשון רבים, שנוסף על 'מאכלים ערבים ומתוקים', ישנם גם 'דברים חריפים או חמוצים רק שהם מתובלים ומתוקנים היטב עד שנעשו מעדנים להשיב הנפש'].
וענינו בעבודת האדם – כללות העבודה בזמן הגלות באופן של מרירות, כמודגש גם בשמה של מרים (שבלידתה התחיל עיקר קושי השעבוד) 'על שם המירור'..
הלימוד וההוראה מהאמור לעיל בנוגע לפועל: יש לנצל את הזמן ד'ראש השנה לאילן' כדי להתחזק ולהוסיף בכל ענייני העבודה ד'ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש' (האמורים לעיל), הן בנוגע לעצמו והן בנוגע לפעולה על הזולת, כולל ובמיוחד על ידי עריכת התוועדויות שבהם יעוררו איש את רעהו בכל העניינים האמורים'.
שיחת חמשה עשר בשבט תשנ"ב.
 |
| הרבי בהתוועדות ט"ו בשבט |
