'נפשו יצאה בדברו': המשפיע הרב חיים לוי יצחק גינזבורג ע"ה, היה חסיד שכל כולו ביטא מהי 'עבודה פנימית'. הרב גינזבורג ראה את 'עבודת התפילה' כבסיס ראשוני לכל מה שקשור לעבודת השם ולהתקשרות לרבי מלך המשיח • בכל יום ויום היווה דוגמה חיה בתפילתו הלבבית שהייתה באריכות ובדביקות, וכך גם חינך את תלמידיו להשקיע בתפילה. בשנה האחרונה לפני פטירתו [תשע"ט] שימש כש"ץ, והיה מקפיד להתפלל לפחות שעה במניין • היו כאלו שהתרעמו על כך, ובעקבות זאת הדפיס הרב גינזבורג עבור כל אחד מהתמימים מכתב אישי, נוקב ומעורר, ובו הוא שב וקורא להם לעסוק ב'עבודה שבלב'. היום אנו יודעים שזה למעשה מכתבו האחרון, ובו ביטא את עצמיותו בקריאה נצחית: להשתפך לפני השם • למכתב המלא
•••
אל תלמידי התמימים אהוביי שיחיו, שלום וברכה.
מילדותי חונכתי כי להתפלל בציבור זו חובה וגם זכות נפלאה. כך כתוב בגמרא ובשולחן ערוך. כך והרבה יותר מבואר בחסידות. וכך שמענו וראינו מהרבי שליט"א מלך המשיח עד כמה הוא מייקר את התפילה בציבור.
יחד עם זה למדנו וחונכנו כי עוד יותר ממה שחשובה וחיונית התפילה בציבור, חשוב עוד יותר לשים דגש על התפילה עצמה. לחשוב לפני התפילה כי הולכים כאן לדבר עם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, לחשוב חסידות לפני התפילה, ולשים דגש חזק מאד על הכוונה בתפילה עצמה. כפי שמסביר הרבי שליט"א שהכוונה בתפילה אינה משהו נוסף, אלא היא העיקר של התפילה. היא ה'דאורייתא' שבתפילה, והיא המצוות היסודיות ביותר של אמונה בה', אחדות ה', אהבתו ויראתו. זהו הקשר הפנימי העיקרי של יהודי לקדוש ברוך הוא וזה אמור להשפיע על כל היום.
זה החידוש העיקרי של חסידות חב"ד. זו התביעה בהמון מאמרי חסידות. ובהדגשה שזה שייך לכל אחד לפי מדרגתו, גם למי שיכול להתפלל רק 'לדעת זה התינוק'. עד כדי כך שהיו חסידים גדולים שהתפללו הרבה פעמים לא בציבור כפשוטו, בגלל שרצו להתפלל עם הציבור של עשר כוחות הנפש, כפי שמביא הרבי שליט"א את הסיפור מהר"ר יוסף יצחק בנו של הרבי הצמח צדק בשם רבינו הזקן.
רבינו הזקן צועק מקירות לבו בתניא 'לא אוכל להתאפק ולזעוק עוד בקול ענות חלושה, במטותא מנכון ברחמין נפישין, חוסו נא על נפשותיכם והשמרו והזהרו מאד מאד על התורה ועל העבודה שבלב זו תפילה בכוונה, להתחיל כולם יחד כאחד מילה במילה. ולא זה בכה וזה בכה, וזה דומם, וזה משיח שיחה בטלה ה' ישמרנו.. שמתפללים מילה במילה בדרך המיצוע בקול רם, ולא מאריכים יותר מדאי, ולא מקצרים וחוטפים חס ושלום.. געוואלד געוואלד, עד מתי יהיה זה לנו למוקש, ולא די לנו בכל התוכחות והצרות שעברו עלינו, ה' ישמרנו וינחמנו בכפליים לתושיה ויטהר לבנו לעובדו באמת'..
