לרגל ה'יארצייט' בי"א אדר, אחד מעורכי צוות אתר 'לחלוחית גאולתית' מגיש טור כואב ומעורר מלא הרהורים ותובנות בעקבות לכתו בטרם עת, של האחד והיחיד. יהודי ענק, משכמו ומעלה. מגדולי עובדי השם ומשפיעי חב"ד בתקופתנו – הגאון החסיד הרב משה מרדכי ע"ה ארנשטיין • 'והחי ייתן אל ליבו' • לקריאה
•••
מקומם ועגום להיכנס ל'זאל' בישיבה בצפת ולהביט על מקומו המיותם של הרב ארנשטיין.. צורם וזועק לשמיים החוסר הבולט של משפיע אמיתי ש'חי' ברצינות את 'תומכי תמימים' 247.. הזוי ולא מתקבל להצמיד ל'משפיע של הישיבה' הגה"ח הרב משה מרדכי ארנשטיין את התואר 'עליו השלום'.. פשוט קשה להפנים שהחסיד ש'החיה' אותנו איננו 'חי'..
פתאום חשים על הבשר את העובדה שתמיד היה אחד שזמין לענות על כל שאלה בתורת החסידות והנהגותיה וכעת איננו. יהודי עובד השם בכל מהותו, שבכל אפשרות 'הכניס' ונטע בנו את הלחלוחית החסידית, מיוסדת על ההתקשרות המוחלטת לרבי מלך המשיח. את כל כולו הוא נתן בשביל לחנך דור של חסידים עובדי השם בלי 'עיגולי פינות'.
חי את 'עבודת התפילה' בכל מהותו
הרב ארנשטיין, זהו חסיד שכל חייו היו 'עבודה'. זהו המסר העיקרי אותו הוא ביטא והעביר בעצם קיומו. לבד מהתוועדויותיו הרבות והגדושות שנמשכו לשעות הקטנות של הלילה, שם חידד והבהיר לרוב שנקודת החסידות היא 'עבודת התפילה'. בזה יש להתמקד ובדורנו יותר מתמיד. הוא היה מסביר זאת בחיות מיוחדת ודרש מעצם נשמתו: תמימים, חסידים, תתפללו באריכות!!
כמובן שהוא היה סמל ודוגמא בתפילתו הוא. בימי החול וכמובן בשבת קודש, תפילתו התארכה שעות רבות. את מסירותו הרבה לחינוך התמימים, היה ניתן לראות בעובדה שהיה מוכן לקצר בתפילתו בשבת קודש, בכדי להתוועד עם תלמידי התמימים, ובדרך כלל ההתוועדות נמשכה עד תפילת 'מנחה' ולפעמים אף עד חצות ליל של מוצאי שבת..
פעם אחד התמימים שהתפללו באריכות בשבת, הגיע די בסיום ההתוועדות. הרב ארנשטיין פנה אליו בחביבות ובהתרגשות והתבטא בביטוי נדיר ולא שגרתי לסגנונו: 'אני מקנא בך.. הלוואי אני יכולתי השבת גם להתפלל באריכות.. אבל מה לעשות – הרבי רוצה שאני אתוועד עם התמימים כעת..'. ההתבטלות לרצון המשלח, בערה בו כאש.
החיות המיוחדת של הרב ארנשטיין בנוגע ל'עבודת התפילה', התבטאה בהכל. תמיד חזר והדגיש את נחיצותה לכל אחד, בכל מצב. בחיות נפלאה חזר את המאמר של הרבי מלך המשיח משבת נח תשכ"ה, שם מבאר ודורש הרבי את האריכות והעבודה בתפילה בצורה מיוחדת מכל אחד ואחד, גם מי שלא יודע מספיק חסידות. גם נהג לצטט שוב ושוב את שיחת 'אחרון של פסח' תשל"ו, בה מבהיר נשיא דורנו שבדורנו כל תמים צריך להתפלל באריכות [ולא כדעת הטועים שזה היה רק בדורות קודמים].
