סיפורי חסידים מרתקים על רבינו הזקן בעל ה'תניא'

לרגל ראש השנה לחסידות בי"ט כסלו, אנו מגישים לקט סיפורים מרתקים חב"דיים על רבינו הזקן, מעובדים בטוב טעם ודעת (כמובן אין בו תחליף לקריאת הסיפור בלשונו המקורית) • בעת ישיבתו במאסר, נבדק אדמו"ר הזקן על ידי פסיכיאטר, בהתאם לדרישת החוק. בסיום הבדיקה, סיכם הרופא המומחה את חוות דעתו על האסיר: 'אני מרגיש שיש בליבו של האיש תשוקה עצומה ביותר לדבר שלעולם לא יוכל להשיגו'.. • לכתבה המלאה

☚ הרב נחמן שפירא: המהות של י"ט כסלו זה להאריך בתפילה • התוועדות גדושה

בגשמיות וברוחניות

פעם ישבו אדמו"ר הזקן וחבריו, תלמידי המגיד ממזריטש, להתוועדות. בהתוועדות אמר אדמו"ר הזקן 'לחיים!' ואיחל לשאר בני החבורה: 'יהי רצון שה' יתברך יעזור לנו בגשמיות וברוחניות'. 'מדוע מקדים אתה את הגשמיות לרוחניות'?, שאלו אותו. השיב אדמו"ר הזקן: 'הרי גם יעקב אבינו הקדים גשמיות לרוחניות, באמרו: 'ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש', גשמיות, ורק אחר כך אמר: 'והיה ה' לי לאלוקים', רוחניות'.

'נו, כיצד משווה אתה?!', ניסו חבריו להשיב לו על טענתו. 'הלא מדובר ב'גשמיות' מסוג אחר לגמרי, 'גשמיות' של יעקב אבינו'.. 'נו, הלא מדובר גם ב'רוחניות' של יעקב אבינו!', השיב להם אדמו"ר הזקן באותה מטבע לשון. 'מסכים אני עימכם כי הגשמיות שלו שונה משלנו, אך ברור ומובן כי אפילו אצל יעקב אבינו הרוחניות שלו גבוהה מהגשמיות, ולמרות זאת הוא בחר להקדים את הגשמיות לרוחניות'!..

על פי ספר 'שמועות וסיפורים', חלק א' עמוד 43.

'להתפלל' עם הסטנדר

פעם שאל אדמו"ר הזקן את בנו, אדמו"ר האמצעי: 'דובער, במה התפללת בראש השנה האחרון?'.'בשעת התפילה התבוננתי במאמר חסידות בעניין 'וכל קומה לפניך תשתחווה", השיב הבן. 'ובמה אתה התפללת, אבא?' שאל הבן את אביו. השיב אדמו"ר הזקן: 'אני התפללתי עם ה'סטנדר' [= עמוד התפילה], שהרי התהוות הגשמיות היא מהעצמוּת'.הרבי סיפר את הסיפור וביאר אותו: 'וכל קומה לפניך תשתחווה' – כל סדר ההשתלשלות, כל העולמות כולם על כל פרטיהם, מתבטלים לפני הבורא יתברך.

ככל שדרגת הנברא גבוהה יותר, ושכלו גדול יותר, יהיו הביטול וההשתחוויה שלו גדולים יותר. הסטנדר, לכאורה, נמצא בתחתית סדר ההשתלשלות. הוא שייך לקטגוריית הדומם – הדרגה הנמוכה ביותר בבריאה. עם זאת, דווקא החפץ הדומם מסייע ליהודי, נזר הבריאה, לעסוק בעבודה נעלית ביותר – תורה או תפילה. ההתבוננות ברעיון שגם חיותו של הסטנדר הדומם היא אלוקות, מגעת בעומק יותר וחודרת יותר מאשר התבוננות בביטולם של הנבראים האחרים, המדבר, החי והצומח.

על פי ספר 'התוועדויות', חלק לד עמוד 325. סיפורי חסידים, עמוד 450.

אבחנת הפסיכיאטר

בעת ישיבתו במאסר, נבדק אדמו"ר הזקן על ידי פסיכיאטר, בהתאם לדרישת החוק. בסיום הבדיקה, סיכם הרופא המומחה את חוות דעתו על האסיר: 'אני מרגיש שיש בליבו של האיש תשוקה עצומה ביותר לדבר שלעולם לא יוכל להשיגו'.. ממצאי הבדיקה חיזקו לכאורה את טענת המלשינים כי אדמו"ר הזקן מורד במלכות והוא שואף לכונן ממלכה משלו. הגויים המגושמים לא יכלו לתאר לעצמם כי הרבי איננו משתוקק לכתרו של הצאר הרוסי, אלא לקרבת מלך מלכי המלכים. כפי שהרבי העיד על עצמו, שהאהבה העצמית לאלוקות נמצאת אצלו תמיד בהתגלות..

[כעבור שנים רבות הגיע כתב ידו של אדמו"ר הזקן לידיה של גרפולוגית מפורסמת. גם היא, בדומה לפסיכיאטר הרוסי, הבחינה מיד בצימאון העצום של הרבי לאלוקות (הקליקו כאן לניתוח המלא שפורסם באתרנו). להלן מספר ציטוטים מהניתוח הגרפולוגי: 'אישיות איתנה מאד, מסוגלת להיות תמיד נתונה תחת השפעת יראת הכבוד בפני השראת כוחות רוחניים.. מסוגל להתייצב בפני התמודדות של שתי השאיפות המקבילות ששררו בתוך נפשו..