יהיו אולי כאלו שינפנפו במילים שצוטטו 'ולא מאריכים יותר מדאי'. אבל צריך לזכור שבאגרת שלפני כן זועק רבינו על כך 'שמעבירים מלפני התיבה אלו שחפצים בחיים ואריכות ימים של כל אנ"ש.. המאריך בתפילתו'. ודורש שאפילו מי שמוכרח למהר לפרנסתו, שיוותר על 'קדיש' 'קדושה' ו'ברכו' ולא ירד לחייהם של החפצים בחיים. ובאגרת הקודש סימן א' דורש רבינו בתוקף, שהתפילה תארך לפחות שעה וחצי ו'מאיים' שישלח מרגלים לבדוק בקהילות אנ"ש, וכל מי שאפשר לו ואינו מאריך בתפילה לא יתנו לו להיכנס לרבי לשמוע דא"ח.
ומכאן שה'יותר מדאי' מדובר על יותר משעה וחצי (שמעתי, ואני עדיין מחפש את המקור, שהרבי שליט"א אמר שבזמננו מספיקה שעה. ואני מתפלל בדרך כלל כשעה).
[הערת המערכת: לכאורה המקור לזה הוא 'יחידות' הרבי מלך המשיח למשפיע ר' ניסן נמנוב, חודש תמוז תשל"ג, כדלהן: 'העניין של תפלה בציבור, נהיה מאוד זנוח בזמן האחרון וצריך לחזק את זה מאוד. ב'אגרת הקודש' בתניא, כותב אדמו"ר הזקן 'להאריך בתפילת השחר ערך שעה ומחצה [בימות החול]'. אך מצד 'נשתנו העיתים' סבור אני שדי בשליש פחות – והתפילה בציבור צריכה לארוך כשעה לפחות. והדברים אמורים במי שאינו מתפלל באריכות ההתבוננות, שכן מי שמתפלל באריכות – מובן שאין לו הגדרים האלו וכו'. אמנם למי שאינו מתפלל באריכות, אין לו שום היתר לפטור את עצמו מתפילה בציבור (כאן דיבר הרבי מלך המשיח בצער) ואמר, שיש חושבים שעניין התפילה בציבור מיועד עבור ילדים קטנים וכיו"ב, ואינו אמת וכו']'.
שמעתי כמובן את הטענה שהרבי שליט"א עצמו מתפלל מהר יותר. אבל מלבד שהיום מתפללים (לצערי גם במניין של הרבי) הרבה יותר מהר ממה שהרבי מתפלל כשראינו אותו, הרי כל מי ששומע את הרבי מתפלל, נמס לבו בקרבו מכל מילה שנאמרת ברגש נפלא, והאם גם אנחנו מתפללים כך?
ופשיטא שגם אם הרבי יכול לעשות זאת בזמן הכי קצר, אין זאת אומרת שכל אחד יכול כך. ורק דוגמא קטנה ממה שהרבי אומר (שיחת שבת פרשת נח תשכ"ה. ליקוטי שיחות חלק ה' בהוספות. תרגום מאידיש): 'צריכה אכן להיות אריכות בזמן. ישנם כאלו שחושבים שהוא יכול לפעול זאת גם במיעוט זמן, 'טוב מעט בכוונה'. אבל אין זה כך, ואם זה נמשך פחות זמן חסר גם בכוונה. צריכים אכן התבוננות שנמשכת אריכות זמן. והראיה, שרבינו הזקן אומר באגרת הקודש שיאריכו 'ערך שעה ומחצה לפחות'. אילו היה אפשר לפעול זאת במיעוט זמן, לא היה רבינו הזקן תובע, ובפרט בכזה תוקף, דווקא אריכות זמן'.
לצערי המצב בישיבה בנושא זה.. לאחרונה היו טענות שאני אשם בזה.. כיוון שאני מאריך יותר מדאי, ולכן לא מתחילים להתפלל כדי שלא יצטרכו לחכות.. בדרך כלל אני משתדל מאוד לא לשים לב למה שקורה מסביב ולעשות רק את מה שאני חושב שהרבי שליט"א רוצה ממני, ומה שאני יכול וצריך. לכן התחלתי בדרך כלל את התפילה בזמן מבלי להתחשב מה קורה מסביב ובתקווה שיצטרפו בהמשך.. הבנתי שבכלל אנו חוששים מלהתנהג 'כמו בישיבה קטנה' ולדרוש מהבחורים להתחיל עם המניין ולהתפלל במניין.. אבל אנו נקראים מחנכים ומשפיעים בישיבה ואני חושב שאסור לי בשום אופן להסכים להנהגה כזו..
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד
חיים לוי יצחק גינזבורג