פעם נכנס אחד מהבחורים, שהשתתפו באופן קבוע בהתוועדויות שלו, מאוחר להתוועדות. הרב ארנשטיין היה בגילופין ובחיבה שאל את הבחור היכן היה עד כה.. הבחור נענה שהיה בהתוועדות אחרת של משפיע מסויים.. שאלו הרב ארנשטיין מה דובר שם. הבחור אמר שהמשפיע עורר על חשיבות 'עבודת התפילה' באריכות. הרב ארנשטיין השיב ביראת כבוד 'אם הוא התוועד על עבודת התפילה – אין לי זכות לפתוח את הפה'…
התפילה הייתה מרכז חייו. לזה הוא קישר הכל. כל שיעור וכל התוועדות. הוא שאף להשפיע ולהדריך כמה שניתן וכמה שיותר, כיצד מתבוננים בחסידות ומתפללים ב'עבודה'. ההערכה שלו ל'עובדים' הייתה כה גדולה, שכאשר ראה אברך ואפילו בחור צעיר שמתפלל באריכות, עיניו נצצו מהתרגשות..
התקשרות ואמונה מיוחדים
בכל תאריך היה גדוש עם שיחות הרבי שליט"א שזכר מעת שהותו בחצרות קודשנו ועליהם חזר בדקדוק רב, עם כל הפרטים והרקע מאחוריהם. תמיד חזר והדגיש את החשיבות המיוחדת והנפלאה שזכינו בדורנו, להיות 'דור הגאולה' ולחיות עם כך שהרבי הוא מלך המשיח בגלוי ועל כך שהרבי חי וקיים בגוף גשמי כפשוטו ב-770 ללא פשרות והסברים מחוכמים.
הרב ארנשטיין התבטל לחלוטין לכל הגה ותנועת קודש של נשיא הדור. הכרזת הקודש 'יחי אדוננו' בערה בו בחיות פנימית ושלהבה את כולם. בכל חודש תשרי 'אחרי ג' תמוז', הגיע במסירות לבית חיינו והשתתף באופן קבוע בתפילות וההתוועדויות של הרבי מלך המשיח.
הוא היה מתוועד על המיוחדות של התמימים כיום במצב של הניסיון וחרף הקשיים, היום התמימים הרבה יותר 'עובדים' ו'מקושרים'.. היום הבחורים חסידיים וחיים את הרבי באין ערוך, חזר והדגיש..
ביטול לזקני החסידים
אחד מהדברים הבולטים אצל הרב ארנשטיין, זה ללא ספק ההערכה העצומה והביטול שלו כלפי המשפיעים. כל עת מצוא בה פתח את פיו על משפיעו האישי הרה"ח ר' שלמה חיים ע"ה קסלמן, היה ניתן להרגיש באוויר את החשיבות העצומה לה ייחס לכל הדרכה או הנהגה שלו. הרב ארנשטיין היה מספר בערגה על ההתוועדויות שלו ועבודת השם המיוחדת במינה שהייתה לו. הוא חזר לא פעם שר' שלמה חיים עשה לו 'תחיית המתים'.. כן בנוגע למשפיע ר' מענדל ע"ה פוטרפס, היה מספר על ה'אהבת ישראל' העצומה שלו וההשקעה שלו בחינוכו.
להבדיל בין חיים לחיים, היה בטל למשפיע הרב יוסף יצחק שיחי' אופן, עליו העיד מספר פעמים שמאז ר' שלמה חיים לא היה משפיע אמיתי כמוהו [ובעדות זו העיד על עצמו].. פעם בחור פנה אליו לשאול אותו שאלה בחסידות. נענה הרב ארנשטיין בפליאה: 'הרב אופן נמצא כעת ב'זאל' ואתה מעז לשאול אותי'?!.
בהתוועדות כ' מר חשוון האחרונה בחייו, נקרא להתוועד. הרב ארנשטיין סירב בעדינות, בהתאם לעובדה שהמצב היה באמצעה של אכילת סעודה ולא היו מונחים כדבעי בהתוועדות. בהמשך, לאחר שהרב אופן התוועד, הוא קרא לרב ארנשטיין להתוועד אף הוא. בהתבטלות מדהימה הרב ארנשטיין קם מיד. הרב אופן ביקשו לומר 'לחיים'. חיפשו ונגמר היין [והרופא אסר עליו לשתות 'משקה']. הרב אופן אמר שיגיד 'לחיים' על 'משקה' ובפשטות נדירה אמר הרב ארנשטיין 'לחיים' על ה'משקה'..