השאיפה האחת – לפתח את כל חושיו.. והשאיפה השנייה – להעלות ללא רחם את כל היסודות.. ולהאצילם לרוחני בלבד.. כתיבת היד אינה יכולה לפתור את החידה: מה היה בקרבו גדול ממה – רצונו להעניק משלו לאחרים, לתת לאחרים מחזיונותיו ומאצילות התבוננותו ההתלהבותית – או סגולתו המופלאה שכבש לו, להקדיש את עצמו במידה אין סופית לאין סוף עצמו'].

על פי ספר 'אוצר סיפורי חב"ד', חלק ד' עמוד 267.

ויפול על פניו..

'מדוע אתם מתנשאים כל כך?', הוכיח ה'מתנגד' את אדמו"ר הזקן, והחל לפרט את הנהגותיו של הרבי הנראות בעיניו כמתנשאות. הקשיב הרבי לטענה, הניח את זרועותיו על השולחן והשעין עליהן את ראשו, כב'נפילת אפיים'. הרהר דקות ארוכות, מבלי לשנות תנוחה.

לבסוף הרים את ראשו, והשיב: 'גדולי ישראל נקראים ראשים, 'ראשי אלפי ישראל'. הראש והגוף אמנם מחוברים, אך לכל אחד מהם לבוש שונה. על הגוף לובשים בגד נפרד, ועל הראש חובשים בגד נפרד. מדוע לא תופרים בגד אחד משותף לראש ולגוף? מפני שהראש צריך להיות מובדל מהגוף! כך גם ראשי הדור צריכים להיות מובדלים ומנושאים מהעם'. ה'מתנגד' הסתפק בתשובה שקיבל, הודה לרבי והלך.

אדמו"ר האמצעי, בנו של הרבי, היה עד לשיחה שהתנהלה, והוא תמה על התנהגותו של אביו. 'מדוע הנחת ראשך על זרועותיך והרהרת זמן ממושך בתשובה? הרי יכולת לענות לו מיד!', שאל הבן את אביו. השיב הרבי: 'כשטען קורח – 'כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'?' – כיצד הגיב משה רבינו? 'וישמע משה ויפול על פניו'. רק אחר כך הוא פנה לקורח והשיב לו על טענתו.

'מדוע באמת לא השיב משה רבינו מיד לטענתו של קורח, אלא נפל תחילה על פניו? משה רבינו חשש שדבריו של קורח אינם טענתו הפרטית, אלא טענה שהתעוררה במרומים, וקורח אינו אלא שליח להעביר את הדברים. אם ישיב לו מיד – יגיע שליח אחר ויעורר גם הוא את אותה השאלה. לכן נפל משה תחילה על פניו והתבונן היטב בתוכו פנימה. רק לאחר שנוכח בוודאות שאין בו שמץ של התנשאות, הבין שקורח אינו שליח מלמעלה, אלא איש ריב ומחלוקת, ואז השיב לו על טענתו. 'כן היה גם בנידון דידן'..

על פי ספר 'סיפורי חסידים', עמוד 363.

שותפות עם 'אביי'

כשהגיע אדמו"ר הזקן לליאזנא, היה עדיין אברך צעיר, ולא רבים הכירו בגדולתו. באחד הימים הראה אדמו"ר הזקן מופת, וה'מתנגדים' שדרו בעיר לא ראו זאת בעין יפה. הם דרשו מהאברך להתייצב בבית הדין בויטבסק, ולהסביר את מעשיו.
בעומדו לפני בית הדין, אמר אדמו"ר הזקן: 'אין לי מה לומר. אוכל רק לספר מעשה אותו שמעתי ממורי ורבי, המגיד ממזריטש'.

הדבר אירע בטרם התפרסם שמו של הבעל שם טוב בעולם. פעם הראה הצדיק מופת בעיר ברוד. אנשי העיר חששו שכוחו לחולל מופתים אינו נובע מכוחות הקדושה, חלילה, ורצו להחרים אותו. אמר להם הבעל שם טוב שלא בכוחות עצמו עשה את המופת, אלא בשיתוף עם אביי. הוא הסביר את דבריו בכך שראשי התיבות של הפסוק 'ואם בריאה יברא השם' (האות הראשונה של שם ה' כפי שהוא נכתב בתורה היא י') מרכיבים את המילה 'אביי'. הכוח לחולל את המופתים הוא, איפוא, מאביי..

שאלו את הבעל שם טוב: 'הרי המילה הראשונה, 'ואם', מתחילה בו', ולא בא'! איפה יש כאן, אם כן, ראשי תיבות של 'אביי'?'. הבעל שם טוב השיב שגם אביי לא יכול היה לעשות דבר ללא אותה ו', הרומזת על 'המשכת' וגילוי התורה. אביי היה מקור התורה שבעל פה, ורק על ידי התורה אפשר 'להמשיך' ולגלות את פי הגיהינום. אביי, באמצעות הו' המקדימה יכול היה לחולל מופתים עצומים כאלו, מנוגדים לטבע העולם בתכלית.

'עיקר חטאם של קורח ועדתו היה זה שהם 'נועדים על השם', הם התנגדו להתנהגות שלמעלה מדרכי הטבע. 'ובני קורח לא מתו, הם נמצאים בכל הדורות'.. סיים אדמו"ר הזקן, והמסר הובהר היטב.

על פי ספר השיחות תש"א, עמוד 137.