פעם שאלו אותו תלמידיו, מדוע אינו משתתף בהתוועדות הקבועה של הרב אופן [המתקיימת מידי שבוע ביום שני בישיבה]. נענה הרב ארנשטיין ואמר שבאמת הוא מאוד רוצה להשתתף באופן קבוע, אך הוא יודע שהרב אופן יכבד אותו לדבר גם ואינו רוצה להפריע לתמימים להקשיב לרב אופן.. זוהי דוגמא של חסיד שמוותר על צרכיו הרוחניים בשביל אחרים!!
גאונות בנגלה וחסידות
הרב ארנשטיין הקפיד על השולחן ערוך קלה כבחמורה. היה 'שולחן ערוך איד' במלוא מובן המילה וחינך שזהו יסוד בכדי להיות חסיד. הוא היה בקי עצום בתורת הנגלה. בהתוועדויות לאחר אמירת 'לחיים' הגונה, הוכיח בקיאות דייקנית בש"ס. נוסף לידע נדיר של ספרי קבלה, אפילו באותיותיהם.. נוסף כמובן לעיקר, ידיעתו הרחבה ושליטה כמעט מוחלטת בכל תורת החסידות, החל מרבותינו נשיאנו וכלה בנשיא דורנו.
כמו חייל התייצב הכן מספר דקות קודם סדר 'חסידות בוקר' בישיבה, מידי יום. מסירותו המיוחדת לשיעור היומי ב'תניא' ולשיעור השבועי ב'לקוטי תורה' ו'תורה אור' שיקפה מהי התמסרות ומשמעת פנימית. בשנים האחרונות אף מסר שיעורים בשיחות ה'דבר מלכות' של השנים תשנ"א-תשנ"ב, מתוך הדגשה על החשיבות העיקרית של הלימוד בהם כעת. בכל שיעוריו היה דגש מיוחד על ה'עבודה' שבחסידות. מה יוצא בפרקטיקה מכל הלימוד לחיים היום יומיים. זה ממש היה כל חייו.
לפעמים כאשר הרגיש שישנו בחור שמקשה שאלה בחסידות, 'סתם' להבנה והשכלה ואינו 'חי' עם ה'עבודה' של החסידות, פטרו לשלום בעדינות.. הרב ארנשטיין ביטא יותר מכל את החשיבות של 'עבודה'. הוא חזר והדגיש שבעבודת השם אין קיצורי דרך ודורשים ' ע ב ד ה ! '. פשוט להתייגע ולהתאמץ, מתוך הכוונה של המשפיעים, וכך לעלות ולהתקדם בדרך העולה בית א-ל.
לחיות משיח? על ידי 'עבודה'
תמיד חזר והדגיש את החשיבות של כל דרכי החסידות, בכדי 'לחיות משיח' כעת. חייבים להתפלל באריכות, ללמוד חסידות, לעסוק ב'מבצעים', להתבונן בחסידות, לשמור על הסדרים וכו' וכו' – רק כך ניתן לחיות משיח.
'קאך' מיוחד היה לרב ארנשטיין בשיחת פרשת 'פנחס' תנש"א, בה מבאר הרבי מלך המשיח את עניינו של 'פנימי' והכרחיותו בעבודת השם. כל כולו בער והשפיע על הסובבים אותו 'פנימיות'. הוא סלד מחיצוניות ללא פנימיות. תמיד חינך לעבודה עם הלב בצורה פנימית ואמיתית.
הרב ארנשטיין חינך תמיד שאין כזה דבר 'משפיע' שנפטר וזהו. ההסתכלות שלו על ר' שלמה חיים, מלמדת דרשני על ההסתכלות שלנו על ה'משפיע שלנו'.
כל אחד צריך להתחנך בדרכו של הרב ארנשטיין, שחינך לעבודת השם אמיתית ופנימית וביטול לרבי, בלי לנסות להיות 'חברהמ'ן'.. הוא האמין בתמימים והחסידים של היום, שהם בדיוק כמו התמימים והחסידים 'של פעם' ויותר מכך. לכן הכל נדרש מהם ויותר מפעם.
לא פעם היה ניתן לראות את הרב ארנשטיין ['הרמ"א' כפי שכינה את עצמו בבדיחות..] מסתיר את עיניו וממלמל דברי תורה וחסידות. היה נראה שרוצה להעביר ולהסיט את מחשבותיו לעניינים של חסידות.. הוא היה מתוועד פעמים רבות על חשיבות שמירת העיניים והמחשבות, בכדי להיכנס לעולם של חסידות. על ההכרחיות לדרוש ולוותר על הרצונות, ולעשות 'אתכפיא' במחשבהדיבורמעשה. תוך דגש שזה גם באכילה, אם כי לא זה העיקר.
סמל ודוגמא ל'עובד השם'
בגעגוע רב ובכאב דיבר על העובדה שאיננו רואים את הרבי שליט"א, אך תמיד הדגיש שיש להמשיך להאמין ולבטוח בכל מילה של הרבי. הרב ארנשטיין אף סיפר פעם שכבר המשפיע ר' שלמה חיים התוועד איתם על כך שהרבי הוא מלך המשיח שיגאלנו תיכף ומיד ומאז פיעמה האמונה בעוצמה אצל הרב ארנשטיין.
הכמיהה של הרב ארנשטיין לגאולה השלימה, בה יתגלה הבורא בצורה מושלמת, הורגשה תמיד בהתוועדויות הלבביות שלו. 'משיח' היה עיקר העיקרים בו התמקד ותמיד דרש והחיה את כולם על כך. בנוסף, תמיד הדגיש שלא תהיה יניקה לחיצונים מעניין כה נעלה כמו משיח וגאולה. 'לחיות משיח' דורש לעבוד יותר ולא חלילה פחות. הרב ארנשטיין עצמו היווה דוגמא חיה של חסיד ש'חי משיח' באמת.
העקביות שלו והרצינות שבכל עניין שעשה או נהג, מגלמים דמות של חסיד ועובד השם, מסור ונתון לצו העליון – להביא את ההתגלות בפועל ממש. הרגישות והאכפתיות שלו לכל אחד, היו לסמל ודוגמא. ברור שהרב ארנשטיין 'הופך עולמות' ופועל במלוא המרץ שם למעלה שנזכה כבר לגאולת עולמים.
••
להוסיף ולהתחזק בעניינים שעסק בשליחות הרבי
'לאחרי פטירתו צריכה להיות המשך קיום והרחבת המוסדות (שעסק בהם בשליחותו של כ"ק מו"ח אדמו"ר), ואדרבה, ביתר שאת וביתר עוז, באופן של תוספת וחידוש החיות – 'מה זרעו בחיים אף הוא בחיים'.. שעל ידי המשך החיים ד'זרעו' (חיים אמיתיים על פי תורה, עניינו של יעקב) נעשה 'אף הוא בחיים', ויתירה מזה, שהעניין ד'הוא בחיים' לאמיתתו, בקיום נצחי, מתגלה בההמשך והנצחיות ד'זרעו בחיים' לאחרי פטירתו".
שיחת הרבי מלך המשיח, פרשת 'וארא' תשנ"ב
______
______
היסוד: 'שיעור תניא' בכל יום
אחד היסודות הברורים של הרב ארנשטיין, היה ללא ספק שיעורו היומי בספר ה'תניא'. בהתלהבות מחודשת סיפר תדיר את הוראת הרבי הרש"ב לאחד התמימים בליובאוויטש, שלא לוותר בשום אופן על זמן שיעור ה'תניא' היומי, יותר מהכל. למשתתפים הקבועים, חילק בחרדת קודש צילום ממכתב הרבי מלך המשיח לאחד משיעוריו ב'תניא', ובו כתב יד קודש עם ברכה נפלאה לתלמידים בשיעור של הרב ארנשטיין: 'הצלחה בתלמוד תורה ביראת שמיים'.
